הסגרה לצרפת

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסגרה לצרפת: .1המשיב מבוקש ע"י ממשלת צרפת אשר פנתה לממשלת ישראל עפ"י הסכם הסגרה שבין שתי המדינות וביקשה להסגיר לידה את המשיב על מנת להעמידו לדין באשמת רצח בקשר להריגתו של אחד בשם X המכונה "אטוש" בעיר בזנסון שבצרפת בתאריך .20.2.83 לפי טענת התביעה עולה לכאורה מחומר הראיות כי הרצח בוצע ע"י הנאשם יחד עם שניים אחרים על רקע של סכסוך בין בעלי מועדוני לילה באותה עיר. השלושה הגיעו לבזנסון פריז כדי לפגוע בקרבן. הם לא הכירוהו ובעל מועדון לילה הצביע עליו לבקשתם. הם המתינו לקרבנם מחוץ למועדון וכאשר יצא תקפוהו ביריות. לטענת ב"כ המשיב בוצע המעשה על רקע של התנכלויות ליהודים בעלי מועדוני לילה באותה עיר מצד קבוצה ערבית. כוונת הפעולה היתה ללמד לקח קבוצה זאת לבל יוסיפו חבריה להתאנות עוד ליהודים. .2ב"כ המשיב מבקש להשמיע עדים מספר, ובכללם את המשיב עצמו, כדי להוכיח את אמיתות גרסתו. טענתו היא כי העבירה שעבר המשיב היא עבירה פוליטית ואינה בת הסגרה שכן בסעיף 4להסכם ההסגרה בין ישראל וצרפת נקבע כי "לא יוסגר אדם אם המדינה המתבקשת תהיה סבורה כי יסודות העבירה או המניעים לבקשת הסגרה מושתתים על שיקולים מדיניים, גזעיים או דתיים". אף חוק ההסגרה התשי"ד קובע בסעיף 2כי אחד התנאים להסגרה הוא כי העבירה אינה בעלת אופי מדיני. .3עו"ד חנקין ב"כ המדינה טוען כי השאלה אם העבירה היא בעלת אופי מדיני או לא איננה עניין לבית המשפט אלא לשר המשפטים. כל מה שבית המשפט מתבקש לעשותו אינו אלא לבחון אם הנאשם הוא "בר הסגרה" והיה, אם יקבע ביהמ"ש כי כן הוא, יבחון שר המשפטים את מדובר בעבירה בעלת אופי מדיני והוא המוסמך להחליט שלא להסביר את המבוקש מטעם זה. טענה נוספת בפי ב"כ המדינה היא כי אפילו נכונה גירסת המשיב אין בכך כדי לעשות את העבירה לבעלת אופי מדיני, לפיכך אין להתיר למשיב להשמיע עדים אשר יוכיחו את טענתו לפי שאין לכך כל חשיבות לבקשת ההסגרה. .4נראה לי כי השאלה האם מדובר בעבירה בעלת אופי מדיני או לא איננה נושא לשר המשפטים בלבד אלא היא שאלה שאף ביהמ"ש הדן בבקשת ההסגרה חייב ליתן דעתו עליה. לפי ס' 9יכריז ביהמ"ש על המבוקש כבר הסגרה אם הוכחו היסודות הבאים: א. יש ראיות מספיקות המבססות את העבירה. ב. נתמלאו שאר התנאים הקבועים בחוק להסגרתו. שאר התנאים הקבועים בחוק להסגרתו של אדם הם אלה: א. קיים הסכם הסגרה הדדי בין ישראל והמדינה המבקשת (ס' 2(1)). ב. המבוקש נאשם או נתחייב בדין במדינה המבקשת על עבירה שאינה בעלת אופי מדיני (ס' 2(2)). ג. העבירה המיוחסת למבוקש כלולה בתוספת לחוק ההסגרה ("עבירת הסגרה") (ס' 9). ואולם סעיף 10לחוק קובע כי ביהמ"ש לא יכריז על מבוקש כבר הסגרה אם מצא ביהמ"ש כי יש יסוד סביר להניח כי האשמתו או בקשת הסגרתו באה מתוך הפלייה גזעית או דתית או שבקשת ההסגרה באה כדי להאשימו על עבירה בעלת אופי מדיני אם כי לכאורה אין מבקשים את הסגרתו בגלל עבירה כזאת. מכוח התנאי שנקבע בסעיף 2(2) הנ"ל רשאי המבוקש להוכיח בעת ברור הבקשה להכריז עליו כבר-הסגרה, כי מדובר בעבירה בעלת אופי מדיני וכי על כן אין הוא בר-הסגרה. ברצוני להוסיף כי לפי ס' 4להסכם ההסגרה בין ישראל לצרפת לא יוסגר אדם אם המדינה המתבקשת סבורה כי יסודות העבירה או המניעים לבקשת ההסגרה מושתתים על שיקולים מדיניים, גזעיים או דתיים, נראה לי כי נוסח זה הוא רחב יותר מנוסח ס' 2הנ"ל. לפיכך רשאית המדינה שלא להסגיר אדם שהוכרז כבר-הסגרה אם מצאה כי נתקיימו התנאים שבסעיף 4להסכם ההסגרה. טענתו השנייה של ב"כ המדינה היא, כאמור, כי אפילו יוכחו כל נסיבות העבירה בהתאם לגירסתו של המשיב, אין בכך כדי לשוות לעבירה אופי מדיני ועל כן אין טעם להרשות הבאת ראיות בכיוון זה מהטעם המבוקש. גירסת המשיב היא כי קבוצות ערבים בצעו עבירות אלימות והטרדות כלפי יהודים על רקע אנטישמי וכי משטרת צרפת לא הגנה כראוי על האוכלוסיה היהודית, לפיכך לא נותרה ברירה לאוכלוסיה היהודית אלא לארגן הגנה עצמית ובכלל "הגנה עצמית" גם פעולות יזומות למען ישמעו הערבים וייראו. ב"כ המדינה טוען כי בחומר הראיות (ובכללם עדות אחיו של המשיב) לא הועלתה כלל טענה על רקע מסוג זה למעשה הרצח הנ"ל וכי מדובר בחיסול חשבונות פלילי רגיל בין בעלי מועדוני לילה. ואולם לא זאת השאלה בשלב מיקדמי זה, השאלה בשלב זה היא האם רשאי הנאשם להביא ראיות כדי לשכנע את ביהמ"ש כי הרקע למעשה הוא התגוננות מפני התגרויות אנטישמיות וכי על כן יש לראות את העבירה כ"בעלת אופי מדיני". .6ב"כ המבוקש המציא חוו"ד פסיכולוגית של פרופ' רוג'ר דופור לפיה פעל המבוקש בשעת מעשה מתוך אמונה כי הקבוצה הערבית מתנכלת ליהודים וחובתו להגן על היהודים המותקפים. ואולם נראה לי קודם כל כי כדי להוכיח את טענת המשיב לא די להראות כי המשיב היה סבור באופן סובייקטיבי כי המצב הוא כה חמור עד כי עליו ליטול את החוק לידיו כדי להגן על האוכלוסיה היהודית מפני קבוצות ערביות עויינות, אלא יש להראות כי מבחינה אובייקטיבית נוצר מצב שאילץ את הנאשם ליטול את החוק לידיו לאחר שהשלטונות הצרפתיים נמנעו בצורה נפשעת מלמלא חובתם זו. לא מצאתי בגירסת המשיב שהושמעה בקוים כלליים ע"י ב"כ המשיב. סימוכין לכך כי טענתו היא שנוצר בצרפת מצב כה חמור. אין כל טענה כי מדובר במשטר מסוג זה שהיה ברוסיה הצארית או בגרמניה הנאצית כאשר השלטונות הפקירו את היהודים למתפרעים אנטישמיים. יתר על כן, השאלה אם משטרת צרפת עשתה בשלמות וביעילות כל מה שהיה דרוש כדי להגן על האוכלוסיה היהודית בפני קבוצות ערביות עויינות או שלא עשתה כך וגילתה אזלת יד, איננה מתעוררת בענייננו כלל כיוון שלא מדובר בענייננו בפעולה בעלת אופי התגוננותי אלא בפעולה יזומה של תקיפת אדם מסויים כדי - כך היא טענת המשיב - כדי שקבוצות הערבים לא ימשיכו לתקוף את בני משפחתו. אינני סבור כי נסיבות כאלה הופכות את העבירה הנידונה לעבירה בת אופי מדיני שחוק ההסגרה אינו חל עליה. השאלה מהי עבירה בעלת אופי מדיני נדונה ע"י פרופ' ש' ז' פלר בספרו "דיני ההסגרה" עמ' 238ואילך. פרופ' פלר מציין (שם עמ' 241) כי הנטייה המודרנית היא לצמצם את תחומו של המושג עבירה "בעלת אופי מדיני" ולהוציא מכלל מושג זה מעשי טירור למיניהם, עבירות מלחמה למיניהן, עבירות השמדת עם, התנקשויות בחיי אדם על רקע מדיני וכיו"ב. פרופ' פלר סבור כי יש להניח כי הפרוש המקובל על החברה הישראלית למושג "עבירה בעלת אופי מדיני" יהיה זה המצמצמה לסוג המעשים המאפיינים את הלחימה האידיאולוגית למען חופש חירות וקידום חברתי, אך לא לפגיעות וחבלות באנשים חפים מפשע ולא לפעולות טירור אפילו אם המניע או המטרה עשויים להיות מוגדרים כפוליטיים (עמ' 243). פרופ' שירר, בספרו extradition international lawמצטט (ע' 177) את פסה"ד של בית הלורדים בעניין קולז'ינסקי ( . 540Q.b 1(1955)) שם נקבע כי אפשר שבמדינה מסויימת קיימות מפלגות פוליטיות יריבות שונות וחבריהם עלולים לבצע כל מיני עבירות פליליות באמונה כי בכך הם מקדמים את מטרותיהם הפוליטיות, ואולם כל עוד הממשלה המרכזית איננה מעורבת במאבק הזה ופועלת אך ורק לאכיפת החוק הפלילי שהופר ע"י יריבים אלה, אין כל הצדקה לכך כי אחד מיריבים אלה שנמלט מהמדינה יהיה מחוסן מפני הסגרה בטענה שמדובר בעבירה פוליטית. כך גם בענייננו, אפילו נניח כי טענות המשיב נכונות הן, הרי אילו קבענו כי עבירה מסוג זה שבה הואשם המשיב היא עבירה פוליטית שאיננה בת הסגרה, ממילא היתה נובעת מכך המסקנה כי אף חברי הקבוצה הערבית בעיר בזנסון אשר לפי טענת ב"כ המשיב תקפו שם יהודים בעלי בתי קפה על רקע אנטישמי, אף הם יחיו חסינים מפני הסגרה אם יימלטו למדינה אחרת, בנימוק שמדובר ב"עבירה בעלת אופי מדיני". פרוש כזה אין הדעת סובלתו. מסקנתי היא איפוא כי אפילו אקבל את גירסתו העובדתית של המשיב על השתלשלות הדברים והרקע להם, לא יהיה בכך כדי לשוות למעשה אופי של "עבירה מדינית" ואף לא יהיה בכך כדי להראות כי האשמתו או בקשת הסגרתו באה מתוך הפלייה גזעית או דתית. לפיכך אין מקום להשמיע עדים כדי להוכיח גירסה זו.מעצרהסגרה