קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת ערעור מאוחד: 1. לפניי בקשה להארכת מועד מיום 29.3.2011 להגשת "ערעור מאוחד" על מספר רב של החלטות במסגרתן חויב המבקש כעורך-דין בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה. מדובר בהחלטות שניתנו בבית-משפט מחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בהליכים שונים, על-ידי שופטים שונים, ובמועדים שונים החל מיום 25.1.2011 ועד יום 22.3.2011. 2. המבקש עותר לקבלת אורכה גורפת להגשת "ערעור מאוחד" על מכלול ההחלטות בהן חויב בהוצאות אישיות "על מנת לא לסרבל את ההליכים". לטענתו, אין באפשרותו הכלכלית לשלם אגרה בגין הגשת ערעור בנפרד על כל אחת מההחלטות. עוד נטען בבקשה ובתצהיר המשלים כי בתקופה הרלוונטית היה המבקש "מאד עסוק" עקב עומס עבודה, וכן היו "עניינים בריאותיים" שהיה עליו לטפל בהם בנוגע לבתו היחידה, ומשום כך לא ערער על ההחלטות במועד. 3. תגובת המדינה הוגשה ביום 5.7.2011 לאחר מספר בקשות אורכה מטעמה. בתגובתה הודיעה המדינה כי היא מתנגדת לבקשה להארכת מועד. לפי הנטען, המבקש חויב בהוצאות אישיות לאחר שהגיש מספר רב של עתירות סרק, ולאחר שבית-המשפט קמא שב והתרה במבקש לחדול מכך ללא הועיל. לגופם של הדברים, נטען כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת "ערעור מאוחד" להידחות, הן מאחר שבקשה כאמור נעדרת בסיס בהוראות סדרי-הדין; הן מאחר שהנסיבות הפרטניות בהן ניתנו פסקי-הדין נשוא הבקשה אינן אחידות ולא ניתן להגיש בקשה אחת גורפת בעניינן; והן מאחר שלפי הנטען המבקש לא עמד בנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד המבוקשת. 4. יוער כי ביום 11.7.2011 קיימתי דיון במעמד הצדדים בניסיון לברר אפשרות למציאת הסדר-פשרה מוסכם במחלוקת המהותית בין הצדדים בנוגע להוצאות האישיות שעל המבקש לשלם במכלול התיקים נשוּא הבקשה שלפניי. ביום 15.8.2011 הודיעה באת-כוח המדינה כי לאחר בחינת כלל נסיבות העניין, התגבשה העמדה לפיה אין הצדקה להפחית מסכום ההוצאות האישיות שנפסקו כנגד המבקש. 5. משנכשל הניסיון לפתור את המחלוקת המהותית בין הצדדים בדרכי הסכמה, אין מנוס מלקבוע כי דין הבקשה במתכונתה הנוכחית להימחק על הסף. צודקת באת-כוח המדינה בטענתה לפיה בקשה להארכת מועד להגשת "ערעור מאוחד" נעדרת כל בסיס בהוראות סדרי-הדין. אמנם, תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) מכירה באפשרות להורות על איחוד דיון בהליכים שכבר הוגשו והינם תלויים ועומדים בבית-משפט אחד, וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה. עם זאת, אין התקנות מכירות באפשרות להגיש מלכתחילה ערעור "מאוחד" על החלטות שניתנו בתיקים נפרדים על-ידי שופטים שונים (ראו בהקשר זה: ע"א 3059/09 שעיה נ' אקסטל בע"מ, בפיסקה 18 ( 12.6.2011)). ממילא, לא ניתן לבקש אורכה להגשת הליך של "ערעור מאוחד" שאינו קיים בסדרי הדין. יוער כי טענת המבקש לפיה אין ביכולתו הכלכלית לשלם אגרה עבור ערעור נפרד על כל אחת מההחלטות, אין בכוחה להצמיח סדרי-דין חדשים יש-מאין. אם וככל שבעתיד תינתנה אורכות למבקש להגשת ערעורים - ואינני מביעה כל עמדה בעניין זה - או-אז יהיה רשאי המבקש להגיש במסגרת הערעורים מטעמו בקשות לפטור מתשלום אגרה אשר תידונה בהתאם לכללים הנוהגים בעניין. 6. הנה כי כן, תחת הגשת ההליך שבכותרת היה על המבקש להגיש בקשות פרטניות להארכת מועד להגשת ערעור ביחס לכל החלטה שיפוטית שניתנה בעניינו, תוך התייחסות למכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים לעניין ובהם: מועד המצאתה של כל החלטה; האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בדין או שמא חל שיהוי בהגשת הבקשה ומדוע; האם הוגשה בקשת ביטול בנוגע לכל אחת מההחלטות ככל שניתנו לפי הנטען במעמד צד אחד, ואם כן - מתי הוגשה בקשת הביטול לבית-המשפט קמא, מתי ניתנה ההכרעה בבקשת הביטול, מתי הומצאה ההחלטה לידי המבקש והאם חל בנסיבות העניין ההסדר הקבוע בתקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי; מהו "הטעם המיוחד" המצדיק את האורכה המבוקשת להגשת ערעור, בליווי תיעוד מתאים; מהם סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי נשוּא בקשת האורכה ועוד. משבחר המבקש להגיש בקשה להארכת מועד "מאוחדת" בנוגע למספר רב של החלטות שיפוטיות שניתנו במועדים שונים, בהליכים נפרדים ועל-ידי שופטים שונים, וזאת ללא פירוט כדבעי של הנסיבות והשיקולים הנוגעים לעניין כמפורט לעיל בנוגע לכל אחת מן ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו, מתחייבת המסקנה כי דין הבקשה במתכונתה הנוכחית להימחק על הסף. דומה כי המבקש אינו חולק באופן ממשי על מסקנה זו, כפי שעולה מבקשתו מיום 16.8.2011. 7. בסיום הדברים, אני רואה להוסיף כדלקמן: ראשית, למען הסר ספק יובהר כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהמבקש להגיש בקשות ערוכות כדין להארכת מועד להגשת ערעורים בעניינן של כל אחת מההחלטות עליהן סב ההליך שלפניי. זאת, בלא להביע כל עמדה בדבר סכוייהן של בקשות כאמור להתקבל. אם וככל שהמבקש יראה להגיש בקשות כאמור, עליו להגישן במועד אחד לשם הקלת הטיפול בהן, תוך צירוף עותק מהחלטתי זו לכל אחת מהבקשות אותן יגיש. שנית, נרשמת בזאת הסכמת המדינה כפי שעולה מסיום פרוטוקול הדיון שהתקיים לפניי, לפיה ככל שיוגשו מטעם המבקש בקשות פרטניות להארכת מועד, כי אז מועד הגשת ההליך שבכותרת (29.3.2011) יילקח בחשבון, בכפוף לשיהוי אם וככל שיהיה בהגשת הבקשות האמורות. לבסוף, המבקש הגיש ביום 16.8.2011 בקשה לקבלת אורכה להגשת בקשות פרטניות להארכת מועד להגשת ערעורים עד סוף חודש אוקטובר 2011. טעם הבקשה נעוץ בטענה כי "מדובר בחומר רב שצריך להגיש" וכי "בחודש ספטמבר יש חגים". בתגובתה מיום 1.9.2011 הביעה המדינה התנגדות לבקשה. לאחר ששקלתי בדבר, באתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה האמורה. על המבקש לפעול ללא עיכוב ובשקידה ראויה ככל שברצונו להגיש בקשות פרטניות להארכת מועד. שאלת השיהוי בהגשת בקשות אלה תיבחן, בין היתר, בשים לב למועד בו יראה המבקש להגישן. בהקשר זה, אני מוצאת להעיר כי בניגוד לנטען על-ידי המבקש, רובם המכריע של ימי חודש ספטמבר אינם בגדר ימי חג. עוד אעיר כי האינטרס לקידום מהיר ככל הניתן של בירור המחלוקות בין הצדדים הוא בראש ובראשונה של המבקש, בשים לב למהוּת ההחלטות שניתנו בעניינו, ולצורך בקבלת אורכה לשם הגשת ערעורים עליהן. סוף דבר; ההליך שבכותרת יימחק על הסף. ערעור