המערער מלין על כך שבית המשפט קמא נמנע מלהכריע באופן מקדמי בשאלת החבות. הוא טוען, שביום 13.11.97, כשניתנה החלטתו של כב' הנשיא, המשפט עדיין התנהל לפי סדר הדין הרגיל ושמכל מקום, בהתאם למצב הראיות, היה על בית המשפט לקבוע את אחריות המשיבה לפיצויו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. לדעת המשיבה, המערער אינו יכול להישמע בכל טענה כנגד הימנעות בית המשפט מלהחליט בנושא החבות. בית המשפט, כך הודגש, עמד להכריע בנושא זה ונמנע מלעשות כן, רק מחמת שהושג ההסדר הדיוני. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרעה בשאלת הנזק לפני הכרעה שאלת החבות: השופט א. רזי: 1. זהו ערעור על שתי החלטות שיצאו מלפני נשיאו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א. קיטאי) אגב דונו בתיק אזרחי 94/8902. ההחלטה הראשונה ניתנה ביום 13.11.97- כב' הנשיא הודיע, כי יכריע במחלוקת אודות חבות המשיבה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), רק לאחר שיקיים דיון בשאלת גובה הנזק. לפי ההחלטה השנייה, מיום7.12.97 , נדחתה בקשה למנות מומחים לשם הערכת מצבו הרפואי של המערער. 2. אלה עובדות היסוד הדרושות להבנת העניין: א. לבית משפט השלום בחיפה הוגשה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שלפי הנטען נגרמו למערער בתאונת דרכים שארעה ביום 17.4.92. ב. המשיבה הכחישה את החבות. בשלב קדם המשפט, כשניתנו פרטים בקשר לכך נאמר כי "מדובר בתאונה עצמית שלא קרתה". ג. ביום 12.11.97, בעקבות החלטה קודמת לפיצול הדיון, נשמעו ראיות לעניין החבות ולמחרת ניתנה החלטה קצרה לפיה נאמר, כי ההכרעה במחלוקת זו נדחית לשלבו הסופי של המשפט. ד. ביום 7.12.97, במהלך דיון אודות גובה הנזק, נדחתה בקשה למנות מומחים לבדיקת מצבו הרפואי של המערער. בהחלטה נאמר: "אין מקום בתיק הנוכחי למנות מומחים רפואיים. נימוקים בפסק הדין באם יהא צורך". מיד לאחר מכן, כאשר כב' הנשיא הודיע כי בכל זאת תינתן תחילה החלטה בעניין החבות, הועמדה על הפרק הצעה שפסק הדין ינתן על דרך הפשרה לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים. ב"כ הצדדים, לאחר ששקלו בדבר, אכן נתנו הסכמתם לדיון בדרך זו. כפי שעולה מרישומי פרוטוקול ישיבת יום 22.12.97, הסכמת המערער היתה מלווה בהודעה על שמירת זכויות, להגיש ערעור על החלטת בית המשפט בדבר מינוי המומחים. ה. פסק הדין ניתן ביום .31.12.97 המשיבה חויבה לשלם למערער סך של 500, 12 ש"ח, הכולל את כל הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד. בית המשפט קמא גלה דעתו, כי ההחלטה בעניין מינוי המומחים היתה מבוססת, בין היתר, על מצב הראיות בקשר לחבות. גם נאמר, כי בהטלת החיוב הכספי היתה התחשבות בטירחה מיותרת שנגרמה למערער על מנת לסתור טענה של זיוף מסמך רפואי. 3. הערעור המערער מלין על כך שבית המשפט קמא נמנע מלהכריע באופן מקדמי בשאלת החבות. הוא טוען, שביום 13.11.97, כשניתנה החלטתו של כב' הנשיא, המשפט עדיין התנהל לפי סדר הדין הרגיל ושמכל מקום, בהתאם למצב הראיות, היה על בית המשפט לקבוע את אחריות המשיבה לפיצויו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המערער סבור, כי בדחיית הבקשה למינוי מומחים, בית המשפט קמא נתפס לטעות, הן בהתעלמו מהתשתית העובדתית שהוצגה בעניין זה והן בכך שיצר זיקה בין התחום הרפואי לבין התרשמותו ממצב הראיות בנושא החבות. לדעת המשיבה, המערער אינו יכול להישמע בכל טענה כנגד הימנעות בית המשפט מלהחליט בנושא החבות. בית המשפט, כך הודגש, עמד להכריע בנושא זה ונמנע מלעשות כן, רק מחמת שהושג ההסדר הדיוני. לטענת המשיבה, ההסכמה לדיון לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים, חלה על כל מרכיבי הסכסוך וכי בית המשפט הוסמך ליישב את התובענה באופן כזה, לרבות בשאלת האחריות ובבקשה למינוי מומחים. המשיבה מפנה את תשומת הלב להלכה, לפיה בית המשפט לערעורים אינו נוהג להתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה. לדעתה, כך יש לנהוג במקרה זה, מקום שמדובר בתביעה שקרית, שבית המשפט קמא התכוון לדחותה ורק בעקבות מעשה חסד, זיכה את המערער בפיצוי כלשהו. 4. דיון הסדרי הפישור לפי חוק הפיצויים והן לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט - החולש על כל סוגי הסכסוכים המובאים לדיון - טומנים בחובם שינוי תפיסתי בכל הנוגע לביקורת הערעורית. פסק דין שניתן על דרך הפשרה, אמנם אינו מוגן בפני ערעור, אך העילות להתערבות בפסק דין מסוג זה "הן מצומצמות מעילות ההתערבות הרגילות" (ראה רע"א 96/6756זוננשווילי נ' חוד חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ תקדין עליון כרך 97(4) עמ' 622). בספרו של דר' י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" נאמר בהקשר לפסק פשרה לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים כי: "על המערער להראות קיומה של חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו". (ראה מהדורה שביעית בעמ' 858). עיינתי בחומר הראיות שעמד בפני בית המשפט קמא, בנימוקיו הכלליים של השופט וכן בטענות שהועלו בפנינו ע"י ב"כ הצדדים, ולא מצאתי שקיימת הצדקה להתערב באיזו מבין שתי ההחלטות. ראשית, מתוך השתלשלות העניינים, אכן עולה בבירור שבית המשפט עמד להכריע בנושא החבות וכי נמנע מלעשות כן, רק לאור התפנית שחלה בקשר לאופן ניהול ההתדיינות. שנית, אומד דעתם של הצדדים, כמשתקף מהנסיבות מצביע על כוונה שהליך הפישור יחול על כל מרכיבי הסכסוך. שלישית, ניכר הדבר שבית המשפט קמא עמד לדחות את התביעה ולכן, לא ראה טעם למנות מומחים רפואיים. על בסיס הנתונים שהוצגו בפניו, אין בידי לומר שבעניין זה נפלה שגגה, המצדיקה את התערבות בית המשפט לערעורים. 5. אני מציע, איפוא, לחבריי לדחות את הערעור, מבלי לעשות צו להוצאות. א. רזי, שופט י. יעקבי-שווילי, ס. נשיא: אני מסכים. י. יעקבי-שווילי, ס. נשיא [אב"ד] מ. הס: אני מסכים. מ. הס, שופט הוחלט כאמור בסעיף 5 לפסק דינו של השופט א. רזי.שאלת החבות