1. זהו פסק דין בתובענה לתשלום פדיון מחלה. לבקשת הצדדים תיק זה נדון בפני כדן יחיד. 2. להלן העובדות הרלבנטיות בתיק ואשר אין לגביהן מחלוקת: א. התובע עבד בשירות המדינה, עד ליום 31/12/84. ב. ביום 8/7/05 הוקפאו זכויותיו של התובע לגמלאות לפי סעיף 17 א' לחוק הגמלאות. במועד ההקפאה היה התובע בן 51. ג. התובע עבר לעבוד בהסתדרות הציונית העולמית עד ליום 5/10/96. ד. התובע זכאי לגימלה משירות המדינה בהגיעו לגיל 65, דהיינו מיום 27/11/98. ה. ע"פ התקשי"ר, הזכאות לתמורה בגין אי ניצול ימי מחלה קמה בגיל 55, כאשר הוקפאו זכויותיו של העובד. 3. הפלוגתא בתיק כפי שנקבעה במעמד הצדדים הינה: האם המועד הקובע לקבלת תמורה בגין אי ניצול ימי מחלה הוא יום הקפאת הזכויות או יום הפרישה מההסתדרות הציונית העולמית, או יום התחלת הזכאות לגימלה משירות המדינה. 4. במקור נפתח תיק בית הדין ב - 19/5/00, כאשר הנתבע היחידי בתיק היה הממונה על הגמלאות במד"י. בשלב מסויים צורפה המדינה, כמעבידה, לענין דמי מחלה, אולם בהסכמת הצדדים פוצל הדיון ונפתח תיק נוסף, כך שמתהלים בביה"ד שני תיקים: התיק הראשון - עב 1570/00 , תיק שבין התובע לממונה על הגמלאות, בענייני גימלתו, והתיק השני - עב 1300/04 - תיק שבין התובע למד"י (נציבות שירות המדינה), לענין דמי מחלה (התיק שבפנינו). 5. בהסכמת הצדדים נדון תיק זה על דרך של סיכומים בכתב (אף כי סיכומי ב"כ התובע כללו בתוכם התייחסות לשתי התביעות). בית הדין יתייחס בפסק דין זה אך ורק לעניינים הקשורים לפדיון ימי מחלה. 6. טענות התובע: לדברי ב"כ התובע בסיכומיו, זכאי התובע לתמורה בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, לפי הוראת ס' 17 לחוק שירות המדינה (גמלאות) התש"ל - 1970. לדבריו ניתן ללמוד מלשון החוק כי עובד שזכויותיו הוקפאו, לפני הגיעו לגיל 55, הרי שבגיל 55, אף שעדיין אינו מתחיל לקבל גימלה, זכאי עקרונית לתשלום ימי מחלה בלתי מנוצלים, ואלו עומדים לזכותו בהגיעו לגיל פרישה. העולה מכאן - לטענתו - שגם אם טרם החלה גמלתו להיות משולמת בפועל, הרי שלאחר הפרישה ובהגיעו לגיל 65 יהיה זכאי לקבל את התשלום האמור. 7. טענות הנתבעת: ב"כ הנתבע מתנגד לאמור לעיל. לטענתו ע"פ החוק והוראת התקשי"ר הפיצוי בגין ימי חופשת המחלה שלא נוצלו יבוצע רק לגבי ימים שלא נוצלו ושעמדו לרשותו בתאריך פרישתו. היות ופרש בגיל 51, לא עמדו לזכותו במועד פרישתו ימי מחלה, הניתנים לפדיון, מאחר וזוהי זכות שניתנת רק למי שבעת פרישתו היה בן 55. לכן, אף שבפועל התובע הגיע בינתיים לגיל 65, אין בכך כדי לשנות את העובדה שבגיל 51 לא היה זכאי לפדיון מחלה, כי לא עמד אז בתנאים הקבועים בחוק ובתקשי"ר לקבלת הזכות לפדיון ימי מחלה. 8. המצב המשפטי: א. חוק שירות המדינה (גמלאות) התש"ט - 1970 (להלן: חוק בגמלאות) קובע כדלקמן: סעיף 17 א' : (א) עובד שנסתיים שירותו לאחר 10 שנים, ואינו זכאי לקיצבת פרישה ע"פ הוראות אחרות של חוק זה, יחול עליו הוראת סעיף 46 (ג'). סעיף 46 ג' לחוק קובע: עובד שבחר בזכויות לגמלאות לפי ס' 17 א', תשולם לו קיצבת פרישה ... מהחודש המתחיל אחרי היום שבו הגיע לגיל פרישת חובה כמשמעותו בחוק גיל פרישה התשס"ד - 2004. ב. פיסקה 33.271 לתקשי"ר קובע כדלקמן: "פרש עובד מן השירות בנסיבות המפורטות להלן, ישולם לו לשאריו, פיצוי בעד חופשת ימי המחלה שלא נוצלו העומדים לזכותו בתאריך פרישתו: (א) בפרישה לקצבה בהתאם לפיסקה 85.411 או 85.221 בגיל שאינו פחות מ - 55 שנה. (ב) .... (לא רלבנטי לענייננו). (ג) .... (לא רלבנטי לענייננו). (ד) .... (לא רלבנטי לענייננו). (ה) עובד שנסתיים שירותו לאחר ששירת 10 שנים לפחות ובחר להקפיא את זכויותיו לגימלאות בהתאם לאמור ב - 85.313 בתקשי"ר, וביום הגשת הבקשה להקפאה הן בן 55 לפחות, יקבל פיצוי בעד ימי המחלה שלא נוצלו מייד עם אישור תקופת הקפאת הזכויות לגימלאות". ג. פיסקה 82.451 לתקשי"ר כי: "פרש עובד קבוע מן השירות לאחר שהשלים 10 שנות שירות הנושאות זכויות לגמלאות, אך אינו זכאי עדיין לגמלאות, רשאי הוא לבקש מנציב שירות המדינה, תוך 6 חודשים מיום פרישתו, כי זכויותיו לגמלאות תוקפאנה עד הגיעו לגיל 65 שנה, כאמור בסעיף 46 (ג') לחוק הגמלאות". 9. הכרעה א. מהאמור בכתב התביעה ובסיכומי התובע - אין ביסוס משפטי לטענה כי היות ועבר בפועל את גיל 55, (וכיום גם את גיל 65) ממילא קמה לו זכות לדמי פדיון מחלה (אף אם במועד פרישתו לא היתה לו זכות כזו). פירוש רחב זה אומר למעשה כי כל מי שפרש פרישה מוקדמת, לאחר שהשלים 10 שנות שירות, והקפיא את זכויותיו, (בכל גיל שהוא), יהיה זכאי לפדיון ימי מחלה. פירוש זה אינו עולה מהסעיפים האמורים לעיל, ומרוקן מתוכן את הדרישה שהזכאות תהיה רק למי שהינו בן 55 ומעלה. ב. הפירוש הנכון הוא, כי עם הגיעו לגיל 65, נהנה הפורש, שזכויותיו הוקפאו, מן הזכויות שהיה זכאי להן במועד פרישתו. כל זכות שעמדה לו בעת פרישתו, הוקפאה, וזו עומדת לזכותו, לצורך מימושו, עם הגיעו לגיל 65. זכות שלא התגבשה במועד פרישתו - ממילא לא יהיה זכאי לה בהגיעו לגיל 65. ג. ע"פ האמור בנספח ת/ 1 לכתב התביעה, התובע יליד 1933, ומועד פרישתו היה ב - 31/12/84, דהיינו - בן 51. לפיכך לא היה זכאי במועד פרישתו לפדיון ימי מחלה, ע"פ פיסקה 33.271 לתקשי"ר. ד. יצויין עוד כי ענין גיל 55 הוא ענין עקרוני וחשוב, ואף אינו נתון לשיקול דעת הנתבעת. ביה"ד הארצי אף הקפיד על כך שמנין 55 שנה יהיה מנין של 55 שנים מלאות, כפי שעולה מדב"ע נה/ 121-3, מרדכי כהן נ' רשות השידור, (עבודה ארצי, כרך כט' (ג), 76),בו נדחתה תביעתו של עובד לפדיון ימי מחלה היות ובמועד פרישתו היה בן 54 שנים ו - 11 חודשים. מכל האמור לעיל, מקבל ביה"ד את פרשנותה של הנתבעת כי המועד הקובע לקביעת זכויותיו לפדיון מחלה הינו תאריך פרישתו מהנתבעת, דהיינו בגיל 51. היות וכך, ומאחר שבמועד זה לא הגיע לגיל 55, ממילא לא קמה לו זכות לפדיון מחלה גם בהגיעו לגיל 65. התביעה נדחית. בנסיבות הענין - אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת לידי הצד המבקש לערער. ניתן היום ו' בחשון, תשס"ה (21 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לצדדים. יפה שטיין, שופטת פנסיה