בקשה לא לא להכריז על פשיטת רגל

משהגישו המבקשים בקשה להכריז עליהם כפושטי רגל אין ההליך נתון עוד לשליטתם ולא הם שיבחרו, כרצונם, אם להיות מוכרזים כפושטי רגל אם לאו. עמד על כך בית משפט זה בע"א 2606/10 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי ( 12.7.2011): "במקרה דנא עסקינן בבקשתו של חייב למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל. הליך פשיטת רגל הננקט על ידי חייב לגביו הוא אינו בגדר 'תכנית כבקשתך' (כדבריו של חברנו השופט א' רובינשטיין בע"א 9998/06 חזן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ( 20.7.08) פיסקה 1); וכן ראו ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף, פ"ד לז(3) 729, 738, בין האותיות ד-ה (1983); ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד חבר ( 21.6.09)). חייב הפותח בהליך פשיטת רגל ולאחר מכן מבקש שההליך יבוטל אינו יכול לצפות שבית המשפט ייעתר לבקשתו, אך בשל כך שהוא החליט לחזור בו." ##להלן פסק דין בנושא בקשה לא לא להכריז על פשיטת רגל:## השופט י' עמית: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ח' ברנר) מיום 7.3.2012, בגדרה קיבל בית המשפט את בקשת כונס הנכסים הרשמי להכריז על המבקשים פושטי רגל ולמנות את המשיבה 1 כמנהלת מיוחדת ונאמנת על נכסיהם. 1. בשנת 1997 הגישו המבקשים בקשה להכריז עליהם כפושטי רגל (תיקי פש"ר 456-97 ופש"ר 457-97 בבית המשפט המחוזי בת"א), וביום 19.3.1998 ניתן כנגד החייבים, ולבקשתם, צו כינוס. ביום 1.2.2011, אישר בית משפט קמא למשיבה 1, היא המנהלת המיוחדת (להלן: המנהלת המיוחדת), להעמיד למכירה את דירת מגוריהם של המבקשים (להלן: הדירה) כפנויה, בכפוף להעמדת סידור חלופי לפי סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור בה נטען כי הדירה צריכה להימכר כתפוסה לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדיור [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (רע"א 1061/11 בפני כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס). בפסק דינו מיום 20.2.2012 הורה השופט גרוניס להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בשאלה העובדתית על מי מוטלת האחריות לכך שהמבקשים עדיין לא רשומים בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של הדירה; האם יש לאי רישומם כבעלים נפקות לגבי תחולת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר נוכח ההלכה שנקבעה בע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור, פ"ד נ(5) 111 (1997); וכן אם יש נפקות לעובדה שהמבקשים עדיין לא הוכרזו כפושטי רגל. 2. ביני לביני, ביום 12.2.2012, הגישו המנהלת המיוחדת וכונס הנכסים הרשמי בקשה להכריז על המבקשים כפושטי רגל ולמינוי המנהלת המיוחדת כנאמנת על נכסיהם. הבקשה הוגשה, לאחר שנתברר כי למרות שחלפו כ-14 שנים מיום מתן צו הכינוס, המבקשים טרם הוכרזו כפושטי רגל. המבקשים התנגדו לבקשה, ולאחר דיון סוער במעמד הצדדים, במהלכו הטיחו המבקשים האשמות כנגד המנהלת המיוחדת, קבע בית משפט קמא (כב' השופט ח' ברנר) בהחלטתו מיום 12.3.2012, כי המבקשים יוכרזו כפושטי רגל וכי המנהלת המיוחדת תמונה כנאמנה על נכסיהם. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי המבקשים עצמם יזמו את הליך פשיטת הרגל; כי אין פסול שפסק הדין ברע"א 1061/11 הנ"ל היה הטריגר להגשת הבקשה להכרזתם כפושטי רגל; כי אין סיבה לעכב את ההכרזה על פשיטת הרגל עד לדיון בעניין מימושה של הדירה; כי הסכום אותו הציעו המבקשים כהסדר נושים הוא נמוך מדי; וכי אין ביחסים העכורים בין החייבים למנהלת המיוחדת כדי לפסול את האחרונה מלכהן בתפקיד נאמנה. 3. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני, בה טענו המבקשים כי שגה בית משפט קמא משהכריז עליהם כפושטי רגל, הן מפני שההכרזה מסכלת את פסק הדין ברע"א 1060/11 הנ"ל והן מפני שהציעו הסדר לפרעון חובותיהם. עוד טענו המבקשים כנגד מינויה של המנהלת המיוחדת כנאמנה על נכסיהם. 4. אקדים ואומר כי היה על המבקשים להגיש ערעור בזכות ולא בקשת רשות ערעור, באשר ההחלטה להכריז עליהם כפושטי רגל היא החלטה אשר מסיימת את ההליך. משניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס לעניין זה, כמצוות תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטנו לדון בבקשה כבכתב ערעור ולדחות את הערעור. 5. אין ממש בטענת המבקשים כי החלטת בית משפט קמא מסכלת את פסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 1061/11 הנ"ל. כפי שציין בית משפט קמא, במסגרת הערעור על החלטה למימוש הדירה, נתברר כי משום מה המבקשים טרם הוכרזו פושטי רגל. משנתגלה הדבר, רשאים היו כונס הנכסים הרשמי והמנהלת המיוחדת לפעול להשלמת ההליך, בחלוף כ-14 שנה מאז ניתן צו כינוס כנגד המבקשים. פסק הדין ברע"א 1061/11 לא נועד למנוע את הכרזת המבקשים כפושטי רגל, וההכרזה נועדה למנוע מצב של מעגל שוטה בו תידחה שאלת ההכרזה עד למימוש הדירה, שאז יטענו המבקשים כי אין לממש את הדירה כי טרם הוכרזו כפושטי רגל. כפי שהבהיר כונס הנכסים הרשמי בתגובתו, היה מקום להכריז על המבקשים פושטי רגל זה מכבר. 6. משהגישו המבקשים בקשה להכריז עליהם כפושטי רגל אין ההליך נתון עוד לשליטתם ולא הם שיבחרו, כרצונם, אם להיות מוכרזים כפושטי רגל אם לאו. עמד על כך בית משפט זה בע"א 2606/10 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי ( 12.7.2011): "במקרה דנא עסקינן בבקשתו של חייב למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל. הליך פשיטת רגל הננקט על ידי חייב לגביו הוא אינו בגדר 'תכנית כבקשתך' (כדבריו של חברנו השופט א' רובינשטיין בע"א 9998/06 חזן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ( 20.7.08) פיסקה 1); וכן ראו ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף, פ"ד לז(3) 729, 738, בין האותיות ד-ה (1983); ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד חבר ( 21.6.09)). חייב הפותח בהליך פשיטת רגל ולאחר מכן מבקש שההליך יבוטל אינו יכול לצפות שבית המשפט ייעתר לבקשתו, אך בשל כך שהוא החליט לחזור בו." המבקשים פתחו ביוזמתם הליך של פשיטת רגל לפני כ -15 שנה, וקיבלו צו כינוס תחתיו הם חוסים מאז ועד היום, לאחר שהמבקש הצהיר על חובות בסך של כ-1.6 מליון ₪ והמבקשת הצהירה על חובות בסך של כ-800,000 ₪ (תביעות החוב שאושרו הם בסכומים נמוכים יותר). בשל תקלה לא נקבע משך שנים מועד לדיון בהכרזתם כפושטי רגל, וכעת, משנתגלתה התקלה, לא הצביעו המבקשים על כל עילה בגינה יש לבטל את ההליך שהם עצמם יזמו. העובדה שהמבקשים לא מבקשים לבטל את צו הכינוס אך מבקשים להימנע מהכרזתם כפושטי רגל, אך מחזקת טענת המשיבים כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב.  7. סעיף 42 לפקודה קובע כלהלן: ניתן על חייב צו כינוס והחליטו הנושים באסיפתם בהחלטה רגילה שהחייב יוכרז פושט רגל, או שלא קיבלו כל החלטה או לא נתכנסו, או שפשרה או הסדר לא אושרו לפי סימן ג' בפרק זה תוך מועד שקבע בית המשפט, יכריז בית המשפט בצו שהחייב פושט רגל, ומשעשה כך יהיו נכסי פושט הרגל ניתנים לחלוקה בין נושיו ויוקנו לנאמן.  עד ליום זה לא הושג הסדר בין המבקשים לכלל הנושים. המבקשים טענו כי הגישו לבית המשפט שתי הצעות לפרעון חובותיהם. האחת - להוסיף על הסכום הנמצא בקופת הכינוס 150,000 ₪ בגין חוב המבקש, השניה - סך של 600,000 ₪ (כולל הסכום בקופת הכינוס) עבור שני המבקשים. בית משפט קמא התייחס להצעתם הראשונה של החייבים בהחלטתו: "היוזמה של החייבים להציע הסדר נושים הועלתה באופן תמוה ביותר ימים בודדים לפני הדיון בבקשה למימוש הדירה, שנים רבות לאחר שנפתח הליך הפש"ר ולאחר שהחייבים וצדדים שלישיים מיצו כל דרך דיונית על מנת לעכב את מימוש הדירה [...] הצעת ההסדר לא הועברה כמתחייב דרך המנהלת המיוחדת, ודבר קיומה נודע לה לראשונה בעת הדיון באולם... באותה החלטה (החלטה מיום 1.2.2011 - י.ע) גם קבעתי כי על מנת שלא לחסום את דרכם של החייבים להציע הסדר לנושיהם, הרי שהם רשאים להגיש תוך שבעה ימים הצעת הסדר מפורטת למנהלת המיוחדת על מנת שזו תכנס את הנושים לדיון בהצעה תוך 30 יום. לא ברור לי אם כך נהגו החייבים, אך מה שברור הוא שאסיפת הנושים לא כונסה עד היום [...] החייבים מציעים להוסיף במסגרת ההסדר סכום זעום של 150,000 ₪ בנוסף לסכום של 138,499 ₪ שהצטבר עד היום בקופת החייב. התוצאה היא שאם תתקבל הצעתם, יחולק דיבידנד מאוד נמוך לנושים הממתינים מזה 15 שנה לתשלום חובם. יצויין כי לכאורה מנסים החייבים בשלב זה להשיג הסדר נושים לגבי החייב בלבד, שמצבת חובותיו נמוכה בהרבה מזו של החייבת, מן הסתם, מתוך שאיפה למנוע בדרך זו את מימושה של הדירה המשותפת לבני הזוג" (עמ' 4 להחלטה נשוא הערעור). נראה אפוא, כי ההסדר שהוצע על ידי המבקש מציע דיבידנד נמוך לנושיו. אשר להצעה לתשלום 600,000 ₪ עבור שני המבקשים, הרי שלא מצאתי אזכור להצעה זו אלא במשפט אחד בפרוטוקול בית משפט קמא (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 4), ומתשובת המנהלת המיוחדת נראה כי ההצעה לא הובאה לידיעתה. מכל מקום, הדלת לא נסגרה בפני המבקשים להציע הסדר נושים בדרך המקובלת. 8. אף לא ראיתי ממש בטענות שהעלו המבקשים כנגד מינויה של המנהלת המיוחדת כנאמנת על הנכסים. כפי שציין כונס הנכסים הרשמי בתגובתו, המנהלת המיוחדת מלווה את המבקשים למן "היום הראשון" והעובדה שהיא מנסה לממש את הדירה אינה עילה המצדיקה הסרתה מתפקידה.   9. אשר על כן, דין הערעור להידחות. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪ כל אחד.פשיטת רגל