בפני ערעור על החלטות הרשמת מיום 1/3/04, לתת למשיבה ארכה להגשת התנגדות, לקבל את ההתנגדות ולאפשר למשיבה להתגונן בטענה של כשלון תמורה מלא. עיקרי העובדות: המשיבה המנהלת עסק של מסעדה בשם "הצרפתיה הקטנה", התקשרה עם המערערת לרכישת מערכת מחשב הכוללת תוכנה יעודית לניהול בית עסק, תמורת סכום כולל של 25,538 ₪. התמורה שולמה ב - 11 שיקים. המערכת הותקנה בעסק ביוני 2002. בנובמבר 2004, לאחר שנפרעו כבר 6 שיקים בסכום של 14,721 ₪, פנתה המשיבה למערערת במכתב בו טענה כי קיימות תקלות שאי תיקונן מהווה הפרה יסודית של העסקה וכשלון תמורה מלא. המשיבה גם ביטלה את יתרת ההמחאות שטרם נפרעו. המערערת הגישה לביצוע את 5 השיקים הנותרים על סך 2,164 ₪, משוכים מח-ן המשיבה בבנק הפועלים, שזמן פרעונם 20/12/02 - 20/4/03. המשיבה הגישה התנגדות לביצוע השיקים, באיחור של 20 יום. החלטת הרשמת: א. הרשמת החליטה ליתן למשיבה ארכה להגשת התנגדות בנימוק שסירוב לבקשה ומניעת האפשרות מהמשיבה לטעון את טענותיה בבית המשפט, מנימוקים פרוצדורלים, יהווה חוסר צדק. אמנם, האיחור נבע מטעמים הקשורים במשיבה בלבד ומצויים בשליטתה, אך ניתן הסבר סביר לסיבת האיחור, ובמצורף לטענות ההגנה העולות מהתצהיר, מהווים הם יחד טעם להארכת מועד. ב. לגופו של עניין, יש לאפשר למשיבה להתגונן בטענתה לכשלון תמורה מלא בעד השטרות. המערכת שסופקה ושנועדה להחליף מערכת קיימת, שהיתה אמורה להיות מותאמת ספציפית לעסק המבקשת, נחלה כשלון חרוץ בכל הנוגע לניהול ותקלות יומיומיות, עד שבמקום לשפר את העסק, נגרם נזק לעסק. המשיבה פנתה למערערת פעמים רבות, בעקבות הליקויים, בדרישה שיתוקנו, אך לא נעשה דבר. וכשנקבעו פגישות הן לא יצאו אל הפועל, בכך יש לראות "אי התאמה", כמשמעות מושג זה ב"חוק המכר". המשיבה פנתה בבקשה לביטול העסקה בגין אי התאמה והפרה יסודית. אין בעובדה שכל ציוד החומרה סופק, כדי להמעיט מהטענה בדבר כשלון תמורה מלא, ולהפוך אותה לכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב. טענות המערערת: א. הארכת מועד - המשיבה היתה חייבת להצביע על טעם מיוחד, בהתאם להוראות תקנה 528 לתקסד"א.טעתה כב' הרשמת בכך שראתה בנימוק של עומס עבודה בגלל תקופת שיא בעסק ועבודות שיפוץ, נימוק מיוחד. במיוחד, לאור העובדה שלא צורפו מסמכים או ראיות אחרות על עומס העבודה כנטען, מדובר בטענה כללית וסתמית. ב. לגופו של עניין, המשיבה איננה טוענת לכשלון תמורה חלקי וקצוב, אלא לכשלון תמורה מלא. טענה זו איננה יכולה לעמוד מול הצהרתה של המשיבה שהודתה כי עד עצם היום הזה, משתמשת המשיבה במערכת שהותקנה אצלה. טענות המשיב: לעניין האיחור, יש לדחות את הטענה על הסף. בית המשפט (כב' הרשמת), תיקן את שגיאתה של המשיבה ע"י הטלת הוצאות בגין האיחור. מדובר בהליך ראשוני ויש לתת למשיבה להשמיע את טענותיה. לגופו של עניין - נתגלו תקלות במערכת למן הרגע הראשון בו הותקנה. באחת הפעמים קרסה המערכת ולא אפשרה ללקוחות לשלם בכרטיסי אשראי. כתוצאה מכך, נגרם נזק כי הלקוחות לא שילמו באותו יום. התקלות לא נפסקו. דיון: הארכת מועד המצהירה מטעם המשיבה - מנהלת המסעדה, הגב' דגנית ברעם, הצהירה בסעיף 4 לתצהירה כי האזהרה הומצאה לידיה בתחילת עונת הקיץ של בתי הקפה, תקופה בה מצויים העסק ומנהליו בשיא הלחץ. בסעיף 5 היא הצהירה כי האזהרה התקבלה בידיה במהלכו של שיפוץ מקיף אותו עבר בית הקפה, ומיד עם סיום השיפוץ פנתה להגשת התנגדות. לא כל כך ברור לי כיצד העסק מצוי בשיא הלחץ, כאשר נטען במקביל כי מתנהלות בו עבודות של "שיפוץ מקיף". מכל מקום, בין כך ובין כך, אלו נסיבות הקשורות במלואן במשיבה. למרות זאת, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת. החלטתה מעוגנת בנטיה המסתמנת בפסיקה, המכירה בזכות הגישה לערכאות ובזכותו של אדם שיהיה לו את יומו בבית המשפט כזכות בעלת מימד חוקתי. הפתרון המיושם בפסיקה הוא הגמשת הדרישות הפרוצדורליות, כדי לאפשר גישה לערכאות, תוך חיוב בהוצאות, במקרים המתאימים, על מנת לאזן בין האינטרסים של הצדדים. סדרי הדין אינם עיקר, אלא אמצעי להשגת המטרה של עשיית צדק, ואין להפוך את האמצעי למטרה. ההתנגדות כב' הרשמת קבעה כי שוכנעה שיש לאפשר למשיבה להתגונן בעילת כשלון תמורה מלא. אינני סבור כי ניתן לקבוע שטענותיה של המשיבה, כפי שעולה מנימוקי הבקשה, התצהיר ופרוטוקול הדיון, מקימות הגנה לכאורה של כשלון תמורה מלא או אף של חלקי וקצוב. המערערת סיפקה למשיבה מערכת שלמה, הכוללת: עמדות קופה ממוחשבות, מסכי תצוגה, 3 מדפסות, מקלדת ותוכנת מחשב יעודית וייחודית להפעלת המסעדה. העסקה היתה עסקת "טרייד אין" להחלפת מערכת שהיתה מותקנת בעסק כבר 10 שנים (עמ' 2, ש' 1 לפרוט'). המערכת סופקה למשיבה בחודש יולי 2002(!). המערכת מצויה ברשותה ובהחזקתה של המבקשת עד היום, לא כאבן שאין לה הופכין, אלא נעשה בה שימוש יומיומי. ב"כ המשיבה הפנה בטיעוניו בערעור לעובדה שבחשבונית שהוצאה עבור העיסקה אין הפרדה של סכומים לגבי כל אחד מהפריטים שסופקו. במילים אחרות, לא ניתן לייחס, על סמך החשבונית, סכום קצוב לגבי כל אחד מהפריטים. למרות עובדה זו, אפשר להניח שניתן היה לעשות הפרדה ואבחנה בין הפריטים השונים לצורך קביעת הסכום כ"סכום קצוב", למרות העדר פירוט של סכומים בחשבונית, וניתן היה לטעון, בנסיבות מסוימות, כשלון תמורה חלקי וקצוב, אלא שלא זה המצב במקרה שלנו. ניתן היה גם להתווכח האם לסווג את הטענה כטענה של כשלון תמורה חלקי, או שמא מדובר בכשלון תמורה מלא, לו למשל היתה מסופקת החומרה בלבד ללא התוכנה. או, אף אם היה ברור שאמנם באופן פורמלי סופקה התוכנה, אך לא נעשה בה שימוש והיא לא התאימה כלל לייעודה, אלא שגם זה לא המצב כאן. לגבי השימוש במערכת, העידה המצהירה מטעם המשיבה (עמ' 2, ש' 14): "היתה לי הדגמה של חצי שעה בעסק לפני ההתקנה...אני משתמשת בתוכנה היום באילוצים, יש לי המון תקלות שעולות לי כסף,אך מכיון שאני בתביעה אני נאלצת להתקע איתה... אני משתמשת במערכת והיא גורמת לי לטעויות רבות" אין זה נכון שכל פניותיה של המשיבה לתיקונים היו לשווא. המצהירה מטעם המשיבה, לא טענה זאת בחקירתה הנגדית. שם אישרה המשיבה, עמ' 3, ש' 12: "לאחר שהמחשב נפל כמה פעמים הוא ישב עם ישראל והם הגיעו למסקנה שהמחשב שהוא סיפק לי לא התאים למערכת תוכנה. אני לא עשיתי, אלא הם החליפו לי את המחשב ואז פסקו התקלות הטכניות של המחשב, הם החליפו בנובמבר". כל הדברים האלה נאמרו בדיון שנערך ביום 13/4/04. אי אפשר היה להגיע למסקנה לכאורית שהפניות לא נענו כלל. גם בדיון, במהלך הערעור, שנתיים (!) לאחר אספקת המערכת, ממשיכה המשיבה לעשות שימוש במערכת. ב"כ המשיבה, , בתשובה לשאלה, הצהיר לפרוטוקול (עמ' 3 לפרוט' מיום 24/6/04). "לשאלת בית המשפט האם הציוד נמצא בשימוש עד היום, אני משיב שהציוד נמצא בשימוש חלקי עד היום ... התוכנה שעובדת היום עדיין מותקנת שם, על החומרה שחברי ציין, היא לא מדפיסה חשבוניות ואין שם אינטרנט היא רק עושה ניהול של בית קפה". בשום שלב לא שלחה המשיבה הודעה בכתב על ביטול עסקה, בגין כשלון תמורה, כפי שגם מאשר ב"כ המשיבה. לא ניתנה הודעה בכתב על ביטול. נראה לי שעשיית שימוש במערכת גם שנתיים אחרי אספקתה, איננה עולה בקנה אחד עם טענת כשלון תמורה מלא, כפי שקבעה כב' הרשמת. אין כאן הפרה של עסקת יסוד ואין כאן כשלון תמורה מלא וגם לא חלקי וקצוב. ישנן, אמנם תקלות ותלונות, כולל תלונות על נזק שנגרם באחד המקרים, כשהמערכת קרסה, אך עניין לנו בתביעה שטרית, ואין בתקלות משום כשלון תמורה, גם לא חלקי וקצוב. כפי שהעידה המצהירה מטעם המשיבה, למרות התקלות שהיו, נעשה בעבר ונעשה גם כיום שימוש בתכנה ובחומרה. ב"כ המשיבה ניסה במסגרת הערעור למקד את טיעוניו, לא בהצדקת החלטת כב' הרשמת שקבעה כי עניין לנו בכשלון תמורה מלא, אלא בנימוקים אחרים, תוך שהוא מציין: "לטענת המשיבה המונח "כשלון תמורה" הוא אינו מדוייק, וגם המלומד לרנר גורס בספרו שהמונח צריך להיות שהתובע "הפר את עסקת היסוד", במקום לומר "כשלון תמורה", יש לומר "הפרת חוזה". גם נימוק זה אינו מקובל עלי בנסיבות המקרה כאן. העובדות, כפי שהובאו אינן מדברות על "אי התאמה", אלא על תקלות מסוימות במוצר, שבאופן עקרוני מתאים לשימוש שנועד לו, ונעשה שימוש במערכת עד היום. אם אכן נגרמו נזקים למשיבה, פתוחה בפניה הדרך להגיש תביעה, אך לא במסגרת של התנגדות לביצוע השטרות. התקלות תוקנו בחלקן, ולגבי חלקן האחר לא הסתייע הדבר, למרות ניסיונות בית המשפט להביא את הצדדים להסכמה בעניין זה. לפיכך, אני מחליט לקבל את הערעור. ההתנגדות נדחית בזה. המערערת רשאית להמשך בהליכי ההוצל"פ נגד המשיבה. המשיבה תשלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. ניתן היום כ"ז באלול, תשס"ד (13 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. יוסף בן חמו, שופטכשלון תמורהמחשבים ואינטרנטביטול עסקה (הגנת הצרכן)ביטול עסקה (רכב)