אחת ההשלכות שיש לחוק יסוד זה היא ההכרה בזכות החוקתית, זכות הגישה לבית המשפט (דר' ש' לוין, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים, הפרקליט מב 451). קיומה של זכות זו נלמדת מהוראות סעיפים 3 - 7 לחוק היסוד האמור. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות הגישה לבית המשפט: 1. לפני בקשה לחייב את המשיבה בתשלום ערובה להבטחת הוצאות המבקשת. דין הבקשה להידחות. 2. ב"כ הצדדים התעלמו בסיכומיהם מחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפי סעיף 10 לחוק יסוד זה יש לפרש חקיקה הקודמת לחוק יסוד זה ברוח חוק היסוד (בג"ץ 2161/96 שריף נ' אלוף פיקוד העורף, פ"ד נ(4) 485, 490; דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589, 631, 633, 653 - 654), שהרי הסביבה הנורמטיבית של החקיקה הקיימת השתנתה לאחר חקיקת חוקי היסוד. 3. אחת ההשלכות שיש לחוק יסוד זה היא ההכרה בזכות החוקתית, זכות הגישה לבית המשפט (דר' ש' לוין, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים, הפרקליט מב 451). קיומה של זכות זו נלמדת מהוראות סעיפים 3 - 7 לחוק היסוד האמור. 4. זכות חוקתית זו באה בין היתר למנוע באמצעות תנאי סף מתובע עני לפרוס את עניינו באופן צודק ופומבי בפני ערכאה שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה (ראו גם Tribe, Constitutional Law, 2nd Ed. (1988) pp. 753 - 760; 1454 - 1461; 1640 - 1641). גם בית המשפט העליון בע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נ(4) 549 הכיר בזכות יסוד זו. 5. עוד לפני שנחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נקבע שאין בית המשפט משתמש בשיקול דעתו לחייב תובע במתן ערובה מהטעם שהינו עני ולא יוכל לשאת בהוצאות הנתבע אם תידחה התביעה, שכן בכך הוא נועל את שערי בית משפט בפני חסרי אמצעים (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 899). 6. מאחר שסיעה הינה גוף משפטי שאינו כשיר לכל פעולה משפטית (בג"ץ 823/90 סיעת בת ים נגד מבקר המדינה, פ"ד מד(2) 692, 695), מבקשת ב"כ המבקשת להחיל את סעיף 232 לפקודת החברות תוך שימוש בדרך של היקש. סתמה ב"כ המבקשת ולא פרטה מדוע יש להחיל את דין ההיקש במקרה זה ואני אינני מוכן להשלים את אשר החסירה על דרך ההיקש (ראו ע"א 3622/96 חכם נ' קופת חולים "מכבי", פ"ד נב(2) 638, 648 - 650). מכל מקום לדעתי, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש לתת לסעיף זה פירוש מצמצם וזאת בהתחשב בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (המאמר של ש' לוין, עמ' 458). 7. בנסיבות המקרה נראה לי שהמשיבה הצליחה להפריך את החזקה שקובע סעיף 232 האמור. המשיבה הראתה שיש ביכולתה לעמוד בהוצאות המשפט אם יוטלו עליה והא ראיה ששלמה את המחצית הראשונה של האגרה, ושאם מצבה הכלכלי אינו שפיר, הרי הוא נגרם עקב מחדלה של המבקשת שלא קיימה את התחייבויותיה כלפיה. די בכל אחת מטענות אלה וקל וחומר בשתיהן, כדי להפריך את החזקה שיש מקום לחייב את המשיבה במתן ערובה, בהנחה שקיימת חזקה שיש לחייבה בהפקדת ערובה (רע"א 7073/97 טלארט בע"מ נ' דיזינגוף סנטר בע"מ, תקדין עליון 98(1) 243). 8. העולה מהמקובץ, שדין הבקשה להידחות כאמור. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כדין.זכות הגישה לערכאות