בהתאם לפסיקה: "...התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד-משמעית בכתב, בע"פ או בהתנהגות.." כך נקבע בענין בג"צ 566/76אלקו בע"מ -נ- ביה"ד הארצי ההסתדרות הכללית פ"ד ל"א/197-.2 במקרה שבפנינו קיימת מחלוקת כאמור בין הצדדים - האם התובעת, בעת שפנתה לראש הצוות בבקשה להעלאת שכר, הביעה עמדה חד-משמעית כי אם שכרה לא יועלה תתפטר מהעבודה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הצבת אולטימטום למעסיק להעלאה בשכר: התביעה בתיק זה הוגשה בגין פ"פ בסך 937, 9ש"ח (על בסיס משכורת אחרונה בסך 223, 3ש"ח), תמורת הודעה מוקדמת בסך 223, 3ש"ח, פדיון 12.71ימי חופשה בסך 862, 1ש"ח וכן 11ימי הבראה בסך 035, 2ש"ח. כמו כן נתבע סך של 928, 9ש"ח כפיצוי בגובה 3משכורות של התובעת, זאת משלא קיבלה דמי-אבטלה בהעדר מכתב פיטורין. התובעת מציינת כי מסכום התביעה יש לקזז סך 440, 2ש"ח אותם קיבלה בסיום עבודתה ב- 6שיקים דחויים ע"ח פדיון חופשה, דמי הבראה והודעה מוקדמת. התובעת מציינת כי ביום 24.8.94קיבלה מכתב פיטורין המציין כי התפטרותה מהעבודה מתקבלת. המכתב הוחזר מייד לנתבעת בציון העובדה שהתובעת לא התפטרה. בעקבות זאת נשלח לה מכתב נוסף בו הודעה על סיום עבודתה. בכתב ההגנה נטען כי אכן נשלח לתובעת מכתב ב- 24.8.94ובו הודעה כי התפטרותה שנמסרה לגב' תמיר, נציגת הנתבעת, מתקבלת. כמו כן נאמר כי לאחר קבלת התפטרות התובעת נשלח לה מכתב שני ובו הודעה על הפסקת עבודתה. משום כך אין התובעת זכאית לפ"פ או תמורת הודעה מוקדמת ויש לדחות את תביעתה. בעדותה טוענת התובעת כי אכן ציינה במהלך חודש 5/94בפני ראש הצוות גב' תמיר, כי היא מבקשת העלאת שכר ובשיחה פרטית אמרה לראש הצוות כי אם לא יועלה שכרה - תשקול לחפש עבודה אחרת. ב- 6/94חודש חוזה ההעסקה של התובעת. ביום 28.8.94קיבלה התובעת באופן מפתיע מכתב המודיע לה על קבלת הודעת ההתפטרות שלה. התובעת רשמה מייד על המכתב, הנושא תאריך 24.8.94, כי היא לא מסרה לגב' תמיר על כוונתה להתפטר. מר גורביץ, מנכ"ל הנתבעת, הודיע לתובעת כי היא מסיימת את עבודתה ומסר לידיה מכתב ברוח זו. התובעת נדרשה בכתב להחזיר את רכב החברה שברשותה ואף נדרשה טלפונית להחזיר הרכב עד סוף חודש .8/94בנסיבות אלה לא יכלה התובעת להמשיך בעבודתה. התובעת מציינת כי בתקופה זו פוטרו עוד עובדים של הנתבעת, כולל הרכזת שפוטרה לאחר כ- 3חודשים. התובעת חזרה על עילות התביעה כמפורט בכתב התביעה. בחקירתה הנגדית הכחישה התובעת את הטענה כי התפטרה בפני מנכ"ל הנתבעת בעת שהוזמנה לשיחה עימו בחודש 6/94וכן טענה כי לא הודיעה לגב' תמיר (הרכזת), לאחר אותה פגישה, כי היא עומדת להתפטר. מנהל הנתבעת בעדותו טען כי התובעת הוזמנה אליו לשיחה לאחר 5/94, מועד בו הודיעה לרכזת גב' תמיר כי אם לא יועלה שכרה - תתפטר. התובעת התפטרה גם בפני המנהל. בעקבות זאת נשלח לה מכתב ביום 24.8.94ובו אישור על הפסקת עבודתה ודרישה להחזיר ציוד הנתבעת כולל הרכב. התובעת קיבלה מלוא שכר 8/94בסך 601, 2ש"ח וכן פדיון חופשה בסך 572, 1ש"ח ואיננה זכאית לפ"פ ותמורת הודעה מוקדמת, אלא לדמי הבראה בלבד. בחקירתו הנגדית טען מנהל הנתבעת כי יכול להיות שהפגישה עימו נקבעה כי רצה לשמוע היטב שהתובעת עוזבת בתום תקופת העבודה. מנהל הנתבעת הוסיף כי מאחר וחשש להשאר ללא תועמלנית לאזור ירושלים, אזור בו עבדה התובעת, ביקש להפגש עימה כדי לדעת מתי בכוונתה לעזוב לצורך הערכות מחדש. מנהל הנתבעת מאשר כי מכתב הפסקת העבודה נמסר לתובעת כחודש חודשיים לאחר אותה שיחה; וככל הידוע לו, התובעת לא החזירה המכתב למר גורביץ עם התוספת בכתב-יד (כפי שמופיעה בעותק שצורף לכתבי-הטענות). בתשובה לשאלה אמר מנהל הנתבעת כי מר גורביץ לא הוזמן מאחר והתובעת התפטרה בפניו בעת שרק שניהם נכחו. עוד הוסיף כי לא היתה כוונה לפטר את התובעת עקב מוצרים חדשים שנכנסו לחברה; וכי פיטורי עובדים נוספים היו מספר חודשים מאוחר יותר משהחברה נכנסה לקשיים. להלן החלטתנו:ו- לאחר ששמענו עדויות הצדדים ועיינו בתצהירי העדות והנספחים להם, אנו מגיעים למסקנות הבאות: המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה - האם התובעת פוטרה כטענתה לאלתר ביום 28.8.94, או שמא כטענת הנתבעת התפטרה בהודעה שנמסרה עוד ב- 5/94לראש הצוות הגב' תמיר ובהמשך למר חכמי מנהל הנתבעת? התובעת קיבלה לאחר סיום העסקתה סכום של 440, 2ש"ח, זאת כגמר חשבון כאשר היא עצמה מציינת שהספח שצורף לשיק שקיבלה ציין כי התשלום הוא בגין יתרת חופשה, הבראה ודמי הודעה מוקדמת. מכל מקום התובעת מסכימה כי סכום זה יש לקזז מסכום התביעה. בהתאם לפסיקה: "...התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד-משמעית בכתב, בע"פ או בהתנהגות.." כך נקבע בענין בג"צ 566/76אלקו בע"מ -נ- ביה"ד הארצי ההסתדרות הכללית פ"ד ל"א/197-.2 במקרה שבפנינו קיימת מחלוקת כאמור בין הצדדים - האם התובעת, בעת שפנתה לראש הצוות הגב' תמיר בבקשה להעלאת שכר, הביעה עמדה חד-משמעית כי אם שכרה לא יועלה תתפטר מהעבודה? התובעת מדגישה כי כלל לא התכוונה להתפטר; ולהוכחת טענתה מצביעה על העובדה כי לא היה לה מקום עבודה חלופי וכי ביום 28.8.94, יום בו הופתעה לקבל מכתב המודיעה לה כי התפטרותה מהעבודה נכנסת לתוקף לאלתר, החזירה את המכתב בציון הערה כי לא התפטרה. עובדות אלה נראות לנו כתומכות בגירסת התובעת, שאכן בעת שביקשה העלאת שכר, הן בנוכחות הרכזת ראש-הצוות הגב' תמיר והן בפגישה עם מנהל הנתבעת מר חכמי, לא העמידה דרישה אולטימטיבית כי תתפטר אם לא תקבל את העלאה. העובדה היא שהתובעת ציינה על גבי המכתב, המודיע לה על הפסקת עבודתה לאלתר, את התאריך 28.8.94וכי היא לא התפטרה ונוסח זה הוא הנוסח היחיד שצורף הן לכתבי הטענות מטעם התובעת, כמו גם לכתבי הטענות והתצהיר מטעם הנתבעת; משמע שלא היה מכתב הפסקת עבודה אחר. עובדה נוספת התומכת בגירסת התובעת היא מכתב של מר גורביץ מיום 30.8.94(אשר צורף כנספח לתצהיר התובעת), שבו מצויין כי בתאריך 28.8.94נמסר לתובעת מכתב בענין הפסקת עבודה בחברה וכי באותו מעמד הוסיפה טענה כי לא מסרה על רצונה להפסיק את עבודתה בחברה. מנהל הנתבעת שהעיד מטעם הנתבעת טען כי התובעת התפטרה בנוכחותו, זאת כאשר הציגה דרישה חד-משמעית להעלאת שכר; ולא - היא מתפטרת. מנהל הנתבעת אינו מציין בגירסתו אם התובעת ציינה מועד בו היא מתפטרת מהעבודה, אך מוסיף כי הוא רצה לשמוע, בפגישה שקיים עם התובעת, שהיא אכן עוזבת בתום תקופת העבודה; משמע - התייחס לתום תקופת החוזה עם התובעת. אלא שבהמשך עדותו הוא מציין כי מר גורביץ הודיע לתובעת לאחר חודש חודשיים על הפסקת עבודתה. אם אכן מועד הפסקת העבודה של התובעת היה ברור כבר בשיחה עם מנהל הנתבעת מדוע היה מקום להוציא מכתב המודיע לה על הפסקת עבודתה לאלתר בעקבות התפטרותה חודשיים מאוחר יותר (ביום 28.8.94)? כאמור, עדותה של התובעת, כי מיד עם קבלת המכתב רשמה כי לא התפטרה מהעבודה, נתמכת במכתבו של מר גורביץ הנספח לתצהירה, בעוד אשר מנהל הנתבעת בעדותו מציין כי מר גורביץ אמר לו שהתובעת לא החזירה את מכתב הפסקת העבודה עם התוספת בכתב יד. מנהל הנתבעת, אף שלא היה נוכח בעת מסירת המכתב לתובעת, מוסיף הערות אלה שיש בהם כדי לפגום באמינות גירסת הנתבעת. בהתייחס לאותו מכתב שכותרתו "הפסקת עבודה" הנושא תאריך 24.8.94ואשר לפי כל הראיות נמסר לתובעת ביום 28.8.94, הרי שאף מכתב זה מציין כי התובעת ציינה בפני הגב' מירי תמיר כי הינה מעוניינת להפסיק את עבודתה, אך לא מציין כלל כי התובעת הודיעה על כוונתה זו גם למנהל הנתבעת; עובדה מהותית ללא ספק. טענה זו לא עולה, כאמור, גם במכתב הנוסף של מר גורביץ בתשובה להערת התובעת בכתב יד. משהנתבעת הסתמכה על הודעת התובעת, כביכול, בפני הגב' מירי תמיר - היה זה מן הראוי כי תזמין את הגב' תמיר לבסס את גירסתה, אך הדבר לא נעשה. לאור כל זאת, המסקנה אליה אנו מגיעים היא כי יש לקבל את גירסת התובעת כי היא לא הודיעה על כוונתה להפסיק את העבודה בחברה באופן החלטי, לא לגב' תמיר ואף לא למנהל הנתבעת. מסקנתנו היא כי הנתבעת היא זו אשר רצתה להפסיק את העסקת התובעת וניצלה את דרישתה להעלאת שכר ושיחתה עם הגב' תמיר, כי אם לא יועלה שכר תחפש מקום עבודה אחר, כעילה לראותה כמתפטרת ולא זכאית לפ"פ. אנו קובעים כי התובעת פוטרה לאלתר ביום 28.8.94ולכן זכאית היא גם לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור שכר חודש עפ"י מעמדה כעובדת חודשית, שלא הוכחש. הנתבעת לא העלתה גירסה נגדית לטענת התובעת לגבי שכרה הקובע בתקופת עבודתה ולכן אנו קובעים כי התובעת זכאית לפ"פ בסך 937, 9ש"ח ולתמורת הודעה מוקדמת בסך 551, 3ש"ח. הנתבעת אישרה כי התובעת זכאית לדמי הבראה ולכן זכאית התובעת (עפ"י תביעתה) עבור 11ימים - לסך 242, 2ש"ח. סכום פדיון החופשה הנתבע בסך 052, 2ש"ח שנתבע ע"י התובעת - יופחת מהסך 440, 2ש"ח שהתובעת קיבלה עם סיום עבודתה בנתבעת ב- 6שיקים דחויים למשך 6חודשים לאחר תום עבודתה. השאלה האחרונה שנותר לנו להחליט בה היא השאלה - האם התובעת זכאית לפיצוי בשיעור שכר 3חודשים משלא קיבלה דמי-אבטלה בהעדר מכתב פיטורין? התובעת טענה בתצהירה כי לא מצאה עבודה משך 3חודשים והעדר מכתב פיטורין מהנתבעת מנע קבלת דמי-אבטלה. מטעם הנתבעת נטען שהתובעת התפטרה ולכן לא היתה זכאית למכתב פיטורין. עובד שמפוטר מהעבודה זכאי לדמי אבטלה כפוף לכך שהתייצב בשירות התעסוקה; והיה ולא תמצא לו עבודה מתאימה ורכש תקופת אכשרה מתאימה, יהיה זכאי בהתאם לחוק הביטוח-הלאומי להגיש תביעה לקבלת דמי אבטלה. במקרה שבפנינו, התובעת לא ציינה אם הגישה תביעה לדמי אבטלה ונדחתה, לא ציינה אם התייצבה בשירות התעסוקה ואף אין בפנינו פירוט לגבי המועד המדוייק בו החלה לעבוד לאחר סיום העסקתה בנתבעת. לכן קובעים אנו כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את זכאותה לפיצוי בגין הנזק הנטען, זאת משכלל לא הוכיחה כי עמדה בתנאים המקנים זכאות לדמי אבטלה עפ"י חוק הביטוח-הלאומי. לסיכום: הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: 1) פיצויי פיטורין בסך 937, 9ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 28.8.94ועד הפרעון תוך 30יום. לא מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פ"פ, זאת נוכח המחלוקת הממשית שהיתה בין הצדדים לגבי שאלת פיטורי התובעת. היה וסכום זה לא ישולם תוך 30יום ממועד קבלת פס"ד זה, ישא פיצויי הלנת פ"פ כחוק מיום מתן פס"ד ועד הפרעון. 2) תמורת הודעה מוקדמת בסך 551, 3ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.94ועד הפרעון. 3) דמי הבראה בסך 242, 2ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.94ועד הפרעון. 4) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500ש"ח.התפטרות