התובע יליד 1960, גנן במקצועו, היה במועדים הרלוונטים לתביעה שחקן כדורגל חובב אשר שיחק בקבוצת כדורגל של המושב בצת. קבוצת כדורגל זו, התחרתה במסגרת משחקים המאורגנים לשחקני כדורגל שאינם מקצועיים בליגה איזורית פנימית, אשר אורגנה ע"י מחלקת הספורט של הנתבעת. ביום 31.10.92 נפצע התובע במסגרת משחק כדורגל בו נטל חלק, אשר התקיים בקיבוץ יסעור, וגרם לו שבר ברגלו השמאלית. רופא מומחה אשר בדק התובע מטעמו, העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10%. במועדים הרלוונטים לתביעה בוטח התובע כמו שאר השחקנים, בפוליסת בטוח תאונות אישיות סטנדרטית אשר הוצאה בחברת הסנה . נושא הבטוח הוסדר ע"י הנתבעת באמצעות מרכז הפועל כפי שהדבר נעשה לגבי עשרות אלפי חברי הפועל האחרים. תקרת הביטוח במקרה אשר גרם לנכות צמיתה בשיעור 100% בהתאם לפוליסה הרלוונטית היתה 50,000 ₪. אין מחלוקת בין הצדדים כי במועדים הרלוונטים לתביעה : מועד עריכת הבטוח ומועד ארוע הנזק הגופני לתובע לא נכנסו לתוקפן תקנות לענין סכומי ביטוח מזערים - תקנות הספורט (ביטוח) והיתה קיימת רק חובה חוקית לעריכת ביטוח ע"פ סעיף 7 לחוק הספורט התשמ"ח-1988. מספר חודשים לאחר ארוע התאונה, פנה התובע במכתב תביעה מכח פוליסת הביטוח של חברת הסנה, ואולם באותה תקופה פשטה חברה זו את הרגל. מאז פניתו לחברת הביטוח, לא נקט התובע הליכים כלשהם למימוש זכויותיו ובפועל לא קיבל פיצוי כלשהו. התובע הגיש תביעתו בתחילה כנגד חברת הביטוח; כנגד סוכן הביטוח אשר ערך הביטוח; כנגד הנתבעת וכנגד מרכז הפועל. הליכי התביעה כנגד חברת הסנה עוכבו ובסופו של דבר תביעת התובע נגד חברת הביטוח וסוכן הביטוח נמחקו. אשר לתביעות התובע נגד הנתבעת ומרכז הפועל לענין זה נאלץ התובע לנהל מספר הליכים אשר נמשכו זמן רב (וכללו גם ערעורים על החלטות ביניים). נקבע כי ביום 25.4.04 ע"י כב' סגן הנשיא בית-נר כי הנתבעת כמארגנת ליגת הכדורגל של המועצה האיזורית מטה אשר, היא הנושאת בחובה לבטח ע"פ סעיף 7 לחוק הספורט. בהתאמה נקבע התיק לשמיעת ראיות בפני בשאלת החבות. תביעת התובע כנגד הנתבעת בפני מבוססות על שתי טענות. האחת, לפיה היתה מוטלת על הנתבעת חובה לדאוג לכיסוי ביטוחי לתובע מעבר לזה שניתן לו מכח פוליסת הביטוח שהוצאה בסנה, משום שפוליסה זו אינה מילוי נאות וסביר של חובות הנתבעת ע"פ דין ולפיכך התנהגות הנתבעת במקרה דנן, גרמה נזק לתובע ממנו נמנעה היכולת להפרע על נזקי הגוף, שנגרמו לו. השניה - במקרה דנן הפרה הנתבעת חובת הדיווח וההתיעצות עם התובע בכל הקשור לביטוח מנעה ממנו מידע והכשילה האפשרות כי התובע ידאג בעצמו או ידאג לדרוש ולקבל כיסוי ביטוחי הולם לסיכון הכרוך בפעילותו כשחקן חובב, במסגרת הליגה בה שיחק. יובהר כי בסיכומיו העלה ב"כ התובע טענה נוספת לפיה בנסיבות הענין, כלל לא הוצאה לתובע פוליסת ביטוח משום שהטפסים עליו חתם התובע (בהם בקש להצטרף לפוליסת הביטוח הקיימת) אינם מלמדים על גמירות דעת מצד התובע להצטרף לפוליסת הביטוח. טענה זו מן הדין כי תדחה. ראשית, יש ממש בטענות הנתבעת כי העלאת טענה זו בשלב בה הועלתה מהווה שינוי והרחבת חזית אסורים. שנית, גם לגוף הענין, אין מחלוקת כי פוליסת הביטוח הכללית אשר הוצאה בחברת הסנה, חלה על התובע והתובע אף החל בהליכי תביעה לפיה וגילה דעתו כי הוא אכן מבוטח ע"פ פוליסה זו. טענות ב"כ התובע לענין זה ראויות אולי להתיחסות באשר לשאלה האם ידע התובע מהם סכומי הביטוח בהתאם לפוליסת הביטוח, אך אין בהם כדי לקבוע כי לא הוצאה לתובע פוליסת ביטוח כלל ולכן לא מולאה החובה ע"פ סעיף 7 לחוק הספורט. זאת להבדיל מן הטענה כי הוצאת פוליסת ביטוח בסכומים האמורים, אינה סבירה בנסיבות הענין. עוד מן הדין לקבוע כי טענות התובע לענין העדר גמירות דעת והעדר ידיעה פוזיטיבית נסתרות בעדות התובע עצמו אשר טען בעדותו בפני בעמ' 4 לפרוטוקול,כי: "כשמילאתי את השאלון של הפועל, הביטוחקראתי בזמנו. לשאלה האם קראתי את הצד האחורי של הטופס שבו פורטו סכומי הביטוח אני אומר שעיינתי בכך ידעתי בכמה כסף אני מבוטח". עיננו הרואות התובע עצמו מודה כי ידע בכמה כסף מבוטח ודבר זה סותר את כל טענותיו המשפטיות המלומדות של ב"כ התובע בסיכומיו (סעיף 4). עדות על ידיעה זו של התובע מתחזקת גם לאור המשך עדותו באותו עמוד שם מעיד התובע על ניסונו הקודם עם קבוצה מסודרת של כדורגל - בית"ר נהריה. לפיכך לא רק שהתובע היה מודע לקיומו של הביטוח ולסכומיו,הוא אף היה מודע לשוני בין השתתפותו בקבוצה ובליגה הרלוונטית לתביעתו כאן ולהשתתפותו בליגה מסודרת שם משחקות קבוצות גדולות יותר בעלות 11 שחקנים . האמור לעיל די בו גם לסתור טענות התובע לענין אי קיום חובת התיעצות עמו ודיווח אליו באשר להוצאת הביטוח במקרה דנן. במיוחד בזוכרנו כי חובת דיווח אינה יוצרת חובת ביטוח לפי דרישת שחקן או חובת ביטוח מוחלטת חובה זו כוללת חובה לידע שחקן מהו גובה סכום הביטוח בו הוא מבוטח כדי שידע לכלכל צעדיו כיאות. ראה לענין זה ת.א. 84073/96 (ת"א) איל אברמוב נ' מועדון הכדורגל ; הפועל תל אביב (1990) דינים שלום טז 741. יובהר כי פסה"ד הנ"ל עוסק בשונה מהענין הנדון, כאן בשחקן כדורגל מקצועי. עוד נותר לדון בשאלה האם היה די בביטוח אשר הוצא ע"י הנתבעת בנסיבות הענין די כדי למלא אחר מצוות חוק הספורט בהתחשב בנסיבות הענין, בעובדה כי מדובר בשחקן חובב המשתתף בליגה שהיא חלק מספורט עממי, ובהתחשב בעובדה כי במועדים הרלוונטים לתביעה לא הוצאו תקנות הקובעות סכומי ביטוח מינימליים נדרשים ע"פ חוק הספורט. כן יש לדון בשאלה האם בהנחה כי פוליסת הביטוח דנן אין די בה כדי למלא אחר מצוות חוק הספורט האם קיים קשר סיבתי בין הפרת הנתבעת חובותיה החוקיות ונזקי התובע, כפי שהם נתבעים בתביעה דנן. אציין כי בחינת המשטר המשפטי החל על הסוגיה דנן מגלה כי חל בו שינוי משמעותי מאז בוטל פסק דינו של כב' השופט אריאל בת.א. (חי) 51/93 פטרוציו רדו נ' בית"ר נהריה ואח' בפסק דינו של בית המשפט העליון ע.א. 2695/98 מרכז הספורט הארצי לבית"ר נ' פטרוציו רדו ואח' פס"ד מיום 18.7.02. עיון בפסק דינו של בית המשפט העליון מלמד כי בימ"ש זה נתן חשיבות מכרעת לעובדה כי במועד ארוע המקרה נשוא פסק דינו של כב' השופט אריאל, בדיוק כמו במקרה דנן, טרם נחקקו תקנות המחייבות סכומי בטוח מינימלים לצורך מילוי החובה לבטח ע"פ סעיף 7 לחוק הספורט. מאותה סיבה לטעמי לא אוכל להסתמך לצורך הכרעה על פסקי הדין המלומדים אשר נתנו בסוגיה זו בטרם יינתן פס"ד של בית המשפט העליון, קרי פס"ד של כב' השופט איקון בת.א.84073/96 שאוזכר לעיל וכן פס"ד כב' השופט קמא בת.א. 240/94 זוהר לוין נ' אגודת ספורט שמשון תל אביב דינים מחוזי כו (4) 396, ופסק דין כב' השופט ארבל בת.א. 3277/95 טובול נ' יוסיפורטל מזכיר הפועל מגדל העמק ואח' דיני שלום טז 112. למעלה מן האמור אציין עוד כי פסקי הדין הנ"ל, אינם ישימים גם למקרה דנן משום שהם נוגעים בעובדות שאינן רלוונטיות לעניננו. פסק הדין של כב' השופט איקון עוסק בשחקן מקצועי לגביו יש לשקול נסיבות אחרות ולגביו יש לערוך אחרת את איזון האינטרסים בין החובה לדאוג לביטוח סביר לשחקן והנטל הכלכלי שיש להטיל על אגודת הספורט אשר לרווחיה ולרווחת תורם שחקן הספורט המקצועי המתאמן בשירותיה. שני פסקי הדין האחרים שאוזכרו לעיל, עוסקים בשחקנים קטינים אשר גם לגביהם מערכת השיקולים חייבת להיות אחרת. בנסיבות הענין דנן ולאחר ששקלתי כל העובדות שהונחו בפני, עיינתי בכתבי טענות הצדדים והאזנתי והתרשמתי מהעדויות שבפני ועיינתי בסיכומי הצדדים , נחה דעתי כי אין לקבוע כי הנתבעת במקרה דנן הפרה חובה חקוקה המוטלת עליה מכח חוק הספורט בהוציאה את פוליסת הביטוח שהוצאה וכי הפרה זו היא היא שגרמה לנזק. נדמה לי כי לענין זה יפים דבריה של כב' סגנית הנשיא י. מרוז בפסק דינה המלומד והמפורט בת.א. 2162/4 אלון מאיר נ' מועצה איזורית גדרות עשרת ואח' דינים שלום כב 461. גם אני שותפה לדעה כי הקביעה מהי פוליסת ביטוח סבירה הינה פרי עריכת איזון בין קריטריונים ואינטרסים שונים המשתנים בנסיבות כל מקרה ומקרה. במקרה דנן שעה שמדובר בשחקן חובב המשתתף בהתנדבות בספורט עממי, מודע לקיומו של בטוח, מודע להבדלים גם לענין בטוח בין השתתפותו בספורט עממי ובין השתתפות בקבוצות ספורט מקצועית (כהגדרתו). אין מקום לקבוע כי פוליסת הביטוח שהוצאה בנסיבות המקרה דנן, אינה סבירה ואין מקום להטיל נטל כבד מן הנדרש דווקא על הנתבעת אשר פעלה לרווחת תושביה ועודדה קיומו של ספורט עממי. קביעה אחרת בנסיבות הענין דנן פוגעת לטעמי, ללא צורך באיזון הנדרש בין אינטרסי הפרט וזכאותו להפרע על נזקי גוף שנגרמו לו ובין אינטרס הציבורי שלא להכביד יתר על המידה על הקופה הציבורית וכן לעודד גופים כמו הנתבעת ליזום ולארגן פעילות ספורט ותרבות עבור הכלל במחיר שלא יטיל נטל כבד מידי על הקופה הציבורית שהלא הכבדה שלא לצורך תביא להפסקת או להמעטת פעילות שמטרתה ארגון ספורט עממי עבור הציבור. דווקא קבלת טענות התובע לפיהם יש להתחשב בסוג ענף הספורט ובסוג הפעילות לצורך הוצאת פוליסת הביטוח, מחייבת התיחסות לעובדה כי במקרה דנן שיחק התובע בהתנדבות כליגת חובבים שאופי הפעילות בה אינו אינטנסיבי והתגמול אינו על בסיס הישגים כמאמר ב"כ הנתבעת בסיכומיה. גם לענין זה מידת הסיכון הגלום בהשתתפות בספורט מן הסוג בו השתתף התובע, מחייבת קביעת אמת מידה אחרת לצורך קביעת סבירות סכום הביטוח במקרה דנן. אין דינו של שחקן מקצועי כדינו חובב לענין סבירות סכום הביטוח שיש על אגודת הספורט לבטחו ע"פ סעיף 7 לחוק הספורט. בנסיבות שהוכחו בפני, יש גם סבירות בטענות הנתבעת לענין הסתכנות מרצון של התובע אשר היה מודע לקיומו של ביטוח ולסכומים ובחר מטעמיו לא לבטח עצמו בביטוח נוסף, אשר בחר התובע מטעמיו שלא לתבוע או להמשיך בהליכי תביעה כנגד חברת הסנה אפילו לאחר שזו הפסיקה לנהל עסקים ואשר בחר שלא לנסות לתבוע זכויותיו במסגרת פוליסת הביטוח אחרות אשר אפשר וחלו בעניינו והוצאו ע"י הנתבעת. לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה. לאור כל ההליכים שנוהלו בתיק זה ובהתחשב בפגיעה שנגרמה לתובע ובהתמשכות ההליכים בענינו שלא באשמתו, איני עושה צו להוצאות. נחה דעתי כי גם אין מקום להשית הוצאות לטובת מרכז הפועל שהתביעה נגדה נדחתה בסופו של היום בשים לב לכל ההליכים שהיו בתיק זה ולעובדה כי מלכתחילה נדחתה התביעה דווקא נגד הנתבעת ולא נגד מרכז הפועל ולא הוכח בפני כי שולמו הוצאות הליכי הביניים אשר נוהלו בתיק זה. זכות בקשת רשות ערעור לבימ"ש מחוזי תוך 15 יום. ניתן היום כ"ב בכסלו, תשס"ה (5 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים. קראי-גירון ישראלהשופטת כדורגלדיני ספורטתאונות ספורט