קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלטת ועדה רפואית על סיום נכות / נכות שהסתיימה: השופט דבורין: .1 לפנינו ערר על שתי החלטות של המשיב: (א) האחת מיום 2.5.84, שבה הודיע המשיב למערער שהוועדה הרפואית, שדנה בעניינו, קבעה - ביום 11.3.84- שההחמרה שחלה אצלו עקב השירות (ההדגשה שלי) חלפה; (ב) והשניה מיום 5.11.84, שבה הודיע המשיב למערער שהוועדה הרפואית העליונה אשרה את הקביעה האמורה ביום 5.9.84ואשר על כן הגיע למסקנה שנכותו של המערער נסתיימה. .2 ואלה הדברים שבאו, מפי המערער, בכתב התביעה שהגיש למשיב ביום 25.1.82: ביוני 1981שהה המערער בהכנה לקורס קצינים בסיסי. פלוגת ההכנה שהתה אז בבית גוברין, לצורך ניווטים. בשבת ובחג שלפני התחלת הניווטים היתה הפלוגה בחופשה, אלא שהמערער, ביחד עם שלושה אחרים, שמרו על המאהל. משחזרה הפלוגה מהבית, נתקף המערער כאבי בטן עזים ונשלח לחדר המיון של בית-החולים שבאשקלון. הרופאים העלו השערה שיש לו "אולצרטים קוליטיס" ולכן הוא נשלח למיון לבית-החולים "סורוקה" שבבאר-שבע ומשם נשלח למחלקת גסטרו ומאז הוא נמצא שם בטיפול. .3 בכתב הערעור, מיום 4.12.84, נטען ע"י המערער, שהוא נכה ושנכותו נגרמה בעת השירות ועקב השירות וכך המדובר לא היה בהחמרה בלבד. לדבריו, הוא עדיין חולה במחלה שבה לקה בעת השירות הצבאי. הוא נכנס לשירות ביום 11.2.80כשהוא בריא לחלוטין ונקבע לו אז פרופיל 97, אלא ששוחרר מן השירות ביום 24.1.82, לאחר שביום 18.1.82שונה הפרופיל שלו ל- .24עוד טען, שביוני אובחנה אצלו "פרוקטיטיס כיבית" (דלקת באיזור פי הטבעת: ליתר דיוק - כיב באזור הרקטום) ושעה ששוחרר מן השירות כאמור, היתה מחלתו במצב פעיל. לכן, כך נטען עוד בכתב הערעור, היה המשיב צריך לקבוע שנכותו נגרמה עקב השירות הצבאי (ההדגשות שלי). .4 בישיבת הוועדה שלנו מיום 3.5.85הופיע בשמו של המערער עוה"ד ד"ר פרנקל וטען, שהערעור הוא הן נגד הקביעה שמדובר בהחמרה ולא בגרימה והן נגד הקביעה שהנכות חלפה. .5 כאן המקום להתייחס לכמה מן המוצגים הנמצאים בתיק הרפואי שהוגש לנו: (א) מכתב מיום 30.12.82מאת מ"פ מפקדה, שבעת ההכנה לקורס קצינים לקה המערער בכאבי בטן ואושפז בבית-החולים שבאשקלון. וכן נאמר במכתב זה, שתנאי השירות של המערער היו סבירים לחלוטין, כאשר עם גמר עבודתו בשעות הערב, היה נוסע לביתו ולן שם. (ב) חוות-דעת רפואית של ד"ר יוסף שטרן מיום 27.4.83, מטעם המשיב, שבה נאמר - לענייננו - כך: (1) מתוך הרישומים שבתיק הרפואי מתקבל הרושם שהמחלה הופיעה כמה חדשים לאחר (ההדגשה שלי) גיוסו של המערער לשירות סדיר; (2) אין כל הוכחה על קיום המחלה לפני הגיוס כאמור (ההדגשה שלי); (3) יש להכיר בקשר של החמרה לתקופה מוגבלת של שנתיים (ההדגשה שלי); (ג) ממצאים ומסקנות של הוועדה הרפואית: (1) הוועדה מכבדת את חוות-הדעת האמורה של ד"ר שטרן (ההדגשה שלי); (2) תנאי השירות של המערער היו קלים בדרך כלל ואילו המחלה שממנה הוא סובל הינה מחלה כרונית, שלא ידוע מה היו הגורמים לה. דא עקא, שבדרך כלל נחשבת מחלה כזו כקונסטיטוציונלית, שיכולה להיות מושפעת על-ידי גורמים חיצוניים ונפשיים; (3) אישיותו והופעתו הנעימות של המערער וחולשת אופיו יכולות להיות מתאימות למחלה וכן היו בעיותיו עם אשתו יכולות לגרום להחמרה זמנית של מחלה קיימת; (4) הוועדה קבעה, איפוא, למערער - מתוך הנחה שהמדובר בהחמרה בלבד - % 15מתוך % 30נכות. (ד) החלטה של הוועדה הרפואית העליונה, מיום 31.10.83, שבה דחתה את ערעורו אליה של המערער על קביעותיה האמורות של הוועדה הרפואית. (ה) החלטתו של המשיב, מיום 6.11.83, שבה הודע למערער שנקבעה לו דרגת נכות של %15, שתשאר בתוקף עד לבדיקה חוזרת בינואר .1984 (ו) החלטתו של המשיב, מיום 2.5.84, שבה הודע למערער, שלאחר קביעה של הוועדה הרפואית מיום 11.3.84, חלפה ההחמרה עקב השירות (ההדגשה שלי). .6 בישיבת הוועדה שלנו מיום 4.10.85הצהיר לפנינו ד"ר פרנקל, שלא יביא עדים ולא יחקור את הרופאים שהגישו חוות-דעת מטעם המשיב. לפיכך, ניגש מיד לסיכומים, שזו תמציתם: הוועדה הרפואית קבעה, שהמחלה התלקחה בזמן השירות ויתכן עקב השירות (ההדגשה שלי). בחוות-הדעת האמורה של ד"ר שטרן - שמתבקש שהן הוועדה הרפואית והן הוועדה הרפואית העליונה אמצו אותה - מצינו אותו אומר, שלא היתה ראיה על קיום המחלה לפני גיוסו של המערער (ההדגשה שלי). והתיזה שהוא - ד"ר פרנקל - מציע לנו היא זו: הואיל והמערער נכנס לשירות הסדיר כשהוא בריא לגמרי, ולכאורה תנאי השירות הם שגרמו למחלה, מן הדין שחובת ההוכחה, לסתירתה של מסקנה כזו, תעבור למשיב. .7 ב"כ המשיב, עוה"ד יונתן גליק, הגיש לנו סיכומים בכתב, שזו תמציתם: תנאי השירות של המערער היו סבירים לחלוטין (ראה הנאמר במכתבו של מ"פ מפקדה מיום 30.12.82, שהוזכר בהחלטה זו לעיל) והוועדה הרפואית אף היא קבעה, שתנאי השירות היו קלים בדרך כלל ושהמחלה שממנה סובל המערער היא כרונית, אלא שלא ידוע מה היו גורמיה. היא גם קבעה, שבדרך כלל מחלה כזו נחשבת כקונסטיטוציונלית, שיכולה להיות מושפעת על-ידי גורמים חיצוניים ונפשיים. והוועדה הרפואית קבעה, בסיכום, שאישיותו והופעתו הנעימות של המערער וחולשת אופיו יכולות להיות מתאימות למחלה וכן יכלו בעיותיו עם אשתו לגרום להחמרה זמנית של מחלה קיימת. ואילו הוועדה הרפואית העליונה קבעה, שיתכן שהמחלה היתה עקב השירות (ההדגשות שלי). ב"כ המשיב גם הפנה תשומת-לבנו לכך, שהמערער לא ערער על החלטתו מיום 4.9.83של המשיב, שהמדובר היה בהחמרה חלקית-זמנית, ומכיון שכך, היה המערער רשאי לערער לפנינו על החלטתו של המשיב מיום 5.11.84, רק בטענה אחת ויחידה, שהחמרת המחלה לא חלפה. ואילו הוא טען, בכתב הערעור, שהוא נכה כתוצאה מהשירות הצבאי. דא עקא שלא על כך ניתנה החלטתו של המשיב. .8 אפתח תחילה בטענות אחרונות אלו של ב"כ המשיב. ואומר מיד, שכנראה נעלמו ממנו דברים שארעו בישיבת הועדה שלנו מיום .3.5.85באותה ישיבה הופיעה לפנינו, בשם המשיב, עורכת-הדין גב' קליר. היא העלתה אז לפנינו אותן טענות, אלא שלאור דברים שאמר - בתשובה להן - ד"ר פרנקל, חזרה בה גב' קליר ואמרה, במלים מפורשות, שהיא מוותרת על טענתה המקדמית. .9 ועתה, ליתר הטענות שהעלו לפנינו באי-הכח המלומדים של בעלי- הדין. .10לא יכול להיות חולק על כך, שנטל השכנוע בדבר קיומו של קשר סיבתי בין המחלה שפרצה בזמן השירות לבין תנאיו המיוחדים של השירות, היה על המערער (ראה ע"א 513/78 קצין התגמולים נ' אריאל יעקב [1]) לעומת זאת, כבר קבע בית-המשפט העליון (ראה, למשל, ע"א 418/73 יוסף לייט נ' קצין התגמולים [2]), שההלכה המשפטית רואה את הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי והמחלה שנתגלתה בתקופת השירות, לאו דוקא באירוע יוצאדופן העשוי לגרום להתגלותה, כי אם גם בתנאים הכלליים של השירות הצבאי הפעיל בזמננו, המלווה בדרך כלל במאמץ גופני ובמתח נפשי רב. ויפה, לדעתי, לענין זה, גם ההלכה שנקבעה ע"י בית-המשפט העליון (ראה ד"נ 3/70, קצין התגמולים נ' שלום בוסאני [3]), שכאשר המסקנה שנכותו של הנכה נגרמה או הוחמרה עקב שירותו מתבקשת לא פחות - אם גם לא יותר מהמסקנה ההפוכה, אזי נאמר שהנכה התובע תגמולים יצא ידי חובת השכנוע שהיתה מוטלת עליו. ואין גם להתעלם, לעניננו, מן ההלכה שנקבעה ע"י בית המשפט העליון בע"א 579/74 רמי דדשוב נ' קצין התגמולים [4], שמחלה קונסטיטוציונלית, שפרצה לראשונה בתקופת השירות הצבאי, רואים אותה כאילו נגרמה עקב השירות. ואשר לכמות ההוכחה הנדרשת מעם הנכה, הרי שבית-המשפט העליון ראה לנכון להקל עם הנכה במידה רבה. וכך מצינו שנקבע בע"א 187/83 דב רדושיצקי נ' קצין התגמולים [5], כדלקמן: המבחן לקביעת הקשר הסיבתי שבין השירות בצה"ל לבין הפגיעה אינו "הקשר הסיבתי הטיפוסי", אלא "הקשר הסיבתי הקונקרטי". השאלה היא, אם הפגיעה הקונקרטית היתה מתרחשת - באותה שעה ובאותה צורה - אילו החייל לא היה אותה שעה חייל אלא אזרח ומצוי מחוץ לתנאי השירות הצבאי ולנסיבותיו. ואין מחמירים עם החייל בדבר כמות ההוכחה לענין הקשר הסיבתי שבין השירות לבין פרוץ המחלה, אלא די אם עפ"י ההוכחות יתכן (ההדגשה - שלי), שקיים קשר כאמור, בחינת רגלים לדבר בלבד. .11וכאשר אני בוחן את נסיבות המקרה שלפנינו לאור כל ההלכות האמורות, מביא אני בחשבון דברים אלה: (א) המערער גויס לשירות סדיר בפרופיל 97(הוא הפרופיל המירבי הנהוג בצה"ל), אבל שוחרר - מחמת מצבו הרפואי - בפרופיל .24 (ב) אמנם ד"ר שטרן לא קבע, בחות-הדעת שלו, שהמחלה פרצה עקב השירות (ההדגשה - שלי), אבל הוא קבע שמתוך הרישומים בתיק הרפואי מתקבל הרושם שהמחלה הופיעה כמה חודשים לאחר גיוסו של המערער לשירות סדיר ושאין כל הוכחה על קיום המחלה לפני גיוסו (ההדגשות - שלי). (ג) הועדה הרפואית קבעה, בין השאר, שהמדובר במחלה קונסטיטוציונלית, אשר התלקחה בזמן השירות ויתכן עקב השירות (ההדגשות - שלי). וגם הועדה הרפואית העליונה קבעה, שיתכן שהמחלה היתה עקב השירות (ההדגשות - שלי). (ד) אמנם המשיב החליט, שהמדובר היה בהחמרה ולא גרימה, והחמרה זו חלפה, אבל הוא גם קבע - בהחלטתו מיום 2.5.84- שאותה החמרה עקב השירות (ההדגשה - שלי) חלפה ולאחר-מכן החליט, ביום 5.11.84, שהנכות נגמרה. .12לאור כל הדברים האלה, נראות לי טענותיו של ד"ר פרנקל מטענותיו של מר גליק ואשר על כן אני מציע בזה לחברי המכובדים לקבל את הערר, כפי שביקש מאתנו ד"ר פרנקל בסיכומיו, דהיינו, שהמדובר בגרימה ולא החמרה בלבד ושלכן אחוזי הנכות, עד ליום חות-הדעת של הועדה הרפואית (11.3.84) יהיו %.30 כמו-כן אני מציע בזה לחייב את המשיב לשלם למערער שכר עו"ד כולל בסך -.000, 100(מאה אלף) שקל בצרוף מע"מ ואלה יהיו צמודים למדד יוקר המחיה וגם ישאו ריבית שנתית בשיעור % 4עד לתשלום בפועל. חבר הועדה יהל: אני מסכים. תבר הועדה ד"ר א' פרחי: לצערי, עלי להסתייג מדעת חברי המכובדים. יש ממצא שהמחלה היתה קונסטיטוציונלית, ומאידך גיסא, לא היתה ראיה שתנאי השירות הם שגרמו לפרוץ המחלה. לכן, לא ראיתי עילה לשנות מן הקביעה שהמחלה רק הוחמרה עקב השירות. הייתי מציע, איפוא, לדחות את הערר. לכן, הוחלט, ברוב דעות, כנאמר בחות-דעתו של השופט דבורין.רפואהנכותועדה רפואית