1. תביעה לתשלום דמי לידה שהגישה התובעת, נדחתה מהנימוק כי לא נתקיימו יחסי עובד - מעביד בינה לבין אחיה. לטענת התובעת, היא עבדה במשך שישה חודשים, מיולי עד דצמבר 1998, כמזכירה בעסק לממכר חומרי בניין וסיד, אשר בבעלות אחיה. העסק בו עבדה התובעת נסגר לאחר שאחי התובעת, נפגע מירי. 2. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם עבודתה של התובעת היתה בבחינת "עזרה בעסק משפחתי" או שמא יש להכיר בה כ"עובדת". 3. ב"כ התובעת הסתמך על פסקי הדין בפרשת אורלי יהלום ופרשת זיו, לטענתו על סמך פסקי דין אלה אין לבחון בדקדקנות יחסים של בני משפחה בעבודה. עוד טען כי העובדה כי לא הקפידו עם התובעת על שעות עבודה או העובדה שהפסקת עבודתה היתה במקביל לבעיות אישיות וכן ירידה בהקף העבודה, הם מהיתרונות שיש בעבודה בעסק משפחתי ואין הם מעידים על אי קיומם של יחסי עובד- מעביד. בנוסף, אין לייחס משקל לכך שהתובעת לא זכרה פרטים מסויימים לגבי עבודתה, מאחר שמדובר בתקופת עבודה בשנת 1998. כמו כן, לא נסתרה העובדה כי עבודתה הופסקה לאחר ירידה בפעילות העסק וכן לאור העובדה כי לא עבדה ברציפות מאחר שהיה עליה לטפל בילדיה. לעניין הדיווח המוטעה והסתרת העובדה כי מדובר בעבודה אצל בן משפחה, ביקש ב"כ התובעת לקבל את הסברה לפיו חששה שהודאה בקרבה משפחתית עלולה לפגוע בזכויותיה. 5. עמדת הנתבע הינה כי לא הוכח ביצוע עבודה בפועל. אין הוכחות לקבלת שכר, נוכחות העבודה או רישום שעות עבודה. התובעת אמרה ששכרה נקבע על פי שעות עבודה בפועל, אולם המשכורת לא השתנתה במשך חמישה חודשים מתוך ששת חודשי העבודה. בנוסף, עבודת התובעת לא נעשתה על ידי איש לפני תחילת עבודתה וגם לאחר הפסקת עבודתה, איש לא החליף אותה. תקופת העבודה היתה שישה חודשים שהם תקופת האכשרה המזכה בדמי אבטלה. כל התלושים הונפקו לאחר סיום העבודה וגם מכתב הפסקת העבודה היה רטרואקטיבי, למחרת היום האחרון לעבודה. זאת ועוד, ב"כ הנתבע הצביעה על כך שעובדת הקרבה המשפחתית הוסתרה בטופס התביעה לדמי לידה. גם אם תתקבל גרסת האח, כי התובעת פוטרה כי בחודשים האחרונים להיקף העבודה ירד, הרי עבודתה בעסק לא היתה נחוצה יותר משלושה חודשים. לכן לא היתה לתובעת תקופת אכשרה בכל מקרה. עמדת הנתבע הינה כי התובעת התפטרה מרצון מסיבות אישיות. טענת הצמצום בעבודה עלתה רק במהלך הדיון ואילו לחוקר מטעם הנתבע התובעת סיפרה כי התפטרה בשל נסיבות אישיות. 6. הנשיא אדלר סיכם את עמדת הפסיקה לגבי עבודה אצל קרובי משפחה, בפרשת אורלי יהלום (עבל 20105/96, ניתן 7.11.00) - "בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית - ולו קירבה בין הורים וילדים - אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, היא היא הקובעת לעניין זה. עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'. נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטלים על בן המשפחה הטוען לקיומם. "מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי". כלומר, המסקנה האם התקיימו בפועל יחסי עובד ומעביד בין בני המשפחה מבוססת בראש ובראשונה על מערכת העובדות והנסיבות המיוחדת במקרה המסויים. 7. בענייננו, מספר עובדות שלא ניתן להן הסבר מניח את הדעת, מביאות למסקנה כי התובעת לא היתה "עובדת" של אחיה. העובדה הראשונה היא הסתרת העובדה כי התובעת עבדה אצל אחיה. התובעת לא ציינה עובדה זו בטופס התביעה לדמי לידה. בבית הדין התובעת הסבירה כי לא ציינה עובדה זו מאחר שפחדה שהדבר יפגע בזכויותיה לדמי אבטלה ומאחר שידעה כי אסור לקרובי משפחה לעבוד במקום ממשלתי והיא סברה כי זהו הדין גם לגבי מקום עבודה פרטי. גם אם נקבל הסבר זה, קשה להתעלם מכך שגם אחיה של התובעת ציין בטופס התביעה לדמי אבטלה, כי אין קרבה משפחתית בינו לבין התובעת. כך, שלכאורה, נראה כי שני הצדדים הסתירו את הקרבה המשפחתית ביניהם. העובדה השניה קשורה לנסיבות סיום העבודה. אחי התובעת אמר לחוקר מטעם הנתבע כי פיטר את אחותו מאחר שלא היו הכנסות רבות ולא נזקק לה עוד. גם בטופס התביעה לדמי אבטלה, ציין כי סיבת הפיטורים היתה צמצום בעבודה. לעומת זאת התובעת סיפרה לחוקר כי הפסיקה לעבוד לאחר שילדה, בעלה מצא עבודה והיא העדיפה לטפל בילדים. במקביל, אחיה לא הסכים שתבוא לעבודה לסירוגין ולכן העדיף לפטר אותה. הוסף לכך את העובדה כי שכרה של התובעת שולם במשך שישה חודשים בדיוק, שהם תקופת האכשרה המינימלית המזכה בדמי לידה, כי מדובר בסכומים קבועים למרות שהתובעת אמרה ששכרה היה על בסיס שעתי וכן כי תלושי השכר שהוצגו הופקו לאחר סיום עבודתה. בנוסף, לא הוצגו כל מסמכים מהם ניתן ללמוד כי התובעת אכן עבדה בפועל בעסק, ואף לא הובאו עדים שהכירו את התובעת כמזכירת העסק. התובעת אמנם העידה כי היה כרטיס נוכחות, אולם גם זה לא הוצג בדיון. כל אלה מביאים למסקנה כי לא נפל פגם במסקנת פקיד התביעות, כי יש לדחות את התביעה לדמי לידה, וכי אין לראות בתובעת "עובדת" של אחיה. 8. סוף דבר - התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. ניתן היום י"א בניסן, תשס"ב (24 במרץ 2002) בהעדר הצדדים. ו. וירט-ליבנה, שופטתשופט ראשי לידהדמי לידה