סעיף 27 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, קובע כי לא תוגש תביעה נגד ערב מוגן אלא לאחר שנתקיימו 2 תנאים מצטברים: ניתן פסק דין כנגד החייב. ראש ההוצל"פ אישר כי על מנת להיפרע מהחייב ננקטו כל הליכי ההוצל"פ הסבירים בנסיבות העניין. בתיקון תשנ"ח - 1998 נקבע כי סעיף זה יחול על התחייבויות לשיפוי וחוזי ערבות שנכרתו רק לאחר יום ה- 14/5/98. ברם, יש ממש בטענת המערער לפיה סעיף 27 זהה בניסוחו במדויק לסעיף 17ג(א) לחוק הערבות כפי שהופיע כבר בתיקון תשנ"ב -1992. סעיף 27 לחוק הערבות בנוסחו היום, זהה, כאמור, לסעיף 17 כפי שהופיע בתיקון התשנ"ב - 1992. מטרתו של התיקון לחוק הערבות התשנ"ב-1992 היתה להגן על הערב היחיד מפני פגיעה בלתי סבירה בו, כתוצאה ממתן ערבות ומפני ערבות בלתי מוגבלת. החוק קבע, בין היתר, כי נושה לא יוכל לתבוע ערב יחיד, אלא לאחר שהגיש תביעה נגד החייב (ראה: דברי הסבר בהצעות החוק 2072, מיום ה' באב התשנ"א (16 ביולי 1991) בעמ' 331). סעיף 27 בתיקון תשנ"ח-1998, חזר, למעשה, על הוראות סעיף 17ג' לחוק הקיים, בתוספת סעיף קטן (ד) שמטרתו לקבוע במפורש כי הנושה אינו זכאי להפעיל זכות קיזוז, או סעד אחר, כנגד הערב לפני שנקט הליכי גבייה כלפי החייב כנדרש בסעיף זה (ראה: דברי הסבר בהצעות חוק 2443, כ' בחשוון התשנ"ו (13 בנובמבר 1995), בעמ' 216). ערבים (ערבות)ערב מוגןערבות