אי התקנת אזעקה לרכב בניגוד לתנאי הפוליסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי התקנת אזעקה לרכב בניגוד לתנאי הפוליסה: 1. התובע היה הבעלים של רכב מסוג אאודי 80 שנת ייצור 1989. הנתבעת היתה המבטחת של הרכב. בלילה שבין 26 ל- 27 בפברואר 1996 נגנב רכבו של התובע. תביעתו של התובע לקבל תגמולי ביטוח בשל גניבת המכונית נדחתה, מאחר שלטענת הנתבעת לא הותקנה ברכב מערכת אזעקה, כנדרש בפוליסה כתנאי לביטוח. הדיון נסב סביב השאלה האם היתה או לא היתה מערכת אזעקה ברכב שנגנב. עוד חלוקים הצדדים בשאלת שוויו של הרכב. 2. לענין מערכת האזעקה העידו מספר עדים. עדי התביעה: א. מר גול, חברו של התובע, היה הבעלים הקודם של הרכב. הוא קנה את הרכב כרכב חדש מסוכנות "אתי" בסוף שנת 1988, כשהרכב היה כבר דגם 1989 במרץ 1995 מכר את הרכב לתובע. לטענת מר גול, בעת שרכש את הרכב התקין בו מערכת אזעקת נפח משוכללת. המערכת הותקנה על ידי מוסך "אתי" עוד קודם למסירת המכונית לידיו, באמצעות "אביזרי רכב רמת דניה". כמו כן הותקן מנעול רב בריח. לדבריו בעת שמכר לתובע את הרכב הוא מסר לידיו שני מכשירי שלט-רחוק אשר הפעילו את האזעקה. את הקבלה שקיבל בגין התקנת המערכת זרק, לאחר שחשב שאין לו צורך בה. מר גול לא זכר את שמה של המערכת, אף שלדבריו התקין את המערכת המשוכללת ביותר שהיתה באותה עת. עדותו של עד זה היתה מהימנה. אינני רואה כל משמעות בכך שהעד לא זכר את שמה של המערכת, בהתחשב בכך שהמערכת הותקנה עוד קודם לקבלת הרכב ובהתחשב בזמן שחלף מאז. ב. מר יעקב קלדרון, אף הוא חבר של התובע, ציין כי הכיר את "מכונית האאודי" שלו היטב גם כשהיתה בבעלותו של מר גול. לדבריו הוא אף נהג ברכב מספר פעמים. העד זכר כי היתה ברכב מערכת אזעקה וכי עשה בה שימוש כשפתח ונעל את הרכב. לדבריו כשהפעיל את השלט של האזעקה היו אורות המכונית מהבהבים ונשמעו צפצופים. כמו כן היה ברכב מנעול רב בריח. לדבריו הוא נסע במכונית לילה או שניים לפני שנגנבה. ג. מר משה ימיני, אף הוא חברו של התובע, העיד כי מאחר שמשפחתו ומשפחת התובע מיודדות, הם נהגו לנסוע לעיתים זה במכוניתו של זה. העד ציין כי הוא זוכר שבהזדמנויות שונות ראה את התובע מפעיל את מערכת האזעקה באמצעות שלט רחוק. כמו כן ציין כי בפעם הראשונה שראה את הרכב אמר לתובע "שעשה בשכל שדאג לכך שברכב שלו יש שתי מערכות מיגון האחת רב בריח לרכב והשניה אזעקה", זאת מאחר שרכבו שלו נגנב חצי שנה קודם לכן. לדבריו התובע השיב לו כי כך קנה את הרכב. עדותם של עדים אלה היתה אף היא מהימנה. ניתן בדבריהם הסבר כיצד הם מכירים את רכבו של התובע עד כדי כך שידוע להם כי היתה ברכב מערכת אזעקה. האחד הסביר כי נהג להשתמש ברכב ולפיכך היה עליו להפעיל את מערכת האזעקה. השני נהג לנסוע ברכב, ושם ליבו למערכות המיגון לאחר שרכבו נגנב. אמנם השניים הינם חברים של התובע, אולם, אם לא היו חבריו, מנין יכירו את רכבו? וכדברי התובע, רק מכרים וקרובים מאוד יכולים להעיד בענין. אינני רואה כל ממש בטענת ב"כ הנתבעת כי יתכן שהעדים אינם מתייחסים בעדותם לרכב הנדון אלא לרכב אחר של התובע, רכב מסוג רנו. העד קלדרון התייחס בתצהירו מפורשות לרכב אאודי. העד ימיני התייחס בעדותו לכך שהרכב היה קודם לכן של גול. דהיינו, השניים התייחסו לרכב הנדון. ד. התובע העיד כי קנה את הרכב ממר גול, כשברכב אזעקה ורב בריח אשר הותקנו על ידי מר גול. לדבריו, באוקטובר 1995היה הרכב מעורב בתאונה. את דו"ח השמאי שניתן אז (ואשר עליו מתבססת הנתבעת כפי שיפורט להלן), לא ראה. לדבריו, האמור בדו"ח השמאי כי ברכב לא היתה מערכת אזעקה הינו טעות. עדות זו היתה מהימנה וניתן לבסס עליה, גם ללא עדויות התביעה המהימנות האחרות, קביעה כי ברכב אכן היתה מערכת אזעקה בעת שנגנב. אינני רואה חשיבות בכך שהעד גול ואף התובע לא הצליחו להמציא את החשבונית הנוגעת לתשלום עבור התקנת המערכת, מאחר שהמערכת הותקנה בשנת 1988, דהיינו שנים רבות לפני הגניבה. עדי ההגנה: א. גב' מרב בר יעקב, מנהלת מחלקת התביעות בסניף ירושלים של הנתבעת. אין בעדותה של עדה זו כדי להוסיף דבר בשאלה אם היתה או לא היתה ברכב מערכת אזעקה, למעט העובדה שהעדה אישרה שקיבלה מן התובע, יחד עם צרור מפתחות, גם שלט-רחוק. לטענתה יתכן שהשלט שנמסר על ידי התובע איננו מפעיל דבר, ניתן לרכוש שלט כזה. העדה אישרה כי מבחינת מראהו השלט-רחוק איננו חדש, אך לדבריה אין זה אומר דבר. ב. מר רפי דניאל, שמאי אשר בדק את הרכב לאחר התאונה מאוקטובר 1995 בזמן. הבדיקה הוא מילא טופס נ/2, בו סימן כי אין ברכב מערכת אזעקה. העד ציין כי הוא רואה בממוצע 5- 6 מכוניות ביום. כל בדיקת רכב אורכת בממוצע 5- 10דקות. לדבריו בדיקת ההגנות ברכב איננה חלק אינטגרלי של בדיקת הנזק אלא שירות שעושים לחברות הביטוח. העד נשאל אם יש אפשרות שיטעה והשיב "לכל אחד מאיתנו יש הסתברות שיטעה". אולם לדבריו לא יתכן שברכב הספציפי "פיספס" את מערכת האזעקה, מאחר שבאאודי "קשה לפספס". לדבריו הוא אינו זוכר את הרכב הספציפי אולם לא יתכן שבטעות עשה בטופס נ/ 2 עיגול סביב המילה "אין" במקום "יש", מאחר שכאשר ישנה מערכת אזעקה הוא נוהג לציין את הסוג שלה. לדבריו אילו טעה לא היה מסמן כלל. הסיכוי שטעה שואף לאפס, מאחר שאחד הדברים הראשונים ששמאי עושה זה לבדוק הגנות. אינני מקבלת עדותו של עד זה. ראשית, העד בדק את הרכב כשמאי לא בקשר להגנות אלא בקשר לנזקים שנגרמו לו בתאונה. דהיינו, על אף דבריו בעדותו, עיקר תשומת הלב ניתנה, קרוב לודאי, לנזקים לרכב ולא למרכיבים אחרים שבו. שנית, העד לא זכר ספציפית את בדיקת הרכב ויתכן שסימן בטעות עיגול סביב המילה "אין" במקום סביב המילה "יש". אמנם, לדבריו, כשיש מערכת אזעקה הוא רושם מאיזה סוג המערכת, אולם בבדיקה שאורכת 5- 10דקות, לא ניתן לשלול אפשרות שבשל הפרעה בעבודתו או מכל סיבה אחרת לא השלים את הפרטים. ג. מר עפר גוט, חוקר פרטי, הקליט שיחה בינו לבין עד נוסף, ג'מאל דעיס,נ/ 3. העד אישר כי שוחח גם עם הבעלים הקודמים של הרכב, גול, וכי נאמר לו על ידי מר גול שברכב היתה מערכת אזעקה וכן היה מנעול רב בריח. ד. מר ג'מאל דעיס, מכונאי אשר טיפל ברכבו של התובע, חבר של התובע ומי שנהג ברכבו של התובע בעת שארעה תאונת הדרכים באוקטובר 1995. כאמור, העד הוקלט על ידי החוקר הפרטי, לפחות 4חודשים לאחר שראה את הרכב לאחרונה. להלן חלק השיחה הרלוונטי לעניננו: ג'מאל דעיס: היה רב בריח. החוקר: האוזן, אתה ראית את האוזן? ג'מאל דעיס: של הרב בריח? החוקר: כן. ג'מאל דעיס: אני חושב שכן ונעלתי את זה ברב בריח, אני לא בטוח אבל אני חושב. החוקר: של האוזן? ג'מאל דעיס: כן. החוקר: ובאיזה הילוך נועלים את הרב בריח? ג'מאל דעיס: שלישי אני חושב. או שני או שלישי הרב בריח שלו אני חושב, אני לא בטוח. החוקר: אתה לא מצליח לזכור באיזה הילוך? ג'מאל דעיס: לא, באמת שלא, אבל אני חושב שהאזעקה אף לא הפעלתי, אבל בריח כן. החוקר: בסדר. ג'מאל דעיס: אבל רב בריח זה בטוח. החוקר: הוא אמר לך שאני אבוא לדבר איתך? ג'מאל דעיס: לא, הוא אמר לי שיכול להיות שיתקשרו אלי מהמשטרה. בעדותו בבית המשפט אמר העד כי כשבא אליו החוקר הוא זכר שברכב היה מנעול רב בריח ולא זכר אם היתה אזעקה. עדות זו איננה סותרת את דבריו כפי שהם מופיעים בתמליל. בנסיבות אלה לא ניתן לבסס דבר על עדותו. 3. בבחינת עדויות הצדדים, כשמצד אחד עומדת עדותו של השמאי, המתבסס על הטופס הכתוב מבלי שהוא זוכר את המקרה הספציפי, וכאשר בדיקתו המרכזית לא התייחסה להגנות, ומצד שני עדים מהימנים המעידים בודאות על כך שהיתה ברכב מערכת אזעקה, אני מעדיפה את עדותם של עדים אלה. לפיכך, בענין זה של המחלוקת שבין הצדדים אני מקבלת את גירסת התביעה וקובעת י ברכב היתה, בעת שנגנב, מערכת אזעקה, ולפיכך חייבת הנתבעת לפצות את התובע בגין הגניבה. 4. לענין שוויו של הרכב: על פי מחירון פברואר 1996, ת/5, שווי בסיסי של הרכב באותה עת היה 000 ,37 ש"ח. לא הוכח כי מדובר בדגם מפואר ולפיכך אין להוסיף לכך %4. לסכום זה יש להוסיף, על פי המחירון, בגין שני חלונות חשמליים (כעולה מהצהרת התובע נ/1), סך 850 ש"ח, סכום שהוא מחצית התוספת לחלונות חשמליים ומראות על פי המחירון. בנוסף, ברכב היו רדיו טייפ ורמקולים שבוטחו בסכום 500, 1 ש"ח. 5. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך 350, 39 ש"ח, כשלסכום זה יש להוסיף הצמדה וריבית כחוק מיום 27.2.96. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך 500, 7 ש"ח + מע"מ, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.רכבאזעקהפוליסה