קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על הסגת גבול כדי לעבור עבירה: 1. המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 3628/99. 2. כתב האישום כולל שני אישומים, הוגש לבית משפט זה ביום 19/9/99 ולפיו מייחסת המבקשת למשיב ביצוע עבירות של הסגת גבול כדי לעבור עבירה, ארבע עבירות של איומים, שתי עבירות של תקיפה, עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ושתי עבירות של הפרת הוראה חוקית. יש לציין, כי כתב האישום הוגש נגד המשיב ונגד נאשם נוסף, אחיו של המשיב, כפי שהוברר בעת הדיון בבקשה [ראו עמ' 7 לפרוטוקול שורה 14], ואולם לנאשם מס' 2 מיוחסות רק עבירת תקיפה ועבירת איומים. מפרק העובדות שבאישום מס' 1 עולה כי בתאריך 11/9/99 בסביבות השעה 16:30 נכנס המשיב לדירה בה שהתה אישתו, תקף אותה, את גיסו ואת חמותו, איים עליהם בפגיעה שלא כדין בגופם, תוך הפרה של צו בית משפט לענייני משפחה, אשר ניתן ביום 12/8/99, ולפיו נאסר על המשיב להשתמש באלימות פיזית, מילולית כלפי אישתו וכלפי הילדים, לאיים עליהם או להטרידם בכל דרך שהיא ובכל מקום שהוא. האיומים המיוחסים למשיב בפרק העובדות שבאישום 1 כוללים אמירות "אני אהרוג אותך בת זונה", "אני אהרוג אותך". מפרק העובדות שבאישום מס' 2 עולה, כי בתאריך 16/9/99 בסביבות השעה 12:00 הגיע המשיב לבית הספר בו לומדים ילדיו, ואמר למחנכת של בתו בת העשר, כי במידה ולא ימצאו פתרון מיידי למצבם הקשה, הוא ירצח את ילדיו ויתאבד. גם כאן נטען שבמעשיו הפר המשיב צו של בית משפט לענייני משפחה מיום 12/8/99 אשר אסר עליו, בין היתר, להיכנס לבית הספר בו לומדים ילדיו או להימצא במרחק של 200 מ' ממנו. יש להוסיף ולציין, כי בבקשה טוענת המבקשת, כי כנגד המשיב הוגש לא מכבר כתב אישום נוסף בת"פ 2361/99 בבית משפט זה (בבקשה צויין פ.א. 871/99), אשר צילום ממנו צורף לבקשה, ולפיו מייחסת המבקשת למשיב ביצוע עבירות נוספות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, ואיומים, הכל כלפי אישתו של המשיב, במשך תקופה ארוכה של כעשר שנים. 3. הסניגוריה הודתה בקיומן של ראיות לכאורה [ראו עמ' 1 שורה 2, עמ' 2 שורה 2] והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בעילת המעצר ובשאלת החלופה. 4. המבקשת טוענת לעילת מעצר מכח החזקה הקיימת בסעיף 21 (א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 , נוכח העבירות המיוחסות למשיב כלפי בן משפחה, כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א - 1991. לטענת המבקשת על המשיב הנטל להוכיח, כי אינו מסוכן לבטחון בני משפחתו, ולסתור החזקה הקיימת בחוק. כמו כן, טוענת המבקשת, כי נוכח הנסיבות בהן ביצע הנאשם את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום נשוא ת.פ. 3628/99, וכשביצוען כרוך בהפרה של צו בית משפט לענייני משפחה, כשהן מצטרפות לעבירות החמורות נשוא כתב האישום ב-ת.פ. 2361/99, אין לסמוך על המשיב שיקיים תנאי שחרור מגבילים מרצונו, אין עליו אימת הדין ועל כן נפסלת לחלוטין אפשרות של חלופת מעצר. 5. הסניגוריה טוענת, כי הארועים נשוא כתב האישום 2361/99 אינם יכולים לשמש בסיס לעילת מעצר נוכח העובדה שהמבקשת הסכימה לשחרורו של המשיב בתנאים, אותם לא הפר, אף לא פעם אחת. זאת ועוד, כתב האישום בגדרו הוגשה בקשה זו הוגש מלכתחילה כנגד שני נאשמים והעובדה שהמבקשת אינה מבקשת את מעצרו של נאשם מס' 2 עד לתום ההליכים המשפטיים חורגת ומפלה את המשיב. לגירסת המשיב, כפי שהובאה מפי הסניגור במהלך הדיון בבקשה, בכל הנוגע לאישום מס' 1 פותה המשיב להיכנס לבית הורי אישתו, דירה לגביה אין צו הרחקה, כדי לבוא לקחת את הילדים לביקור השבועי בהתאם להיתר יחידת הסיוע של מחלקת הרווחה. הוא הגיע לדירה של בית חמותו ומצא שהילדים אינם מוכנים ואינם לבושים כראוי ואישתו ביקשה ממנו לעלות לדירה, עד שילדיו יהיו מוכנים לצאת. בדירה הוא הותקף ע"י אחיה של אישתו, הוזעקה המשטרה ומכאן הארוע נשוא אישום מס' 1. לגבי אישום מס' 2 מודה המשיב שהגיע לבית הספר, אולם לגירסתו עשה כן, כדי לבקש עזרה וסיוע מהמורה, מכיוון שלדבריו יש עמו קלטת של איומי אישתו להשאיר את הילדים לבד או להתאבד, במידה ויצרו קשר עם האב. התפתחה שיחה בינו לבין המורה, אשר במהלכה אמר המשיב למורה, לטענתו, שהוא אינו רוצה שהמשטרה תגיע לביתו בכל פעם, למרות שהוא מבין אותם נוכח הפרסומים בעיתונות על אבות שרצחו את ילדיהם והתאבדו. לטענת הסניגור מדובר באי הבנה כתוצאה מקשיי שפה, שכן העברית אינה שפתו של המשיב. בנסיבות אלה טענה הסניגוריה שאין עילת מעצר ובכל מקרה ניתן לשחרר את המשיב בתנאים, כפי שיקבע בית המשפט, אפילו להרחיקו מירושלים למעצר בית אצל דודו בעפולה, המוכן לערוב לכך שישאר בביתו לכל תקופה כפי שיקבע בית המשפט. 6. בהעדר מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה, ונוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב, קמה בענייננו החזקה שבסעיף 21 (א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996. עפ"י החזקה מתעורר יסוד סביר לחשש ששחרורו בערובה של המשיב יסכן את בטחון בני משפחתו אלא אם יוכיח אחרת. המשיב לא סתר את החזקה האמורה. המאמץ שעשה הסניגור לשכנע את בית המשפט, אחרת, מן הסתם יסייע לו במהלך המשפט, אך אין בו כדי להביא למסקנה שישנם פגמים או ליקויים בראיות התביעה, לגביהן הסכים מלכתחילה. אין בטיעוניו כדי ליטול מהראיות את כוחן הראייתי לשמש תשתית לכאורית לסיכוי סביר להרשעה. בחומר החקירה שהוגש לעיוני, למרות שהיתה הסכמה על קיומן של ראיות לכאורה, מצויה הודעת המורה המחנכת של בתו של המשיב, אשר מבססת לכאורה את החשד שהמשיב השמיע איומים כלפי ילדיו, לא בנוסח הנטען על ידו בהודעתו במשטרה, וכפי שטען הסניגור בדיון, אלא בנוסח מפורש לפיו ירצח את ילדיו ויתאבד. לא שוכנעתי שמדובר באי הבנה של קשיי שפה. בשלב הזה בית המשפט אינו נכנס לקביעת מהימנות הגירסאות, אלא די בכך שבחומר הראיות יש כדי להוות פוטנציאל להרשעת המשיב. המסקנה, כי יש יסוד סביר לחשש שבשחרורו יסכן המשיב את בטחון אישתו וילדיו, נלמדת ממהות העבירות המיוחסות לו, ומכמותן, ריבוי האישומים והעבירות לאורך תקופה של כ10- שנים, כפי שנטען כלפי המשיב בכתב האישום בת"פ 2361/99, עצם המעשים שעשה המשיב לכאורה, השמעת איומים חמורים כלפי אישתו וילדיו, וכשהוא לא נרתע מלהפר צו של בית משפט לענייני משפחה, האוסר עליו להיכנס לבית הספר בו לומדים ילדיו, תוך חזרה לכאורה על ביצוע עבירות האיומים כלפי בני משפחתו, מבססים קיומה של עילת מעצר. לדידי, עצם הפרת הצו, תהא הסיבה אשר תהא, מצביעה על כך שאין על המשיב מורא דין. אשר על כן, לא יכול להיות ספק בדבר קיומה של עילת מעצר. 7. נשאלת השאלה אם בנסיבות העניין קיימות נסיבות מיוחדות יוצאות דופן המצדיקות חריגה מהכלל, לפיו מי שמואשם באלימות כלפי מי מבני משפחתו ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במקרה זה לא שוכנעתי, כי קיימות נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. יש לזכור כי תנאי לחלופת מעצר, הינו האמון שרוכש בית המשפט לנאשם שיתמיד לקיים את תנאי החלופה. אמון זה הוא פונקציה של מספר נתונים כגון, חומרתו של החשש לסיכון שלום האדם, טיבם של התנאים החלופיים, נסיונות דומים עם הנאשם בעבר וכיו"ב. בענייננו נטען כנגד המשיב, כי ביצע עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי אישתו במשך תקופה ארוכה של כ10- שנים. יש לציין במיוחד, כי לאחר שביצע את העבירות נשוא כתב האישום בת"פ 2361/99, נחקר במשטרה ושוחרר, יש להניח בערובה, לא נרתע מלשוב ולתקוף את אישתו ולאיים עליה, כפי שנטען בכתב האישום בת"פ 3628/99, לפני חמותו ואחיה, ולתקוף גם אותם, שעה שצו הרחקה של בית משפט לענייני משפחה תלוי ועומד נגדו, לא נרתע מלהשמיע איומים קשים, יותר מפעם אחת, כלפי אישתו וכלפי בני משפחתה ובהם האמירה "אני אהרוג אותך", וכלפי ילדיו, ואף הפר צו בית המשפט לענייני משפחה, האוסר עליו להיכנס לבית הספר בו לומדים ילדיו או להתקרב מרחק 200 מ' ממנו. שקלולם המצטבר של נתונים אלה מצביע על כך שאין לתת אמון במשיב ואין כל ערובה לכך שלא יפר את האמון במידה וינתן בו עתה. בטחונם של המתלוננים, בני משפחתו של המשיב, מחייב השארתו של המשיב במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.הסגת גבול