האם החלטת מפרק חברה מהווה מעשה בית דין ?

הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין" וטענתם זו מתבססת על כך שהבנק הגרמני כבר הגיש את תביעתו הכספית נגד חברות הספנות למפרק שמונה להן ב- 20.2.95והמפרק דחה את תביעתו ב- 27.11.96 בנימוק שהבנק הגרמני לא הצליח להוכיח תביעה לזכות כספית כלשהי נגד החברות שבפירוק ודין החלטת המפרק כדין פסק דין של בית המשפט המשתיק את תביעת הבנק קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם החלטת מפרק חברה מהווה מעשה בית דין: .1זו בקשה של נתבעים לדחות את התביעה שהגישו נגדם התובעים על הסף מחמת "מעשה בית-דין". למען הסדר והנוחיות תכונה להלן התובעת הראשונה "הבנק הגרמני", שתי התובעות האחרות, "בעלי האוניות", הנתבע הראשון "בנק דיסקונט", הנתבע השני "הכונס", שלושת הנתבעות הפורמליות, "חברות הספנות", הנתבעת הפורמלית הרביעית "הסוכנות", התביעה נשוא פסק דין זה "התביעה שלפני", הליכי הוצל"פ של המשכון "הליכי ההוצל"פ", והתביעה בתיק אזרחי 659/92של בית משפט זה "התביעה ההצהרתית". .2להבנת הבקשה והחלטתי בה, להלן עיקרי הדברים שנטענו בתביעה שלפני: א. בין בנק דיסקונט לבין חברות הספנות התנהלו הליכים משפטיים בהליכי הוצל"פ על יסוד שטרי משכון ובמסגרתם מונה הכונס שתפקידו היה לקבל מהסוכנות את כל הכספים שגבתה ותגבה בעתיד עבור חברות הספנות. הכונס קיבל את מינויו ופעל על פיו לאחר שהתחייב כי אם ימצא בעתיד שהבנק אינו זכאי לחלקם, יועבר חלק זה למי שבית המשפט יפסוק כי הוא זכאי לו. ב. לאחר הליך זה הגיש בנק דיסקונט את התביעה בתיק אזרחי 659/92ובה ביקש להצהיר שחברות הספנות הן למעשה אישיות משפטית אחת, באשר הן מהוות "אשכול חברות" ולכן, בשטר המשכון מיום 8.1.92, שועבדו לטובת בנק דיסקונט כל הכספים המגיעים לשתי חברות הספנות הראשונות מחברת הספנות השלישית, למרות שבשטר המשכון נזכרת רק חברת הספנות השניה. ג. במציאות, כך נטען בתביעה שלפני, ההצהרה שהתבקשה בתביעה ההצהרתית נגדה את המצב העובדתי והאמת היא שחברת הספנות הראשונה היא אישיות משפטית נפרדת ואינה חלק מחברת הספנות השניה שרק היא נזכרת בשטר המשכון שבנק דיסקונט מחזיק בו. ד. הואיל וחברות הספנות היו במצב של התמוטטות כלכלית, הן לא התגוננו בפני התביעה ההצהרתית ובהעדר הגנה, ניתן פסק דין כמבוקש בתביעה ההצהרתית. ה. הבנק הגרמני בתביעה שלפני טוען, כי פסק דין זה, משליך השלכה שלילית על אפשרויותיו למצות את זכויותיו הכספיות כלפי חברות הספנות,(בתוקף המחאת זכויות שקיבל מבעלות האוניות כלפי חברות הספנות) ובשל כך שהוא לא היה צד להליך בתביעה ההצהרתית, הוא לא יכול להתגונן בפני פגיעה זו, אלא על דרך של בקשה לביטול פסק הדין בתביעה ההצהרתית (ראה זוסמן על סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית, פסקה 628, בעמ' 761), דבר שהתובעות אכן עושות בתביעה שלפני. .3הנתבעים בתביעה שלפני טוענים כי יש לדחות אותה על הסף מחמת "מעשה ביתדין" וטענתם זו מתבססת על כך שהבנק הגרמני כבר הגיש את תביעתו הכספית נגד חברות הספנות למפרק שמונה להן ב- 20.2.95והמפרק דחה את תביעתו ב- 27.11.96בנימוק שהבנק הגרמני לא הצליח להוכיח תביעה לזכות כספית כלשהי נגד החברות שבפירוק ודין החלטת המפרק כדין פסק דין של בית המשפט המשתיק את תביעת הבנק בתביעה שלפני. .4התובעים בתביעה שלפני אינם חולקים על כך שהמפרק אכן דחה את תביעתם הכספית, אך הם טוענים כי אין בהחלטה זו משום "מעשה בית-דין" המשתיק את תביעתם בתביעה שלפני וזאת משני נימוקים: א. העדר זהות בין העילות. ב. העדר זהות בין הצדדים. .5אשר לטענת העדר הזהות בין העילות, הטענה היא כי בפני המפרק הוגשה תביעה לגבי כספים בלתי מובטחים ורק תביעתם זו נדחתה, בעוד שהתביעה שלפני, אם תתקבל, תאפשר לתובעים לקבל הכספים שהופקדו על ידי הכונס כנושים מובטחים. .6טענה זו אינה נראית לי, שכן למעשה אין זו טענה של שוני בעילות, אלא שוני ב"חפץ הנתבע" על פי אותה עילה בשתי התביעות. המפרק דחה כאמור את טענת הבנק הגרמני מפני שקבע שהוא לא הוכיח את זכותו לקבל כספים כלשהם מחברות הספנות. כלומר, עילת התביעה היא שנדחתה ומשנדחתה על ידי המפרק, הוכרעה הפלוגתא על כל התוצאות הנובעות מהכרעה זו, לרבות התוצאה אותה מבקשים התובעים להשיג על ידי הגשת התביעה שלפני. .7אעיר כאן כי גם אם לא כך היה, הרי שמתשובת ב"כ הנתבעים לסיכומי התובעים נמצאתי למד שעובדתית הסכומים שנתבעו בפני המפרק כוללים את כל הסכומים שחבות חברות הספנות בגין כל מקור חבות, לרבות חובות שהתובעים טוענים כי הם מובטחים. .8אשר לטענת העדר הזהות בין בעלי הדין - טענת התובעים היא כי בעוד שבפני המפרק התובע היה רק הבנק הגרמני, הרי שבתביעה שלפני, התובעים הם גם בעלי האוניות. ולא רק בין הצד התובע אין זהות, אלא כך הוא גם לגבי הצד הנתבע, שכן בפני המפרק הצד הנתבע היו חברות הספנות, ואילו בתביעה שלפני הצד הנתבע הם בנק דיסקונט והכונס וחברות הספנות הן רק "נתבעות פורמאליות". .9גם טענה זו אינה נראית לי, כפי שיוסבר להלן. .10בע.א. מס' 718/75בענין עמרם נגד סקורניק פד"י ל"א (1) ע' 29, אמר כב' השופט לנדוי: - שבעל דין זהה לענין השתק הוא לא רק הצד שהשתתף בשני ההליכים, אלא :ו"בעל דין זהה לענין זה הוא גם מי שעומד ביחסי קירבה משפטית (priviy) עם בעל דין אם כחליפו בזכות או כמי שבא מכוחו בדרך אחרת" (ראה ע' 33-32). הדברים מוסברים בספרה של המלומדת נ. זלצמן:נ"מעשה בית דין" עמ' 371, שם היא כותבת ש"הדבר מתחייב מהראציונלה שבבסיס העקרון", המבוטאת בביטוי :ב"היה לו יומו בביהמ"ש". ולהלן היא כותבת: המושג "ענין" בהקשר הדברים כאן כולל ענין במובן הרחב, הרי אותה עילת תביעה או ענין במובן הצר: קרי אותה פלוגתא אף שהיא חלה בהקשרה של עילת תביעה אחרת. ולהלן בעמ' 375היא כותבת: - "דברים אלה מובילים למסקנה כי המושג "צדדים" ו"זהות הצדדים" לצורך חלותו של "מעשה בית דין" אינו יכול להבחן מזווית ראייה פורמלית בלבד, אלא, יש ליתן לו משמעות שונה, מיוחדת המדגישה את הרעיון המונח ביסודו של כלל המניעות הדיונית... לענין זה אין נפקא מינה, אם היה אותו בעל דין, מבחינה פורמלית צד בהתדיינות הקודמת או שפורמלית נותר מחוץ למסגרת הדיונית אך בפועל יוצג עניינו שלו באותה התדיינות כלפי מי שהוא בעל הדין יריבו בהתדיינות הנוכחית. .11לאור דברים אלו הבה ונבחון את המקרה שלפני. תביעת הבנק הגרמני בפני המפרק כמו גם בתביעה שלפני מתבססת על כתב המחאת הזכויות לפיו התובעות, 2ו- 3בעלי האוניות המחו להן את כל זכויותיהן לתקבולים שהגיעו להן עפ"י שטרי החכירה וחוזי ההובלה, הכל כמוגדר בהסכם המחאת הזכות. מכאן שהבנק הגרמני שתבע בפני המפרק, תבע כחליף של בעלות האוניות, שכן, בעלות האוניות כבר לא יכלו לתבוע מהחייבים שבפירוק דבר לאחר שהם המחו את כל זכויותיהם לבנק הגרמני. .12אשר לטענה בדבר העדר זהות הנתבעות, גם בה אין ממש מאותם נימוקים שכבר הובאו לעיל. הטענה לקיום חוב שנטענו ע"י הבנק הגרמני, היא למעשה רק נגד חברות הספנות. העובדה שבנק דיסקונט והכונס הם המחזיקים בכספים שהיו שלהם ושאותם תובע הבנק הגרמני, הופכת את בנק דיסקונט והכונס למעין "חליף" של חברות הספנות שהן הנתבעות האמיתיות. לפיכך משדחו המפרקים את תביעת הבנק הגרמני נגד חברות הספנות ממילא מושתקת תביעת הבנק הגרמני נגד מי שמחזיק בכספים של חברות הספנות. .13בשולי הדברים אני מוצא לנכון להתיחס בקצרה לטענה של התובעים לפיה בשל שיקולי צדק, יש להמנע מהשתקת תביעתם על יסוד טענת "מעשה בית דין" הייתי בוחן טענה זו לו התובעת היתה משכילה להביא בפני עובדה חדשה ממשית שלא היתה בידה בעת שהגישה את הוכחת החוב בפני המפרק, שכן, בעיני "אמת ויציב, אמת עדיף". אך קיומה של עובדה כזו לא נטענה. .14אשר על כן, ולאור כל האמור אני נענה לבקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין". התובעים ישלמו לבנק דיסקונט הוצאות בסך 000, 10ש"ח + מע"מ כדין. מעשה בית דיןמפרק (חברה)שאלות משפטיות