האם ניתן להגיש תביעה אזרחית לפירוק חברה ? ההלכה הפסוקה החלה ברוב המקרים של פירוק חברה, שוללת בתכלית את הפיכתה של בקשת הפירוק ל"תחליף תביעה אזרחית", קרי, בקשה לפירוק אינה, ולא נועדה להיות אכסניה דיונית לבירור המחלוקת המשפטית בדבר עצם קיומו של חוב. הטעמים לכך הינם מגוונים, ונעוצים הן בשיקולים דיוניים, והן בשיקולים לגופו של עניין. בקצירת האומר, עסקינן בעיקר בכל הנקודות הבאות: אי-התאמה של ההליכים הנהוגים בבית משפט של פירוק לבירור מחלוקות עובדתיות וחשבונאיות הכרוכות לא פעם בהכרעה בדבר קיום החוב. רצון שלא לעודד צדדים לערוך "קיצור דרך" דיוני, ולהגיש בקשות פירוק כתחליף לתביעה אזרחית. זאת, לא רק נוכח ההבדל הדיוני בין שני ההליכים, אלא גם ובעיקר נוכח משמעותה מרחיקת הלכת של בקשת פירוק, והנזק שעשויה בקשה תלויה ועומדת להסב לחברה, אף אם לאמיתו של דבר היא סולבנטית ועסקיה מצליחים. לשון אחר, הדין מבקש, בדרך-כלל, לשלול את יכולתו של טוען לנשיה לעשות שימוש בבקשת פירוק כ"נשק" שמטרתו הפעלת לחץ על הצד שכנגד לשלם חוב שהוא מכחיש, או למהר ולהתפשר עימו, פן יבולע לו. בהמשך לנקודה הקודמת, קיים חשש מכפל-הליכים, על הסרבול והאפשרות לעיוות-דין שהוא צופן בתוכו. זאת, בעיקר במצב בו הצדדים מתדיינים באותה עת עצמה בערכאה אחרת, ועולה חשש כי מגיש בקשת הפירוק מבקש לסכל בירור בערכאה האחרת, או לפגוע ביכולתו של הצד שכנגד לקבל את יומו בבית המשפט. הלכה פסוקה זו מביאה, בדרך-כלל, לכך כי במקום בו מתברר כי הצדדים חלוקים אודות קיומו של חוב, יסרב בית המשפט ליתן צו פירוק, ויפנה את מבקש הפירוק להגשה או מיצוי של ההליך המתאים בערכאה אזרחית, וזאת במטרה לעגן את טענותיו בהחלטה שיפוטית. הלכה זו נועדה, ואכן כך היא פועלת הלכה למעשה, לצמצם את היכולת להשתמש בבקשת הפירוק כאמצעי לחץ, או במטרה לסכל את יכולת החברה שפירוקה מתבקש לזכות ליומה בערכאות.פירוק חברה