קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השכרת דירות לעולים חדשים / זכאות עולים חדשים לשכירות דירה: 1. התובעת הינה חברה ממשלתית לשיכון, העוסקת, בין היתר, בהשכרת דירות למגורים, לזכאי משרד השיכון וכן לזכאי משרד העלייה והקליטה.   2. ביום 25.1.98, השכירה התובעת למנוחים ז"ל, דירת מגורים המצויה ברחוב הפעמונית 10/1 בגבעת המורה, עפולה, על-פי הפניית המשרד לקליטה ועלייה, וזאת על פי זכאותם כעולים חדשים. יחד עם המנוחים נכנס להתגורר בדירה אף הנתבע מס' 1, שהינו בנם הבגיר. אין חולק על-כך, כי הדירה הושכרה למנוחים לצורך מגוריהם ומגורי בנם גם יחד, כאשר על-פי הגדרת התובעת, נכנס הנתבע להתגורר בדירה כנספח להוריו הזכאים.   3. שני המנוחים נפטרו לבית עולמם. הגב' ז"ל נפטרה ביום 28.12.99 (ראה ת/2), ואילו בעלה המנוח, ז"ל, נפטר לבית עולמו ביום 17.5.00 (ראה ת/3).   4. משנפטרו שני המנוחים, טוענת התובעת כי הנתבע מס' 1 אינו זכאי להתגורר בדירה. הואיל והנתבע מס' 1 נישא בינתיים, בשעה טובה, עברה אף הנתבעת מס' 2, שהינה זוגתו, להתגורר בדירה. על-כן, תוקנה התביעה והוגשה אף כנגד נתבעת זו.   5. לטענת הנתבע, אין לתובעת עילת תביעה נגדו. לטענתו, הוא מתגורר מילדותו עם הוריו המנוחים. השלושה עלו ארצה בשנת 1991 ומאז התגוררו בדירה אחת. תחילה התגוררו ברחובות, וביום 25.1.98, עברו להתגורר בדירה נשוא התביעה.   לטענת התובע, הינו דייר ממשיך על-פי חוק הדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), וככזה, הינו זכאי להגנת החוק. לטענתו, עצם העובדה שהתגורר עם הוריו ברציפות במשך כל השנים סמוך לפני פטירתם, יש בה כדי להקנות לו זכויות של דייר ממשיך, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק.   6. לטענת התובעת, לא התגורר הנתבע יחד עם הוריו בדירה. על-פי עדותו של מר אלמקיאס, מנהל משרד התובעת בעפולה, הנתבע התגורר ברחובות. במהלך הדיון בפניי הסתבר, כי אכן הנתבע עבר להתגורר תקופה מסוימת ברחובות, שכן לא מצא בעפולה מקור פרנסה, אולם זאת רק מחודש מרץ 1998 ועד חודש ינואר 1999. על עובדת עזיבתו של הנתבע את דירת ההורים, ניתן ללמוד מן המוצג נ/1. אולם מאידך, מלמד המוצג נ/3 כי ביום 1.1.99 חזר הנתבע להתגורר בדירת הוריו. עובדה זו אף מצאה את ביטויה בדוח ביקור במקום שנערך בדירה (נ/4) ביום 4.2.99. הנתבע ציין, כי עבר להתגורר יחד עם חברים בדירה שכורה ברחובות במשך ימי השבוע, וכי בסופי השבוע חזר לדירת הוריו בעפולה, אשר היוותה את מקום מגוריו. על-כן, לטענתו, לא עזב את הדירה כלל. מאידך, על פי המוצג נ/1, המהווה את הודעתו של הנתבע, ניתן ללמוד כי הנתבע אכן עזב את הדירה. בגין הודעה זו, ניתנה למנוחים הנחה גדולה יותר בשכר דירה (ראה עדותו של מר אלמקיאס בעמ' 12). למעשה, איני רואה צורך להכריע בסוגיה, האם אכן התגורר הנתבע יחד עם הוריו בדירה בתקופת עבודתו ברחובות, או שמא רק בא לביקורים בה, שכן איני רואה כל נפקות בפלוגתא זו לענין ההכרעה בתביעה כולה, כפי שאבאר להלן.   7. אין חולק על כך, כי הנתבע לא קיבל זכאות מכח עצמו להתגורר בדירה. על-פי הצהרתו של עו"ד מחאג'נה (עמ' 14 שורה 20 לפרוטוקול), נתקבלה הדירה על סמך תעודת זכאות, לפיה שני ההורים המנוחים הם הזכאים להתגורר בדירה. על-פי החוזה ת/1, שהינו חוזה השכירות על פיו הושכרה הדירה, נעשה הסכם השכירות בין התובעת לבין ההורים המנוחים בלבד. על-פי עדותו של מר אלמקיאס, קיבל הנתבע זכות להתגורר בדירה כנסמך להוריו בלבד. זכות זו ניתנה לו, לנוכח היותו בן לזכאי (ראה עדותו בעמ' 4 שורות 8-11). הנתבע עצמו העיד, כי מעולם לא ביקש ולא קיבל תעודת זכאות (עמ' 16 למטה). לפיכך, ברור כי לנתבע אין זכות עצמאית וכי זכותו נובעת מכך, שהוריו הם הזכאים לדיור. על-כן, משנפטרו ההורים, פקעה זכותו החוזית של הנתבע להתגורר בדירה. לפיכך, על הנתבע להצביע על זכות אחרת על-פי דין, בעטיה הוא זכאי להתגורר בדירה.   8. על-פי הוראות חוק הדיור הציבורי, תשנ"ח-1998, "דייר ממשיך" הינו:   ”"דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופוסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;"   על-פי סעיף זה, תנאי להיותו של דייר, דייר ממשיך, הינו עובדת מגורים של לפחות 3 שנים בדירה הציבורית, סמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי. על-כן, על הנתבע למלא אחר 3 תנאים מצטברים: א. מגורים לתקופה של לפחות 3 שנים יחד עם הזכאי. ב. המגורים חייבים להיות באותה דירה ציבורית. ג. המגורים חייבים להיות עד סמוך למועד שבו הפסיק הזכאי להתגורר בדירה, מחמת פטירתו או מחמת העובדה שהוא עבר למוסד סיעודי.   במקרה דנן, לא עמד הנתבע בתנאים מצטברים אלה. אין חולק על כך, כי הזכאים - הוריו המנוחים של הנתבע - החלו להתגורר בדירה רק בחודש ינואר 1998. האם נפטרה בחודש דצמבר 1999 - דהיינו פחות משנתיים לאחר תחילת המגורים. האב, נפטר בחודש מאי 2000, דהיינו כעבור פחות משנתיים וחצי מיום תחילת המגורים. עם זאת, יש לציין, כי לפי חומר הראיות המוצג בפניי, עבר האב להתגורר במוסד סיעודי, עקב מצבו הגופני הקשה כבר ביום 28.7.98 - דהיינו חצי שנה לאחר תחילת המגורים (ראה מוצג ת/5). עולה מן המקובץ, כי לא התקיים התנאי הראשון לתנאים המצטברים. אציין, כי התנאי השני מתייחס למגורים בצוותא בדירה הציבורית. המחוקק לא ציין "דירה ציבורית" סתם, אלא הדגיש "בדירה הציבורית". דירה זו מוגדרת בסעיף 1. אין ספק כי הכוונה לאותה דירה נשוא הבקשה ולא לדירה אחרת. אפילו היתה הדירה האחרת, שבה התגוררו קודם לכן בני המשפחה, דירה ציבורית. בענייננו, אף לא הוכח כי מגורי הנתבע והוריו ברחובות היו בדירה ציבורית כלשהי.   לנוכח כל האמור, אין הנתבע עומד בתנאים הקבועים בחוק.   9. ב"כ הנתבע הציג בפניי את פסק-דינו של חברי הנכבד, כב' סגן הנשיא, השופט חמדני. פסק-דין זה ניתן בסוגייה דומה. לשיטתו של כב' השופט חמדני, הרי אין לנתק את התקופה שבה התגורר הנתבע עם הוריו המנוחים בדירות קודמות ויש לראות את תקופת המגורים ברצף אחד. איני מסכים עם פרשנות זו. לשון החוק ברורה ומתייחסת למגורים באותה דירה, המהווה דירה ציבורית.   10. לנוכח כל האמור, אין מנוס אלא לקבל את תביעת הפינוי.   11. התובעת אף עותרת לסעד של דמי-שכירות ראויים. התובעת לא הציגה חוות-דעת של מומחה באשר לגובה דמי-השימוש, אלא הסתפקה בהצגת גובה דמי-השכירות הנהוגים אצלה לגבי דירות מסוג הדירה דנן, ואשר נקבעו בהתאם להנחיות משרד הבינוי והשיכון. דמי-שכירות אלה, אף הם נמוכים משמעותית מדמי שכירות בשוק החופשי (ראה עדותו של מר אלמקיאס בעמ' 5 החל משורה 10 ואילך וכן עמ' 10 החל משורה 14 ואילך). סבורני כי בדרישת דמי-שימוש המבוססים על דמי-שכירות אלה - שהינם דמי שכירות נמוכים משמעותית - ואשר נקבעו על-פי הנחיות משרד הבינוי והשיכון, נעשה חסד עם הנתבע. דמי-שכירות אלה, הינם דמי שכירות סטטוטוריים, וניתן לראות ברשומה אשר הוצאה ממחשב התובעת (ת/4), משום רשומה מוסדית כמצוות סעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח-חדש). על-פי רשומה זו, חוב דמי השכירות בגין התקופה שעד למועד הגשת התביעה, מסתכם בסך של 4,387 ש"ח. אני מאשר סכום זה.       12. סוף דבר: התביעה מתקבלת. ניתן בזאת פסק-דין המורה לנתבעים לסלק את ידם מן הדירה ברחוב הפעמונית 10/11 בגבעת המורה בעפולה, הידועה כחלקה 31 בגוש 17120. כמו-כן, הנני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת דמי-שימוש ראויים, עד ליום הגשת התביעה, בסך של 4,387 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.   כמו-כן, הנני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין, בסך כולל של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.  מקרקעיןשכירותעולים חדשים