קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה פרסום פגיעה בשם הטוב: רקע עובדתי 1. לפניי ערעור על פסק דין מיום 3/12/08 של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אהרון שדה, להלן - "השופט") שניתן בתיק 11498-11-08, . בפסק הדין דחה בית משפט קמא את חלק הארי של תביעת המערער לצו מניעה נגד המשיבה, לפיו ייאסר עליה להכפיש את שמו ברבים ע"י הפצת טענותיה שהוא רימה והונה אותה וגנב ממנה כספים. בית המשפט קמא קיבל חלקית את התביעה ואסר על המשיבה, בהתאם לסמכותו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת תשס"ב-2001 ( להלן - "חוק הטרדה מאיימת") להשתמש בדבריה על המערער בביטוים מעליבים (כמו "חלאת אדם") שאינם מתארים מעשים בפועל, אולם לא אסר עליה, כאמור, לפרסם תאור של מעשי המרמה שהוא ביצע, לטענתה, כלפיה. 2. המערער והמשיבה עבדו יחד במפעל אחד. המשיבה היא אשה כבת 65 שנים, והמערער הוא צעיר בשנות ה-40 שלו. טענות הצדדים בבית משפט קמא 3. המשיבה טענה כי המערער התחבר אתה במהלך העבודה במטרה להוציא ממנה כספים. תחילה ביקש ממנה הלוואות בסכומים קטנים ודאג להחזירם בזמן, ואחר כך הציע לה להרוויח 2,000 ₪ בחודש תמורת השקעה חד פעמית של 4,000 ₪, בכך שירכשו שתיה לקייטנה חרדית, בה אחיו מנהל את הקיטרינג. האח, כך לטענת המערער, דרש השקעה של 8,000 ₪, וחלקה בהשקעה היה צריך להיות, כאמור, 4000 ₪. המשיבה נתנה לו את הסכום שביקש ביום 24/8/08 במזומן. לאחר שלושה ימים חזר המערער והתקשר אליה והציע לה שותפות נוספת, הפעם בהספקת קפה מיוחד למכונות קפה באזור הצפון, וזאת תמורת השקעה של 5,000 ₪. הוא הבטיח להחזיר לה את סכום ההשקעה תוך ארבעה ימים בתוספת 1570 ₪, דהיינו בסה"כ 6,570 ₪. המשיבה טענה כי נתנה למערער גם את הסכום הזה באמצעות שיק ע"ס 5,000 ₪ ביום 27/8/08. לאחר מספר ימים חזר המערער בשלישית, התקשר אליה, אמר לה כי יש לו הזדמנות לקנות את מכונות הקפה, והציע לה להשקיע השקעה נוספת של 2,600 ₪, כאשר הרווח החודשי, כך אמר לה, ממכונה כזו הוא 6,600 ש"ח. המשיבה, שאזלו, ככל הנראה, הכספים הנזילים שלה, ביקשה הלוואה מאחיה בסכום זה, האח הסכים. המערער נסע לבית האח, קיבל 2,600 ₪ במזומן, באותו ערב הוא התקשר אליה ואמר לה כי העסקה בוטלה וכי יחזיר לה את הסכום למחרת היום. 4. המשיבה טענה, כי המערער לא החזיר לה ולו גם אגורה שחוקה על חשבון הכספים שנתנה לו . למותר לציין כי לא היתה כל השקעה ובוודאי לא השקעה נושאת פירות. המערער לקח את הכספים לעצמו והכחיש שקיבל ממנה את הסכומים להם היא טוענת. הוא טען שאת השיק בסכום של 5,000 ₪ פדה עבורה. עוד הוסיפה המשיבה, ששמעה כי המערער נהג להוציא כספים בהונאה וברמאות גם מנשים אחרות. בין לבין עזב המערער את מקום העבודה, ניתק עמה קשר ולא שילם לה, כאמור, את חובו. 5. המשיבה הוסיפה וטענה, כי כל דבריה שאמרה או כתבה, אמת הם. יש להזהיר את הציבור מפני המערער והיא זכאית לפרסם את מעשיו, כפי שאף הטלביזיה ואמצעי התקשורת נוהגים. היא הוסיפה בתשובתה לכתב הערעור, כי אין בכוונתה להמשיך ולפרסם דברים על המערער על ידי הפצת המעשים שעשה לה, אלא שהיא מתכוונת לפנות לאמצעי התקשורת (כמו תוכנית "כלבוטק" או "שומר מסך" בטלביזיה) על מנת להזהיר את הציבור מפני המערער. 6. המערער טען כי המשיבה הפיצה נגדו במקום העבודה דברי שקר, שהוא גנב ונוכל שעשק אותה בכך שגנב ממנה כספים. כתוצאה מפרסום דברים חמורים אלה נגדו והפגיעה בשמו הטוב, נאלץ להתפטר ממקום העבודה. המשיבה לא הסתפקה בהפצת לשון הרע נגדו במקום העבודה, אלא הפיצה כרוזים בבית חולים העמק בעפולה. המשיבה אף איימה, שאם לא יחזיר לה את כספה תוך 14 ימים, היא תפרסם את מעשיו גם בבית שאן מקום מגוריו הקודם במשך 30 שנים ואף במקום מגוריו הנוכחי בקרית ים. כמו כן פנתה המשיבה לבני משפחתו ואף שלחה לו מסרונים רבים. עוד טען המערער, כי המשיבה משנה כל פעם את סכום ההלוואה שכביכול לווה ממנה (פעם 14,200, פעם 11,600 בפעם נוספת 15,700). המערער טען כי כל סכום החוב הוא 6,600 ₪. המערער לא הכחיש כי לא החזיר לה סכום זה. 7. המערער מבקש בערעורו שלא להסתפק בצו המניעה המצומצם שנתן בית משפט קמא, אלא כהגנה על שמו הטוב, שיינתן צו האוסר עליה כל פגיעה בשמו הטוב. המערער הוסיף כי מעולם לא הורשע בעבירה פלילית כלשהי וכי שמו הטוב הוא נכס יקר שלו, והמערערת גורמת לו לנזק בלתי הפיך בנסיונותיה לפגוע בו. פסק דינו של בית משפט קמא 8. הסעד שביקש המערער בבית משפט קמא היה, כאמור, לאסור על המשיבה לפרסם את פרסומיה באשר לטענותיה כי הוא רימה וגנב ממנה כספים, שפגעו בשמו הטוב. השופט קמא קבע כי הסעד המבוקש, למרות שלא כך נכתב בתביעה, הוא לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, ולפיכך אין לדון בשאלה, אם המשיבה דיברה אמת אם לאו. נקבע בפסק הדין כי עקרון חופש הדיבור בנסיבות מקרה זה, גובר. אם אמנם נפגע שמו הטוב של המערער, ישנן לו סעדים כספיים, בין היתר לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן "חוק איסור לשון הרע") ותרופתו תהיה בהם. בית משפט קמא סבר, כי, בדרך כלל, אין להגביל את חופש הביטוי כשקיים לנפגע סעד אחר. מנגד קבע השופט, כי שימוש במילים "חלאת אדם" שהופיעו בפרסומים שצורפו לבקשה של המערער, אינו ראוי. לפיכך אסר על שימוש "בביטויים מעליבים שאינם מתארים מעשים בפועל". כן הטיל השופט, בהתאם לסמכותו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, איסור על המשיבה להטריד את הנתבע או את בני משפחתו מדרגה ראשונה בכל אופן וצורה לרבות משלוח מכתבים פוגעים, מסרונים או שיחות טלפון. טענות הצדדים בערעור 9. המערער טען, כאמור, כי המשיבה פרסמה את שמו במקום העבודה כנוכל וכגנב ולכן הוא נאלץ לעזוב את מקום העבודה. האיסור להשתמש בביטויים מעליבים אינו מספק אותו, שכן הפגיעה בשמו הטוב היא כה גדולה עד שפיצוי כספי לא יואיל לו. גירסתו באשר לכספים שהמשיבה טענה, כי נתנה לו היתה, שהמשיבה פנתה אליו והציעה לו כהלוואה סכום של 4,000 ₪ שהיו לה בביתה וכן סכום נוסף של 2,600 ₪ כשתקבל סכום של כסף מאחיה לו הלותה כספים. היא אמרה לו כי יוכל להחזיר אותם מתי שיהיה לו. פרט לסכום זה (שאף אותו עדיין לא החזיר), טען המערער כי לא קיבל כל סכום מהמשיבה. דיון צו לפי חוק איסור לשון הרע 10. עיון בתובענה למתן צו המניעה, מראה כי הסעד המבוקש הוא צו מניעה למניעת פגיעה בשמו הטוב של המערער. סעד זה, מקומו במסגרת שקבע חוק איסור פרסום לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן - "חוק לשון הרע"). בסעיף ההגדרות בחוק זה, נאמר לעניין מהותו של "לשון הרע" ופרסומו כדלקמן: "לשון הרע מהי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; בסעיף זה "אדם" - יחיד או תאגיד; פרסום מהו 2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות: (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע". 11. לא יכולה להיות מחלוקת, כי הפרסומים שפרסמה המשיבה כנגד המערער באשר למעשי המרמה שטענה להם, הם הוצאת לשון הרע, שכן הם יועדו, בנוסף לשמש כאמצעי לחץ על המערער להשיב את הכספים, גם לבזות אותו בשל כך שלקח אותם בכוונת מרמה בלא להתכוון להחזירם אי פעם. מנגד, אם אמת דיברה המשיבה חלה עליה ההגנה של "אמת דיברתי" (שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע). על כל פנים, בדין פסק בית משפט קמא שאין ליתן צו מניעה נגד המשיבה באשר לפרסום דבריה, שכן אם יתברר כי לא אמת דיברה, יעמדו הסעדים שחוק איסור לשון הרע מעניק. בית משפט קמא איזן נכון בין זכותה של המשיבה לפרסם את מעשיו של המערער, כחלק מזכות היסוד שלה לחופש הביטוי, לבין זכותו של המערער לשמו הטוב. האיזון הנכון בין שתי זכויות אלו, מאפשר מתן קדימה לזכות הביטוי, כאשר עומדים לנפגע סעדים אחרים. כב' הנשיא ברק, כתוארו אז, כתב לעניין זה (בר"ע 4740/00 עמר ואח' נ' יוסף ואח', פורסם בתוכנות המשפטיות, , החלטה מיום ) כדלקמן: "… התרופה הטבעית לפגיעה אסורה בשם הטוב היא תרופת הפיצויים... בדרך כלל תרופה זו היא עדיפה על פני המניעה המוקדמת...שכן היא מונעת פגיעה בחופש הביטוי בטרם הוכרעה השאלה אם קיימת אחריות בגין לשון הרע". (ראו גם ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא מג (3) 840) אוסיף ואולי מעל לנדרש, כי בבחינת הראיות שעמדו למשיבה לעומת הראיות של המבקש ועל פי שיקולים של הגיון בבחינת הראיות, עולה כי סביר הוא לקבוע שהמערער אכן ביצע את מעשי הרמיה כלפי המשיבה, להן היא טוענת. 12. זאת ועוד: אין מקום עתה, לאחר שהפרסום נעשה, והמשיבה הצהירה כי איננה ממשיכה בכך מזה זמן רב אולם היא שומרת לעצמה את הזכות לפנות ל"כלבוטק" בטלויזיה, לתת צו מניעה לפי חוק אסור פרסום הרע. בית משפט קמא האמין לה שתפעל כך. סבורה אני כי בנסיבות אלו לא היה מקום ליתן צו מניעה גם בשל זכותה לפנות לאמצעי התקשורת וגם משום שהפרסום בדרכים אחרות, נפסק על ידה. צו לפי החוק למניעת הטרדה 13. באשר לצו שנתן בית משפט קמא לפי החוק למניעת הטרדה, דהיינו איסור על המשיבה להטריד את הנתבע או את בני משפחתו מדרגה ראשונה בכל אופן וצורה לרבות איסור על משלוח מכתבים פוגעים, מסרונים או שיחות טלפון, הרי אינני סבורה שיש להרחיבו, כך שייאסר עליה כל פרסום שהוא. אתייחס לפן הנורמטיבי של החוק, ואחר כך אחזור למקרה שלפנינו, האם פרסום מעשיו של המערער בנסיבות שלפנינו מהווה הטרדה מאיימת לפי החוק למניעת הטרדה. הביטוי "הטרדה מאיימת" (ובאנגלית STALKING) פירושו: "דפוס התנהגות כוללים הטרדות ואיומים מסוגים שונים, אשר פוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו או בגופו של אדם, ועל פי נסיון החיים המצטבר, מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד...הטרדה מאיימת גורמת לאדם שכלפיו היא מופנית למתח, לחרדה ולתחושת איום, לעיתים עד כדי אי יכולת לקיים שגרת חיים תקינה...". (ראו דברי ההסבר להצעת החוק וכן ב"ש (חיפה) 5306/01 מדינת ישראל נ' קזלקופי (ט.פ.) , מיום 25.12.01 ע"י כב' השופט דר, על המובאות שבו וכן בפסק דינו של כב' השופט י' שנלר בת.א (שלום פ"ת) 3532/02 שגיב נ' עזרא, פורסם בתוכנות, , להלן - "פס"ד שגיב"). בסעיף 1 ו-2 לחוק נקבע כי: מטרת חוק זה היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו. (א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו. (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה: (1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; (2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו; (3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר; (4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו; (5) .... (ג) לענין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ב) נעשו כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין" (ההדגשה בקו איננה במקור). 14. כעולה מסעיף 2, הקובע כי הטרדה מאיימת היא "בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע..." צריך בית המשפט להשתכנע כי סביר להניח שהפגיעה תחזור על עצמה. לפיכך החוק צופה פני עתיד. רק אם השתכנע בית המשפט כי המאיים או המטריד ימשיך בפעילותו, ניתן יהיה ליתן צו לפי חוק זה (וראו גם בפס"ד שגיב, בסעיפים 11 ו-12). המשיבה הצהירה, כאמור, כי היא לא תמשיך לפרסם דברים אלו באופן כלשהו, למעט פנייתה אל אמצעי התקשורת על מנת לפרסם ברבים את טענותיה ולהזהיר את הציבור מפני המערער. בית משפט קמא האמין לטענתה כי אין היא עומדת להמשיך ולפנות למשיב או לקרוביו על מנת להטרידו. בנסיבות אלו, רשאי היה בית משפט קמא שלא ליתן את הצו לגבי העתיד. באשר לפנייתה העתידית, אם תהיה, לאמצעי התקשורת, אין למנוע זאת ממנה הן בשל הערך של הזהרת הציבור, הן בשל הערך של חופש הביטוי והן משום שלא הייתי רואה בה "הטרדה מאיימת". 15. עוד עולה מסעיף 2 המצוטט לעיל (אותו ביטוי "בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע..." - ההדגשה לא במקור), כי על הפעולה המאיימת היתה חד פעמית, ואין חשש כי תחזור על עצמה אין המדובר ב"הטרדה מאיימת". פרסום כי האיש נוהג להונות נשים, לקחת מהן את כספן בהבטחות שווא ולא להחזירו, כשלעצמו איננו לעמדתי הטרדה מאיימת. מנגד אם פרסום זה נעשה באופן חוזר ונשנה, במקרקעיו של אדם, במקום עבודתו, באמצעים אלקטרוניים, בפניה לבני משפחתו ולמכריו, הוא כן הטרדה מאיימת. לפיכך, צדק בית משפט קמא, כשפסק כי רק שליחת מסרונים חוזרים ונשנים אל המערער או התקשרויות חוזרות ונשנות למערער או למשפחתו, הם הטרדה מאיימת. השופט קמא אף איזן, נכונה בין זכות הביטוי לבין הזכות למניעת הטרדה מאיימת. תיאוריה של המשיבה את שעשה לה המערער, מותרים היו, מה גם שהם נועדו אף להזהיר את מיודעיה של המשיבה או את הקהל הפוטנציאלי לפול קורבן למעשיו. הם היו מותרים, בתנאי כי לא הופנו באופן חוזר, שוב ושוב אל, המערער או אל בני משפחתו או אל הקרובים לו. 16. אעיר כי ההגנה של "אמת דיברתי" איננה חלה ב"הטרדה מאיימת" לפי חוק למניעת הטרדה, שכן אפילו הדברים הנאמרים אמת הם, אין להמשיך ולהטריד אדם על ידי פגיעה חוזרת בפרטיותו ובשלוות חייו של אדם (וראו סעיף 4 לחוק הטרדה מאיימת). 17. לפיכך הערעור נדחה. אני מחייבת את המערער לשלם למשיבה את שכר טרחת עורך דינה בסכום של 2,000 ₪ + מע"מ. פגיעה בשם הטובפרסוםצוויםצו מניעהלשון הרע / הוצאת דיבה