התיישנות ביטוח פריצה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות ביטוח פריצה: מהות הבקשה .1המשיבה (התובעת) הגישה תביעה בגין תגמולי ביטוח מכח פוליסת ביטוח שהוציאה המבקשת עקב אירוע של פריצה. הבקשה דנן היא לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות, מאחר והתביעה הוגשה לאחר חלוף 3שנים מאירוע מקרה הביטוח. עיקרי העובדות .2ביום 27.2.92אירעה פריצה אצל המשיבה, שהיא האירוע הביטוחי. ביום 22.10.95הוגשה התביעה. ביום 21.7.92הוחתמה המשיבה על הסכם לבדיקת פוליגרף (נספח א' לסיכומי המבקשת). אין איפוא ספק כי המשיבה דווחה בהקדם האפשרי לחברת הביטוח על האירוע. ביום 2.8.97נערכה הבדיקה ונמצא כי המשיבה דוברת אמת באשר לפריצה ולא הייתה מעורבת במעשה, גם לגבי רוב הפריטים שנטען כי נגנבו נמצא כי היא דוברת אמת, לגבי 3פריטים נמצא כי לא נגנבו (טבעת משובצת 20אבני יהלום ושני צמידי זהב). ביום 17.8.92הודיעה המבקשת למשיבה כי היא דוחה את התביעה, היות ו: "בממצאי הפוליגרף עולה שאינך דוברת אמת בתביעתך". ביום 10.1.93ב"כ המשיבה במכתב למבקשת העלה את הטענה כי בעת החתימה לא הבינה המשיבה כי היא לעצם הפריצה ולעצם עניין היקף הגניבה. כמו כן, הציע כי ישולמו תגמולים בגין הפריטים שהפוליגרף מצא כי באמת נגנבו. ביום 31.1.93ניתנה תשובה כי לאור ממצאי הפוליגרף התביעה נדחית. התנהלה תכתובת בין הצדדים וב- 11.7.93הודיעה הנתבעת, כי למרות ממצאי הפוליגרף מוכנה לשלם סכום כפשרה, וזאת במכתב שציין "מבלי לפגוע בזכויות". ביום 7.2.95אירע לב"כ המשיבה אירוע דום לב, איבוד הכרה ומוות קליני, הוא אושפז, עבר צנתור, ניתוח מעקפים, סיבוכים שונים שבעקבותיהם נותח שוב והמשיך להיות מאושפז ובחלק מהזמן רתוק למיטה בביתו כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו. תקופת ההתיישנות עפ"י חוק חוזה ביטוח .3סע' 31לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981(להלן: "חוק הביטוח") קובע תקופת התיישנות בת 3שנים. תקופה מסוימת היו דיעות שונות בקרב בתי המשפט באשר לפרשנות סע' 31, כאשר הדיעות נחלקו - האם הסעיף קובע התיישנות בת 3שנים רק לצורך הגשת התביעה למבטח, או שההגבלה היא גם על ההגשה של התביעה לביהמ"ש. המחלוקת הוכרעה בביהמ"ש העליון ובע"א 3812/91 וע"א 5423/91 ג'רייס ברברה נ. אריה חברה לביטוח בע"מ פד"י מח(3) עמ' 441, נפסק כי סע' 31קובע תקופת התיישנות בת 3שנים להגשת תביעה לביהמ"ש, ועל כן תביעה שהוגשה לאחר תום 3שנים מיום אירוע מקרה הביטוח חלה עליה התיישנות. המשיבה מנסה למצוא מפלט מהוראות סע' 31הנ"ל במספר טענות: הצעת הפשרה במכתב מ- 11.7.93 .4ב"כ המשיבה גורס כי הצעת הפשרה, למרות שנשלחה במכתב "מבלי לפגוע בזכויות", מהווה הודאה בזכותה של המשיבה. על כן עפ"י הוראות סע' 9לחוק ההתיישנות, יש להתחיל את מניין ההתיישנות ממועד זה, ודהיינו מ- .11.7.93ב"כ המבקשת מסיק זאת מפרשנות המכתב, כאשר לטענתו הכתוב מבלי לפגוע בזכויות הוא רק ביחס לגובה סכום הפיצוי המוצע, אך באשר לזכות המהותית נאמר כי למרות ממצאי הפוליגרף מוצעת ההצעה. דין טענה זו להדחות. אמנם, אין מחלוקת כי הפסיקה קבעה כי חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, מהווה מסגרת-על, גם באותם מקרים בהם נקבעו בחוקים שונים תקופות התיישנות קצרות יותר, אך בכך אין כדי לסייע בנסיבות המקרה. פרשנותו של ב"כ המשיבה למכתב מ- 11.7.93היא מופרכת, שכן כל מהותו של הכיתוב בראש המכתב - "מבלי לפגוע בזכויות" נועדה למטרה שתוכן המכתב לא ישמש כנגד השולח והוא יישאר בגדר הצעה להסדר פשרה בלבד. לא ניתן, איפוא, לחלק בין קטעים אלו או אחרים מתוך המכתב ויש להתייחס אליו כאל מכלול, אשר חוסה כולו תחת הההגבלה של "מבלי לפגוע בזכויות". הסכם הפוליגרף .5הטענה השניה שהועלתה ע"י ב"כ המבקשת היא, כי הסכם הפוליגרף מהווה עפ"י תוכנו הסכם חדש בין הצדדים, על הסכם זה חלים דיני ההתיישנות הכלליים עפ"י חוק ההתיישנות, ודהיינו 7שנים. עילת התביעה, כפי שעולה מכתבי הטענות, איננה מכח הסכם הפוליגרף, אלא מכח הפוליסה (ראה סע' 1ו- 5לכתב התביעה). על כן, יחסי הצדדים חוסים תחת הוראות חוק הביטוח. את הסכם הפוליגרף יש לראות כהסכם בין הצדדים לצורך ממצאים ביחס להתרחשותו של מקרה הביטוח והיקף הנזק. אין בהסכם זכר לכך שהוא בא לשנות מהוראות חוק הביטוח בכלל, וסעיף ההתיישנות שבו בפרט. אציין גם, כי הסכם זה לא פגע בזכויותיה של התובעת בכל הקשור להתיישנות, היות ונחתם ב- 21.7.92והבדיקה בוצעה ב- .2.8.92כלומר, למעלה מ- 3שנים בטרם הוגשה התביעה. מחלת ב"כ המשיבה .6הטענה השלישית היא, כי אירועי המחלה של ב"כ המשיבה כפי שפורטו לעיל מהווים כח עליון, ועל כן אין למנות את תקופת המחלה בתקופת ההתיישנות. טענה זו מבוססת על כך, שבחוק ההתיישנות מופיעות הוראות שונות בדבר הפסקת מרוץ ההתיישנות, כגון: בנוגע לקטינים או חולי נפש (סע' 7, 8ו- 9). מאחר ואין התייחסות בחוק לכח עליון מעלה ב"כ המשיבה את השאלה - האם העדר הוראה כזו היא הסדר שלילי או שמדובר בחסר בחוק המתיר לביהמ"ש להפעיל את שיקול דעתו. לתפיסתו, יש מקום להזקק לחוק יסודות המשפט, התש"ן- 1980סע' 1, לפיו מקום שראה ביהמ"ש שאלה משפטית הטעונה הכרעה ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה, או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. נראה לי, כי העדר התייחסות בחוק ההתיישנות לאירוע של "כח עליון" מהווה הסדר שלילי. כאשר התכוון המחוקק שלא לכלול תקופות מסוימות במירוץ ההתיישנות, נתן דעתו על כך ועשה זאת בצורה מפורשת. כאשר התייחס בצורה ייחודית לחולי נפש, ומאידך לא הזכיר מצבי חולי אחרים, מובן שהמחוקק היה ער למצבים של חולי ולא כלל הסדר אלא לגבי חולי נפש בלבד. מכאן, שלגבי מחלות אחרות יש להסיק הסדר שלילי בחוק ההתיישנות. ראה גם א' ברק בספרו פרשנות במשפט, כרך א', בעמ' 468, שם הוא מצטט מדבריו של השופט זילברג בע"א 167/47 מינקוביץ נ' פישצנר, פ"ד 39, 43: "יש ושתיקתו של מחוקק יפה מדיבורו או לפחות יפה כדיבורו, ואם הוא נמנע מלקבוע הלכה, מקום שהיה צריך או יכול לעשות כן, הרי שתיקתו זו מדברת בעדה, ואומרת לנו, בפה מלא, מה הייתה עמדתו כלפי השאלה הנדונה." .7לאור כל האמור לעיל, דין טענת ההתיישנות להתקבל ועל כן התביעה נדחית. בנסיבות, אין צו להוצאות. למעלה מן הדרוש אני מרשה לעצמי להמליץ למבקשת, שלא למצות את הדין עם המשיבה לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה. יש להדגיש, כי המשיבה בהתאם לחוק חוזה ביטוח לא הייתה חייבת להסכים לבדיקת פוליגרף. היא הוחתמה יום לאחר האירוע, כאשר ודאי הייתה נסערת ביותר ואף נסיבות אלה אומרות דרשני. אין גם ספק כי עיקר פרטי תביעתה התבררו כנכונים. מחלתו של בא כוחה אף היא הייתה חריגה ויוצאת דופן בחומרתה. כל אלה מטים את המאזניים לזכות המשיבה ומידת הצדק לא תפגע אם המבקשת תנהג במקרה חריג זה על פי העיקרון של "ועשית הישר והטוב".התיישנות תביעות ביטוחביטוח פריצה / גניבהפריצההתיישנות