עפ"י סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971אכן רשאי בית-המשפט "אם ייראה צורך בכך למען הצדק... לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על ידי אדם פלוני ובמקום פלוני מחוץ לתחום שיפוטו של בית-המשפט". התרת שמיעת עד, באופן כזה, הינו מעשה חריג. ובתי-המשפט צריכים, לדעתי, לקפוץ את ידם במתן היתר כזה, שכן הדבר מונע מבית-המשפט להתיחס לעדות כפי ששומה על בית-המשפט להתיחס אליה ובין היתר מונע הדבר התרשמות מדברי העד וקביעת עמדה ביחס למהימנותם של הדברים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תובע שנמצא בחו''ל: המבקשות, אם ובתה, אזרחיות ותושבות ארה"ב, הגישו בבית-משפט זה תביעה לתשלום פיצוים על נזקים שנגרמו להן בתאונת דרכים שאירעה ביום 2.6.1982, כאשר אוטובוס בו נסעו, במסגרת טיולן בארץ, סטה ממסלולו והתהפך. בכתב התביעה צויין, כי המבקשת מס' 1(להלן: המבקשת) נפצעה באופן קשה ונגרמה לה נכות לצמיתות. לגבי המבקשת מס' 2(להלן: הבת) הדרישה בכתב התביעה היא לפיצויי על עוגמת נפש שנגרמה לה עקב ביטול הטיול בארץ וכן הוצאות שהיו לה הפסד כרטיס טיסה וסיוע לאימה, המבקשת. לכתב התביעה צורפו מסמכים רפואים אף כי אין מסמכים אלה מהווים תעודות רפואיות כחוק. ביום 17.6.1984התקימה ישיבת קדם משפט בפני כב' נשיא בית-המשפט והצדדים הצהירו כי יבואו בדברים גם לצורך בירור השאלות הרפואיות המתעוררות בתיק. ביום 19.2.198התקימה בפני ישיבת קדם משפט בה סוכם בין הצדדים כי ימונה כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט, פרופסור טרק, אשר יבדוק את המבקשת ויתן חוות דעת רפואית. בהתחשב בעובדה שלצורך כך המבקשת צריכה להגיע מארה"ב, ציוויתי, בהסכמת הצדדים, כי שמיעת עדותה של המבקשת בבית-המשפט תיקבע תוך שבוע ימים לאחר מועד בדיקתה על ידי פרופ' טרק, על מנת לחסוך את בואה של המבקשת מארה"ב, פעמים, פעם אחת לבדיקתה על-ידי פרופסור טרק ופעם נוספת לצורך מתן עדותה בבית-המשפט. בישיבת קדם משפט נוספת, מאוחרת, ביום 14.5.85, הודיע ב"כ המבקשת כי נבצר מן המבקשת להופיע לבדיקה בפני פרופ' טרק וכי היא מבקשת כי עדותה במשפט תישמע בארה"ב. בקשר לכך הוגשה בקשה זו, בה עותרת המבקשת כי עדותה וכן בדיקתה הרפואית תיעשה בארה"ב. הנימוק לבקשה הוא כי בעלה של המבקשת חלה והוא כיום משותק, עקב פגיעה מוחית. המבקשת נמצאת, לטענתה, עם בעלה וסועדת אותו ואינה יכולה לכן להינתק ממנו ולבוא לארץ. עפ"י סעיף 13לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971[3], אכן רשאי בית-המשפט "אם ייראה צורך בכך למען הצדק... לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על ידי אדם פלוני ובמקום פלוני מחוץ לתחום שיפוטו של בית-המשפט". התרת שמיעת עד, באופן כזה, הינו מעשה חריג. ובתי-המשפט צריכים, לדעתי, לקפוץ את ידם במתן היתר כזה, שכן הדבר מונע מבית-המשפט להתיחס לעדות כפי ששומה על בית-המשפט להתיחס אליה ובין היתר מונע הדבר התרשמות מדברי העד וקביעת עמדה ביחס למהימנותם של הדברים. בעיקר ועל אחת כמה וכמה, כך הוא הדבר, לגבי עדותו של התובע עצמו, כמקרה שבפני. ב-ע"א 87/60 מרדכי קולשנסקי נ' שמחה גולדבלום ואח' [1], מציין, בענין זה, כב' ממלא מקום הנשיא, השופט זילברג, לאמור: "לא הרי עדותו של התובע כהרי עדותו של הנתבע וכי עם הראשון מקפידים יותר שעה שב"כ מבקש את גבייתה מחוץ לתחום השיפוט. טעמה ההגיוני של ה"אפליה" הנ"ל הוא פשוט וברור: גבית עדות בדרך של commissionמכבידה, כרגיל, על בית-המשפט את הערכת מהימנותו של העד כי השופט, במקרה זה, רואה לפניו את המלה המתה בלבד, ואין לו אפשרות להתרשם מדרך התנהגותו של העד בעת מתן עדות, הייתי אומר: נמנעת ממנו ה"עדות הטובה ביותר" על מהימנותו או העדר מהימנותו של העד, ואין לו על כך אלא עדות "משנית" בלבד... כאשר העדות שגבייתה נדרשת בחו"ל היא עדותו של התובע גופו. כאן אומרים אנו לתובע: אתה הוא שהתנעת את גלגלי בית-המשפט, ואתה האיש שביקש כאן בארץ להוכיח את תביעתו. משום כך שומה עליך להגיש לבית-המשפט שנבחר על ידך את העדות הטובה ביותר, הן בנוגע לחבותו של הנתבע והן בנוגע למהימנותך אתה (בתור עד), ועדות מהימנות טובה שכזאת לא תושג, אלא אם כן תיכבד ותופיע בפני בית-המשפט הדן בעניין ותגיד בעל פה את עדותך". ב"כ המבקשת סומך, בטענתו בפני, להיעתר לבקשה על פסק-הדין ב-ע"א 6/69 קטרין ווטסון נ' חברת שרתון ים התיכון בע"מ [2], שם התי בית-המשפט גבית עדות המערערת (התובעת) ועדה נוספת של התובעת, בחו"ל. היה זה מקרה של תיירת מארה"ב שהתארחה במלון שרתון בתל-אביב ובדרכה אל בריכת השחיה של המלון "נלכדה רגלה בתוך חלל ברצפת המשטח... והיא נפצעה". בנמקו את מתן ההיתר לגביית העדות בחו"ל, מציין כב' השופט כהן (כתוארו אז) לאמור: (שם, בעמ' 489ליד האות ב' [2]): "המשיבה מנהלת בית-מלון גדול, שמרבית לקוחותיו הם תושבי חוץ השוהים בישראל זמן קצר בלבד. בדין ודברים בינה לבין מי מאורחי המלון כמעט מובן מאליו שבעל דינה הוא תושב חוץ - שמשום שאין לו בית בישראל, נזקק הוא לאירוח בית המלון: ובין שהיא נתבעת כבעל חוזה ובין שהיא נתבעת כבעל נכס, אין בכך לא הפתעה ולא קושי ולא הטרדה בשבילה, אלא דבר המובן מאליו והנובע מטיב עסקיה שלה, שהתובע הוא תושב חוץ ובתור שכזה מצבו שונה ממצבו של תובע היושב בישראל". נימוק נוסף שהיווה בסיס להחלטתו של כב' השופט כהן היה, כי באותו מקרה דובר "באשה תשושה וקשישה החיה על גימלה של 100דולר לחודש ועל הכנסה קטנה נוספת ממעשה ידיה". (שם, בעמ' 489, ליד האות ד' [2]). אי מתן ההיתר לשמוע עדות המערערת בחו"ל, ממשיך כב' השופט כהן ומציין, בהמשך, יביא לשלילת הסעד, שהמערערת זכאית לתבוע על-פי דין. אף אחד משני נימוקים אלה, שהיוו בסיס למתן ההיתר למקרה של ע"א 6/69 הנ"ל [2], אינו קיים במקרה שלפנינו. בעניננו, לא מדובר במקרה של נתבעת שעיקר קשריה הוא עם אנשים מחו"ל הנזקקים לשירותיה, ואשר צריכה לצפות הגשת תביעה כנגדה על ידי אנשים תושבי חו"ל. בוודאי שאין מקום, במקרה שבפנינו, לנימוק השני שהיווה בסיס למתן ההחלטה ב-ע"א 6/69 [2], דהינו מצבה הכספי הקשה של התובעת. בעניננו, טענה התובעת בכתב התביעה (סעיף 13) כי בשנת 1981(שנה שקדמה לתאונה) השתכרה סכום של 000, 31דולר. בוודאי אין הדבר דומה כלל למצבה של המערערת במשפט נשוא ע"א 6/69 [2], בו דובר על אישה דלת אמצעים, שאינה מסוגלת לממן הוצאות בואה לארץ לצורך מתן עדותה כאן. כאמור, הנימוק לאי יכולתה של המבקשת לבוא ארצה הינו מחלתו של בעלה. לעניין זה, מן הראוי לציין, כי לא רק שלא צורפה תעודה רפואית כראיה על מחלה זו, אלא שנראית לי נכונה טענתו של ב"כ המשיבים, כי סביר להניח שהאשה יכולה לעזוב את בעלה לשבוע או שבועים, כדי לבוא ארצה למתן עדותה, ולהפקיד את השמירה על בעלה החולה, בידי אדם אחר בתה, למשל. אני סבור לכן כי אין מקום להעתר לבקשה.היתר המצאה מחוץ לתחוםמשפט בינלאומישאלות משפטיות