התובע בתביעה שבפני הגיש תביעה, שהחלה כתביעה שטרית בגין הלוואה בסך 20,000 ₪ שנתן התובע לטענתו, לנתבעת מס' 2 במסגרת עסקה זו, טוען התובע נתנה לו נתבעת מס' 2 (להלן: "גב' גורדון") ארבעה שיקים ע"ס כולל של 21,600 ₪ תמורת סכום במזומן שניתן לה ע"י התובע בסך 20,000 ₪. טוען התובע כי גב' גורדון יצרה כלפיו מצג, בשעת מסירת השיקים, כי אלו נחתמו ע"י הנתבע מס' 1 (להלן: "מר גורדון"). לטענת התובע במועד פרעון השיקם הם חוללו מהטעם שהחשבון עליו נמשכו סגור. התובע מודה כי אינו יודע מי חתום על השיקים, ובתביעתו המתוקנת אשר הוגשה ביום 21.9.03טוען כי הוא אוחז כשורה בשיקים וכי הוא זכאי לתמורתם מהנתבעים מכח דיני שטרות. לחילופין טוען התובע כי הוא זכאי לסעד הנתבע מכח תרמית שבוצעה כלפיו ע"י הנתבעים ע"פ דיני הנזיקין ובגין רשלנות מר גורדון אשר איפשר לאשתו משיכת שיקים מהחשבון. מטענות התרמית והקנוניה כלפי מר גורדון חזר בו ב"כ התובע בהמלצת בית המשפט כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 29.1.04 עמ' 5. הנתבעת מס' 2 כלל לא התגוננה בתביעה ואילו הנתבע מס' 1 בכתב ההגנה המתוקן דחה את כל טענות התובע הן בפאן הפרוצדוראלי והן בפאן המהותי. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים בסיכומים ובמוצגים מטעמם, וכן האזנתי רוב קשב לעדויותיהם והתרשמתי מהם, נחה דעתי כי דין התביעה שבפני להדחות כפי שיובהר להלן. ראשית, יש מקום לדון בטענות הצדדים באשר להשתלשלות הענינים עובר להגשת כתב התביעה המתוקן. אציין כי מצאתי ממש לענין זה כחלק מטענות ב"כ מר גורדון לענין תיאור השתלשלות הענינים עובר להגשת כתב התביעה המתוקן. בשניים חלוקים הצדדים. באחד, האם ניתנה הסכמת הנתבע מס' 1 לתיקון כתב התביעה באופן שבו יאוחדו שתי התביעות השטריות של התובע אשר הוגשו במסגרת שני תיקי הוצאה לפועל שונים זה שנפתח כנגד הנתבע מס' 1 (תיק הוצל"פ 1-02-06234-13 להלן: "תיק א'" ותיק הוצל"פ מס' 2-02-06235-13 (להלן:"תיק ב'") שנפתח נגד שני הנתבעים. המחלוקת לענין ההסכמה לתקון התגלעה לאחר שהוברר כי התביעה בתיק ב' נמחקה. מחלוקת שניה היא האם כללה הסכמה זו לאיחוד התביעה ותיקון כתב התביעה גם הסכמה להוספת עילות תביעה והרחבת חזית. אין מחלוקת בין הצדדים כי: א. בשני תיקי ההוצאה לפועל ניתנה רשות להתגונן בהסכמת התובע. ב. ביום 14.9.03 הגיש ב"כ התובע בקשה שהוכתרה על ידו בכותרת "בקשה בהסכמה לדחיית מועד דיון לאיחוד תיקים ולתיקון כתב תביעה". כנראה שבמועד הגשת בקשה זו לא ידעו הצדדים כי אחד התיקים שאיחודם מבוקש, נמחק ע"פ החלטת בית משפט מיום 1.6.03. ג. מכיון שכותרת הבקשה היתה בקשה מוסכמת נתן ביום 16.9.03 בית משפט זה החלטתו כי לאור מחיקת אחת התביעות, אין מקום לאיחוד תיקים ואולם, הותיר תיקון כתב תביעה כמבוקש. ד. ביום 18.9.03 כנראה לאחר קבלת החלטת בית המשפט מיום 16.9.03 הגיש ב"כ מר גורדון תגובתו לבית המשפט בה נטען כי לא ניתנה הסכמה בנוסח שהודע לבית המשפט. ה. לאחר ששני הצדדים הביעו עמדתם באשר למה שהוסכם ולא הוסכם ביניהם, הגיעו הם בהמלצת בית המשפט בישיבת קדם משפט אשר התקיימה בתיק זה להסדר דיוני לפיו כתב התביעה המתוקן אשר הוגש בעקבות החלטות בית המשפט מיום 16.9.03 עוד בטרם הודע על התנגדות ב"כ מר גורדון לתיקון יעמוד בתוקפו זאת בכפוף להמצאת תצהיר עדות ראשית מטעם התובע אשר יכלול כל הנימוקים לתיקון כתב תביעה, ובכפוף לשמירת זכויות הצדדים לטעון טענותיהם לרבות ובמיוחד לענין הרחבת חזית שינוי חזית והוצאות. ו. בהתאם להחלטת בית המשפט אשר נתנה תוקף של החלטה להסדר הדיוני בין הצדדים, הוגשו תצהירי עדות ראשית ת/1 ונ/1. יצויין כי בת/1 פירט התובע נימוקיו לענין תיקון כתב התביעה. נ/1 כלל התיחסות לענין הרחבת חזית ואולם לא כלל התיחסות לענין הטיעון בדבר ההסכמים אשר הושגו בין הצדדים לענין איחוד התביעה ותיקון כתב התביעה באופן שיכלול תביעת התובע בגין כל ארבעת השיקים. מן האמור לעיל עולה וכך שוכנעתי, כי בעוד שאין ממש בטענות מר גורדון באשר להעדר הסכמה לענין תיקון כתב התביעה באשר לאיחוד הדיון ולהכללת כל התביעות בגין כל ארבעת השיקים בכתב תביעה אחד, יש ממש בטענותיו לענין הרחבת חזית. נדמה כי העדר הסכמה לאיחוד התביעות התעוררה לאור הודעת בית המשפט כי אחת התביעות נמחקה. צודק לענין זה ב"כ התובע כי מדובר במחיקה בשל ענין טכני ובאופן מהותי כן ניתנה הסכמה באשר למהות קרי איחוד הדיון בתביעות שעניינם ארבעת השיקים שניתנו לתובע ע"י גב' גורדון. אכן בסדר הרגיל של הענינים היה על התובע להגיש בקשה לביטול החלטת המחיקה ולהסתכן לענין זה בחיוב הוצאות או לחלופין לשוב ולהגיש תביעתו מחדש ולהסתכן בחיוב מחודש באגרה ובהמתנה נוספת לקביעת שמיעת ענינו בבהימ"ש. אולם, בדיוק על כגון דא ניתן לבית המשפט שיקול דעת לפצות מר גורדון על נזק שנגרם לו בשל קיצור הדרך שניתאפשר לתובע, אם נגרם נזק שכזה, בפסיקת הוצאות. שונים פני הדברים לענין הרחבת החזית טענת ב"כ מר גורדון לענין זה לפיה תבע כי עובר להגשת הבקשה המוסכמת, יועבר נוסחה לידיו לא נסתרה באופן ממשי. לא סביר בעיני כי להבדיל מהסכמה טכנית לאיחוד דיון בענינים דומים יסכים צד כדבר שבשגרה להרחבת חזית נגדו ולהוספת עילות אשר מחלישות את עמדתו וטענות ההגנה שלו אשר התבססו רובן ככולן על טענות הגנה שטריות. לענין זה ראוי לציין כי ממילא ויתר ב"כ התובע על טענותיו כנגד מר גורדון באשר לתרמית וקנוניה. טענות אשר דורשות ממילא פירוט יתר. אולם גם לענין הוספת טענת הרשלנות, איני מוצאת כי טענת התובע לפיה הושגה הסכמה להרחבת חזית, זו הוכחה דיה, במיוחד לאור הכחשתו הגורפת של ב"כ מר גורדון את הענין. עצם הגשת כתב תביעה מתוקן ואי הגשת בקשה לביטול החלטה, אין בהם די. שהלוא כבר הראינו כי זה נעשה מכוח הסכמה דיונית אשר הושגה ע"פ המלצת בית משפט ותוך שכל צד שומר על טענותיו. לגוף הענין, לא מצאתי ממש בהסברי התובע בתצהירו (סעיף 13 לת /1 בעיקר) מדוע יש צורך להתיר הרחבת חזית שכזו במיוחד לאחר שהתובע נחשף לעיקרי טענות ההגנה של הנתבע בדיון בבקשת רשות להגן שהתקיים בפני הרשם ובתצהירו. שהלוא, התובע מודה לאורך כל הדרך כי אינו יודע מיהו החתום על השיקים ולענין זה לא היה צורך לתובע להמתין עד להשמעת טענות הזיוף מפיו של מר גורדון כדי להכיר בקיומה של אפשרות לתבוע מכח עילות רשלנות (אם זו בכלל קיימת בנסיבות הענין). מה גם שהתובע מלכתחילה טען לקיומם של מצגי שווא כלפיו. קשה גם לקבוע כי בנסיבות הענין אי התרת הוספת העילה הנזיקית לא תאפשר בירור המחלוקות האמיתיות שבין בעלי הדין משום שהתובע בתצהירו כלל אינו מפרט מלבד אמירה כללית מה היה יכול מר גורדון לעשות וצריך לעשות כענין של מדינות משפטית כדי שיוכל היה למנוע הנזק במקרה דנן. יש לזכור שכדי להצליח, היה התובע צריך גם להוכיח שמדובר בפעולות שהתובע עצמו לא יכול או לא היה צריך לעשותם. למעלה מן האמור אציין כי קשה לקבוע בנסיבות שהוכחו בפני כי קיימת חובת זהירות מצידו של מר גורדון כלפי התובע המחייבת הפעלת אמצעי זהירות מיוחדים בין בני זוג באופן שיחייב בעל להשגיח על אשתו לבל תעשה שימוש בפנקס שיקים ישן המצוי בבית ומתיחס לחשבון ישן הסגור מזה 20 שנים (טענה עובדתית אשר לא נסתרה על ידי התובע). קשה לקבוע כי בנסיבות אלו קיימת התרשלות בשל אי נקיטת אמצעי זהירות שכאלה וקיים קשר סיבתי בין התרשלות זו והנזק. קשה גם לקבוע שאין במקרה דנן אשם תורם מקסימלי (מצד התובע) וכי אין ניתוק קשר סיבתי ע"י גורם מתערב זה (ע"י מעשי גב' גורדון). עוד יש לאמר כי הנסיבות המתוארות בע.א. 542/87 קופת אשראי נ. עואד ואח' פ"ד מד (1) 422 אינן דומות למקרה דנן ולא ניתן ללמוד מהם. נדמה לי כי קבלת טיעוני ב"כ התובע לענין תביעה מכח דיני הנזיקין תהיה הטלת חובה בלתי סבירה והתערבות בלתי נסבלת בחייהם האישיים של בני זוג והכל לצורך מניעת נזק שהוא מטיבו בלתי צפוי ובלתי סביר. עוד אציין בשולי דברים כי לא מצאתי מקום או צורך להתיחס לטיענוי הצדדים אשר נתנו ציונים זה לזה באשר לאופן התנהלותם בפני. אשר לתביעה השטרית: כאמור אין מחלוקת כי מר גורדון אינו חתום על אף אחד מהשיקים נשוא התביעה דנן. אשר לטענה כי ניתן במקרה דנן לחייב את מר גורדון מכח דיני שליחות גם טענה זו לא הוכחה כנדרש. גם אם נניח לטובת התובע כי אכן מדובר בבני זוג אשר אינם חיים בפירוד כטענת מר גורדון עדיין אין בכך לסייע לתובע. שהרי אין מחלוקת כי חובת הוכחת קיומם של יחסי שליחות על התובע. כן אין גם מחלוקת כי עצם העובדה שאחד מבני זוג נשואים ביצע עיסקה מסוימת, אין בה כדי להוכיח קיומה של שליחות בין בני הזוג בעניינה של אותה עיסקה, בוודאי אם אין המדובר בעיסקה לצורך ניהול ענייניהם היומיומיים השגרתיים של בני הזוג במסגרת משק הבית המשותף המנוהל על ידם. ראה לענין זה: ע.א. 409/79 טירר נ' רגו'אן ואח' פ"ד לה (1) 461. בוודאי נכון הדבר במקרה דנן כאשר קיימת מחד הצהרה מפורשת של מר גורדון באשר להעדר קיומה של שליחות לענין בגינו בוצעה עיסקה בין התובע וגב' גורדון ומנגד, התובע בעדותו מתאר כי פגש והכיר את גב' גורדון בנפרד מבעלה (עדותו עמ' 5 שורות 5-7). התובע גם מצהיר כי ידע שגב' גורדון נוהגת להמר בקזינו ומודה שביצע העסקה בסמוך לבית קזינו (עמ' 9 שורה 8-9). התובע גם טען במקום אחר כי ההלואה ניתנה לצורך עסק אותו גב' גורדון מנהלת (עמ' 5 שורות 23-24 ו-30 ומצהיר כי היכרותו עם מר גורדון היתה חד פעמית. כאן המקום לציין כי בנוסף גם טענת התובע כי בני הזוג גורדון חיו יחדיו, הגם שאין בה כדי לסייע לתובע, נסתרה ע"י מר גורדון ולא הוכחה כנדרש ע"י התובע. שהלוא, העד מר נאור לא תמך בגירסתו של התובע וטען כי את דירתו השכיר רק למר גורדון. עוד טען עד זה כי אינו יודע אם גב' גורדון מתגוררת בדירה (עדות מר נאור עמ' 9 לפרוטוקול). גם דין טענת ב"כ התובע לענין מניעות מכח סעיף 23 לפקודת השטרות להדחות. לענין זה, מקובלים עלי טענות ב"כ הנתבע מר גורדון בסיכומיו ולא מצאתי מקום להוסיף עליהם. טענה זו לא פורטה כנדרש וכלל לא ברור מדוע בנסיבות הענין מנוע מר גורדון, אשר טענתו לענין זיוף חתימתו לא נסתרה לטעון טענותיו, במיוחד כאשר התובע עצמו מודה כי אינו יודע מי חתם על השיק. יש להבהיר גם כי טענת התובע לפיה הכיר את מר גורדון ואף התבקש ליתן לו הלוואה (סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית) לא רק נסתרה ע"י דברי מר גורדון, אלא שבעדותו בעמ' 8 לפרוטוקול התובע, הבהיר וחזר ותיקן דבריו והבהיר כי מר גורדון לא דיבר עמו, והצעה שהוצעה לו היתה ע"י גב' גורדון. לפיכך האמור בסעיף 14 לסיכומי ב"כ התובע אינו מדוייק כלל ועיקר. עוד מצאתי ממש בטיעוני מר גורדון לענין היות העיסקה אשר בוצעה בין התובע ומר גורדון עסקה עליה חלים סעיפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאית התשנ"ג-1993 (להלן: "החוק"). לטעמי, הוראת חוק זה באו להסדיר בדיוק מצבים כמו שתוארו במקרה דנן ולו היה נעשה הסכם בכתב והיה נוהג התובע כנדרש בחוק, היו נמנעות המחלוקות נשוא התביעה שבפני. לא מצאתי בהוראות החוק או בפסיקה הדים לאבחנה אשר נעשית ע"י ב"כ התובע בין הלוואה האמורה בחוק והלוואה בדרך של נכיון שיקים אשר לטענתו אין החוק חל עליה. גם קריאת המונח מלווה בחוק אינה תואמת הפרשנות אותה מבקש ליתן ב"כ למושג זה . נדמה כי הוראת החוק כוונתו ורוחו היו להכניס תחת כנפיו גם העובדות נשוא התביעה דנן ואין הגדרת הפסיקה את מהות פעולת בנק המבצע פעולת נכיון שיקים (ע"פ הפסיקה שצוטטה ע"י ב"כ התובע בסיכומיו) רלוונטית לענין דנן. פסיקה זו אף אינה מונעת הכפפת העיסקה אשר בוצעה בין התובע וגב' גורדון להוראת החוק. עיון בהוראת החוק מורה כי אין ממש גם באמור בסעיף 21 לסיכומי ב"כ התובע. לטעמי, במקרה דנן משאין כל טענה לקיומו של מסמך בכתב כנדרש ע"פ סעיף 2 לחוק רשאי בית משפט זה מכח האמור בסעיפים 10 (ב) (3), + 9 לחוק להעתר לבקשת לווה ולהורות על ביטול הסכם ההלוואה. מאידך אין במקרה דנן תחולה לסעיף 4 לחוק עליו מבקש להתבסס ב"כ מר גורדון בסיכומיו משום שלא הוגשה תביעה נגדית כלשהי על ידו, שהרי כספים כלשהם לא שולמו על ידו, ולא נטען לקיומו של נזק כלשהו בגינו זכאי הוא לפיצוי ובגינו הוגשה תביעה ותביעה נגדית. בשל כל האמור לעיל אין לי עוד צורך לדון בטענותיהם האחרות של ב"כ הצדדים. אשר על כן נחה דעתי כי דין תביעת התובע כנגד מר גורדון להדחות. התובע ישלם למר גורדון הוצאות משפט בסך כולל של 2,500 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל. מכיוון שנתבעת מס' 2, גב' גורדון כלל לא התגוננה ובקשת התובע לקבל פסק דין בהעדר הגנה לא נתקלה בתגובה כלשהי של מר גורדון, אני נעתרת לבקשה ומקבלת התביעה במלואה כנגד הנתבעת מס' 2, היא גב' גורדון ומחייבת אותה לשלם לתובע סך של 21,600 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.02 ועד לתשלום בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, ולא ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. זכות בקשת רשות ערעור לבימ"ש מחוזי תוך 15 יום. שיקים