תביעה לגילוי חשבוניות שכר טרחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לגילוי חשבוניות שכר טרחה: רקע המבקש, מר שחר שגיב, הינו דירקטור במשיבה 1, חברת אי. אר. אן. ישראל בע"מ (להלן: "הדירקטור" ו"החברה" בהתאמה). הדירקטור פנה לחברה, וביקש ממנה כי תעביר לעיונו את חשבוניות שכר טרחה שהוציא לחברה משרד עורכי הדין שקל ושות' (להלן: "משרד שקל"), אשר ייצג את החברה עד לאפריל 2009. החברה העבירה לדירקטור את חשבוניות שכר הטרחה בגין השנים 2006-2009, אולם השחירה בהן באופן חלקי כ- 40 שורות, אשר את פרטיהן סירבה לגלות לדירקטור (להלן: "השורות המושחרות"). בהמרצת פתיחה שהגיש ביום 14.9.2009 לבית משפט זה ביקש הדירקטור לחייב את החברה מכוח סעיף 265 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") בגילוי תוכנן של השורות המושחרות. החברה התנגדה לבקשה, וטענה בכתב התשובה מטעמה כי סירובה לגלות מידע זה מוצדק משני טעמים: ראשית, המידע אינו דרוש לדירקטור לצורך מילוי תפקידו, אלא על מנת להעבירו לצד ג' - חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "כ.א.ל."), בעל מניות המיעוט בחברה, שהדירקטור מונה מטעמו; שנית, מניעת מידע זה מהדירקטור מותרת במסגרת הפטור שבסעיף 265(2) לחוק החברות: "החברה רשאית למנוע מדירקטור לבדוק מסמך או נכס של החברה, אם סבר הדירקטוריון שהדירקטור פועל בחוסר תום לב או שבדיקה כאמור עלולה לפגוע בטובת החברה". הסוגיה המרכזית לגביה הצדדים חלוקים היא השאלה מה מבקשות השורות השחורות להסתיר. טענת הדירקטור היא שהחברה מבקשת להסתיר ממנו את העובדה שבמהלך השנים הרלוואנטיות מימנה שירותים משפטיים לבעל השליטה בה, מר רוני נתנזון (להלן: "מר נתנזון"), אשר אף הוא היה לקוח של משרד שקל. טענת החברה היא שתכלית הסתרת השורות המושחרות היא למנוע מהדירקטור ומכ.א.ל., אשר מטעמה הוא מכהן כדירקטור בחברה, מידע אסטרטגי בדבר ההתנהלות המשפטית של החברה במגעיה עם כ.א.ל. - מידע העלול לשמש את כ.א.ל. במסגרת התדיינויות משפטיות קיימות ועתידיות עם החברה. בדיון שהתקיים ביום 2.12.2009 הצעתי לצדדים את ההסדר הדיוני הבא: "המשיבה 1 תעביר לבית המשפט עותק של המסמכים שגילויים התבקש בהמרצת הפתיחה, כשבהם מסומנים בצהוב הקטעים שהושחרו שעה שהועברו למבקש. עותק זה יועבר במעטפה חתומה לידי, ויוחזר לאחר ההכרעה למשיבים. כל אחד מהצדדים המבקש והמשיבים יגישו לבית המשפט בתוך שבועיים מסמך הבהרות בהיקף שלא יעלה על 3 עמודים, בו יתייחסו לדרך בה יש לסווג את המידע הכלול במסמכים. לכל צד תינתן האפשרות להגיש בתוך יומיים מסמך השגות בהיקף שלא יעלה על עמוד המתייחס למסמך ההבהרות של הצד שכנגד. לאחר עיון במסמכי ההבהרות ומסמכי ההשגות יבחן בית המשפט את הקטעים המסומנים בצהוב, ויכריע האם יש מקום לאפשר העברתם למבקש." ב"כ הצדדים נתנו הסכמתם להצעה זו (המשיבים על אתר, והמבקשים בהודעה שהעבירו ביום 3.12.2009. כן ראו הודעת המבקשים מיום 22.12.2009, בה חוזרים הם מבקשתם לאפשר שלב דיוני נוסף של טיעונים בעל פה טרם הכרעה בסכסוך). בעקבות הסכמת הצדדים הועבר לעיוני עותק של המסמכים על ידי המשיבים (כשהשורות המושחרות מסומנות בו בצהוב), וכן מסמכי הבהרות מטעם שני הצדדים. המבקשים הגישו בנוסף גם מסמך השגות ביחס להבהרות המשיבים. על בסיס כתבי הטענות של הצדדים, ומסמכי ההבהרות, ניתנת הכרעתי במחלוקת. הכרעה במחלוקת לאחר עיון במסמכים השונים שהגישו הצדדים הריני מורה כדלהלן: ביחס לשורות המושחרות שבחשבון עיסקה 139796 - מבלי להביע עמדה בשאלה אם השירות המשפטי המתואר בשורות אלה ניתן לחברה או למר נתנזון אינני סבור שיש הצדקה להסתרת מידע זה מהמבקש. לפיכך אני מורה על חשיפת שורות אלה למבקש. ביחס ליתרת השורות המושחרות (קרי, אלה שבחשבונות עיסקה 138333, 138899 ו- 140370 (בשני הדפים) - הגעתי למסקנה כי אין מקום להורות על חשיפתן. המדובר בשורות העוסקות בשירותים משפטיים שעל פניהם ניתנו לחברה, ואשר עלולות, כטענת המשיבות, לחשוף מהלכים משפטיים ואסטרטגיים שיש לחברה עניין לגיטימי לשמור לעצמה את שיקול הדעת האם ומתי לגלותם בפני גורמים חיצוניים בכלל, ובפני כ.א.ל. בפרט. ודוק, לא הוצגו בפני ראיות, וממילא אינני קובע ממצא עובדתי, לפיו חשיפת מידע סודי של החברה בפני המבקש תביא בהכרח לחשיפתו בפני כ.א.ל.. חזקה על המבקש כי ברורה לו חובת הנאמנות שהוא חייב לחברה מכוח מעמדו כדירקטור בה (סעיף 254 לחוק החברות), וכי הוא מודע לכך שהעברת מידע סודי של החברה לידיעת כ.א.ל. עלולה להוות הפרה של חובה זו. יחד עם זאת, סעיף 265 לחוק החברות מתיר לדירקטוריון החברה למנוע מדירקטור מידע אם הוא סבור שהחשיפה "עלולה לפגוע בטובת החברה". במצב הדברים הסבוך שנוצר, בו עומד המשיב בניגוד אינטרסים מובנה בין חובתו לחברה, מכוח מעמדו כדירקטור בה, לבין חובתו כלפי כ.א.ל., מכוח העובדה שהוא משמש כדירקטור מטעמה בחברה, החלטת דירקטוריון החברה כי חשיפת מידע סודי הנוגע להתנהלות המשפטית של החברה ביחסיה עם כ.א.ל. למבקש "עלולה לפגוע בטובת החברה" היא בעיני החלטה סבירה, שאינני סבור כי יש לי סמכות להתערב בה (על השאלה מהו היקף ההתערבות הראוי של בית משפט בשיקול דעת המסור לאדם במסגרת המשפט הפרטי הרחבתי במקום אחר. ראו ע' גרוסקופף, "על שיקול-דעת קנייני, אחריות חברתית ודאגה לזולת" (עתיד להתפרסם ב"משפט ועסקים" י' (תש"ע)). להשלמת התמונה אוסיף כי לא ניתן ללמוד גזירה שווה בין המקרה שבפני לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' שגב, פ"ד נה(1) 337 (1999) (להלן: עניין כ.א.ל. נ' שגב). באותו עניין הורה בית המשפט לכ.א.ל. (שהיתה המערערת באותו עניין) לגלות לדירקטורים המכהנים בה מטעם בנק דיסקונט (המשיבים 1-4), מידע על התקשרות בינה לבין בנק לאומי, התקשרות בה היו מעורבים דירקטורים שכיהנו מטעם בנק לאומי בדירקטוריון כ.א.ל. (המשיבים 5-8). פסק הדין ניתן לפי הדין שקדם לחוק החברות, כאשר זכות העיון בוססה על שני מקורות: "זכותו הכללית של דירקטור לעיין במסמכיה של החברה בה הוא מכהן כדירקטור" ו"זכות העיון במסמכים הנוגעים לעניין הנדון בבית המשפט" (שם, בע' 341). המקור הראשון, שעליו מבוססת הבקשה שלפני, מוצא כיום את עיגונו בסעיף 265 לחוק החברות (והשוו רע"א 58/04 מגן נ' תפארת עמוס חברה להשקעות בע"מ, פ"ד נח(4) 377 (2004)). בית המשפט העליון ציין ב עניין כ.א.ל. נ' שגב כי: "הנחת היסוד במצבי מחלוקת כאלה חייבת להיות שיש להעדיף את זכות העיון - ובעיקר כאשר היא נתמכת על-ידי אינטרסים כבדי משקל - על פני מניעתה וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה. בענייננו, היסוד לחששותיה של המבקשת מובנה במבנה המיוחד של הבעלות בה - המחולקת בין שני הבנקים - ובניגודי האינטרסים ה"טבעיים" שבין קבוצות חברי הדירקטוריון שלה. אם סברה המבקשת כי במקרים מסוימים אין להתיר עיון לדירקטורים, היה עליה "לשריין" בפירוש את האפשרות לשלול את הזכות בדרך נאותה ובשלב מוקדם מן השלב שבו העלתה את הטענה. משנמנעה מלעשות כן אין היא יכולה להישמע בטענותיה נגד זכותם של המשיבים 1-4 [הדירקטורים מטעם בנק לאומי - ע.ג.] לעיין במסמכים הקשורים להסכם." (שם, בע' 342) האבחנה המרכזית בין עניין כ.א.ל. נ' שגב לבין הבקשה שלפני היא בזהות הגורם שעלול להיפגע מגילוי המידע. בעניין כ.א.ל. נ' שגב גילוי המידע לדירקטורים מסויימים בחברה (אלה מטעם בנק דיסקונט) עלול היה לפגוע בדירקטורים אחרים בחברה (אלה מטעם בנק לאומי, אשר כלפיהם נטען כי יש חשש שהפרו את חובת האמון לחברה), אך לא באינטרס של החברה (נהפוך הוא, התביעה נועדה להגן על אינטרס החברה). לעומת זאת בעניין שלפני יש חשש כי גילוי המידע יפגע באינטרסים של החברה עצמה, וזאת במסגרת התדיינויות משפטיות בינה לבין צד שלישי (כ.א.ל.). במילים אחרות, עניין כ.א.ל. נ' שגב מבהיר כי העובדה שהמידע עלול לפגוע בדירקטור אחד אינה סיבה טובה למנוע אותו מדירקטור אחר. ואולם אין בפסק דין זה כדי לקבוע שהחברה מנועה מלהגביל מסירת מידע לדירקטור על פי סעיף 265 לחוק החברות, בנסיבות בהן ניגוד האינטרסים בו הוא מצוי עלול לגרור פגיעה בטובת החברה. ודוק, אם היו השורות המושחרות מעידות על מימון של החברה לשירותים משפטיים שניתנו באופן אישי למר נתנזון, כי אז היתה חובה לגלותן לדירקטור בהתאם להלכה שנקבעה בעניין כ.א.ל. נ' שגב. ואולם, משהתברר שלא אלה פני הדברים, אלא מדובר במידע שיש לחברה אינטרס לגיטימי להסתירו מפני צדדים שלישיים, וכ.א.ל. בכללם, לא ניתן ללמוד גזירה שווה מעניין כ.א.ל. נ' שגב. בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שלמבקש לא הייתה דרך אחרת פרט לפניה לבית המשפט על מנת לברר מהי התכלית של הסתרת השורות המושחרות, אינני עושה צו להוצאות. מיסיםשכר טרחהחשבונית