השאלה החשובה לענייננו נוגעת ליחס שבין העונשים שהוטלו על המבצעים העיקריים בפרשה לבין העונש שהוטל על המערער שהורשע כמסייע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבדלים בעונש מבצע עיקרי ומסייע: השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 38967-08-10, כבוד השופט י' שפסר) מיום 30.4.2012. נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן שבמסגרתו נטען כי ביום 8.5.2010 תכננו מספר אנשים לתקוף את י.ר. (להלן: המתלונן) וקשרו קשר עם המערער שיסייע להם בהבאת המתלונן אל המקום. בהתאם לכך, התקשר המערער אל המתלונן וביקש ממנו להגיע אל מקום היעד המוסכם, הפנה אותו אל משאיתו שבה התחבאו האחרים וביקש ממנו להיכנס אל ארגז המשאית בתואנה כי בכוונתו לנהל עמו שיחה. כשהתקרב המתלונן אל המשאית, קפצו עליו ארבעה מהקבוצה, הכניסוהו אל המשאית והחלו להכותו כשבשלב מסוים הצטרפו אליהם נוספים. לאחר מכן נמלטו חברי הקבוצה מן המקום, אך לא לפני שהורידו את המתלונן מן המשאית והשאירו אותו על הרצפה בעודו חבול ופצוע. בעקבות מעשים אלה, הואשם המערער בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין (להלן: החוק או חוק העונשין); וסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(2) בשילוב סעיף 31 לחוק. ביום 10.7.2011 הורשע המערער על יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון. המערער הופנה אל שירות המבחן שנמנע מהמלצה כלשהי בעניינו, וזאת בעקבות אי עמידתו במסגרות טיפוליות ניסיוניות קודמות ששובץ בהן בעבר. במסגרת גזר הדין מיום 30.4.2012, שקל בית המשפט המחוזי מחד גיסא את העובדה שהמערער עזב את הזירה טרם תקיפת המתלונן כך שלא היה מעורב ישיר בה, ומאידך גיסא את העובדה שהוא היה הגורם שהביא את המתלונן אל הזירה מלכתחילה, ואף סיפק את משאיתו לצורך כך. יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט את נסיבות חייו הקשות של המערער, הודאתו ונטילת האחריות על מעשיו, העובדה שטרם ריצה מאסר בפועל (למרות עברו הפלילי המכביד) ומצבו הרפואי כשיקולים לקולה. בהתאם לאלה, גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 18 חודשי מאסר בפועל; עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; וכן פיצויים למתלונן בסך 5,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו שבמסגרתו טוען המערער, בין היתר, כי עונש המאסר שנגזר עליו אינו מידתי בהשוואה למבצעים העיקריים. המערער מפרט את נסיבות חייו הקשות והחוויות שעבר לאחר עלייתו ארצה. נוסף על כן, המערער מבקש להסביר את מעשיו מושא כתב האישום שהוגש נגדו בכך שחשש מן המעורבים האחרים. עוד נטען כי אף המבצעים העיקריים נידונו ל-18 חודשי מאסר בפועל, בעוד שהמערער שהורשע כמסייע, נידון לתקופת מאסר זהה. לכן, יש לדידו להשית עליו עונש מאסר שיבוצע בעבודות שירות. מנגד, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערעור. לטענתה, אומנם המערער הורשע כמסייע, אך תרומתו הייתה משמעותית וייתכן שהאירוע לא היה מתרחש אלמלא מעשיו. לטענת המשיבה, העונש שהוטל על המעורבים האחרים, הוא תולדה של נסיבותיהם האישיות ושל הפוטנציאל השיקומי שעלה מתוך תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינם. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. השאלה החשובה לענייננו נוגעת ליחס שבין העונשים שהוטלו על המבצעים העיקריים בפרשה לבין העונש שהוטל על המערער שהורשע כמסייע. כאמור, על שניים מהמבצעים העיקריים נגזר עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, וזאת במסגרת ערעור שהוגש לבית משפט זה (ע"פ 7580/11 מינייב נ' מדינת ישראל ( 4.4.2012)). זאת חלף 24 חודשי המאסר בפועל שנגזרו עליהם בבית המשפט המחוזי (ת"פ 33118-05-10, כבוד השופט א' ביטן). על כן, נדרשנו להכריע בשאלה האם יש מקום להפחית מעונשו של המערער בנסיבות העניין. ההתלבטות בשאלה זו אינה קלה כלל ועיקר. במקרה שלפנינו, כאמור, תפקידו של המערער בשותפות העבריינית שנרקמה בין השותפים לעבירה הוא של מסייע. להבחנה זו בין המסייע למבצע העיקרי ישנה נפקות מבחינת העונש והיא מעוגנת ברישא של סעיף 32 לחוק העונשין שבה נקבע כי "הסיוע לעבור עבירה, עונשו - מחצית העונש שנקבע בחיקוק בשל ביצועה העיקרי". היחס שנקבע בחוק בין עונשו של המבצע העיקרי לבין עונשו של המסייע צריך על דרך הכלל להנחות את בית המשפט בגזירת הדין. יחד עם זאת, אין לומר כי מדובר ביחס שיש להקפיד על קיומו באורח דווקני ותיתכנה סטיות ממנו בשים לב לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון (ראו: ע"פ 1820/98 אנג'ל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 97, פסקה 9 (1998)). אכן, מלאכת גזירת העונש אינה משימה טכנית הנשענת על יישום פעולות מתמטיות, אלא היא פעולה של איזון עדין בין מספר רב של שיקולים, שחלקם עניינו בנאשם עצמו וחלקם האחר נוגע לאינטרס הציבורי. בית המשפט נדרש, בבואו לגזור את דינו של נאשם, לשקול את עניינו הפרטני של הנאשם ולתת לנסיבותיו, לפוטנציאל השיקומי שלו ולגורמים רלוונטיים נוספים את המשקל ההולם.על כן, אין המדובר בגזירה אוטומטית של מחצית העונש בעניינו של המסייע מהעונש שנגזר על המבצע העיקרי, ויש שהנסיבות הפרטיקולאריות מחייבות הטלת עונש ביחס שונה. לפי סעיף 32 לחוק העונשין היה צריך לכאורה להעמיד את עונשו של המערער על מחצית מהעונש שנגזר על המבצעים העיקריים, וזאת לנוכח הרשעתו כמסייע. עם זאת, הנסיבות לחומרה שתוארו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בעינן עומדות הן, ולטעמנו הן מצדיקות סטייה מההנחיה הסטטוטורית המופיעה בסעיף 32. ואולם, עולה שאלה בדבר קיומה של הצדקה במקרה דנן לסטייה מההנחיה האמורה עד כדי השוואת עונשו של המסייע לזה של חלק מהמבצעים העיקריים. זאת כאשר מתחייבת ההנחה שלפיה תרומתו של המערער-המסייע להגשמת המעשה העברייני, תהיה משמעותית ככל שתהיה, היא פחותה מזו של המבצע העיקרי והיסוד הנפשי המתקיים בו אף הוא שונה. שאם לא כך, דהיינו שתרומתו הייתה זהה לזו של המבצעים העיקריים והתקיים בו היסוד הנפשי הנדרש בחוק בעבירות אלה, הרי היה מקום להרשיעו כמבצע ולא כמסייע (להבחנה שבין המסייע למבצע העיקרי, ראו: ע"פ 4514/10 דיבה נ' מדינת ישראל, פסקאות 61-58 ( 3.9.2012); ע"פ 10153/07 קייסי נ' מדינת ישראל, פסקאות 45-43 ( 30.7.2012)). אשר על כן, המסקנה המתחייבת מעצם הרשעת המערער כמסייע היא כי תרומתו הפיזית לביצוע העבירה היא פחות משמעותית מזו של המבצעים העיקריים וכי חפצו הוא בסיוע ולאו דווקא בהגשמת העבירה. יש לתת ביטוי להבדל האמור בענישה, ואכן כך עשה המחוקק ועל כן קבע עונש מופחת למסייע. ואולם, כפי שנאמר לעיל, אפשר שתתקיימנה נסיבות שתצדקנה סטייה מן ההנחיה הסטטוטורית, ובמקרים מסוימים וקיצוניים המגלים נסיבות חריגות, אף ייתכן שיושווה העונש של המסייע לזה של המבצע העיקרי. אך אין אנו נדרשים במסגרת הדיון במקרה שלפנינו להכריע בטיבן של הנסיבות האמורות ודי אם נאמר כי מסקנתנו לגבי נסיבות המקרה כפי שהן מתגלות כאן היא כי מחד גיסא, השיקולים לחומרה המתקיימים בעניינו של המערער מצדיקים סטייה מסוימת מההנחיה הסטטוטורית הקובעת למסייע מחצית העונש מזה של המבצע העיקרי, ומאידך גיסא, נסיבותיו של מקרה זה אינן כה יוצאות דופן וחריגות עד כדי השוואת עונשם של המבצעים העיקריים לעונשו של המסייע.   אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור על גזר הדין ולהעמיד את עונשו של המערער על 12 חודשי מאסר בפועל, תחת 18 החודשים שגזר בית המשפט המחוזי. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. משפט פליליעבירת הסיוע