הנוהל המקובל בעולם ביחס להזרקת חומרים רדיואקטיביים הינו - alara שפירושו: ,as low as reasonably achivible כלומר שהחולה יקבל חומר רדיואקטיבי בכמות המינימלית האפשרית, ואשר תאפשר את ביצוע הבדיקה הרפואית. הסיבה לכך, היא כי אין יודעים בבירור איזו כמות חומר רדיואקטיבי עלולה לגרום לנזק בריאותי ואולי אף למחלה ממארת או מחלה קשה אחרת, לכן מזריקים לצורך הבדיקה כמה שפחות חומר, אך עדיין בכמות המאפשרת ביצוע הבדיקה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הזרקת חומר רדיואקטיבי: זוהי בקשה למתן צו מניעה. להלן עובדות המקרה: .1המבקש הינו טכנאי רנטגן במקצועו החל מיום 31.3.86(ראה מסמך ד' שצורף לבקשה לצו המניעה). .2המבקש עבד כטכנאי בכיר לרפואה גרעינית במכון האיזוטופים בבית החולים הממשלתי "זיו" בצפת, משנת 1985ועד למועד תחילת עבודתו בבית החולים "בני ציון" בחיפה ב-.1.6.94 .3המבקש עובד אצל הנתבעת כטכנאי בכיר לרפואה גרעינית במכון האיזוטופים במרכז הרפואי "בני ציון" בחיפה, מיום 1.6.94, וקיבל מעמד של עובד קבוע מתאריך 1.7.95(ראה מסמך ו' שצורף לבקשה). .4המבקש הגיע לעבוד בתפקיד הנ"ל בעקבות בקשתו המפורשת של ד"ר דוד גרושר, מנהל מכון האיזוטופים שעבר הוא לעבוד מבית החולים "זיו" בצפת לבית החולים "בני ציון" בחיפה. .5בתאריך 19.9.95קיבל המבקש אישור בכתב על הכרת מעמד ממשרד הבריאות כטכנאי רנטגן ברפואה גרעינית (ראה מסמך ה' שצורף לבקשה לצו המניעה). .6המבקש מונה כאחראי מקצועי א' ברפואה גרעינית החל מיום .1.9.96 .7המבקש שימש כ"נאמן בטיחות קרינה" והיה ממונה על הזמנת החומרים הרדיואקטיביים למכון לרפואה גרעינית בבית החולים "בני ציון", במשך תקופה מסוימת. .8בית החולים "בני ציון" הוא בית חולים עירוני והעובדים בו הינם עובדי עיריית חיפה. .9במכון לרפואה גרעינית מבצעים בדיקות רפואיות, כאשר מוזרק חומר רדי ואקטיבי לנבדקים . .10המבקש עבר קורסים והשתלמויות בנחל שורק. הכללים, ההנחיות והמינונים של כמויות החומר המותרות להזרקה לחולים לצורך בדיקות - היו ידועים לו במסגרת תפקידו . הזרקת החומר הרדיואקטיבי: .11חלוקת החומר הרדיואקטיבי, מדידת המינון במונה קרינה והזרקתו לנבדק נעשית על ידי הטכנאי. הטכנאי אחראי על כמות החומר המוזרקת לכל נבדק ונבדק, וזאת בהתאם לסוג הבדיקה שעליו לעבור. .12קיימות הנחיות מפורשות בכתב מטעם פרופ' משיח ממשרד הבריאות לכל בתי החולים בארץ ביחס לכמות החומר הרדיואקטיבי המומלץ להזרקה לחולה, וזאת על פי סוגי הבדיקות השונות. ההנחיות הללו לא הוגשו לבית הדין לאור התנגדותה של ב"כ המבקש. יש לציין כי ב"כ המשיב לא טרחה לצרפם לתצהירים שהוגשו לבית הדין , למרות חשיבותם הרבה. .13הנוהל המקובל בעולם ביחס להזרקת חומרים רדיואקטיביים הינו - alara שפירושו: ,as low as reasonably achivibleכלומר שהחולה יקבל חומר רדיואקטיבי בכמות המינימלית האפשרית, ואשר תאפשר את ביצוע הבדיקה הרפואית. הסיבה לכך, היא כי אין יודעים בבירור איזו כמות חומר רדיואקטיבי עלולה לגרום לנזק בריאותי ואולי אף למחלה ממארת או מחלה קשה אחרת, לכן מזריקים לצורך הבדיקה כמה שפחות חומר, אך עדיין בכמות המאפשרת ביצוע הבדיקה (ראה בנדון גם את תצהירו של ד"ר גרינברג מיגל - מנהל המכון לרפואה גרעינית בבית החולים "זיו" ובבית החולים "בני ציון"). כמו כן - ראה בנדון את חובת ההסברה מספר 3של הועדה לאנרגיה אטומית והאגודה הישראלית למדעי הגרעין בנושא: רפואה גרעינית ותרופות רדיואקטיביות משנת .1984 וכן ראה בנדון את המאמר: . Sources and magnitude of occupational and public exposures from National council on raoiation protection and measurments. Nucler medicine procedures .(11/3/96) 124- ncrp report .14כמו כן יש לציין, כי כמות החומרים הרדיואקטיביים שהוזרקו לחולים בבדיקות שביצע המבקש, ואשר לגביהן קיימת המחלוקת בתיק - הינן כמויות שהשפעתן יכולה להתגלות כעבור 15- 10שנים, אם בכלל, ורק אז ניתן יהיה לגלות אם לחולה שהוזרק לו החומר הרדיואקטיבי נגרם נזק בריאותי כגון : מחלה ממארת ו/או במחלה קשה אחרת, או שמא - אין כל תגובה בריאותית. בניגוד לכך - יש להדגיש, כי כאשר יש חשיפה לחומרים רדיואקטיביים בכמות גדולה ביותר, כמו למשל בפיצוץ בכור גרעיני, אזי תוצאות החשיפה ומידת הפגיעה הקשה באדם שנחשף - יתגלו תוך ימים אחדים בלבד במחלת "הקרינה". .15המכון עורך בדיקות מדגמיות של פעילות הטכנאים מדי פעם בפעם. רופאי המכון עוסקים בפענוח של הבדיקה מהצילום עצמו. הרופא אינו בודק את כמות החומר הרדיואקטיבי המוזרקת לנבדק, היות ותחום ההזרקה הינו חלק מתפקידו ואחריותו של הטכנאי. .16בתאריך 12.12.98עבד המבקש ביחד עם טכנאית נוספת, הגב' דליה שיתי, כאשר רק שניהם הינם הטכנאים המוסמכים במכון להכין את החומר הרדיואקטיבי ולהזריקו לנבדקים. .17המבקש הכין חומר רדיואקטיבי להזרקה לשני נבדקים שהוזמנו למכון לעריכת בדיקת מיפוי עצמות ושהו כבר בחדר הצילום. המבקש עסק בהכנת החומר הרדיואקטיבי ב"חדר החם" בו שואבים את החומר הרדיואקטיבי מתוך גנרטור לתוך מזרק, אותו מכיילים במכונת הכיול הנקראת ,doze calibratorומניחים לאחר מכן את המזרק עם החומר בתוך מתקן המיועד לכך לשם הגנה מקרינה. .18לטענת ב"כ המשיב, גב' שיתי דליה ראתה בזמן הכיול את הצג על גבי המכשיר שהצביע, כי במזרק כמות מעל ל- 50מיליקרי - שהינה כמות החורגת בהרבה מהכמות המקובלת והממולצת להזרקה על פי הוראות משרד הבריאות. .19כמו כן לטענת ב"כ המשיב, לפני עריכת הבדיקות ב"חדר הצילום" - שהינו חדר נפרד והנמצא סמוך ל"חדר החם" - גילתה גב' שיתי - לדבריה - במזרק שהכין לה המבקש, ושאותו היא עמדה להזריק לנבדק, כי נפח התמיסה הרדיואקלוגי להזרקה חריג ומעבר מהנדרש לצורך בדיקת מיפוי עצמות. לטענת ב"כ המשיב - גב' שיתי לקחה מיד את שני המזרקים שהיו בחדר הצילום, לצורך כיול נוסף במכשיר שב"חדר החם" וגילתה, כי בכל אחד מהם היתה כמות חומר רדיואקטיבי של 57מיליקרי, במקום הכמות המקובלת לבדיקה מהסוג הנ"ל שהינה בין 30- 27מיליקרי. בעקבות זאת, לטענת ב"כ המשיב - לא בוצעה ההזרקה לשני הנבדקים. .20לטענת ב"כ המשיב - היות וביום הארוע נעדר הממונה מהמכון - על כן, גבי שיתי דיווחה על פרטי הארוע למחרת היום. בשיחה עם הממונה טען המבקש, לטענת ב"כ המשיב, כי מדובר ב"טעות אנוש חד פעמית". .21לטענת ב"כ המשיב, בעקבות הארוע הנ"ל בדק ד"ר גרושר רישומי בדיקות מדגמיות של צילומי "אנגיו", הנערכים מיד לאחר ביצוע הזרקה של חומר רדיואקטיבי, והשמורים במחשב, וזאת לתקופה מ- 14.9.98ועד .21.12.98 לטענת ב"כ המשיב, ב- 11בדיקות שנערכו על ידי המבקש - נמצא קצב פליטת קרינה גבוה הרבה מהמקובל (very high count rate:ו), דבר המעיד לדעת הממונה, כי המבקש הזריק לנבדקים כמות חומר רדיואקטיבי החורגת בהרבה מהמקובל לסוגי הבדיקות שנבדקו ובניגוד גמור להוראות הממונה. כך למשל, לטענת ב"כ המשיב, בתאריך 16.9.98הוזרקה כמות חומר רדיואקטיבי פי 3מהנדרש, ובתאריך 13.12.98במקום הזרקת כמות חומר של 20- 18מילקרי - הוזרקה כמות חומר של 44מיליקרי (ראה בנדון את הקובלנה שהוגשה לבית הדין למשמעת ). .22לטענת ב"כ המשיב, הזרקת חומר רדיואקטיבי לחולים בחריגה מהכמויות המקובלות, הינה בניגוד להוראות הממונה ובניגוד לנוהלי עבודה עם חומרים רדיואקטיביים המתייחסים לבטיחות העובדים והסביבה, שהוצאו על ידי ד"ר מרים דוד - ממונה בטיחות קרינה מתאריך 16.2.96ו-18.1.98, וכן על ידי המבקש עצמו . .23בסוף חודש דצמבר 1998נקרא המבקש למר משה פרדנטל האמרכ"ל של בית חולים "בני ציון" - והוא התבקש להתפטר מהעבודה בנימוק, כי לא פעל על פי ההנחיות המקצועיות של מנהל המכון על ידי הזרקת חומר רדיואקטיבי בכמות כפולה מהנדרש לבדיקה. לאחר מכן התקיימו פגישות נוספות בינו לבין אמרכ"ל בית החולים - אך הוא עמד בסירובו להתפטר מעבודתו. .24מר פרידנטל בתצהירו הכחיש, כי דרש מהמבקש להתפטר מעבודתו, אך אישר כי הוא וסגנו קיימו עם המבקש מספר שיחות על מנת למצוא דרך לסיים את יחסי העבודה בין המבקש לבין בית החולים, מחוץ לכתלי בית הדין , אך הדבר לא צלח בידם. כך למעשה מתברר, כי אכן הנהלת בית החולים ביקשה להפסיק את עבודת התובע, אך העדיפה, כי הוא יתפטר בעצמו מאשר יפוטר. .25מנהל בית החולים "בני ציון", ד"ר אגוז, הביא את המקרה לידיעת משרד הבריאות בירושלים במכתב מיום .25.1.99 .26ד"ר אגוז שוחח עם עו"ד מ. היבנר-הראל, היועצת המשפטית של משרד הבריאות. בתאריך 16.2.99כתב ד"ר אגוז לעו"ד רוזנברג - היועץ המשפטי של עיריית חיפה, כדלקמן : "לדעת עו"ד מ. היבנר-הראל, המישור הנכון של הטיפול הוא משמעתי. כמות החומר להזרקה אינה מוגדרת בחקיקה. ואף לא בנוהלים או הנחיות של המשרד. הקביעה של הכמות נובעת משיקול רפואי המעמיד זה מול זה את הסיכון בחשיפה לרמה מוגדרת של קרינה מול התועלת המצופה מהבדיקה. אי לכך מנהל המכון מנחה את עובדיו לגבי הכמות שתוזרק בכל בדיקה. מדובר אם כן בהפרת הנחיותיו המקצועיות של מנהל המכון. המלצתה היא, לכן, להמשיך בטיפול במישור המשמעתי". .27בתאריך 21.3.99קיבל המבקש ממר פטרולוב, סגן האמרכ"ל בבית החולים "בני ציון" העתק קובלנה מאילן שדות, מ"מ אגף משאבי אנוש, ליוה"מ והנושאת תאריך .1.3.99 .28בתאריך 30.3.99נפגשו המבקש ובאת כוחו עם מר אילן שדות ועו"ד שרה ברזילי מהלשכה המשפטית של עיריית חיפה. גם בפגישה הנ"ל הוצע למבקש להתפטר מעבודתו - אך הוא סרב. .29בתאריך 16.5.99קיבל המבקש תובענה מספר 1/99שהוגשה נגדו לבית הדין למשמעת של עובדי עיריית חיפה. .30בתאריך 24.5.99קיבל המבקש זימון לשימוע ביום 2.6.99בדבר הכוונה להשעותו ממשרתו. .31המבקש התייצב לשימוע ביחד עם באת כוחו. בסיום הישיבה ביקשה ב"כ המבקש למסור את נימוקיה בכתב נגד ההשעיה, ומבוקשה ניתן לה. בתאריך 9.6.99נמסרו הנימוקים בכתב למר אופיר - המשנה למנכ"ל וראש המינהל הכללי. .32בתאריך 24.6.99קיבל המבקש הודעה על השעיתו מהעבודה מתאריך 27.6.99, כשההודעה חתומה על ידי מר אילן שדות - מ"מ מנהל האגף. בהודעה נאמר בזו הלשון : "הריני להודיעך כי לאחר שהושמעו טענותיך לענין ההשעיה, החליט כב' ראש העיר להשעיתך ממשרתך בעיריית חיפה החל מיום 27.6.99ועד לסיום ההליכים המשמעתיים... בתקופה זו תקבל מחצית משכורתך הקובעת לפי תקופת ההשעיה...". .33לאור בקשתה בכתב של ב"כ המבקש, נשלחה לה החלטתו המנומקת של ראש העיר מיום 23.6.99בדבר השעייתו של המבקש מעבודתו. להלן נוסח מכתב ראש העיר - מר עמרם מצנע, המופנה למר אהרן אופיר - המשנה למנכ"ל, בזו הלשון: "בהתבסס על החומר שהובא בפני, התרשמתי כי התנהגותו של מר עראף מהווה לכאורה עבירת משמעת חמורה המהווה מעילה באמון ופגיעה חמורה בתדמית בית החולים והעיריה. נוכח השכלתו ותפקידו, צריך היה מר X לדעת את אופיו המסוכן של החומר שהוזרק. במסגרת שיקולי, התייחסתי גם לנושא הזמן שחלף מאז התגלו המעשים המיוחסים למר X, לבדיקות ולבירורים אשר נעשו עם גורמי חוץ ופנים... לאור האמור לעיל, הנני מחליט להשעות את מר X עד לסיום ההליכים המשמעתיים. בברכה (-) עמרם מצנע ראש עירית חיפה" .34בתאריך 4.7.99התקבל במשרד ב"כ המבקש מכתב של מר שדות, הנושא תאריך 30.6.99, ואשר אליו צורפה החלטתו של ראש העיר. .35בתאריך 12.7.99הוגשה הבקשה לבית הדין למתן צו מניעה כנגד השעייתו של המבקש מעבודתו בעיריית חיפה בבית החולים "בני ציון". הדיון בבקשה נערך בנוכחות הצדדים בתאריך .10.8.99 .36ב"כ המבקש טוענת כדלקמן: א. הנושא בו מואשם המבקש, הינו נושא רפואי מובהק, אשר צריך להיבדק על ידי משרד הבריאות ולא בבית דין משמעתי של עובדי העירייה. ב. לפי פקודת בריאות העם 1940ותקנות בריאות העם, מדובר בבדיקה שחייבת להיעשות על ידי משרד הבריאות בלבד. ג. אין כל בסיס לכתב התובענה המבוסס בעיקרו על עדות הממונה של המבקש - ד"ר גרושר, אשר שוהה כיום בשבתון בחו"ל. לא הוגשו הנחיות בכתב של מנהל המכון ביחס לכמות המותרת להזרקה. ד. ד"ר גרושר היה צריך להעביר את הענין למשרד הבריאות, ולזמן את הנבדקים שנעשתה להם הזרקה כדי לבדוק אם נגרם להם נזק או לאו, דבר שלא נעשה כלל. על כן העובדה, כי לא זומנו ולא נבדקו הנבדקים שקיבלו הזרקה בכמות גדולה מהמקובל - מצביעה על כך שאין כל ליקויים ותלונות נגדו, וכי אין בהן כל ממש. המבקש לא הוזהר בעבר על אי הקפדה על נוהלים. ה. אין כל מקום להשעותו מהעבודה, במיוחד שהחקירה בעניינו התחילה מטעם בית הדין למשמעת רק בחודש מאי .1999 ו. הנושא ידוע לבית החולים "בני ציון" מאז דצמבר 1998ועד למועד ההשעיה לא נקטו כל צעדי השעיה עד להשעיה שנעשתה בפועל, לא על פי סעיף 48, אלא על פי סעיף 47לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, כפי שהותאם לרשויות המקומיות (משמעת - התאמת הוראות) תשל"ט-.1929 על כן, אין כל הצדקה לנקוט הליכי השעיה בשלב זה, במיוחד לאור העובדה כי העירייה השהתה את הבדיקה במשך 5חודשים. ז. המבקש הינו טכנאי רנטגן במקצועו. ראש העיר לא שקל כלל להעבירו לתפקיד אחר בבית החולים "בני ציון" כטכנאי רנטגן. ח. המבקש הינו בחזקת חף מפשע כל עוד לא הורשע בדין ואין מקום להשעות אותו. ט. המשיב נהג בחוסר תום לב כלפי המבקש. י. החלטת ראש העיר אינה סבירה, והיא לא נועדה במקרה הנוכחי להגשים את המטרה שלשמה הוענקה לו סמכות ההשעיה, במיוחד כשהבדיקה צריכה להעשות על ידי משרד הבריאות. .37ב"כ המשיב טענה כדלקמן: א. על בית הדין לבדוק האם ראש העיר שקל בהחלטתו את כל השיקולים הרלונטיים ואם החלטתו סבירה. בית הדין לא צריך להמיר בשיקוליו את שיקול דעת ראש העיר. ב. נכון שהמבקש לא הוזהר בעבר על אי הקפדה על הנוהלים, אך לנוכח חומרת המקרה הנוכחי, לא היה מקום להזהירו ולהמשיך את העסקתו בבית החולים. ג. מדובר במקרה חמור שמצדיק להפסיק מיד את העסקתו של המבקש באמצעות בית הדין למשמעת. יש לציין, כי לא ניתן להגיש תיק פלילי נגד המבקש. ד. המבקש קיבל הנחיות ברורות ממנהל המכון. הוא טכנאי לנושא בתחום הרפואה הגרעינית. הוא ידע ואמור היה לדעת את כל הנוהלים וההנחיות הקשורים לבטיחות קרינה. הוא גם שימש כנאמן בטיחות בבית החולים והשתתף בקורסים מקצועיים בנדון. ה. המבקש הפר את האמון שניתן בו. פגע בציבור הנבדקים ובתדמית העירייה. היות ויש משבר אמון - אין לבית החולים תפקיד מתאים אחר להציע למבקש כטכנאי רנטגן, שאין לו נסיון בעבודה הנ"ל. ו. מותר להשעות עובד על פי תקנה 7לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) התאמת הוראות, תשל"ט-1979, וזאת בעקבות הגשת תובענה משמעתית נגד עובד רשות מקומית. לא מדובר בהשעיה עונשית, אלא בהשעיה משמעתית. ז. למבקש ניתנה זכות טיעון כחוק והשלמת טיעונים בכתב בטרם התקבלה ההחלטה להשעותו. העירייה לא ישבה ב"חיבוק ידיים", אלא ערכה בירורים ובדיקות, ורק כאשר היו ממצאים בידיה, הוגשה הקובלנה במרץ 1999, כך שהעיריה לא השהתה את טיפולה בפרשה. ט. טובת הציבור והשירות הרפואי בביה"ח מצדיקים את ההשעיה. לאור האמור לעילי אנו קובעים כדלקמן: .38קיימות תמיהות רבות בתיק זה, אשר לא קיבלנו עליהם כל תשובה מחומר הראיות שהגישה ב"כ הנתבע לביה"ד, כפי שנפרט להלן: א. סביר להניח, כי לכל נבדק יש כרטיס רפואי או תיק רפואי בבית החולים "בני ציון". מדוע לא הוצג החומר הרפואי בפני בית הדין , כדי שנוכל להיווכח כי אכן המבקש הזריק לנבדקים כמות גדולה מהמותר של חומר רדיואקטיבי? ב. האם לא קיים רישום בתיק רפואי של הנבדק ביחס לסוג הבדיקה וכמות החומר שהוזרקה לו? מה קורה כאשר הנבדק צריך לעבור בדיקה נוספת, האם אין חשיבות לדעת מה הכמות שצריך להזריק בפעם הנוספת, בהתחשב בעובדה כי כבר קיבל הנבדק בעבר חומר רדיואקטיבי, וזאת מבלי לפגוע בבריאותו? ג. בטבלה המופיעה בתובענה שהוגשה לבית הדין למשמעת של עובדי עיריית חיפה, מופיעה טבלה עם תאריכים, סוג בדיקה, זמן בדיקה וכן קצב פליטת הקרינה/שניה rate(רגיל), שבו מפורטת הכמות המותרת להזרקה לנבדק. כן קיים טור שבו נרשם קצב פליטת הקרינה/שניה rate(בפועל) - שזו כנראה מנת הקרינה או כמות החומר שהוזרקה, לטענת ב"כ המשיב, לנבדק. לא ברור כלל למה מתייחס הטור הנ"ל. האם מדובר כאן בתוצאות בדיקת כמות החומר הרדיואקטיבי שנמדדה בכל מזרק, כפי שנרשם במכשיר ה- ,dose calibratorוזאת לפני ההזרקה עצמה? או האם מדובר בבדיקת רמת הקרינה שנבדקה בסמוך ומחוץ לגופו של הנבדק, וזאת לאחר הזרקת החומר הרדיואקטיבי לגופו? אם כך הדבר, באיזה סוג מכשיר בוצעה הבדיקה? האם מכשיר הקרינה שבו בוצעה הבדיקה - כוייל והינו תקין? נכון הדבר, כי קיימת תלות בין כמות החומר הרדיואקטיבי המוזרק לגופו של הנבדק, לבין גילו של הנבדק ומשקלו. אם מזריקים לגוף הנבדק חומר רדיואקטיבי בכמות גדולה - אזי מכשיר הקרינה, כלומר הגלאי, יראה על רמת קרינה גבוהה יותר אצל הנבדק, אך נראה לכאורה, כי על סמך קרינה חיצונית מגוף הנבדק - הגיעה ד"ר גרושר למסקנה, כי המבקש הזריק כמות חומר רדיואקטיבי מעבר למותר, אך האם זה נכון לבצע בדיקה כזו? ומה מידת אמינותה? מחובת ב"כ המשיב היה לתת הסבר בנדון לבית הדין - דבר שלא נעשה כאן כלל. ד. מדוע לא הגישה ב"כ המשיב לבית הדין את הרשימות שהוציא ד"ר גרושר מהמחשב - כדי שנוכל לבדוק את הנתונים הללו? מדוע לא הגישה ב"כ המשיב לבית הדין את ההנחיות הפנימיות של המכון לרפואה גרעינית ביחס לכמות החומר הרדיואקטיבי המותר להזרקה? ה. עו"ד מ. היבנר-הראל הביאה לידיעת ד"ר נ. אגוז, מנהל המרכז הרפואי "בני ציון" (ראה מכתבו מיום 16.2.99), כי כמות החומר להזרקה אינה מוגדרת בחקיקה, ואף לא בנוהלים או הנחיות של המשרד. עובדה זו לכאורה לא נכונה - כי בבית הדין ראינו להרף עין את ההוראות או ההנחיות בכתב שהוציא פרופ' משיח בנדון , אשר כאמור, לא הוגשו לבית הדין לאור התנגדותה של עו"ד סירוטה והעדר התנגדות מטעם ב"כ המשיב. אזי השאלה היא - האם קיימות הנחיות כאלה בארץ או לאו? ו. אין זה סביר בעינינו - כי כמות החומר הרדיואקטיבי המוזרקת לנבדק תיעשה על פי שיקול דעת ביד של טכנאי לרפואה גרעינית. מדובר כאן בחשש לסיכון חיי אדם לטווח הארוך בעקבות בדיקה כזו אזי מי אחראי לבדיקת תקינות הבדיקות הללו? ז. היכן הפיקוח של רופאי המכון לרפואה גרעינית? היכן היה הפיקוח בעבר, וכיצד התבצע במהלך כל תקופת עבודתו של המבקש בביה"ח "בני ציון"? מדוע לא נתגלו הנתונים בדבר החריגה קודם לכן? האם אין כאן , לכאורה, גם כשלון מקצועי של הממונה המקצועי על המבקש - כלומר מנהל המכון לרפואה גרעינית? .39יחד עם זאת - איננו יכולים להתעלם מהעובדה, כי על פי התובענה שהוגשה לבית הדין למשמעת של עובדי העיריה, קיימים - לכאורה - 2עדויות ישירות נגד המבקש, והן: עדותה של גב' דליה שיתי, אשר תפסה, לטענתה, את המבקש בהכנת מזרקים עם חומר רדיואקטיבי בכמות כפולה מהמותר להזרקה, וכן את ד"ר גרושר אשר טען בפני הנהלת בית החולים, כי במחשב גילה 11מקרים בהם הזריק, לכאורה, המבקש כמות של חומר רדיואקטיבי גדולה בהרבה מהמותר. העדויות הללו מהוות, לכאורה, בסיס משפטי מוצדק, להפעלת שיקול הדעת של כב' ראש העיר - מר עמרם מצנע, בנקיטת הליך השעיה כנגד המשיב. .40אין זה מתפקידו של בית הדין לשקול את אמינות העדויות של גב' דליה שיתי, וד"ר גרושר, אלא רק לבדוק ראיות לכאורה. אמינות העדויות הללו צריכה להתברר במסגרת ההליך המשמעתי שהוגש נגד המבקש. .41מחובתנו לציין, כי קיים אצלנו ספק רב בנושא ההליך המשמעתי והאם הינו ההליך המקצועי המתאים לדיון במקרה הנוכחי. מדובר בנושא רפואי גרידא, אשר רק אנשי המקצוע בתחום הרפואה הגרעינית יכולים להכריע בו. ולכן נשאלת השאלה - מה הכישורים המקצועיים שישנים לחברי מותב בית הדין למשמעת בתחום הספציפי הזה? מן הראוי היה לדעתנו - כי נושא זה ייבדק בדרג המקצועי הרפואי המתאים של משרד הבריאות, כפי שמקובל לעשות במקרים רפואיים יוצאי דופן, שמתרחשים בבתי חולים ציבוריים ושלגביהם מתעורר למשל - חשד לרשלנות. .42התלבטנו קשות ביחס להחלטתו במקרה פסיציפי זה. מצד אחד - ישנן התמיהות והשאלות הרבות שעוררנו ועליהן אין כל תשובה בחומר הראיות שהוגש לביה"ד. מצד שני - מדובר כאן בחשד רציני לפגיעה כביכול בחלק מציבור הנבדקים שקיבלו, לכאורה, הזרקת חומר רדיואקטיבי מעל לכמות המותרת. .43כאשר שוקלים כאן את מאזן הנוחות - אזי השיקול של טובת הציבור והחשש לבריאות ציבור הנבדקים מכריעה את הכף כנגד האינטרס האישי של המבקש למנוע את השעייתו. איננו יכולים להעתר לבקשת המבקש ולהתיר לו להמשיך לעבוד בעבודה, אשר לכאורה במסגרתה הוא פגע, או עלול היה לפגוע בבריאות הנבדקים בטווח הארוך. מבחינת המבקש מדובר בשלב זה אמנם בפגיעה אישית במעמדו, ובפגיעה כספית בו ובמשפחתו, כי בתקופת ההשעיה הוא זכאי לקבל רק את מחצית שכרו. יחד עם זאת, פתוחה הדרך בפניו להוכיח את חפותו בבית הדין למשמעת, ולדרוש לאחר מכן פיצוי כספי הולם על כל הנזק הנפשי והכספי שנגרם לו - אם אכן יזוכה במסגרת ההליכים המשמעתיים. .44חוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח- 1978קובע את עבירות המשמעת של עובדי הרשויות המקומיות ואת מסגרת השיפוט המשמעתי על עבירות המשמעת. סעיף 20לחוק האמור קובע את תחולתן של הוראות מסוימות בחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג- 1963(להלן - "חוק המשמעת"), על עובדי הרשויות המקומיות, בשינויים ובתיאומים שייקבעו בתקנות, ובכך נקבעה זיקה בין החוק האמור לבין חוק המשמעת. תקנה 7לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות) תשל"ט-1979, אשר הותקנו על פי סעיף 20לחוק הנ"ל, קובעת כי במקום האמור בסעיף 47לחוק המשמעת - המפרט את סמכות ההשעיה לגבי עובדי מדינה, יבוא נוסח הסעיף המתואם ושפורט באותה תקנה. סעיף 47לחוק המשמעת המתואם לגבי עובדי הרשויות המקומיות, מבחין לענין סמכות ההשעיה בין השלב של הגשת קובלנה ע"י תובע ברשות מקומית בגין עבירת משמעת שעבר עובד רשות מקומית, לבין השלב של הגשת "תובענה" לבית הדין למשמעת נגד עובד הרשות. סעיף 47(ב) המתואם קובע כדלקמן: "(ב) הרגשה תובענה נגד עובד לפי סעיף 14לחוק הרשויות המקומיות, רשאי ראש הרשות המקומית להשעותו או להאריך את השעיתו לפי סעיף קטן (א) לתקופה שלא תימשך מעבר לגמר הליכי הדיון בתובענה...". על כן - כב' ראש העיר נקט בהליכי השעיה כלפי המשיב, וזאת על פי סעיף 47(ב) כאמור לעיל. לגבי הפעלת סמכות ההשעיה ושיקול הדעת של ראש הרשות נאמר בפסק הדין דב"ע נב/70-3 רפי בן חיים נ. מדינת ישראל, פד"ע כ"ד 54, בעמי 61, בזו הלשון: "ככל הפעלת סמכות מינהלית, אף הפעלת סמכות ההשעיה על פי חוק המשמעת, נעשית תחת שבט ביקורתו של בית הדין לעבודה הדן בהחלטתו של המשעה בדרך ביקורת שיפוטית על אקט מינהלי" (ראה בנדון דב"ע לג/3-3 מדינת ישראל נ' גנץ ואח'. פד"ע ד' 161, 163). ואין בית הדין בא בנעלי המשעה, אלא הוא בוחן בחינה מינהלית את החלטותיו" (ראה בנדון דב"ע נא/23-4 מועצת פועלי ירושלים ואח' נ. מדינת ישראל. פד"ע כ"ג 158, 163). בחינת החלטתו של המשעה נעשית על פי תוכנה של החלטת ההשעיה, הנסיבות וכן הליכי ההשעיה. בנסיבות המקרה, וכן לאור הליכי ההשעיה - ניתנה למבקש הזכות לטעון את טענותיו והוא אף נעזר לשם כך בבאת כוחו, שהגישה טיעונים בכתב. כב' ראש העיר, מר מצנע, קרא את כל החומר שהובא בפניו, והגיע למסקנה, כי בנסיבות מקרה זה, מן הראוי - לדעתו, להשעות את המבקש מעבודתו. בהחלטתו הנ"ל הוא פעל על פי סמכותו כדין. .45ב"כ המבקש ביקשה כי ההשעיה תבוטל והתובע ישובץ בתפקיד של טכנאי רנטגן בבית החולים. .46ב"כ המבקש טענה, כי צריך היה לזמן את הנבדקים לבדיקה דחופה על מנת לבדוק את הנזק שנגרם להם, אם בכלל. אין מקום להתייחס לטענות הנ"ל של ב"כ המבקש היות ונזקי הבדיקות הרדיואקטיביות מתגלים, אם בכלל, רק בטווח הארוך של שנים אחדות לפחות לאחר הבדיקה, ולא בטווח הקצר של חודשים אחדים, כפי שהסברנו לעיל. .47ב"כ המבקש טענה, כי לא היה מקום להשעות את המבקש מעבודתו, לאור העובדה, כי כבר בדצמבר 1998הופסקה למעשה עבודתו של המבקש והוא הפסיק לעבוד בהזרקת חומרים רדיואקטיביים ועבד כטכנאי רנטגן בלבד. לכן - לא היתה הצדקה להמתין עד לתאריך 23/6/99על מנת להשעותו, וכי יש בכך שיהוי בלתי מוצדק. לאור שיקולי מאזן הנוחות - כפי שפרטנו לעיל, אזי למרות שהנהלת ביה"ח והעיריה "לא הזדרזו" בלשון המעטה בטיפולם בפרשה, עדיין שיקול, טובת הציבור כאמור לעיל, עדיפים כאן על פני שיקול האינטרס האישי של המבקש. בין המבקש לבין הנהלת בית החולים קיים משבר אמון הדדי. משבר האמון יבוא על פתרונו בסיום ההליכים המשמעתיים בביה"ד למשמעת ו/או בחקירה מקצועית בפורום המקצועי המתאים. בנסיבות אלה - אין מקום להתערב בשיקול דעת ראש העיר והבקשה נדחית בזאת. .48דעת מיעוט - נציגת הציבור גב' כרמלה גרודסקי א. עד כמה שהבנתי מגעת, מטרתה של השעייה משמעתית, בניגוד להשעייה עונשית, היא - למנוע מעובד, שיש נגדו חשדות, לכאורה, לבצוע מעשים פסולים (פלילים או הפרות חמורות של תקנון המשמעת ועוד) מלגרום נזק נוסף במקום עבודתו, מעבר לנזק שכבר נחשד בגרימתו. זו הפרשנות שלי למטרת ההשעיה, שכן לא מצאתי בכתובים מטרה אחרת לצעד מנהלתי זה. במאמרו של כב' השופט גולדברג (שנתון משפט העבודה תש"ן-1990) יש הסברים מקיפים על נושא ההשעיה ומובאות רבות על מקורות ההליך (כמו דבר המלך במועצתו), כהליכים שונים במגזרים שונים (ציבורי ופרטי) ועוד כהנה וכהנה, אבל את ההגדרה החסרה לו למטרת ההשעיה לא מצאתי. ב. בפסה"ד של ביה"ד הארצי לעבודה בדב"ע נד/120-3 מנחה ביה"ד אילו שיקולים - כולם או חלקם, יש לשקול לפני קבלת ההחלטה בדבר השעיה: "א. אופי העבירה, היקפה וחומרתה; ב. תפקידו של העובד הנדון, מעמדו ומקומו בהיראכיה של מקום עבודתו; ג. מידת ההשפעה על הציבור ועל עובדים אחרים במקום העבודה, וכן מידת ההשפעה על המוסר בעבודה והמשמעת בעבודה, כתוצאה מההעמדה לדין או מפתיחת חקירה משמעתית או חקירה פלילית נגד העובד; ד. מניעת אפשרות של ביצוע עבירות נוספות במילוי התפקיד ע"י העובד הנדון; ה. התחשבות בהתנהגות קודמת של העובד הנדון; ו. התחשבות בנסיבות אישיות מיוחדות של העובד הנדון; ז. התיחסות ערכאות השיפוט המשמעתיות לעבירות מסוג העבירה המיוחסת לעובד הנדון ואמצעי המשמעת שהוטלו בגין אותן עבירות." ג. ב"כ המשיב משתיתה למעשה את ההצדקה להשעיה שלפנינו על 3נדבכים עיקריים: הראשון - ההליך היה תקין, נעשה לתובע שימוע כדין, אין ביה"ד שם שיקול דעתו מפני זה של הגורם המחליט (רה"ע) שעה שלא נמצא בו פסול של ממש. השני - המעשים חמורים עד כדי חשש לסיכון שלומם ובריאותם של המטופלים ע"י התובע. השלישי - נוצר משבר אמון חמור בין התובע למקום עבודתו, וגם בתפקיד אחר, בו יש לו הכשרה, אך לא ניסיון, לא ניתן להעסיקו. ד. ראש העיריה כתב במכתב ההשעיה מיום 23.6.99את הנימוקים לאישור ההשעיה: - מדובר, לכאורה, בעבירת משמעת חמורה שיש בה מעילה באמון ופגיעה חמורה בתדמית ביה"ח והעיריה; - התובע צריך היה לדעת את האופי המסוכן של החומר המוזרק. - ידוע לו (לרה"ע) על פרק הזמן שעבר מגילוי המעשה ועד ההשעיה עקב הברורים שהיה צריך לקיים. ה. אקדים ואומר, כי אם ההחלטה לעיל היתה מתקבלת במסגרת של "השעיה דחופה", משמע בסמיכות זמנים סבירה למועד גלוי החשד לעבירה ולבדיקה הראשונית, בעקבותיהם היתה מתקבלת החלטה על צעדים משמעתיים או אחרים (פליליים?) - לא הייתי מעלה ספקות לעניין כשרות ההחלטה. ספקותי לעניין כשרות ההחלטה עולות משורה של ענינים, שמוזכרים בפסק הדין לעיל אבל ברצוני לחזור עליהם בקצרה: .1הפרשה התגלה ב- .12.12.98הבדיקה הראשונית וגילוי "מקרים נוספים" הסתיימה ב- .21.12.98מהמסמכים בתיק לא ברור כלל הבסיס לטענות לחריגות המקצועיות של התובע, איך נתגלו המקרים הנוספים, ואם היו כאלו איך לא התגלו בעבר במסגרת העבודה השגרתית או במסגרת חובת הפקוח של מנהלו של התובע על עבודתו. .2נוכח גילוי מעשי התובע הופסקה עבודתו בהזרקות החומר הרדיואקטיבי והוא הועבר לבצוע עבודות אחרות במכון (כך נמסר לנו בדיון). עולה מכך, איפוא, שהתובע לא ממשיך לסכן את שלומם ובריאותם של מטופליו. .3אם ההשלכות ממעשי התובע עלולות היו לפגוע בבריאותם של המטופלים, לא שמענו על צעדים כלשהם שננקטו על ביה"ח לבדיקת אותם חולים. .4תמוה בעיני שעניין כה משמעותי וייחודי מבחינה מקצועית, מיועד להידון כתובענה של חריגה מנהלית, ואין הוא נחקר ונדון ע"י גורמים מקצועיים משמעותיים, נוכח האופי המיוחד של עבודת התובע, ההשלכות שעלולות להיות למעשיו או למחדליו. .5גם העכובים במתן הודעה בדבר הגשת קובלנה (מרץ 99) ובהגשת התובענה (מאי 99) אינם מצביעים אלא על חוסר בהירות, ספקנות וההססנות של הנהלת ביה"ח והגורמים המשפטיים שניסו לייעץ במקרה המיוחד הזה. .6ספקותי לגבי החומרה של המעשה, ויתכן מאוד שהמעשה חמור מעין כמוהו, נשענת גם על העובדה שבמקום לנקוט צעדים מידיים, כפי שכבר הערתי לעיל, בקשו אנשי מנהלה (אמרכ"ל וסגנו) מהתובע בפגישות לא מעטות עמו ולאורך זמן שיתפטר (?!). לא יכולתי אלא להסיק שרק משסרב להתפטר החל תהליך הכנת התלונה שהביא אותנו עד הלום . .7התצהירים, שהוגשו מטעם הנתבע, לא תרמו לי רבות. ענין אחר שכן תרם רבות לספקותי היה העדרה של מילה כתובה כלשהי של מנהלו הישיר של התובע, ד"ר גרישר, שעובד איתו כ- 15שנה. ידוע לנו שיצא לשבתון ביום 1.6.99, אבל היה בארץ כאשר נערכו הבדיקות והברורים, וגם היום אין הוא נמצא מעבר להרי חושך. .8לא שוכנעתי שאין פתרון להעסקת התובע בעבודה חלופית עפ"י הכשרתו והסמכותיו, וזאת עד לסיום ההליכים המשמעתיים. אני מעדיפה לא להרחיב על טענת "משבר האמון", וכי לא מצאתי שהצהרה משמעותית כזו אכן נשענת על יסודות של ממש. ו. נוכח האמור לעיל, המסקנה אליה הגעתי היא שההשעיה במקרה שלפנינו לא נועדה אלא לפתור בעיה מערכתית ארגוני של בית החולים (כמו איוש זמני לתקן של התובע) . בעיית שלום ציבור המטופלים נפתרה כאשר הורחק המבקש מעבודתו המרכזית, ולא מצאתי קשר בין המוניטין ( 7חודשים אחרי...) של המבקש מעבודתו במסגרת השעיה מלאה. ז. במאזן הדברים בכללותם, אני בדעה שלא היתה סיבה מוצדקת להשעייתו של התובע בשלב כ"כ מאוחר, בנוסף לצעדים שכבר ננקטו נגדו. .49לאור כל האמור לעיל - לאור דעת רוב חברי המותב, הבקשה למתן צו מניעה לביטול ההשעיה - נדחית בזאת. .50בנסיבות מקרה זה, לאור התהיות והתמיהות הקיימות אצלנו, כפי שפרטנו לעיל - אין כל הצדקה משפטית לפסוק הוצאות כלשהן לטובת המשיב, על כן כל צד יישא בהוצאותיו.קרינה / רדיואקטיביות