מה הדין במקרה של תאונת דרכים ללא רישיון נהיגה ? באילו מקרים תאונת דרכים בלי רישיון נהיגה תזכה את המעורבים בפיצויים מכוח פוליסת ביטוח החובה של הרכב ? מה העונש על תאונת דרכים ללא רישיון נהיגה ? ##(1) זכויות נוסע שנפגע בתאונת דרכים בה לנהג לא היה רישיון נהיגה:## בת"א (י-ם) 486/94, אבו דקא נגד "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, התובע תבע את "קרנית" בטענה שהיה נוסע ברכב, לדבריו לא היה לנהג רשיון נהיגה תקף. התובע הכיר את הנהג ואת כתובתו, ואף-על-פי-כן לא שיכנע את בית-המשפט שלא ניתן היה להביאו כעד על-מנת להוכיח את טענתו. בנסיבות אלה פסק בית-המשפט שהוא לא השתכנע שלנהג הרכב לא היה רשיון נהיגה, ולפיכך לא הוכיח התובע כי נתמלאו תנאי סעיף 12 לחוק הפלת"ד, ולפיכך תביעתו נגד הקרן נדחתה. (למעשה, בית-המשפט לא שוכנע שאכן הנפגע נפגע בתאונת דרכים, שכן, לדבריו היו נוכחים בתאונה מספר עדים, לרבות נהג הרכב, שהתובע נמנע מלהעידם בבית-המשפט). בית המשפט העליון בע"א 295/97, אבו דקא ג'אסר נגד "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (בהרכב כב' השופטים: אור, שטרסברג-כהן ו-אנגלרד), שניתן ביום 28.12.98, דחה את הערעור. ##(2) תאונת דרכים ללא רישיון שפקע בגלל אי תשלום אגרה:## סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, העוסק ב"הגבלת זכאותם של נפגעים" שקובע כי מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; לצורך סעיף זה, נדרשת ידיעה בפועל על פסילת הרישיון, ואין די בידיעה קונסטרוקטיבית (ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון ממו, , 20.6.07). פסיקה זו מצביעה על המגמה להגשים את מטרתו הסוציאלית של חוק הפיצויים ולא לשלול את הזכאות לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים גם אם קיים סימן שאלה בדבר תוקף רישיון הנהיגה, במקרים בהם הדבר אפשרי. בצד ההכרה בתכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים, המחייבת מתן פרשנות מצמצמת להוראותיו של החוק השוללות את הזכאות, נפסק, כי יש ליתן ביטוי גם למטרתו של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, שהיא מטרה עונשית-הרתעתית (א' ריבלין, תאונת הדרכים-סדרי דין וחישוב הפיצויים, 428 (מהדורה שלישית 1999)). עוד נפסק, כי הפרשנות הראויה לסעיף האמור היא פרשנות המגבילה את שלילת הזכאות "אך לאותם מקרים שבהם תגובה עונשית כה חריפה - שלילה מוחלטת של זכות הפיצויים - הינה מוצדקת והולמת" (ע"א 4231/97 צור שמיר נ' נאה, הנזכר לעיל, בעמ' 201; עוד ראו לעניין זה: דנ"א 10017/02 שהוזכר לעיל, בעמ' 652-653; ע"א 8183/01 ספיאשווילי נ' מנורה הנ"ל). נדמה, כי המגמה הפרשנית האמורה מצדיקה שלילת זכאות על פי סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, בעיקר במקום בו נמצא פסול מוסרי בהתנהגות הנהג, מה שמצדיק להגיב כלפיו באותה "תגובה עונשית חריפה" של שלילת הפיצוי. ##(3) תאונת דרכים בזמן נהיגה בשלילה בידיעת הנהג:## בפרשה שנדונה ברע"א 3339/00 אליהו נ' דהן הנ"ל, הרחיק בית המשפט לכת וקבע, כי נהיגה בעת פסילה (עליה ידע הנהג), שבדיעבד נקבע לגביה שלא הייתה כדין, לא תיחשב כנהיגה שיש עמה "פגיעה של ממש בערך התעבורתי" וסיכון הציבור (שם, 513), שכן "משעה שעונש הפסילה לא היה כדין, אין עוד לראות במשיב כחסר כשרות לנהיגה, ואין דינו שונה מכל נהג אחר שהוא בעל רישיון". כפי שנפסק בע"א 4231/97 צור שמיר נ' נאה הנ"ל, הסיפא של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, המסייגת את שלילת הזכאות לפיצוי, נועדה למנוע שלילת זכותו של נהג לפיצוי, כאשר מדובר בעניין "פיסקאלי-פורמאלי באופיו, אשר אינו משליך על כושרו של הנהג לנהוג". במצב זה, "אין טעם טוב" לשלול את הזכות לפיצוי. מאידך גיסא, כאשר הנהיגה ללא רישיון "מגדילה את הסיכונים שבדרכים" (בלשונו של כב' השופט אור בע"א 5631/94 לביא נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מט(5) 820 (1995), 829), יש מקום לשלילת הזכאות. ##(4) תאונת דרכים - אי חידוש רישיון נהיגה בגלל אי תשלום קנס:## כאשר לא חודש רישיון הנהיגה מחמת אי תשלום קנס, ולכאורה הנוהג נהג ללא רישיון בר תוקף (ע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' יחיאל נאה). כך גם נפסק כאשר היה מדובר בנהיגה בזמן פסילה, שלאחר מכן בוטלה כיוון שפסילת הנוהג מלהחזיק רישיון נהיגה נסמכה על הרשעה בטלה (רע"א 3339/00 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' דהן). בית המשפט העליון פסק כי אין מדובר בנהיגה ללא רישיון כאשר היה מדובר בנהיגה תוך הפרת תנאי מתנאי רישיון הנהיגה, או בניגוד למגבלה שצוינה ברישיון, ובלבד שאין מדובר בתנאים המתייחסים למאפיינים הפיזיים של הרכב (רע"א 9524/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' שלווה); דנ"א 10017/02 קרנית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ). גם נהיגה ללא מלווה, כשהימצאות מלווה לצידו של נהג חדש נדרשת על פי הדין, לא נחשבה כנהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח (ע"א 8183/01 ספיאשווילי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ). ##(5) רשיון לא בתוקף ב-12 החודשים לפני תאונת דרכים:## בת"א (ב"ש) 1016/00 א' תלוי נ. "הדר" חב' לביטוח בע"מ ואח', בעקבות התביעה לתשלום תכוף, טענה המבטחת שאינה חייבת בפיצוי מפני שלנהג המנוח לא היה רשיון תקף ב-12 החודשים עובר לתאונה. ביהמ"ש דחה טענה זו בקובעו שבשלב של תשלום תכוף צריך ביהמ"ש להיות סבור רק לכאורה, שהתובעים זכאים לפיצויים על פי החוק. צילום של תעודת ביטוח בתוקף ביום התאונה, שהתשלום עבור הביטוח בוצע לפני יום התאונה ושהוא מתאים לרכב שבו קרתה התאונה, ומסמך החתום ע"י פקידה ממרכז עדכון ובקרה של אגף הרישוי במשרד התחבורה, כי רשיון הנהיגה של המנוח היה בתוקף ביום התאונה – מהווים הוכחה לכאורה שלמנוח היה ביטוח תקף ביום התאונה, גם אם המכתב של משרד התעבורה אינו ערוך על פי טופס של תעודת עובד ציבור. לצורכי הוכחת ראיה לכאורה די בכך שמסמך זה הוצא ע"י משרד ממשלתי. ##(6) תייר מארה"ב ללא רישיון נהיגה ישראלי בזמן תאונת דרכים:## בת"א (שלום-י-ם) 24034/94 חייט נ. "המגן" חב' לביטוח בע"מ, בזמן התאונה היה נהג הרכב בישראל תייר מארה"ב, בינתיים ולפני שהתבררה בתביעה, עזב את הארץ ולא ניתן לזמנו לעדות. אין חולק כי בידיו לא היה רשיון ישראלי. בוחן התנועה שגבה את עדותו של הנהג רשם בדו"ח "ר.נ. ארה"ב" ו-"רשיון נהיגה עם תמונה ארה"ב", הוא אומנם לא זכר בעדותו פרטים על רשיון נהיגתו של הנהג שהוצג בפניו. הוא לא זכר אם היה זה רשיון נהיגה בינלאומי ופרטים אחרים, אך מתוך עדותו עולה בבירור שאילו לא היה לנהג רשיון תקף בישראל הוא היה מובא לדין בהליך שיפוט מהיר, בעבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה. נקבע כי מאחר ומדובר בהליך אזרחי, די אם נוטה מאזן ההסתברות לעבר העמדה כי הנהג היה מורשה לנהוג בישראל עובר תאונה ומאחר והוצג לפני הבוחן המשטרתי רשיון נהיגה ומאחר והמשטרה בחרה שלא להעמידו לדין באשמה של נהיגה ללא רשיון נהיגה – נוטה מאזן ההסתברות לטובת העמדה על פיה היה לנהג רשיון נהיגה תקף בישראל בזמן התאונה. ##(7) נקיטת בצעדים המתבקשים לבירור אם יש רישיון נהיגה:## ברע"א 1570/00 ד', שוויך נ. "קרנית", ביהמ"ש דחה את הבקשה לערעור בקובעו שהתובע לא נקט בצעדים המתבקשים כדי לברר אם לאחיו, אותו העסיק כנהג המשאית שלו דרך קבע, יש רשיון מתאים לנהוג באותה משאית. כאדם וכמעביד סביר, צפוי הוא שיברר זאת, ומשלא עשה כן, חל לגביו סע' 6 (7). מסקנה זו תואמת את ההלכה שנפסקה בר"ע 2853/98. ##(8) חברת השכרת רכב שלא בדקה שאין לנהג רישיון נהיגה:## בת"א (חי') 1/91, לופוליאנסקי נגד "הסנה" חברה לביטוח בע"מ ואח': 1. בדחותו את טענת המבטחת כי אינה חייבת בנזיקין כלפי נהג חסר רישיון שהשתמש ברכב גם ללא רשות (קיבל במרמה רכב מחברת השכרה), שכן "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", פסק בית-המשפט: "לתקנת הציבור משקל מלא, שעה שהיא עומדת בסייגים האמורים בסעיפי המשנה של סעיף 7 של החוק, מול זכותו של הניזוק, שבהשוואה לדיני הנזיקין היא אף זכות יתר, לקבל פיצויים בהעדר אשם כלשהו. אולם במקרה דנן, איזון הזכויות הוא שונה. מול תק' הציבור עומדת רשלנותו של הנתבע. רשלנות זו מקימה לתובע זכות שאינה נפגעת מהאמור בסע' 7 של החוק ואינה תלויה בה". 2. אף אם חברת ההשכרה התרשלה בכך שהשכירה לתובע את הרכב מבלי שבדקה היטב אם לתובע רשיון נהיגה, אין בכך משום התרשלות המקימה עוולה כלפי המבטחת הנתבעת בנזיקין, ועל-כן אין למבטחת עילת תביעה ברשלנות נגד חברת ההשכרה. הטענה כי מסירת רכב לנהג חסר רשיון נהיגה, יוצרת סיכון ויכולה להיטען שעה שמדובר בתביעת מי שניזוק מנהיגתו של חסר הרישיון, אך לא בתביעה בה האחראי לתאונה הוא הנתבע ולא התובע. ##(9) מסירת רכב מעביד לאדם שאין לו רישיון נהיגה:## בת"א (י-ם) 1007/94, דחבור נגד "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, התובע, שהחזיק ברכב מעבידו, מסר את הנהיגה לאחר מבלי שוידא עימו כי הוא בעל רשיון נהיגה תקף, והתברר כי בעת התאונה לא החזיק הנוהג ברשיון כזה. במהלך נסיעה בה ישב התובע כנוסע, אירעה תאונה והתובע נפגע. "קרנית" טענה לשלילת זכאות לאור הוראת סעיף 7 (6) לחוק, בהיות התובע כאמור "מחזיק" ברכב. בהחליטו כי על-אף האמור זכאי התובע לפיצוי מקרנית, פסק בית-המשפט: 1. אמנם האחריות שנקבעה בסעיף 7 (6) הנ"ל היא מוחלטת (בניגוד לסעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה, בו פטר המחוקק מאחריות פלילית בעל רכב ומי שהשליטה בידו, אם הוכיחו כי נקטו את האמצעים הסבירים כדי לוודא שברכב נוהג מי שרשאי לנהוג בו), ואולם נראה כי זה המצב רק משום שהמחוקק, בהיסח דעת לא הוסיף לסעיף 7 (6) לחוק את הסייג המופיע בסעיף 7א'. "…מתוך תכליתו הכללית של החוק ומתוך השוואה לאופיים של שאר החריגים שבסעיף 7 – דעתי נוטה לומר כי יש מקום לקרוא גם לתוך סעיף 7 (6) את הוראת סעיף 7א', שאם לא כן, יימצא כי זהו המקרה היחיד מכל סעיפי החריג שבו לא תידרש ידיעה פוזיטיבית, שלא לדבר על "אשם" של מי שבאים לשלול ממנו את הפיצוי." 2. מפסק-הדין משתמע שאין חובה על המחזיק לבדוק בפועל האם קיים בידי המשתמש רשיון נהיגה תקף גם אם קיים "אור אדום" שיכול היה לעורר ספק. הערעור נדחה, רע"א 2853/96. ברע"א 2853/96, "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד דחבור ואח', ערעור על החלטת בית המשפט ב-ת"א (י-ם) 1007/94 הנ"ל. בית-המשפט דחה את הערעור, אולם לא מהנימוק שיש לקרוא גם לתוך סעיף 7 (6) את הוראות סעיף 7 א' אלא מהנימוק שיש לפרש את סעיף 7 (6) מתוך עצמו, וכי הוא "לא יתפוס אלא בנוכחות יסוד המודעות או המעין מודעות לאי-קיומו של הביטוח. לשון אחרת: בקיום יסוד של אשם", דהיינו שלילת הזכאות שבסעיף 7 (6) תחול רק על המקרים שבהם בעל הרכב או המחזיק ידעו, או סביר היה שידעו, כי נהיגתו של הנהג המורשה אינו מכוסה כדין. ##(10) נהיגה על משאית ללא רישיון מתאים:## בת"א (שלום-ת"א) 45109/99, שוויק נגד "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, התובע, תושב עזה, בעל משאית המבוטחת כחוק התיר לאחיו לנהוג במשאית. לאח היה רישיון נהיגה לרכב פרטי, אך לא למשאית, התובע נפצע קשה בתאונה במהלך הנסיעה. המבטחת טענה שעל-פי סעיף 7 (6) לחוק הפלת"ד, התובע אינו זכאי לפיצוי בהיותו מתיר השימוש ברכב לאחיו, כאשר לאחיו לא היה רישיון נהיגה מתאים לנהיגה במשאית. נפסק שעל-פי הלכת "פרח" (ר"ע 2835/96) נפגע שהתיר את השימוש ברכב לנהג שאין לו רישיון נהיגה, ייחשב כ"אשם" ולא יהיה זכאי לפיצוי רק כאשר הוא מוסר את הרכב מתוך ידיעה שאין לנוהג רישיון נהיגה, או לפחות פועל תוך עצימת עיניים ופזיזות, למשל כאשר הנהג הוא רך בשנים וברור כי אין בידו רישיון נהיגה. במקרה דנן לאחיו של התובע היה רכב פרטי ורישיון נהיגה לרכב פרטי. לתובע עצמו אין רישיון נהיגה, הוא חסר השכלה ואינו מבין בתקנות התעבורה ואינו יכול לדעת כי דרוש רישיון נהיגה מסוג אחר לנהיגה במשאית. בעבר נעצר אחיו של התובע על-ידי משטרת ישראל לבדיקת רשיונות ולא העירו לו דבר, עובדה שגרמה לתובע להאמין כי אחיו מחזיק ברישיון בר-תוקף. בנסיבות אלה לא חרג התובע מהתנהגותו של אדם סביר (לפי המבחן האובייקטיבי של הלכת "פרח"), ולפיכך הוא זכאי לפיצוי על-פי חוק הפלת"ד. הערעור התקבל, בר"ע (ת"א) 21450/99 ##(11) זכותו של תלוי נהג ללא רישיון נהיגה:## בע"א 91+449/82, גולדמן נגד "הסנה", הוגש ערעור בו זה נשלללה זכותם של תלוי נהג חסר ביטוח (העדר רשיון נהיגה לפיצויים הן מ"קרנית" והן מחברת הביטוח. (אוביטר: עקב קביעה לנהיגה משותפת עם נהג מבוטח). בוטל -בתיקון (מס' 7) לחוק, (לגבי תאונות מ-13.6.89) ##(12) מעסיק שלא בדק שלנהג אין רישיון נהיגה על משאית:## בר"ע (ת"א) 21450/99, "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד שוויק, נתקבל הערעור על ההחלטה ב-ת"א (שלום-ת"א) 45109/99 ונפסק כי הגם שבעל המשאית לא ידע שלאחיו אין רישיון נהיגה למשאית, היה עליו לבדוק זאת. כאן מדובר במעביד שקנה משאית לצורך הובלות, כאשר הוא מעסיק את אחיו כנהג קבוע כדי שינהג במשאיתו. "חובתו של מעביד לבדוק האם לנהג העובד אצלו יש רישיון נהיגה, היא חובה מוחלטת… מעביד סביר חייב לבדוק, והוא מתרשל רשלנות רבתי אם אינו בודק את רשיונות הנהיגה של עובדיו לפני שהוא מעסיקם כנהגים… בעניין זה אין חשיבות לעובדה, כי המבקש (התובע) אינו אדם משכיל ואינו מכיר את תקנות התעבורה… בית-המשפט אינו יכול לראות מעביד כזה כמעביד סביר, שהרי מדובר בהתרשלות רבתי, ועל-כן לא יחסה בצילו של סעיף 7א' לחוק, אלא ייכנס לגדר סעיף 7(6) לחוק". לאור האמור נדחתה תביעתו של התובע. ##(13) הרשעה פלילית על נהיגה ללא רישיון קבילה כראיה:## בת"א (חי') 355/89 סאפי נגד "קרנית" ואח', נפסק: פסק-דין המרשיע את הנהג בנהיגה ללא רשיון נהיגה קביל, כראיה לכאורה, כנגד קרנית על-פי סעיף 42 א' (א) לפקודת הראיות, שכן קרנית נכללת בקבוצת "מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק". ##(14) תאונה עם מלגזה כשלנהג לא היה רישיון נהיגה בתוקף:## בת.א. (שלום-חי') 20096/01 דיאב נ. "מגדל" חב' לביטוח בע"מ וקרנית, התובע נפגע ממלגזה בה נהג אחד העובדים במפעל. התאונה אירעה כאשר המלגזה הייתה בעצירה מוחלטת, אך מנועה פעל. הכוח ההידראולי של המלגזה הופעל באמצעות ידית בצידה ועקב הפעלת כוח זה התהפך כלוב ברזל "שהוגבה" באמצעות המלגזה, ופגע בתובע. במועד התאונה לא ישב נהג המלגזה על מושב הנהג אלא עמד לצד המלגזה. המבטחת הודתה כי ביטחה את המלגזה בביטוח חובה, אך טענה כי לנהג לא היה רשיון נהיגה בר-תוקף ולפיכך אין כיסוי ביטוחי בפוליסה ועל פי תנאיה היא פטורה מפיצוי התובע. קרנית טענה כי היות והתאונה נגרמה עקב הפעלת הכוח המיכני של המלגזה ולא עקב נהיגה בה-אין משמעות לתנאי הנ"ל ולחילופין, כי אין קשר סיבתי בין התנאי בפוליסה, העוסק בסיכון הנובע מנהיגה, לבין רשיון נהיגה, לבין הסיכון שגרם בפועל לאירוע התאונה. נפסק:- אין משמעות לעובדה כי הנתבע מס' 1 נהג במלגזה לפני התאונה ו/או התכוון לנהוג בה לאחריה. הקובע הוא השימוש שנעשה במלגזה במועד התאונה ובענייננו- אין חולק כי במועד התאונה לא נעשה בה שימוש למטרות תחבורה ואיש לא נהג בה. בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק יש הבחנה ברורה בין תאונה שנגרמה עקב נהיגה ברכב לעומת מצבים אחרים, שאינם קשורים לנהיגה (כדוגמת התפוצצות או מאורע עקב שימוש בכוח המיכני של הרכב), בנסיבות המטילות אחריות על המבטח. התאונה בענייננו היא מסוג המצבים האחרים הנ"ל. לפיכך משנקבע כי התאונה ארעה עקב השימוש במלגזה ומשהמבטחת הודתה כי ביטחה את המלגזה עליה לפצות את התובע בגין נזקיו עקב התאונה. ##(15) מפעיל דחפור ללא רישיון נהיגה:## בת.א. (שלום – י-ם) 8341/98 אבו גוש נ' "מנורה" חברה לביטוח בע"מ, התובע נפגע כאשר דחפור עלה על כף רגלו עת עבד בחברה שהיא הבעלים של הדחפור (להלן: המעביד). את התביעה המקורית הגיש התובע נגד המעביד והמבטחת בעילה עפ"י חוק הפלת"ד. המבטחת טענה, בין היתר, כי למפעיל הדחפור לא היה רשיון נהיגה ועל כן אין לתובע עילה עפ"י חוק הפיצויים. השאלה שהתעוררה היתה על מי הנטל להוכיח כי למפעיל הדחפור היה רשיון נהיגה תקף בעת התאונה. ביהמ"ש משיב על כך כדלקמן: "כאשר בודקים, לצורך פרשנות הפוליסה מהו הכלל, ומהו החריג בנוגע לרשיון הנהיגה של המשתמש, אין מקום להבחין בין סעיפי פרק א' העוסקים בבני האדם הרשאים לנהוג ובין סעיפי פרק ב' העוסקים בשימושים המותרים, ויש להחיל את אותו הכלל גם על הוכחת רשיון הנהיגה, המהווה אחד מתנאי פרק א' לפוליסה. כמו בנוגע להסעה בשכר, גם בעניין הרשיון יש לומר כי "מקרה הביטוח" הוא התרחשותה של תאונת דרכים בה מעורב הרכב המבוטח, ושלילת הביטוח בשל העדר רשיון הנהיגה הוא החריג לכיסוי הביטוחי, והנטל להוכיח את החריג מוטל על המבטחת". עם זאת העובדה כי נטל השכנוע מוטל על המבטחת אין פירושו שנטל הבאת הראיות ישאר תמיד עליה. בנסיבות מתאימות יתכן שהנטל יועבר מהצד שעליו נטל ההוכחה אל משנהו. דבר קיומו של רשיון נהיגה תקף מצוי בידיעתו המיוחדת של הנוהג. במקרה הנדון מידע זה מצוי או צריך להיות מצוי בידיעתה של המעבידה. המידע אינו מצוי בידיעתו של התובע. לפיכך, פסק ביהמ"ש כי על מבטחת המעביד הנטל להוכיח כי למפעיל הדחפור לא היה רשיון נהיגה תקף בעת התאונה. ##(16) תוקף פוליסת הביטוח במקרה של נהיגה ללא רישיון נהיגה:## בפסיקה נקבע, כי תנאי הפוליסה הם תנאים העומדים בפני עצמם, ויונקים את כוחם מהיחסים החוזיים בין מבטח לבין מבוטח. אין לומר שדי בכך שלא התקיימו תנאי סעיף 7 לחוק הפיצויים על מנת לזכות את הנהג בפיצוי (ע"א 91/82 גולדמן נ' "הסנה" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לח(3) 505, 521) ואין לומר שתנאי בפוליסה השולל את הכיסוי הביטוחי מעבר לאמור בסעיף 7 לחוק, בטל, או שיש לקרוא לתוכו את הסיפא לסעיף 7(3) לחוק הפיצויים (ע"פ 651/88 שדה נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 49). השאיפה היא, שככל הניתן הפוליסה תפורש לאורו של סעיף 7 לחוק הפיצויים. יש לראות בסעיף 7 הסדר שנועד להנחות את המבטח, כך ש"החוק אינו צריך להיערך בהתאם לפוליסה אלא להפך" (ע"א 811/81 שעשוע נ' מועלם, פ"ד לח(4) 583, 588). המבטחת רשאית, כאמור, להגביל את חבותה מכוח הפוליסה, אלא שהשאיפה תהיה לפרש את ההגבלות בפוליסה ככאלו ששוללות אך את מה ששולל סעיף 7 לחוק הפיצויים, ולא מעבר לכך (דנ"א 10017/02 קרנית נ' מגדל הנ"ל, בעמ' 661). תנאי ליישומה של פרשנות זו הוא, שלשון הפוליסה מאפשרת אותה. עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 9121/00 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(5) 337, בעמ' 361: "מקום בו מבקשת מבטחת להגביל את תוקפה של פוליסת הביטוח לרכב ... עליה לעשות כן בהוראה ברורה ומפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים (ראו והשוו: סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981). כלל הוא גם, כי כאשר נתונה לשונה של תניה בפוליסת הביטוח לשני פירושים סבירים, יש לבחור בפירוש המיטיב עם המבוטח, ולא עם המבטח שניסח את הפוליסה ..." כאמור, הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה מותנה "בתנאי שאדם הנוהג ... הינו בעל רישיון בר תוקף.... או שהנוהג ברכב היה בעל רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון כזה....". לא ניתן לפרש את התיבה "הינו בעל רישיון" כ"סבור שהינו בעל רישיון". לשון הפוליסה מדגישה את המצב העובדתי הנתון בדבר קיומו של רישיון תקף, ולא את מצבו הנפשי של הנהג או את מצב תודעתו. גם אם יש היגיון לדרוש קיומו של "יסוד נפשי" עת עוסקים אנו בסעיף חוק שמטרתו היא עונשית-הרתעתית, ודאי שלא כך הדבר עת עוסקים אנו בפרשנות סעיף חוזה, אפילו הוא חוזה ביטוח, המגלם חלוקת סיכונים בין הצדדים. ##(17) פרשנות פוליסת ביטוח חובה - תאונת דרכים ללא רישיון נהיגה:## גישת בית המשפא היא כי לא ניתן לפרש את הפוליסה באופן המתנה את הנהיגה בקיומו של רישיון בר תוקף, למעט אם תוקפו פקע מטעמים טכניים גרידא. אפרט: ראשית, בע"פ 651/88 שדה נ' מדינת ישראל, נמנע בית המשפט מלהחיל פרשנות זו על תנייה דומה בפוליסה. באותה פרשה, נהג המערער ללא רישיון נהיגה תקף מחמת שנמנע מתשלום אגרה משך שש שנים, וטען בהליך הפלילי שננקט נגדו שיש לפרש את פוליסת הביטוח באופן העולה בקנה אחד עם הסיפא לסעיף 7(3) לחוק הפיצויים. פרשנות זו נדחתה. אמנם פסק הדין הנ"ל התייחס לדין הפלילי, אך אין מקום להתייחס באופן שונה לפרשנות תנאי הפוליסה רק עקב כך. ממילא האחריות הפלילית מתגבשת בשל היעדרו של כיסוי ביטוחי. אציין, שההלכה שנקבעה בפסק הדין הנ"ל מצאה את ביטוייה במקרים דומים גם במישור האזרחי (ת.א (שלום-י-ם) 7128/04 עיזבון המנוחים חדד נ' קרנית קרן לביטוח נפגעי תאונות דרכים, , ניתן ביום 3.1.07; ת.א (שלום-ת"א) 22277/03 רעיה נ' חברה לביטוח בע"מ, , ניתן ביום 6.3.05). ##(18) נהג המפר תנאי או הגבלה ברשיון הנהיגה:## בדנ"א 10017/02 קרנית וגרינברג נ. "אבנר" דנ"א 6971/02 "מנורה" ו"אבנר" נ. "קרנית" ולוי, בשני הדיונים הנוספים שאוחדו (פרשת גרינברג ופרשת ירוחם לוי) הוכרעה פרשנותו של סע' 7 (3) לחוק הקובע כי "מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה" לא יהיה זכאי לפיצוי. המחלוקת התמקדה בשאלה האם הסעיף יחול על נהג המפר תנאי או הגבלה ברשיון הנהיגה שלו בין אם אינדיבידואלי ובין אם סטטוטורי. נפסק:-סע' 7 (3) יחול רק על הפרעת תנאי או הגבלה בדרגת הרשיון שעניינה סוג הרכב בו נוהג הנהג. במונח "סוג הרכב" הכוונה להגבלות או תנאים המתייחסים למימדיו הפיזיים האינהרטיים של הרכב המשליכים על דרגת הרשיון הנדרשת לצורך נהיגה בו לפי תקנות התעבורה. אין הכרח שהתנאים או ההגבלות יופיעו בפרק הדן בסוגי הרשיונות בתק' התעבורה, די בכך שהם ינבעו מהגדרת הרכב שבתקנה 1 לתקנות (כגון רכב שמשקלו הכולל המותר נקבע במסגרת הגדרתו). מימדין הפיזיים של הרכב – פירושם:- א. משקל הרכב – סע' 7(3) יחול במקרה שהנהג מחזיק ב-ר.נ. 2 הרשאי לנהוג ברכב עד 4 טון, שנפגע בשעה שהנהג ברכב שמשקלו הכולל המותר עולה על 4 טון, ועל כן לפי התק' נדרש להחזיק לצורך נהיגה בו ב-ר.נ. מדרגה אחרת (עד 15 טון דרגה 3 ומ-15 טון דרגה 13). ב. נפח המנוע – לדוגמא רכב מסוג אופנוע: סע' 7 (3) יחול על נהג שנפגע בעת שנהג באופנוע שנפח מנועו עולה על 500 סמ"ק ושלצורך נהיגה בו היה צריך ב-ר.נ. דרגה ג ואשר החזיק ברשיון דרגה ב בלבד שהתיר לו לנהוג באופנוע עד 500 סמ"ק. ג. מבנה הרכב – מי שמחזיק ברשיון דרגה ב (לנהיגה באופנוע) אינו מורשה לנהוג ב"רכב נוסעים פרטי" שלשם הנהיגה בו נדרש ר.נ. דרגה 2 ולהפך. לעומת זאת הפרת תנאים או הגבלות אחרות שאינם מתייחסים לממדים פיזיים של הרכב תהווה עבירה על דיני התעבורה ותקים אחריות פלילית, אולם לא תישלל מהנהג הזכאות לפיצויים לפי החוק. זה הדין גם כאשר נהיגה בניגוד להגבלה או לתנאי, דורשת כי הנהג יחזיק בדרגת רשיון אחרת מזו המוחזקת על ידו. לדוגמא: הפרת תנאי ברשיון שעניינו יעוד הרכב. כך מי שמחזיק בר.נ. דרגה 2 לרכב נוסעים פרטי שנפגע כשהוא נוהג במונית שלצורך נהיגה בה דורשות התקנות ר.נ. דרגה 5. אם מבחינת סוג הרכב אין שוני בין השניים לא יחול סע' 7 (3). בדומה, הפרת מגבלה שעניינה מספר הנוסעים אותו רשאי הנהג להסיע תהווה עבירה על דיני התעבורה, אולם, לא תשלול זכאות לפי סע' 7 (3) למרות שלצורך הסעת מס' הנוסעים שהסיע הנהג הוא נזקק לדרגת רשיון אחרת. יש לתת פירוש אחיד וקוהרנטי למושג "רשיון" שבפק' התעבורה ובחוק הפלת"ד ולקבוע ש-ר.נ. לפי סע' 7(3) כוונתו ר.נ. שניתן עפ"י פק' התעבורה. אין בהלכה זו כדי לקבוע שבכל מקרה פרשנות המנוח "רשיון" בחוק הפלת"ד יהיה זהה לפרשנות מנוח זה בפק' התעבורה ובתקנותיה. אומנם קיימת נקודת השקה בין התכליות של סע' 7 לחוק הפלת"ד לבין דיני התעבורה במובן זה שדינים אלה מקדמים תכלית הרתעתית ועונשית, אולם בניגוד לפק' ולתקנותיה, אלה אינן התכליות היחידות שיש להתחשב בהן בפרשנות סע' 7 (3). בפרשנות סע' 7 (3) יש לתת מקום מרכזי לתכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים. בסוגייה הנדונה קשה להגיע להסדר אשר יענה יפה על כל קשת המקרים המגוונת שהמציאות עשויה לזמן, ולכן אין מנוס אלא לעצב הסדר הנותן מענה הולם לרוב רובם של המקרים ובאותם מקרים בהם לא יחול סע' 7 (3) והנסיבות יצדיקו החמרה ייעשה הדבר במסגרת ענישה הולמת במישור הפלילי. יש גם לבדוק האם תנאי הפוליסה שוללים את חבות המבטחת ? "בפרשת ירוחם לוי" הוגבלה תחולת הפוליסה למי שבידו "רשיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי הרכב הנקוב בתעודה..." וכמו כן נקבע בה כי על מספר הנוסעים ברכב להיות כחוק. "בפרשת גרינברג" הוגבלה תחולת הפוליסה למי שבידו "רשיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג כלי הרכב הנקוב בתעודה..." מעבר לנימוקים המתייחסים לכל מקרה בנפרד, קובע ביהמ"ש כי ראוי לפרש את תניית הרשיון בפוליסות הביטוח הנ"ל מתוך מגמה ליצור התאמה בינה לבין הוראות סע' 7(3). לפיכך, יש לפרש את התנאים בפוליסת הרלבנטיות לפיהם על אדם להחזיק ב-ר.נ. מתאים "בכלי הרכב הנקוב בתעודה " (ירוחם לוי) או "בכלי רכב מסוג כלי הרכב הנקוב בתעודה" (גרינברג) כדרישה ל-ר.נ. לסוג הרכב מבחינת המימדים הפיזיים באופן המתיישב עם סע' 7 (3) כפי שפורש לעיל. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##(19) מה העונש על תאונת דרכים הלי רישיון נהיגה ?## הנאשם נהג ברכב נשוא האישום, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח ורישיון רכב בתוקף, סטה מנתיב נסיעתו והתנגש בגדר וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכב הנ"ל. להלן גזר דין בנושא נהיגה שגרמה לתאונה ללא רישיון בתוקף ללא ביטוח חובה: גזר דין הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, בכתב אישום בתיק המצורף שמספרו ת 8566/06 של בית המשפט לתעבורה-עכו, ובכתב האישום בתיק המצורף ומספרו ת"ד 1215/07 של בית המשפט לתעבורה בצפת, ואלה הן: נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) + 38(1) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961, (בשלוש הזדמנויות שונות) נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א)(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970, נהיגה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה הנ"ל, גרימת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א, 1961 + סעיף 68 לפקודת התעבורה הנ"ל, סטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה הנ"ל + סעיף 68 לפקודת התעבורה הנ"ל, חוסר ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א)(ב) לפקודת התעבורה הנ"ל, ופקיעת רישיון רכב פחות מששה חודשים, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה הנ"ל. לפי המיוחס בכתב האישום המתוקן הרי שביום 22.11.05 נהג הנאשם ברכב המתואר באישום, וזאת מבלי שיהיה מורשה נהיגה וללא ביטוח. לפי העובדות בכתב האישום בתיק ת 8566/06, הרי שביום 30/06/06 נהג הנאשם ברכב ללא רישיון נהיגה תקף. לפי העובדות המתוארות בתיק ת"ד 1215/07 הנ"ל, הרי שביום 20.7.07 עת נהג הנאשם ברכב נשוא האישום, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח ורישיון רכב בתוקף, סטה מנתיב נסיעתו והתנגש בגדר וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכב הנ"ל. הודאתו של הנאשם בעובדות ובעבירות הנ"ל ניתנה במסגרת הסדר לפיו ביקשו הצדדים לקבל תסקיר שירות מבחן, אשר הוגש וסומן תס/1. ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה מרתיע, פסילת רישיון נהיגה ופסילה מותנית, קנס כספי והשבתת כלי הרכב המתוארים בכתבי האישום. היא ציינה כי המדובר בעבירות חמורות, כאשר הנאשם שב ונהג ברכב ללא רישיון פעם אחר פעם, והכל כשלחובתו הרשעה קודמת. הסניגור, לעומת זאת, ציין את הודאת הנאשם במיוחס לו, את לקיחת האחריות על מעשיו, והיותו חייל מצטיין, ועתר לאמץ את המלצות שירות המבחן. באשר לבקשת המשימה להשבתת כלי הרכב, ציין הסניגור כי כלי הרכב לא היו רשומים על שם הנאשם. הנאשם טען כי שני רכבים הושבתו לפירוק, ואחד על שם סבתו ומשמש את המשפחה. שירות המבחן מתאר את הנסיבות המשפחתיות בהן גדל הנאשם, שהינו בן 20, רווק, עלה ארצה בשנת 1995, וכיום משרת בצה"ל, בשירות קרבי, לאחר סיום 12 שנות לימוד. שירות המבחן מציין עוד כי הנאשם שולב בעברו ביחידה להדרכת הילד, על רקע התנהגותו המתוארת בתסקיר. הנאשם, אשר התגייס לצה"ל לפני כשנה, תיאר בפני השירות כי חל שינוי משמעותי מאז הגיוס, התבגר, חש רוגע ואיזון והוכר כחייל מצטיין. הנאשם הביע בפני השירות חרטה ולקח אחריות על מעשיו. שירות המבחן מתרשם כי הנאשם עבר שינוי משמעותי מאז ביצוע העבירה וכיום מחובר לצרכיו הטיפוליים ומקבל טיפול תרופתי מתאים. שירות המבחן ממליץ להסתפק במאסר על תנאי והתחייבות כספית. העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות ביותר, בשל הסיכון הממשי שהן הביאו על הציבור. הנאשם נהג בכלי רכב, פעם אחר פעם, בשלוש הזדמנויות שונות, מבלי שיהיה מורשה לנהיגה, עד שביום 20.7.07, עת נהג ברכב בפעם השלישית, גרם לתאונת דרכים שאירעה עקב רשלנותו, אז נהג ברכב ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח, וללא רישיון רכב בתוקף. הנאשם נטל את ההגה לידיו ביודעו כי אינו מורשה ואינו כשיר לנהיגה. מי שאוחז בהגה ונוהג ברכב ללא רישיון נהיגה, מלמד על עצמו כמי שחייו ושלומו של הזולת לא נחשבים בעיניו, ומפגין זלזול בוטה בחוק. נהיגה ללא רישיון נהיגה עלולה להביא לתוצאות קשות עד לאובדן חיים, ומכאן חומרתה הרבה, ובשל כך קם הצורך להילחם בעבירות אלו במלוא חומרת הדין, ע"י הטלת עונשים שיש בהם כדי להרתיע מלשוב ולבצען. לנהוג בנאשם במידת הרחמים עלול לשדר מסר סלחני, שלא ירתיע את הנאשם לשוב ולבצע עבירות כאלו בשני, ובכך להביא על הציבור סיכונים כבדים. אכן, נסיבותיו האישיות של הנאשם מטות את הכף להקל בעונשו, אולם, לנוכח חומרת העבירות שביצע, מצאתי לבכר את האינטרס הציבורי בדבר הרתעת הנאשם ואחרים. הנאשם כשל פעם אחר פעם, בביצוע אותה עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, ועבירות נוספות, ואך בנס לא גרם לפגיעות בגוף או בנפש, עקב מעשיו אלו. ואם לא די בחומרה שבעבירות, הרי שמצאתי כי לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, שבוצעה ביום 1.5.03. לא היה בהרשעה שם וגם לא בעונשים שהוטלו, כדי להביא את הנאשם לחדול מביצוע עבירות חמורות אלו בהמשך. הציבור זכאי להגנה מפני אלו הנוהגים בכבישים, בלי שיהיו מורשי נהיגה, ומסכנים בכך את שלומם הם ושלום הזולת. שירות המבחן ממליץ על ענישה מותנית. איני מאמץ מסקנות אלו, שהינן בבחינת המלצה בלבד. ענישה מותנית תחטיא את מטרת הענישה שעניינה הרתעת הנאשם והרבים. גם המרת המאסר בפועל בעבודות שירות תחטיא מטרה זו, ותהווה ענישה מקלה במידה לא מוצדקת, נוכח חומרת העבירות והישנותן, וההרשעה הקודמת כאמור, שלימדה כי הנאשם לא הפנים את הלקח. לכל האמור, ולאחר שבית המשפט לקח בחשבון את הודאתו של הנאשם, את החרטה שהביע בפני שירות המבחן, ואת שאר נסיבותיו האישיות, בית המשפט דן אותו לעונשים להלן: * מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים. * מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 2 שנים מיום שחרורו מהמאסר, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו על אחת העבירות בהן הורשע בתיקים אלו ויורשע עליה. * אני פוסל בפועל את הנאשם מלקבל אוו להחזיק רישיון נהיגה, וזאת למשך 24 חודשים מיום שחרורו מהמאסר. הובהרה לנאשם חובתו לפי הדין להפקיד בתיק בית המשפט הצהרה לעניין מרוץ תקופת הפסילה בפועל. * פסילה על תנאי לקבל או להחזיק רישיון נהיגה, למשך 12 חודשים לתקופה של 2 שנים מיום שחרורו מהמאסר, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו על אחת העבירות בהן הורשע כאן ויורשע עליה. * באשר לבקשה להשבתת הרכב, נדחית, מכיוון ולא הוכח בפניי כי לנאשם זכות בהם, או שהוא נהג בהם בנסיבות המטילות אחריות על בעליהן, דבר שהיה מצדיק עונש המשליך על זכיותיהם של הבעלים. * זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משפט תעבורהתאונת דרכיםרישיון נהיגה