בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כי התובעת הפרה את חוזה העבודה שלא בתום לב והתפטרה תוך גרימת נזק רב, זאת משסירבה לבצע את עבודתה הרגילה. בפני התובעת הוצבה אפשרות להמשיך ולבצע את העבודה, אך היא עזבה ולא שבה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת המעביד כי העובד התפטר: התביעות בתיקים אלה הן לפ"פ בסך 750, 3ש"ח, זאת על בסיס שכר ממוצע של 000, 3ש"ח ברוטו לתקופת עבודה מיום 2.6.94ועד .16.8.95כמו כן, נתבעים הפרשי שכר בסך 55ש"ח לחודש 8/95, זאת משהתובעת טוענת כי היתה צריכה לקבל שכר בשיעור 930, 1ש"ח וקיבלה רק 875, 1ש"ח ביום .17.10.95תביעה נוספת היא לפדיון 9ימי חופשה בשכר של 150ש"ח - סה"כ 350, 1ש"ח, דמי הבראה בסך 250, 1ש"ח והודעה מוקדמת בסך 000, 3ש"ח. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כי התובעת הפרה את חוזה העבודה שלא בתום לב והתפטרה תוך גרימת נזק רב, זאת משסירבה לבצע את עבודתה הרגילה. בפני התובעת הוצבה אפשרות להמשיך ולבצע את העבודה, אך היא עזבה ולא שבה. הנתבעת גם הכחישה את השכר שעל פיו נתבעים רכיבי התביעות; וטענה כי התובעת הועסקה בתעריף של 15ש"ח לשעה, 5שעות עבודה ליום, כאשר עבור שעות נוספות קיבלה שכר של 20ש"ח לשעה. הנתבעת גם ציינה את סיבת הפסקת עבודתה של התובעת בטפסים שנתבקשה לחתום לצורך המל"ל. ככל הנוגע לתביעות השכר, נטען כי, התובעת קיבלה את מלוא הסכומים שהיתה זכאית להם בגין חופשה שנתית, אם כדמי חופשה ואם כפדיון. באשר לדמי הבראה, הרי שאלה שולמו לתובעת, ולא ברור כיצד חישבה את הסכום הנתבע בכתב התביעה. באשר לסכום הנתבע בגין תמורת הודעה מוקדמת, נטען כי התובעת היא זו שהתפטרה ולכן אינה זכאית לסכום הנתבע; ומכל מקום, הסכום מוכחש. בתשלום שניתן לתובעת בגין שכר עבודה ב- 17.10.95נכללו גם תשלומים בגין חופשה שנתית ודמי הבראה. התובעת גם לא באה בדרישה לפ"פ עד .11/95 בדיון במעמד הצדדים חזרה התובעת על עילות התביעה, תוך שהיא מדגישה את העובדה כי פוטרה מעבודתה וכי שכרה בגין חודש 8/95שולם לה באיחור. התובעת הסבירה כי חישבה את השכר שהיתה זכאית לו עפ"י חישוב שכרה למחצית חודש בהתייחס לשכר חודש מלא בסך 850, 2ש"ח נטו (כפי שקיבלה בחודש 7/95). באשר לחופשה, אישרה כי ניצלה 6ימי חופשה בעת שנסעה לחו"ל, אך טענה כי בעת שהחנות היתה סגורה למשך שבוע, עקב חופשת הבעלים, היא הופיעה במשך שלושה ימים וביצעה עבודה. באשר לדמי ההבראה, טענה כי לא קיבלה כל תשלום והיא זכאית לסך 250, 1ש"ח בגין 5ימי הבראה. התובעת הכחישה, בחקירתה הנגדית, כי קרה שעזבה את העבודה בלא התראה או שנעדרה מהעבודה. באשר לארוע ביום האחרון לעבודה, טענה כי היא הסבירה למנהל הנתבעת כי התיקון שהוא מבקש בשרוול הבגד הוא בלתי אפשרי ותגובתו על כך היתה שהתובעת תלך מהמקום; ומשהמשיכה לשבת, חזר וביקש ממנה לעזוב את המקום. התובעת אישרה כי ראתה את שנרשם בטופס (נספח א' לכתב ההגנה) לגבי נסיבות הפסקת העבודה, אך לא הגיבה על כך משמאוד נעלבה. מטעם הנתבעת העידו מנהליה. המנהל מר ברבר ציין כי הוא זה שסיכם את תנאי העבודה עם התובעת, וכי הסיכום היה על 500, 1ש"ח בתוספת 500ש"ח בגין עבודות נקיון, וכי התובעת מעולם לא קיבלה שכר של 800, 2ש"ח נטו. לטענתו, כשהתובעת חדלה, לאחר מספר חודשים, לבצע את עבודות הנקיון, הועלה שכר השעה הנוספת. העד חזר וטען כי התובעת היתה בחופשה בעת שהחנות היתה סגורה במשך שבועיים עקב חופשת בעלי הנתבעת. המנהל הנוסף, מר X, טען כי ביום האחרון לעבודתה של התובעת הוא ביקש ממנה לבצע תיקון שיגרתי, אותו כבר ביצעה בעבר, אלא שהתובעת סירבה לבצע בטענה שהיא יודעת יותר טוב והיא לא מוכנה לבצע את התיקון. לטענתו, התובעת המשיכה לשבת ולא לעשות דבר ואז ביקש ממנה שוב לבצע את התיקון ויצא מהחדר וכשחזר שוב היא לא היתה במקום. לטענתו, הוא לא אמר לתובעת שתלך מהמקום, אלא רק שלא מעניין אותו דבר והתיקון חייב להתבצע. לטענתו, לא התכוון לפטר את התובעת. להלן החלטתנו:נ- לאחר ששמענו את עדויות התובעת והעדים מטעם הנתבעת, הגענו למסקנות כדלקמן: באשר לתביעות לפ"פ ותמורת הודעה מוקדמת: התובעת טוענת כי פוטרה מהעבודה באמירה של המנהל מר X - "שתלך מהמקום". לעומתה, גירסת הנתבעת היא כי התובעת בחרה לקום ולעזוב את מקום העבודה ואף לא דרשה פיצויים, משהיה ברור לה כי היא זו שעזבה ועד חודש 11/95כלל לא באה בדרישה לפ"פ. מהעדויות שהיו בפנינו התמונה שהתקבלה היא כי, התובעת ביום האחרון לעבודתה סירבה, גם על פי הודאתה, לבצע תיקון בשרוול בגד ומנהל הנתבעת, מר X, עמד על כך שתבצע את התיקון; עד כאן אין מחלוקת בין הצדדים. המחלוקת מתחילה מכאן ואילך, כאשר התובעת טוענת שמר X אמר לה לעזוב, ואילו הוא טוען כי רק דרש ממנה לבצע את התיקון והיא עזבה את העבודה בעת שיצא מהחדר. הגירסה שמתקבלת על דעתנו היא כי מר X דרש מהתובעת לתקן את השרוול, ולא - אמר לה לעזוב את העבודה. בנסיבות אלה, יש לראות, למעשה, פיטורין משבפני התובעת הועמדה הברירה לבחור בין תיקון הבגד והשארות בעבודה לבין פיטורין. הטענות שהועלו מטעם הנתבעת כאילו התובעת כבר קודם רצתה לעזוב את העבודה, נאמרו כדרך אגב במסגרת החקירה הנגדית של המנהל מר ברבר; ולא שוכנענו כי אכן התובעת היתה זו שרצתה לעזוב את העבודה. אשר על כן, אנו קובעים כי התובעת פוטרה מהעבודה, אלא שצודק ב"כ הנתבעת בטענתו בכתב ההגנה, כי התנהגותה של התובעת, בסירובה לבצע תיקון, היא בגדר "הפרת חוזה העבודה שלא בתום לב". הפרה זו עולה כדי הפרת משמעת המצדיקה הפחתת פ"פ כפי שנקבע בתב"ע מ"ה/256- 3דרור תמרי -נ- מרדכי פרידמן, מפי המותב ברשות כב' השופט פליטמן (לא פורסם). התובעת טוענת לשכר עבודה של 000, 3ש"ח ברוטו לחודש, אלא שלכך לא מצאנו ראיה כלשהי מעבר לטענתה בכתב התביעה. התובעת עצמה מסתמכת על שכרה בחודש 7/95 (בו קיבלה 650, 2ש"ח נטו, בעוד שלטענתה היתה צריכה לקבל באותו חודש 850, 2ש"ח נטו), כאשר התובעת עצמה מודה שהשכר כלל תוספת בגין שעות נוספות שבגינן שולם לה שכר גבוה יותר. הנטל להוכיח את גובה השכר הנטען היה מוטל על התובעת; ומשגם היא מודה כי, מעבר ל-220, 2ש"ח לחודש, קיבלה שכר שעות נוספות - אנו קובעים כי שכרה לחודש עבודה עמד על הסך 200, 2ש"ח. אשר על כן, משהתובעת עבדה שנה ו- 3חודשים, היתה זכאית היא לפ"פ בסך 750, 2ש"ח. בנסיבות סיום עבודתה, פ"פ יופחתו כדי חצי והיא זכאית, על כן, לפ"פ בשיעור 375, 1ש"ח. באשר לתמורת הודעה מוקדמת - הרי, משהתובעת סירבה לבצע את עבודתה, לא היה כל טעם למתן הודעה מוקדמת וממילא גם אין התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת. באשר לדמי הבראה: התובעת עבדה בחלקיות משרה של 5שעות מידי יום, 5ימים בשבוע; ולכן לפי היקף משרתה היתה זכאית ל- 2.5ימי הבראה לשנה, ולתקופת עבודתה ל- 3.25יום לפי תעריף של 200ש"ח, דהיינו 750ש"ח. באשר לטענת ב"כ הנתבעת כאילו דמי ההבראה שולמו במסגרת שכר העבודה לחודש 8/95- הטענה לא הוכחה בפנינו, משמטעם הנתבעת לא היתה כל הכחשה לגבי שעות העבודה שהתובעת הגישה במסגרת ת/ 1והמתאימות לשכר ששולם תמורתן. באשר ליתרת שכר 8/95: לתובעת שולם בגין חודש 8/95הסך 875, 1ש"ח. התובעת הגישה פירוט שעות עבודה על פי רישום שעשתה (אשר סומן ת/1), ממנו עולה כי עבדה עד יום סיום עבודתה  86.5שעות בפועל; ולכן השכר ששולם לה הוא בגין שכר העבודה בתוספת שכר השעות הנוספות. התובעת לא ידעה להסביר כיצד חישבה את תוספת השכר בסך 55ש"ח הנתבעים על ידה, זאת משההסבר שנתנה (בעמ' 1לפרוטוקול שורות 31- 30לענין זה) אינו מתאים לסכום הנתבע על ידה. משהנטל להוכיח את סכום התביעה מוטל על התובעת והיא לא עמדה בנטל זה, התביעה לתוספת 55ש"ח בגין שכר 8/95- נדחית. באשר לפדיון חופשה: משהתובעת עבדה 5ימי עבודה בשבוע ותקופת עבודתה השתרעה על 15חודש - היתה זכאית ל- 12.5ימי חופשה לכל תקופת עבודתה. התובעת אישרה כי ניצלה 3ימי חופשה ב- 9/94וכן אישרה כי העסק של הנתבעת היה סגור במהלך קיץ 95' למשך שבוע, והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי בעת שבעלי הנתבעת היו בחופשה היה לה מפתח להכנס לעסק ולעבוד במהלך אותו שבוע; ולכן אנו קובעים כי התובעת ניצלה 8ימי חופשה. לגבי יתרת הימים, הנטל היה מוטל על הנתבעת להוכיח ניצול החופשה. לא הוצג בפנינו רישום כזה, או רישום כלשהו המצביע על ניצול מלוא החופשה בפועל. לכן, אנו קובעים כי התובעת זכאית לפדיון 4.5ימי חופשה נוספים לפי תקופת עבודתה בסך 360ש"ח. לסיכום:נ- הנתבעת תשלם לתובעת: 1) פיצויי פיטורין בסך 375, 1ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.95ועד הפרעון. לא מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורין נוכח המחלוקת הממשית שהיתה באשר לנסיבות סיום עבודתה של התובעת ומשנקבע כי ביצעה הפרת משמעת. 2) פדיון חופשה בסך 350ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.95 ועד הפרעון. 3) דמי הבראה בסך 750ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.95ועד הפרעון. 4) הוצאות משפט בסך 250ש"ח. התפטרות