קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות ידועה בציבור בירושה: .1המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה למתן צו ירושה ובה טענה כי היתה "ידועה בציבור" של המנוח ז"ל (להלן - "המנוח") ועל כן היא יורשת את המנוח כדי מחצית מעזבונו וכי בתו, המשיבה מס' 2, יורשת כדי מחצית. האם התקיימו במבקשת התנאים המפורטים בסעיף 55לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן - "החוק")? זוהי השאלה העומדת במרכז פסק הדין שלהלן. .2דיון א. סעיף 55לחוק קובע לאמור: " .55מעין צוואה איש ואשה החיים חיי-משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש". כבוד השופט ברנזון פרש את המושג "ידועה בציבור" שבסעיף 55לחוק באומרו כהאי לישנא: "יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. בכך נבדל הקשר הזה מחיי פילגשות, למשל, שבהם הגבר מקיים מאהבת או ידידה ועושה זאת בעיקר להשגת שבהם הגבר מקיים מאהבת או ידידה ועושה זאת בעיקר להשגת סיפוק מיני בחיק אשה, ואולי גם כמקום מקלט למתן פורקן לנפשו מחיי נישואין בלתי-מוצלחים ומדכאים; והאשה, הפילגש - אצלה תופש בדרך כלל מקום נכבד מצבו החמרי ומעמדו החברתי של האיש המשמש לה פטרון וגומל חסדים, ותמורת זאת היא מעניקה לו את חסדיה הגופניים. היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי,נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והאשה משמשת לו עקרת בית. משק בית משותף כזה נבדל מהנעשה, למשל, בהעסקת עוזרת או מטפלת, גם כשקורה והמעסיק מקיים עמה יחסי מין. גם במקרה כזה עשויה האהבה לעשות את עבודות הבית ולטפל בעניני הגבר, אבל זהו חלק מסידור ענייני שבו היא מקבלת חלק מגמול עבודתה במגורים ובמזונות בבית מעסיקה. כך קרה ב-המ' 334/66, חיפה, (1) שבה דחה בית-המשפט המחוזי את בקשתה של אשה ליהנות מסעיף 55לחוק הירושה". (ע.א. 621/69קרול נסיס נגד קוינה יוסטר, פד"י כד' (1) עמ' 617, בעמ' 619). ב. חוששני כי המבחנים הנ"ל לא התקיימו בעניינה של המבקשת שלפני ודין בקשתה להדחות. ג. המנוח יוסף בנבנישתי ז"ל נפטר ביום 7.5.98ולא הותיר אחריו צוואה. לפני התקשרותה של המבקשת עם המנוח, כפי שיפורט להלן, היתה המבקשת גרושה (עמ' 1לפרוטוקול). המנוח, שהיה ניצול שואה, היה אלמן, ואב לבת יחידה, היא המשיבה מס' .2 ד. בין המבקשת לבין המנוח נערך, ביום 12.5.78, "הסכם לחיי אישות" שבפתחו נאמר כי השניים - "(...) רוצים לקיים משק בית משותף ולחיות כבעל ואשה לכל דבר, ותחת קורת גג אחד" (כך במקור! ע.ג.). בגוף ההסכם, שבו כונתה המבקשת "רחל" והמנוח כונה "יוסף", הסכימו הצדדים לאמור: " .1יוסף יעבור לגור בדירתה של רחל ברחוב ההסתדרות 46בגבעתיים. .2שני הצדדים יקיימו משק בית משותף ויחיו כבעל ואשה לכל דבר כולל חיי אישות. .3כל צד יהיה הבעלים על רכושו שלו כולל ריהוט. .4יוסף ימסור לכלכלת הבית את הקצבה החודשית שהוא מקבל מהפנסיה מהנמל. .5הצדדים יחיו בנאמנות וביושר תוך כבוד הדדי וכיאות לזוג נשוי החי בשלום ובהרמוניה. .6אם מאיזו סיבה שהיא חיי ההרמוניה בין הצדדים יבואו לקיצם על פי דרישת רחל יעזוב יוסף את הדירה מבלי שיהיו לו איזה תביעות כספיות שהן והוא יהיה רשאי לקחת עמו את חפציו האישיים בלבד ואילו ציוד וריהוט שנרכש בתקופת החיים המשותפים יחולק בין שני הצדדים בחלקים שווים או בתמורה שווה. .7במקרה של פטירתה של רחל חו"ח כל עוד יוסף מתגורר בדירה - יהיה על יוסף תוך שלושה חודשים מיום הפטירה לפנות את הדירה בלי תביעות ודרישות כספיות, איזה שהן, לגבי יורשיה החוקיים. .8אם יוסף יעזוב את הדירה לתקופה של שבועיים בלי הסכמתה מראש של רחל, יראו בזה הפסק היחסים ורחל לא תהיה מחויבת להחזיר את יוסף לדירה. .9צד שיפר הסכם זה ישלם לצד המקיים סך של -.000, 10ל"י (עשרת אלפים) לירות צמוד ליוקר המחיה. ולראיה באו שני הצדדים על החתום: (-) (-) רחל מועלם יוסף בנבנישתי" ה. אלא שמן הראיות שהובאו בפני עולה כי המבקשת והמנוח לא קיימו משק בית משותף: הוכח כי בפועל לא עבר המנוח להתגורר בדירתה של המבקשת לאורך זמן משמעותי (ראו עדותו של מאיר אשכנזי, בעמ' 5לפרוטוקול, ועדות נכדתה של המבקשת, גב' אלה חנן, בעמ' 9). נראה כי רק בשנים הראשונות לקשר שבין השניים הם התגוררו במגורים משותפים "בשנים הראשונות הוא התחיל לגור איתה ולאחר מכן לא מצא את עצמו ועזב. הוא היה מאד בודד ולכן רצה לחזור לחיפה (...)" (עדות בתה של המבקשת, גב' דליה חנן, בעמ' 10לפרוטוקול). יתרה מכך: העד מאיר אשכנזי, שהיה חברו של המנוח משנת 1982, סיפר כי המבקשת "(...) תמיד אמרה לו בוא תגור איתי בתל-אביב, הוא (היינו, המנוח. ע.ג.) לא רצה". מעדות בתה של המבקשת עולה כי המבקשת והמנוח כלל לא התראו בשנים האחרונות שלפני מותו (עמ' 11שורות 2-1). וגב' שושנה טויטו, שהכירה את המנוח מעבודתו בשוק ואחר כך נשכרה לטפל בו על פי חוק הסעד, העידה בעמ' 13לפרוטוקול לאמור: "טפלתי בו עד שנפטר, אני ובתו לקחנו אותו לבית חולים. יום יום הייתי באה אליו לחדר. יותר משנתיים טפלתי בו, ובמשך השנתיים האלה לא ראיתי אף פעם לא את גב' מועלם ולא את בתה ולא את נכדה". ו. הנה כי כן, הואיל והמנוח והמבקשת לא התגוררו יחדיו, הרי שכבר על פי ההסכם שבין הצדדים "יראו בזה הפסק היחסים". ז. מן החומר שלפני עולה בבירור כי המבקשת והמנוח לא קיימו משק בית משותף: כל אחד מן השניים החזיק בדירה משלו (המבקשת בגבעתיים והמנוח בחיפה); הם לא התגוררו בשתי הדירות לסירוגין, פעם בדירה האחת ופעם בדירה האחרת, אלא שהם נהגו להפגש בתל-אביב או בנתניה או בחיפה, לצורך בילוי, אכילה במסעדות וטיולים; לגבי תכיפות הפגישות סיפר העד מאיר אשכנזי כי השניים נהגו להפגש "כל שלושה שבועות, לפעמים חודש, לכמה ימים כל פעם". סבורני כי מרכיב המגורים הינו מרכיב חיוני ביותר לצורך הקביעה כי איש ואשה ניהלו משק בית משותף כמשמעותו בסעיף 55לחוק הירושה. העדרו של המרכיב האמור תומך במסקנה כי לא התקיים משק בית משותף כמשמעותו בסעיף 55לחוק. ח. זאת ועוד: השניים לא החזיקו בחשבון בנק משותף. אם כי נכון שהמנוח תמך במבקשת בכספים שנתן לה מדי פעם. על סמך החומר שלפני לא ניתן לקבוע כי המנוח עשה כן בקביעות או כי נתן למבקשת כספים כמזונות. המסקנה העולה מן הראיות שהובאו בפני היא של מתן כספים כמחווה של רצון טוב, כדי לסייע למבקשת במצוקתה. ט. מקובלים עלי דברי עו"ד גב' רבקה פלד, באת כוחו המלומדת של היועץ המשפטי לממשלה, בסיכומיה, כי - "מרכזו של קשר הידועים בציבור הינו הדאגה האחד לשלום האחר, מסירות ונאמנות האחד לרעהו. דרישה זו רחוקה ממערכת היחסים המתוארת לפנינו. מעדות הגב' טויטו, שטפלה במנוח עובר למותו ושהתה בביתו מדי יום, עולה כי המבקשת מעולם לא באה לסעדו או אף לבקרו". י. לסיכום, מסקנתי היא כי הקשר שהיה קיים בין המבקשת לבין המנוח לא היווה מערכת יחסים של "ידועים בציבור", אם כי ייתכן שבתחילת הקשר (שהחל בשנת 1978), ולתקופה שלא עלתה על ארבע שנים (עמ' 12), חיו המבקשת והמנוח ביחד. דעתי היא כי לא לסוג הקשר שפרטיו הובאו לעיל כיוון המחוקק בסעיף 55לחוק. התוצאה מן האמור עד כה הוא כי יש לדחות את הבקשה להכיר במבקשת כיורשת של המנוח. בנסיבות העניין אין כל מניעה למתן צו ירושה שיכריז על בתו היחידה של המנוח, המשיבה מס' 2, כמי שיורשת את עזבון המנוח בשלמות. .3סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשתה של המבקשת להכריז עליה כיורשת של המנוח מכח סעיף 55לחוק הירושה. אני קובע כי בתו של המנוח, המשיבה מס' 2, הינה יורשתו היחידה של המנוח, ועל כן היא יורשת את העזבון בשלמות.ירושהידועים בציבור