צד להליך, בין אם בבית המשפט ובין אם בלשכת ההוצאה לפועל, אינו רשאי להגיש בקשות חוזרות ונשנות באותו העניין ובכך גם לשמר לעצמו לאורך זמן את אופציית הערעור. אף אם המדובר בהחלטה שאינה יוצרת מעשה בית-דין, אין נעתרים לבקשה שנייה באותו העניין, מן הטעם של שימוש לרעה בהליך המשפטי. ##להלן פסק דין בנושא הגשת בקשות חוזרות באותו עניין:## 1. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בירושלים, מיום 8.3.98, שבה לא נענתה עתירת המבקשת לבטל את מינויו של כונס הנכסים, בתיק האיחוד המתנהל כלפי בעלה, המשיב מס' 1, בנוגע להליכי מכירת דירת המגורים, וכמו-גם עתירתה "להורות על צירופה ... כצד להליכים". 2. בהסכמת המבקשת, כנקוב בפתח הבקשה, ולאחר שלפי תקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, ניתנה ההזדמנות למשיבים להביע את עמדתם ורק המשיב מס' 3- באמצעות בא-כוחו כונס הנכסים - הגיב לבקשה לגופה; ולאחר שנחה דעתי, כי אין חשש לעיוות דין העלול להיגרם למי מהצדדים - החלטתי לראות בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפיה. 3. ראש לכול יצוין, כי הבקשה לוקה בהצגת מסכת ההחלטות שניתנו בעניין. בהחלטה שאת ביטולה מבקשת עתה המבקשת, נקבע כהאי-לישנא: "כבר ניתנה החלטה לפי תגובת כונס הנכסים" מובן על-כן, כי בנושא היו החלטות קודמות, שלא נמצא להן אזכור בבקשה. מתברר, כי ביום 19.2.98הוגשה בקשה אחרת על-ידי המבקשת, שבה היא ביקשה להתנגד לביצוע מכירת הדירה ובנוסף לכך גם ביקשה לצרפה "כצד להליכים בעניין מכירת הבית הנ"ל והליכים אלה בלבד". כב' ראש ההוצאה לפועל הורה בהחלטה מאותו היום, לקבל את תגובות באי-כוח הזוכים (הם משיבים 2- 4 לבקשה דנן). ביום 26.2.98 הוגשה תגובת עו"ד שטינמץ ובה הועלו טענות קשות כלפי המבקשת, לרבות הקשיים שלטענתו היא ערמה ועורמת, בנוגע למימוש הליכי מכירת הדירה. לאחר קבלת תגובה זו החליט ראש ההוצאה לפועל כדלקמן: "לאור תגובת הזוכה אני דוחה בקשת אשת החייב מיום .19.2.98אם יש טענות לגבי המחיר יש לצרף חוו"ד שמאי אחרת". הנה-כי-כן, הבקשה נדחתה, אף אם בנימוקים טלגרפיים, ולא הוגשה על-כך כל בקשה לרשות ערעור. בעקבות המפורט בתגובת כונס הנכסים, שאומצה בהחלטה, הוגשה בקשה נוספת לפסילתו מלכהן בתפקידו, תוך שהמבקשת חוזרת בה שוב, ללא כל הסבר מיוחד המעיד על שינוי נסיבות כלשהן, על בקשתה לצרפה כצד לתיק, בקשה שכאמור נדחתה אך ימים אחדים קודם לכן. 4. צד להליך, בין אם בבית המשפט ובין אם בלשכת ההוצאה לפועל, אינו רשאי להגיש בקשות חוזרות ונשנות באותו העניין ובכך גם לשמר לעצמו לאורך זמן את אופציית הערעור. אף אם המדובר בהחלטה שאינה יוצרת מעשה בית-דין, אין נעתרים לבקשה שנייה באותו העניין, מן הטעם של שימוש לרעה בהליך המשפטי (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 578 ה"ש 11; רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, דינים עליון, כרך נב, 214- סימן 7 לפסק הדין; נ' זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי, 258, בסימן 111, ה"ש 19). בדומה גם כאן: באין ערעור על דחיית הבקשה הראשונה, שכללה כאמור גם עתירה לצירוף המבקשת כצד לתיק, אין שועים לערעור בנושא על ההחלטה המאוחרת יותר. די למעשה בכך, כדי לדחות חלק זה של הבקשה. ואולם למעלה מן הצריך, ניתן להבהיר בקיצור נמרץ מדוע ממילא לא היה נכון להיעתר לבקשה זו, גם לגופם של דברים. 5. הליך בלשכת ההוצאה לפועל אינו שווה להליך בבית המשפט. בבית המשפט מתבררות זכויות מהותיות של צדדים, בה בשעה שבלשכת ההוצאה לפועל מבוצעים באופן טכני ומנהלי פסקי דין, אשר ניתנו על-ידי בתי המשפט. זולת חריגים בודדים הכלולים בסעיפים 19, 25, 48 ו- 58 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ראש ההוצאה לפועל אינו פועל בהחלטותיו בסמכות שיפוטית גרידא, כי אם בסמכות מנהלית (ד' בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהד' רביעית, עמ' 23ו-25). לפיכך, החייב בלבד הוא הצד הנגדי בהליך ההוצאה לפועל ולא אדם אחר, היכול להיפגע מתוצאות ההליך, כפי הנדרש לעתים בהליך המהותי בבית המשפט. לפי הגדרות חוק ההוצאה לפועל, ההליך מתנהל בין "זוכה" לבין "חייב", כהגדרתם שם בסעיף 1. "זוכה" הנו: "מי שפסק-דין ניתן לזכותו, לרבות חליפיו" ואילו "חייב" הנו: "מי שפסק-דין ניתן לחובתו". צדדים נוספים אין, ועל-כן גם מההיבט הטכני לא ניתן להצטרף כצד לתיק ההוצאה לפועל. המבקשת טוענת לזכויות קנייניות בדירה העומדת למכירה, עניין הטעון כשלעצמו עיון מדוקדק, בשים לב לעובדה שזכויותיה מכוח פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בה"פ 259/96, נובעות מהוראות חוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשל"ג- 1973וחוק זה יוצר כידוע משטר של הפרדה בין בני הזוג, עד לפקיעת הנישואין (ראו את הקביעה שם, לפיה בני הזוג נישאו בשנת 1977). הזכויות של האחד כלפי משנהו, לאיזון המשאבים, אינן קנייניות, באשר בסעיף 5 לחוק האמור המדובר רק בזכות "למחצית שווים" של הנכסים. כמדומה, שגם נוסח פסק הדין, אשר עליו סומכת המבקשת את זכויותיה וטענותיה, אינו קובע אחרת, מה גם ששם אף נקבעה חובתה להשתתף במסת חובות (כללית לגבי הזכות הדחויה של בן הזוג, מכוח החוק הנ"ל, ראו נא ב-ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529). ואולם, גם אם המבקשת נכונה בכל טענותיה, עדיין אין בכך כדי להעמידה בבחינת צד לתיק ההוצאה לפועל. אכן, חוק ההוצאה לפועל והתקנות מכוחו אינם מתעלמים מצד שלישי ובעיקר ממי שיש לו נגיעה בדבר הליכי הביצוע ושאיננו החייב. ידוע הנושא המוסדר בחוק בפרק ד', בדבר עיקול בידי צד שלישי. כאשר מבקשים לעקל זכויות ונכסים של החייב המצויים בידי אחר, או כאשר האחר טוען כי נכס המוחזק בידי החייב נמנה על נכסיו, זכאי הלה להשמיע את מלוא טענותיו לגבי זכויותיו בנכס. קיימת אם-כן סיטואציה שגרתית, שבה מבקשים לטרוף נכס המוחזק בידי אדם שלישי או השייך לו, וזאת מבלי לצרפו כצד להליך. ברי, כי אין בכך כדי למנוע ממנו להגן על מלוא זכויותיו ברכושו, הן במסגרת הליכים המובנים בתוך חוק ההוצאה לפועל (למשל: סעיפים 28, 40 ו- 65 לחוק) והן באמצעות הפניה אל בית המשפט המוסמך, לקבוע את הזכויות המהותיות ולעכב את הביצוע. 6. כך גם כאן, זכות המבקשת להשמיע את טענותיה, במסגרת המותווית בחוק ובתקנות, שמורה לה (למשל: תקנה 26 סייפא לתקנות ההוצאה לפועל) וכמדומה שגם ראש ההוצאה לפועל לא סטה ממנה בהחלטתו ולא מנע מפניה את האפשרות להמשיך להעלות טענות בעתיד. ודוק: בהחלטתו הראשונה איפשר למבקשת להציג חוות-דעת של שמאי מומחה מטעמה, לקביעת ערך הדירה. אם המבקשת טוענת לזכויות נוספות מההיבט המהותי, שערי בית המשפט פתוחים תמיד לפניה. כך היה גם בעבר, בעת ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, ליתן הצהרה על זכויותיה בדירה, שאגב כך ניתן צו לעיכוב ביצוע ההליכים לפרק זמן בלתי מבוטל. דא-עקא, שהחלטת בית המשפט - המצויה כרגע בשלב הערעור - לא הניחה את דעתה וככל הנראה אין בה כדי לאפשר לה לטעון את מלוא טענותיה לזכות הקניין. אין צריך גם לומר שהמבקשת, כמחזיקה, זכאית לעורר טענות בכל הנוגע לזכויותיה לקורת גג, בין אם לפי חוק ההוצאה לפועל ובין אם לפי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972, והיא יכולה לפנות בנושא לראש ההוצאה לפועל או להביא טענותיה לפני בית המשפט המוסמך. לאור האמור מובן, גם מההיבט הענייני, שלא היה מקום להיעתר לבקשתה של המבקשת לצרפה כצד פורמלי אל תיק ההוצאה לפועל. 7. בערעור על הנושא השני, סילוק כונס הנכסים מתפקידו, יש לכאורה ממש מההיבט הדיוני, שכן בנימוק בדבר מתן החלטה קודמת, לפי תגובת כונס הנכסים, היה מענה לעניינים שנידונו באותה הבקשה, אולם לא לעתירה לפסילת מינויו, שלא נזכרה בה כלל. פשיטא, שהנמקה זו אינה יכולה להתייחס לבקשה בנושא האמור. מכאן, שאפשר היה להחזיר את התיק אל ראש ההוצאה לפועל הנכבד להשלמת הנימוקים בנושא, אולם לאחר עיון במכלול החומר שהוגש לפניו ולפני, ולאחר שיקול נוסף, נחה דעתי כי הדבר יהא מיותר, באין טעמים המצדיקים את ביטול המינוי. על-כך נתעכב קמעה להלן. 8. הבקשה לסילוק כונס הנכסים מתפקידו לוקה אף היא בפגם פורמלי, בכך שכונס הנכסים עצמו לא צורף כצד להליך, אף הם היה בידו להגיב כבא-כוחו של אחד הצדדים. מכיוון שמההיבט המהותי עלה בידו לטעון את טענותיו, אין הפגם האמור צריך להוביל לדחיית הבקשה, אולם עדיין מהפן הדיוני לא ברור כיצד ניתן היה לבקש לסלק אדם מתפקידו, מבלי לעשותו צד לבקשה. כונס נכסים בהליכי הוצאה לפועל, הנו בדרך-כלל נציג הנושה או אחד הנושים ומובן שאין הוא צריך לשאת חן בעיני החייב או קרובי משפחתו או אפילו הנושים. הפיקוח על כונס הנכסים הנו פיקוח צמוד, בהתאם להוראות החוק והתקנות, ועל נושא התפקיד לבקש מעת לעת הוראות והנחיות מהרשות השיפוטית. לפיכך, כשירותו לנקוט בפעולות עצמאיות, היכולות לפגוע מהותית במי מהנוגעים בדבר, היא משנית. בכל מקרה רשאי כל העלול להיפגע לפנות אל ראש ההוצאה לפועל, לבקש ליתן הוראות ביצוע לכונס הנכסים (סעיף 57 לחוק). גם לגופם של דברים לא נראה, כי בנוסח התגובה של כונס הנכסים עולה החשש של קיפוח זכות מזכויות המבקשת. מובן שקיימת המחלוקת וכונס הנכסים זכאי לסבור, כי המבקשת אינה באה מכוח פלוגתה אמיתית בינה לבין בעלה החייב - אולם בכל אלה אין כדי להקים חשש לפגיעה מהותית בזכויותיה וגם נוסח התגובה עצמו אינו מצדיק את פסילתו. 9. המבקשת מלינה גם על-כך שהתגובה האמורה לא לוותה בתצהיר. אין הכרח להגיש תצהירים בהליך כגון זה והדבר נתון לשיקול דעת ראש ההוצאה לפועל, שראה הפעם הזו להסתפק בתגובה ללא תצהיר ולהכריע בנושא על יסוד הכתוב מבלי לקבוע לדיון בעל-פה. זוהי סמכותו. מכל מקום, הלנות המבקשת לכך שהבקשה לא נקבעה לשמיעה ולא צורף תצהיר לתגובה, אינן יכולות לבוא בגדר בקשה זו לרשות ערעור, המתייחסת כאמור רק להחלטה השנייה, המאוחרת יותר. 10. לנוכח המפורט מסקנתנו היא, שלא נמצאו נימוקים המצדיקים את ביטול המינוי של כונס הנכסים. 11. מכל האמור עולה, כי דין הערעור על-פי הבקשה להדחות, על-כן הוא נדחה בזה. המבקשת תשא בהוצאות המשיב מס' 3(מר א' ניב) בסך של -.000, 1 ש"ח בצירוף מע"מ.שימוש לרעה בהליכים משפטיים