קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת תביעה לביצוע שיקים לבית המשפט (ולא להוצאה לפועל): בקשת הנתבע (הוא החייב) למחיקת תביעת התובע (הזוכה) על הסף בשל העדר עילה, תביעה שיסודה בבקשה לביצוע שיקים אותם משך הנתבע. ארבעה מחמשת השיקים נשוא התביעה משורטטים והיסבם הוגבל במילים "לא סחיר"; היסבו של השיק החמישי הוגבל במילים "למוטב בלבד"; על גבי שיק אחרון זה וכן על גבי שלושה מן הארבעה האמורים נמחקה המילה "פקודת" ונרשם "מירב בע"מ בלבד". בא-כוח המבקש ובאת-כוח המשיב, כזה כן זו, תמימי דעים, כי התובע איננו אוחז כשורה. ב"כ המבקש סומך על דברי חקיקה ופסיקה כדי לבסס טיעונו שהשיקים אינם סחירים [סעיף 7 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]; ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ פ"ד מח (4) 498 ], וכי אין לתובע או לכל אחד אחר - זולת הנפרעת - כל עילה כלפי מושך השיק. לדבריו, עילת התביעה מעוגנת בטענה על אחיזה בשיק, ואין טענה בבקשה לביצוע, על אודות עילה מכוח דיני השליחות, בהיות הבנק שלוח לשם גביית הסכום הנקוב בשטר והפקדתו בחשבון המוטב בשיק. הבנק מבקש להציג עצמו - כך ב"כ המבקש - כבעל הזכות לתביעה "בבחינת מי שהקנין בשיק הוסב אליו, ולא היא..." לעומתו טוענת ב"כ המשיב כי מי שנטל שיק משורטט שנרשם עליו "לא סחיר", אמנם איננו אוחז כשורה (סעיף 81 לפקודת השטרות), אך הוא אוחז רגיל, "וככזה רשאי לגבות את השיק בכפוף לטענות הגנה שיש למושך השיק נגד הנפרע". מחיקת התובענה על הסף, כמבוקש, לדבריה, כמוה כקביעה שהמשיב מנוע היה מלכתחילה מלהגיש את השיקים נשוא התובענה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ולא היא: על פי סעיף 81א(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, שיק, כמשמעותו בפקודת השטרות ניתן לביצוע "כמו פסק דין של בית משפט". שיק, על פי סעיף 73(א) לפקודת השטרות "הוא שטר חליפין משוך על בנקאי ובר-פרעון עם דרישה". כיון שכך, לא היתה מניעה מהגשת השיקים נשוא תובענה זו לביצוע בהוצאה לפועל, ומשהוגשה התנגדות לביצוע השיק, כדין, ונתקבלה, היה התצהיר שהוגש במסגרת ההתנגדות - לכתב הגנה. כאמור, בשלושה מארבעת השיקים המשורטטים שהיסבם הוגבל במלים "לא סחיר" נמחקה גם המילה "פקודת" ונרשם "מירב בע"מ בלבד". מכל מקום, לכל הפחות הבנק הינו "אוחז" בהיותו נסב של השיקים הללו, כמו גם לגבי השיק החמישי שהיסבו הוגבל במילים "למוטב בלבד". [לצורך הדיון בבקשה זו למחיקה על הסף אינני נדרש להכריע אם ארבעת השיקים הראשונים הינם עבירים, אם לאו. די לי בצד השווה שבינם לבין השיק החמישי, שלגבי כל אלה הבנק הוא "אוחז" לשם גביית סכומי הכסף הנקובים בהם.] הנשיא שמגר, בדעת הרוב בענין ציטיאט (בעמוד 505) קובע: "שיק המשורטט "למוטב בלבד" - לשיטתי - אינו עביר. ממילא, הוא אינו טהיר. גביית השיק חייבת להיעשות באמצעות בנק בשל השרטוט, אולם הבנק אינו זוכה לבעלות מלאה בשטר ולזכאות שטרית עצמית. הבנק הוא שלוח. הרשאתו היא לגביית הסכום הנקוב בשטר והפקדתו בחשבון המוטב בשיק. הבנק הוא "אוחז" בהיותו נסב של השטר. הנפרע-המוטב חתם על השטר גופו חתימת היסב ומסר את השיק לבנק (סעיף 31(1) לפקודת השטרות)". ב"כ המבקש (החייב) אינו חולק למעשה על עצם אחיזתו של המשיב (הזוכה) בשיק, אך זאת, לדידו, אך ורק לצורך הליך הגביה, ו"לכל היותר ניתן היה לטעון כי הבנק הינו שליח של הנפרעת לגביית השיק באמצעות הצגתו לפרעון, ותו לא". אם כך סבור המבקש, דומה כי אין הוא חלוק על המשיב: המשיב אינו מתיימר לטעון לזכויות טובות מאלה של מי שמסר לו את השיק, אלא אך זכויות של אוחז בשיק לצורך גבייתו והפקדתו בחשבון הנפרעת. אלא - טוען המבקש, כאמור - כי זכותו של המשיב נובעת מדיני השליחות, וכי לא טען כזאת בבקשתו לביצוע השיקים. איני משוכנע כי יש צורך בטענה מפורשת שכזו, שכן ההיסב לגוביינא הוא שעשה את המשיב לשליח. שליחותו נובעת מדיני השטרות ולאו דוקא מדיני השליחות. העובדה שבבקשה לביצוע השיקים לא צויין במפורש כי המשיב הינו שליח, אין בכוחה לשנות את המציאות, לפיה הוא "אוחז", בהיותו נסב של השיקים והריהו שלוח לשם גבייתם. מכל מקום, וזה העיקר לענייננו, הלכה היא, כי בשלב דיוני זה, כל עוד קיימת אפשרות - ולו גם קלושה - שהתובע יצליח וייזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט מלפניו, ואין מוחקים את תביעתו. במיוחד כך, כשפגם בכתב התביעה ניתן לתיקון. הבקשה נדחית. קדם משפט ביום 6.5.99 שעה 08:30. לאור התוצאה שאליה הגעתי, למקרא תצהירו של המבקש בהתנגדותו לביצוע השיקים, תצהיר שהיה לכתב הגנה, בהתחשב בבקשת המשיב למתן פרטים נוספים, בקשה שלא באה עליה תגובה, הנני מורה למבקש ליתן עד יום 11.4.99 פרטים נוספים ומפורטים יותר, בהתאם לתקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, כמבוקש על ידי המשיב. שיקיםביצוע שטר