קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקפת לב בעבודה: .1התובע הוא קבלן שיפוצים עצמאי. .2בתאריך 27.1.94הובהל התובע לבית חולים בלינסון שם אובחן אצלו אוטם שריר הלב (להלן: "האוטם"). .3התובע טוען, כי האוטם נגרם לו בעקבות התרגזות קשה שהיתה לו בתאריך 27.1.94במהלך ויכוח בינו לבין ספק לחומרי אינסטלציה - ברמת-גן מר פיפשקוביץ. (להלן: "האירוע"). .4בחינת חומר הראיות מביאה למסקנה, שהתובע לא הוכיח טענה זו. .5במהלך האישפוז לא הזכיר התובע ולו פעם אחת את הארוע. .6בתביעה, שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (נ/1), טען התובע, כי האוטם נגרם לו עקב עבודה פיזית ומאמץ אצל לקוח בשם בטאט ראובן. בגירסה זו לא נזכר ולו במילה אחת הארוע, להיפך, התובע טען, כי האוטם נגרם לו כתוצאה ממאמץ פיזי בעבודתו. .7א. בהודעה הראשונה שמסר התובע לחוקר המוסד, בתאריך 20.3.94(נ/2) לא הזכיר התובע, ולו במילה אחת את הארוע. ב. התובע ציין בנ/ 2כי בתאריך 27.1.94עסק בהדבקת אריחים באמבטיה, שזו עבודה רגילה אצלו, שלא היה בה כל דבר חריג. התובע ציין, שלא עבד פיזית קשה במיוחד, אבל זו עבודה עם הרבה מתח ועצבים מבחינת כסף ותשלומים. ג. התובע נשאל בנ/2, האם היה לו ריב והתרגזות עם מישהו באותו יום והשיב: "לא שאני זוכר". התובע נשאל בנ/2, האם בימים שקדמו לאוטם היה לו משהו חריג מבחינה פיזית או ריב או התרגזות והשיב: "אני לא יכול לציין משהו מוגדר, אבל כמו שאמרתי זו עבודה, שיש בה הרבה מתח ועצבים. לא יכול לציין ריב או התרגזות מוגדרת ו/או מאמץ פיזי מיוחד. זו עבודה שיש בה מאמץ פיזי קבוע יומיומי. ד. עפ"י דברים אלה של התובע בנ/ 2לא היה לו כל ארוע תאונתי או כל ארוע יוצא דופן בתאריך .27.1.94 ה. התובע נשאל בחקירה הנגדית על נ/ 2והשיב: "ודאי וודאי אני מאשר את כל מה שהקריאה לי עו"ד שור % 100(עמ' 2שורה 12). ו. התובע נשאל ע"י ב"כ המוסד, כיצד הוא מסביר את הסתירה בין הגירסה בנ/ 1לגירסתו בביה"ד והשיב: "אני לא אמרתי את האמת, מתי שכתבתי את נ/1, מפני שחששתי שהמוסד ילכו לשאול את פיפשקוביץ, מה הוא קנה, איזה מוצרים ובאותה הזדמנות חששתי להגיד את האמת, כי באותה הזדמנות קניתי גם מוצרים לביתי ששיפצה את הבית שלה. פחדתי שיתברר שקניתי אצל פיפשקוביץ מוצרים גם לביתי. פחדתי שיחקרו למה קנית לבת שלך, כי ביטוח לאומי ומס הכנסה קשורים אחד לשני". (עמ' 2שורות 24-18). ח. תירוץ זה לא משכנע לחלוטין. גם דברי התובע לפיהן שיקר בדברים שכתב בנ/1, לא מוסיפים למידת האמון שעל ביה"ד לתת בגירסת התובע. ט. התובע נשאל ע"י ב"כ המוסד בחקירה הנגדית לסתירה הקיימת בין דבריו בנ/ 2לגבי התרגזות באותו יום לבין גרסתו הנוכחית בביה"ד והשיב: "בפעם הראשונה שהייתי במוסד החוקר שאל אותי את החקירות, ושאל אותי, אם היתה לי איזושהי מריבה או צעקות, וזה צריך להיות ריב חזק, והלכתי הביתה, וחששתי על זה, ואמרתי, למה לא אמרתי לו את האמת, בגלל שאני צריך לפחד ממס הכנסה. בסך הכל קניתי מוצרים בשביל ביתי, ולא קיבלתי תשלום. בגלל זה, ואני לא חושב שבגלל זה אני צריך להפסיד את זכויותי. ואז ראיתי, שמה שהחוקר שאל אותי את השאלות, ידעתי, שיש עניין בדבר הזה להתקף הלב, ואז שיניתי והלכתי שוב למוסד מיוזמתי והסברתי להם את האמת, כי מהאמת לא צריך לברוח". (עמ' 2שורות 30- 25עמ' 3שורות 9-5). י. למותר לציין, שגם דברים אלה לא מוסיפים למידת האמון, שיש ליתן לגירסת התובע. יש לציין, שהתובע נשאל שאלות נוספות ע"י ב"כ המוסד בקשר לסתירה שבין נ/ 2לעדותו בבית הדין, ותשובותיו היו הססניות, ולא מעוררות אמון. .8א. בתאריך 3.4.94מסר התובע ביוזמתו הודעה שניה לחוקר המוסד לביטוח לאומי (נ/3). ב. בנ/ 3מזכיר התובע לראשונה את הארוע. ג. עפ"י גירסה, זו נסב הויכוח על אסלה, שקנה התובע אצל פיפשקוביץ, ואשר לטענתו של התובע היתה פגומה. ד. התובע טען בנ/3, כי ביקש מפיפשקוביץ שישלח מישהו לתקן את המוצר, פיפשקוביץ סרב, ואז התפרץ כלפיו התובע בצעקות, וגם פיפשקוביץ צעק עליו ובסופו של דבר אמר פיפשקוביץ לתובע לחזור למחרת היום והוא יסדר את זה. התובע טען, שהכאבים בחזה החלו עוד לפני הצהריים, אבל במהלך הויכוח ואחריו נמשכה ההרגשה הלא טובה ואף החריפה. התובע נשאל, האם היו לו בעבר ויכוחים עם פיפשקוביץ והוא השיב בחיוב ואמר: "הוא תמיד מתייחס לא יפה". התובע נשאל האם היה שוני בין הויכוח הזה לויכוחים אחרים שהיו לו קודם לכן עם מר פיפשקוביץ והשיב: "לא. תמיד יש לנו ויכוחים". ה. יצויין, שגם אם גירסה זו של התובע נכונה, הרי על פי תיאור הדברים, כפי שפורט לעיל, לא היתה זו התרגזות חריגה אלא ויכוח דומה לויכוחים קודמים, שהיו לתובע עם פיפשקוביץ. ו. התובע נשאל בנ/3, מדוע לא סיפר על הארוע בנ/ 2והשיב: "הייתי שבועיים אחרי ניתוח, ולא ידעתי, היכן אני נמצא בכלל". ז. ב"כ הנתבע הקריאה לתובע את נ/ 3ושאלה אותו, כיצד הוא מסביר את הסתירה בין עדותו בביה"ד לפיו לא מסר את האמת בנ/ 2משום שחשש מביטוח לאומי ומס הכנסה, ואילו בנ/ 3תרץ שלא סיפר על הארוע משום שהיה שבועיים אחרי הניתוח. התובע השיב: "אני חששתי מפני ביטוח לאומי ומס הכנסה, שילכו ישאלו ויראו שקניתי דברים לביתי ויחקרו על זה. תמיד היה לי את הפחד ממס הכנסה. אם הייתי אומר את האמת, וחששתי מבחינת זה שלא יתפסו אותי. אני חזרתי למוסד כדי להגיד את האמת". (עמ' 3שורות 21-17). ח. ב"כ הנתבע המשיכה ושאלה את התובע: "אבל המשכת לא לאמר את האמת בגלל שלא אמרת את הדברים האלה בחקירה הראשונה". תשובת התובע הייתה: "אני לא יודע מה להגיד, ומה שאמרתי אלה דברים נכונים". (עמ' 3שורות 24-22). ט. גם תשובה זו לא מוסיפה למידת האמון שיש לביה"ד לתובע. י. התובע נשאל, מדוע לא הציג לחוקר המוסד את תעודת המשלוח מ- 27.1.94המתייחסת לטענת התובע לאסלה נשוא הויכוח, בעוד שמצא לנכון, להציג שתי קבלות אחרות. התובע השיב על כך, כי לא ידע שצריך להציג בפני המוסד תעודות משלוח. (עמ' 6שורה 5). התובע נשאל עוד, מדוע הציג בכל זאת את שתי הקבלות, והשיב שהקבלות מתייחסות לעבודה שביצע אצל מר בטאט, ואילו תעודת המשלוח שייכת לביתו, והוא חשש למסור אותה. יא. בחקירה החוזרת נשאל התובע ע"י בא כוחו לגבי החשש שהיה לו והוא הסביר: "אני הייתי אמור לבצע את העבודה אצל ביתי. חששתי מביטוח לאומי וממס הכנסה, כי עבור ביתי אני לא לוקח כסף, ויראו שקניתי דברים, ואז ישאלו בשביל מה קניתי בסופו של דבר לא ביצעתי את העבודה אצל ביתי, כי אושפזתי. בסוף חתני הלך לפיפשקוביץ וסיים את החשובונות". (עמ' 6שורות 18-15). יג. עדותו של התובע עשתה עלינו רושם בלתי אמין. מי שטוען ששיקר בפעם אחת, מי ערב לנו, שאינו משקר גם בפעם זו. התירוצים בשינוי הגירסאות היו בלתי משכנעים לחלוטין. .9א. התובע ביקש לתמוך בגירסתו ע"י הבאת העד פיפשקוביץ. ב. מר פיפשקוביץ העיד אמנם שהיה בינו לבין התובע ויכוח חריף וחריג בעניין האסלה, (עמ' 8שורות 30-24) אך מר פיפשקוביץ בשום פנים ואופן לא שיכנע אותנו, שהוא יודע שאכן תאריך הויכוח היה ה .27.1.94מר פיפשקוביץ אמר לגבי תאריך הארוע דברים אלה: " הבן של התובע הגיע אלינו לאחר כמה ימים. אני לא יודע כמה ימים במהלך השבוע. עד כמה שהבנתי הארוע היה ב- 27.1.94לפי תעודת המשלוח שיש בידי התובע ולאחר שבוע הבן שלו היה אצלינו". (עמ' 7שורות 13-11). "אני מכיר את התאריך ה- 27.1.94לפי תעודת המשלוח... הראו לי תעודת משלוח של ה- 27.1.94, ואז נאמר לי שהוא קיבל התקף לב בתאריך הזה... אני זוכר שהוא גם לקח סחורה כמה ימים קודם". (עמ' 7שורות 30-25). "... באותו זמן שלוקחים את הסחורה אנו מוציאים תעודת משלוח" (עמ' 7שורה 30). "... אם התובע היה רוצה להוכיח את היום שבו הוא קנה את האסלה, או שיש תעודת משלוח, או שיש חשבונית. מכל המסמכים שיש פה, אי אפשר להוכיח את היום שבו הוא קנה את האסלה". (עמ' 8שורות 20-17). "... חוץ מאשר זה שאמרו לי שזה היה בתאריך 27.1.94אני לא יכול לדעת שזה היה ב- .27.1.94אם יש תעודת משלוח בתאריך זה, סימן שבאותו יום הוא לקח סחורה אבל זה לא אומר, שבאותו יום הייתה התרגזות. הויכוח היה רק לגבי האסלה". (אמ' 9שורות 9-5). ג. נראה לנו, שדברי מר פיפשקוביץ מדברים בעד עצמם. העד בפירוש לא יכול לאשר, מתי נקנתה האסלה ומתי היה הויכוח. עדות זו אין בה כדי לסייע לגירסת התובע. .10א. התובע לא שכנע אותנו, שבתאריך ה- 27.1.94היה לו ויכוח עם מר פיפשקוביץ. יצויין במאמר מוסגר, שהתעודה מתאריך 27.1.94הוצגה לראשונה בביה"ד. ב. גם אם היה לתובע ויכוח עם מר פיפשקוביץ, הרי בהתאם לדברי התובע עצמו בנ/3, הויכוח היה רגיל ולא יוצא דופן. ג. תירוץ התובע לגבי העלמת הויכוח, החשש ממס הכנסה, לא משכנע. יש לציין, כי התובע סיפר למר פיפשקוביץ על קניית האסלה ללא שום חשש. דבר המערער גם הוא את גירסת התובע בנקודה זו. ככלל, התובע עשה עלינו רושם בלתי אמין. ד. סוף דבר, תביעת התובע נדחית.הכרה בהתקף לב כתאונת עבודההתקף לב / אוטם שריר הלב