קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגבלת עיסוק באופן חלקי: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט לובוצקי ונציגי הציבור עוזרי והלר; בש"א 20100/99) מיום 22.9.1999, אשר קיבל באופן חלקי את בקשתה של המבקשת, בעניין הגבלת עיסוקו של המשיב. בנוסף, בפני בקשה למתן צו מניעה זמני, עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור (בש"א 292/99). 2. העובדות הצריכות לענייננו, כפי שנקבעו על-ידי בית הדין קמא, הן כדלקמן: המשיב עבד במבקשת, תאגיד המעסיק מספר רב של עובדים בענף הבלדרות הרגילה והמהירה, במשך כארבע שנים, עד שהתפטר ביום 14.7.1999. בין הצדדים נכרת הסכם עבודה בשנת 1995, הכולל סעיפים בעניין אי-תחרות ושמירת סודיות. תפקידו האחרון במבקשת היה מנהל מחלקת אקספרס. ביום 18.7.1999 החל המשיב לעבוד בחברה בשם "קורייר נט וורק" (להלן: המעסיקה השניה), שתחום עיסוקה הוא בענף הבלדרות המהירה ואשר מעסיקה עשרות עובדים. המשיב החל לעבוד כמנהל תפעול, בהקמת סניף ביקנעם, עיר המרוחקת למדי מאזור המרכז, בו הועסק המשיב בעבודתו במבקשת ואף אינו בסמוך לסניפה הצפוני של המבקשת, הממוקם בחיפה. המבקשת עוסקת גם בבלדרות מסוג זה שבו עוסקת המעסיקה השניה. 3. בית הדין קמא קבע כדלקמן: "היתה הפסקה בעבודת העובד [המשיב] בתקופה מיום 11.11.97 עד ליום 14.12.97. אמת, בסופו של דבר (היינו, ב- 14.12.97) חזר התובע לעבודתו [במבקשת] עם 'רצף זכויות'; אך מי לידנו יתקע כי הוא חזר גם עם 'רצף חובות'. רוצה לומר, החוזה המגביל שנחתם בשנת 95..., המטיל על העובד חובה המגבילה את חופש עיסוקו, ספק רב אם הוא חל על הצדדים עם סיום העבודה בשנת 1999. כבר נפסק כי לא יחול בהסכם תנאי המגביל את חופש עיסוקו של עובד בתקופת עבודה ראשונה, על תקופת העסקה שנייה אצל אותו מעביד 'אלא אם כן הוסכם הדבר במפורש בהתייחס לתקופת העסקה השניה'... סיכום הדברים הוא לפיכך שספק אם ההסכם...המגביל את חופש העיסוק חל על העובד; ומכיוון שכך, תתקבל (לפחות לעניין הסעד הזמני), הגישה הנמנעת מאכיפתו... בהעדר הסכם המגביל את חופש העיסוק, אפשרית הגבלתו, כאשר קיימים 'סודות עסקיים', והעובד, שברשותו אותם סודות, מתחרה בפועל במעבידו הקודם... לפחות לכאורה מדובר בשני תאגידים [המבקשת והמעסיקה השניה]...המתחרים זה בזה. כל אחד מהם מחזיק ברשימת לקוחות פוטנציליים, ומפיץ מחירונים שונים הניתנים לתימחור גמיש בהתאם לזהות ואופי הלקוח. תימחור ושיטות שיווק יכולות להוות 'סודות מסחריים'. אולם, כגודל הסוד כך עוצמת חובת שמירתו. מאחר ואי אפשר לומר כי במקרה דנן הוכחו (בשלב הנוכחי) קיומם של סודות רבים, די בכך שיוגבל חופש עיסוקו של העובד בתחום גיאוגרפי מסויים. במקרה הנוכחי, מדובר בהקמת סניף ביקנעם, מקום שבו אין אחיזה עסקית ממשית למעביד הראשון. אנו מחליטים לפיכך לקבל את הבקשה בחלקה. העובד יהא מנוע מלעבוד אצל המעביד החדש, למעט בעבודות הקמה וניהול של סניף יקנעם שלו. הגבלה זו תעמוד בתוקפה עד ליום 31.3.00, בתנאי שתפקיד המבקשת במזכירות ביה"ד ערבות בנקאית ע"ס 50,000 ש"ח להבטחת נזקו של העובד, אם לבסוף תיכשל המבקשת בתביעתה העיקרית". על החלטה זו הבקשות שלפני. 4. לאחר עיון בבקשות על נספחיהן, בהחלטה נושא הבקשות ובתגובה שהוגשה מטעם המשיב, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור. 5. הטעמים להחלטתי: א. הבקשה שלפני הינה בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר מתן צו מניעה זמני. בכגון דא הכלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה מתערבת, בדרך כלל, בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה או ששיקול הדעת היה מופרך במידה כזו המצדיקה התערבות (ראה: דב"ע נג/ 9-128 סבח ואח' - אי. פי. סי. קי. הנדסה חשמל ובקרה בע"מ, פד"ע כה 249,243 והאסמכתאות שם; א' וינוגרד צווי מניעה (תשנ"ג, כרך א') 242-241). ב. נסיבותיו של המקרה דנן, כפי שהן עולות מהחומר שהונח בפני, אינן מצדיקות התערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית, לעניין מתן סעד זמני. ג. אמנם, בהחלטתו של בית הדין קמא נפלה טעות משפטית, שניתן יהא לתקנה במסגרת הליך הערעור על פסק-הדין בהליך העיקרי, במידה ויוגש. אולם, בכל הנוגע לבקשת רשות הערעור שהוגשה מטעם המבקשת, החלטתו האופרטיבית של בית הדין קמא, עולה בקנה אחד עם המגמות שהותוו לאחרונה בעע 164/99 דן פרומר ואח' - רדגארד בע"מ (ניתן ביום 4.6.1999). 6. למותר לציין, כי אין באמור הכרעה לגופו של עניין ובית הדין קמא יכריע בהליך העיקרי לאחר שמיעת כל טיעוני הצדדים וקביעת מכלול העובדות. 7. לאור נושא הדיון, בית הדין קמא ידון בהליך העיקרי ברציפות ובמהירות. 8. לאור האמור, מתייתר הצורך לדון בבקשה למתן צו מניעה זמני, עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור. 9. בית הדין קמא ישקול, האם יש מקום לצרף לדיון בהליך את המעסיקה השניה. 10. סוף דבר - הבקשות נדחות. בית הדין האזורי יביא הליך זה בחשבון, בעת קביעת שיעור ההוצאות בפסק-דינו בהליך העיקרי. הגבלת חופש העיסוק