קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם משגיח כשרות שכיר או עצמאי: .1התובע טוען כי הנתבעת חייבת לו סכום של 000, 3ש"ח בגין עבודתו אצלה במשך חמישה חודשים, מכיוון שנקבע בין הצדדים ששכרו הוא 500ש"ח לחודש ולכך נוסף סכום של 100ש"ח לחודש עבור נסיעות. .2הנתבעת טוענת כי התובע לא היה עובד שלה ואיננו עובד שכיר והיא מוכנה לשלם עבור השירות שנתן לה, אך ורק תמורת חשבוניות. להבהרת העניין יאמר כי מדובר במשגיח כשרות במסעדתה של הנתבעת והנתבעת טוענת כי היא מוכנה לשלם לרבנות או לתובע ובלבד שתקבל מסמכים שיאפשרו לה לדווח על הוצאה עיסקית זו ללא כל תקלה. .3עמדת המועצה הדתית, כפי שמצויה במכתבה מיום 1.11.93היא כי התובע נשלח מטעם המועצה הדתית כדי שיהיה עובד שכיר אצל הנתבעת וסוכם כי שכרו יהיה כאמור בכתב התביעה. מכתב זה כולל פעמיים את המילה: "שכר" ולכן ברור מהי עמדת המועצה הדתית בעניין זה. .4ביום 5.4.94נערך סיכום דברים אצל הרב חנניה אדרי, ראש מחלקת הכשרות של הרבנות באשדוד, לפיו התובע עבד אצל הנתבעת בתור משגיח וכי הצדדים הגיעו לפשרה לפיה הנתבעת תשלם לתובע 800, 1ש"ח אשר מתוכם 500ש"ח שולמו באותו מעמד. על מסמך זה חתום הרב חנניה אדרי לבד והוא נכתב, שלא בנוכחות הצדדים, שהרי בשוליו נכתב כי העתקיו יישלחו לצדדים. .5עוד יצויין כי אין מחלוקת שהתובע שילם מכיסו סכום של 150ש"ח למשגיח מיוחד לכשרות לפסח שעבד ביחד עימו לפני פסח. .6התובע העיד כי תביעתו מבוססת על אשר הוסבר לו על ידי הרבנות. .7הנתבעת העידה כי כבר בעבר אירע מקרה דומה, כאשר היא שילמה כספים במישרין לידי המשגיח והמשגיח לא הביא לה חשבוניות מס מהרבנות ולכן ויתרה על תעודת הכשרות ועל ההשגחה. מכאן נראה שהנתבעת ידעה היטב כי הרבנות באשדוד אינה נוהגת לתת חשבוניות לגבי התשלומים למשגיחי הכשרות וכי ההסדר הקבוע הוא שהמשגיח מקבל את כספו במישרין מבעל המסעדה מבלי שהוא או הרבנות יתנו חשבונית. .8לגרסת הנתבעת הסכום של 800, 1ש"ח הוא תולדת חישוב של 400ש"ח לחודש כפול 4.5חודשי עבודה ובכל מקרה לא התחייבה לשלם 600ש"ח לחודש. יצויין כי בעמ' 2למעלה, התובע עצמו העיד כי הנתבעת הסכימה לשלם לו 400ש"ח לחודש. .9הנתבעת טוענת כי הרבנות הבטיחה לה מתן חשבוניות ולכן שילמה את הסכום של 500ש"ח כחלק מהפשרה ואילו היתה יודעת שלא תקבל חשבונית, לא היתה משלמת סכום זה ולכן היא אינה ממשיכה לבצע את הסדר הפשרה, מכיוון שביצועו מותנה במתן חשבוניות ועניין זה של חשבוניות הוא תנאי יסודי להסכמתה לאותו הסדר. .10ביום 17.5.95ניתנה החלטה לפיה מתבקשת עמדתה של הרבנות הראשית לישראל בעניין זה וכן מתבקש מידע ממנה לגבי קיומם של נוהלים כלליים כתובים בנושא זה של מעמדם של משגיחי הכשרות ומערכת הזכויות והחובות בינם לבין המועצות הדתיות ובעלי המסעדות. .11תגובת מחלקת הכשרות הארצית של הרבנות הראשית לישראל היתה כי השאלות הללו מצויות בתחום טיפולן של הרבנויות המקומיות בכל עיר ועיר ואין הסדר כלל ארצי. .12מכאן שמדובר בהסדרים השונים ממקום למקום והדבר אולי מסביר את תמיהתה של הנתבעת על כך שבעיה דומה לא קיימת ברחובות, שם הרבנות מוציאה חשבוניות מס עבור התשלום למשגיחי הכשרות. .13לאחר עיון בחומר שבתיק, המסקנה היא שדין התביעה להתקבל, במסגרת השלמת הסדר הפשרה. .14ברור שהתובע איננו עובד שכיר של הרבנות. הוא רק נשלח על ידי הרבנות אך לא קיבל מהרבנות כל סכום שהוא בגין עבודתו אצל הנתבעת. יתרה מכך, הנתבעת שילמה לתובע 700ש"ח מכספה שלה ומכאן שהכירה בכך שהרבנות אינה חייבת לשלם לתובע, אלא היא זו האחראית לשלם לו. .15כאמור, עמדת הרבנות היא כי מדובר בשכיר של בעל המסעדה ולא בעובד עצמאי. .16ברור כי עמדת הרבנות באשדוד היא שהמשגיח מקבל כספו במישרין מהמסעדה, גם אם גובה הסכום יכול שיקבע במשא ומתן בו המועצה הדתית היא צד ולמעשה מייצגת את משגיח הכשרות. .17נותרת השאלה האם התובע הוא שכיר או עצמאי. אם מדובר בשכיר, הרי לא ניתן להתנות תשלום שכרו במתן חשבוניות על ידי הרבנות, שהיא צד שלישי אשר כלל לא מקבל את הכסף. בכלל תמוהה טענת הנתבעת כי הרבנות הבטיחה לה לתת חשבוניות תמורת התשלומים, שהרי מדובר בכספים שאינם מגיעים לקופתה של הרבנות וכיצד זה תוכל לתת חשבוניות עבורם. .18גם כאשר מדובר בעצמאי, יש לשלם את המגיע לו ואי מתן חשבונית אינו עילה לעיכוב כספים. על המזמין לשלם את המגיע מצד אחד ומצד שני יכול הוא לתבוע בנפרד, בגין נזקים שנגרמו עקב אי מתן חשבוניות, אם נגרמו. .19מכל מקום, הנתבעת ידעה מנסיון העבר כי מדובר במצב בו היא משלמת את התשלום למשגיח הכשרות ואף אחד לא נותן לה חשבוניות. מכאן שידעה שאין מדובר בעובד של הרבנות ואין מדובר בעובד עצמאי, אלא מדובר בעובד שכיר שלה. בדיוק מסיבה זו ביטלה בעבר את העסקת משגיח הכשרות וויתרה על תעודת הכשרות. .20מכיוון שלא ניתן להתנות שום תשלום, לא לשכיר ולא לעצמאי במתן חשבוניות, הרי בכל מקרה מגיע לתובע הסכום של 300, 1ש"ח אשר נותר לאחר אותה פשרה. יצויין כי הנתבעת לא הגיבה מיידית ולא הגיבה בכלל על דברי הרב אדרי, מנסח הפשרה, אשר סיכם את הדברים במסמך מיום 5.4.94ולא כלל בו מילה וחצי מילה לגבי עניין החשבוניות. אילו היה עניין החשבוניות תנאי לביצוע התשלום, היתה הנתבעת מגיבה מיד בכתב אל הרב אדרי ואל התובע ומציינת כי נשמט התנאי החשוב של מתן חשבוניות. .21ברור כי לתובע מגיע הסכום שנקבע בהסדר הפשרה ובנוסף לו הסכום של 150 ש"ח אשר שילם למשגיח הכשרות בפסח. על כל היתר ויתר התובע במסגרת הסדר הפשרה ואין הוא יכול לחזור בו מויתור זה. .22מכיוון שזו הפשרה, כלל אין צורך לקבוע מסמרות אם התובע היה שכיר או עצמאי מכיוון שהנתבעת התחייבה לשלם לו את המגיע לו על פי הסכם הפשרה בכל מקרה וכאמור, אין ביסוס ראייתי לטענתה כי מדובר בהתחייבות מותנית. .23משהוכרע כי התובע אינו עובד של הרבנות ומאידך נקבע כי התובע זכאי לקבל את התשלום במישרין מהנתבעת, המסקנה היא שהנתבעת חייבת לשלם לו את המגיע לו, בין אם הוא שכיר ובין אם הוא עצמאי. כאמור, לאף אחד משני אלה אין להעמיד תנאי של מתן חשבוניות. .24מעבר לכך, לאור עמדת הרבנות העולה מהמסמך מיום 1.11.93החתום על ידי הרב אדרי ולאור כל הנתונים שבתיק זה, נראה כי מדובר בשכיר. התובע לא פתח תיקים במס הכנסה ובמע"מ ולא נתן שירותים כאלה לאחרים ולא היו לו פנקסי חשבוניות ונראה כי הכוונה שלו ושל הרבנות היתה שהוא ייחשב עובד שכיר אצל הנתבעת. לכן, העניין מצוי בגדר סמכות בית הדין ולצורך עניין זה בלבד, התובע נחשב כעובד של הנתבעת. כאמור, לצורך עצם הקביעה בדבר החיוב בתשלום, אין כל הבדל בין שכיר לעצמאי ולשניהם צריכה הנתבעת לשלם את אשר הוסכם בהסדר הפשרה. .25כאמור, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את 300, 1הש"ח שלא שילמה במסגרת הסדר הפשרה ובנוסף את ה- 150ש"ח שהתובע שילם למשגיח הכשרות המיוחד לפסח. מטעמי נוחיות חשבונית יוצמדו שני הסכומים למדד של 1.4.94, הוא המדד האחרון הידוע בעת שהרב אדרי העלה על הכתב את סיכום הדברים של הסדר הפשרה. .26מבחינת הנתבעת, התשלום מהווה תשלום לביצוע פסק דין ולכן היא פטורה מתיעוד נוסף בגינו. התובע הוא זה הצריך להודיע על התשלום לרשויות הזכאיות לגבות ניכויי חובה. יחד עם זאת, מן הראוי שהרבנות באשדוד תעשה נסיון נוסף כדי להמציא לנתבעת מסמך כלשהו שיוכל לבסס את התשלום, בנוסף לפסק דין זה. .27לאור כל האמור לעיל, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובע את הסך 450, 1ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.4.94ועד מועד התשלום בפועל. .28בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. .29על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15ימים ממועד קבלתו. שכיריםשאלות משפטיותכשרותעצמאים