לאחר התאונה הופיעו סימנים של אי יציבות וסחרחורת, מלווים בבחילות בעיקר בשנויי תנוחה של הראש. למרות שבדיקת eng היתה בגדר הנורמה, מדובר ב- vertigo cervical כלומר, סחרחורת על רקע חבלה בע"ש צווארי שבא לידי ביטוי בזמן שינויים בתנוחת הצוואר, מלווה בהרגשת בחילה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סחרחורות אחרי תאונת דרכים: 1. התובעת ילידת 1943 נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 12.8.92. הנתבעת מודה בחבותה לפצות את התובעת בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, והמחלוקת בין הצדדים נסבה על שיעור נזקיה. 2. בהסכמת הצדדים מינה בית המשפט את פרופ' פינסטרבוש כמומחה בתחום האורטופדי. פרופ' פינסטרבוש לא קבע לתובעת נכות צמיתה, הוא קבע לה נכויות זמניות ובסיכום חוות-דעתו הוא כותב כלדקמן: "התאונה היתה מסוג הצלפת שוט והתובעת התלוננה על מיחושים בעורף סחרחורת ובחילה. בדיקה נוירולוגית היתה תקינה. הרופא המטפל העניק תעודות מחלה עד 16.10.92, נכותה בתקופה זו היתה % ... 100 כאבים ערפיים נמשכו כ- 6 חודשים לאחר תקופת אי הכושר ונכותה הזמנית היתה %20, לא נותרה נכות ... בתחום האורטופדי". ד"ר פינסטרבוש כאמור לא קבע לתובעת נכות צמיתה אך הוא המליץ על מנוי מומחה בתחום א.א.ג. ובהתאם להמלצתו מונה ד"ר דויטש אשר קבע בחוות-דעתו: "לאחר התאונה הופיעו סימנים של אי יציבות וסחרחורת, מלווים בבחילות בעיקר בשנויי תנוחה של הראש. למרות שבדיקת ה- eng היתה בגדר הנורמה, מדובר ב- vertigo cervical כלומר, סחרחורת על רקע חבלה בע"ש צווארי שבא לידי ביטוי בזמן שינויים בתנוחת הצוואר, מלווה בהרגשת בחילה". ד"ר דויטש קבע לתובעת % 10 נכות לפי תקנה 72(4) ב (I) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), המקנה נכות בגין: "פגיעה בחלק הוסטיבולרי בצורה קלה (קיימת סחרחורת, בחילה)". ב"כ הנתבעת זימנה את ד"ר דויטש להחקר על חוות דעתו ובסיכומיה היא טוענת שד"ר דויטש לא הבהיר כיצד הגיע למסקנותיו, טוענת לתיעוד רפואי דל בקשר לתלונות התובעת שהוו בסיס לחוות-דעתו ומבקשת להתעלם מקביעתו ולקבוע כי לתובעת דרגת נכות בשיעור %0. מקבלת אני שאכן לא תמיד תשובותיו של ד"ר דויטש היו מקובלות עלי שלא לאמר הנימה (ראה לדוגמא עמ' 3 שורות 3-1, עמוד 3 שורות 15- 13 עמוד 6 שורות 5-4 ועוד). ואולם, איני סבורה שחוות-דעתו וההבהרות שניתן לה בעדותו הם ברמה שמצדיקה התעלמות מקביעתו, קרי פסילתו ומנוי מומחה אחר תחתיו, שהרי ברור שבקשת הנתבעת להתעלם מקביעתו ולקבוע לתובעת % 0נכות אינה יכולה להתקבל, בקשתה יכולה להתקבל רק במובן זה שימונה מומחה חלופי, במיוחד על רקע העובדה שמנוי זה נעשה כאמור בשל הפניית האורטופד שמונה ע"י ביהמ"ש. בסיכומה של חקירה ארוכה מאוד הבהיר ד"ר דויטש את עצמו וכאמור נחה דעתי שניתן להסתמך על קביעתו, ד"ר דויטש הבהיר שלא נמצאו ממצאים אובייקטיביים בבדיקת .e.n.g שאם לא כן היה מקום לקבוע לתובעת נכות בשעור % 20 לפי סעיף קטן (,ii) של סעיף 72(4) ב' הנ"ל, ואולם הסעיף על-פיו הוא קבע נכות אינו דורש קיומם של ממצאים אוביקטיבים ובבדיקה שהוא ערך לתובעת הכוללת גם סיבוב הכסא והטיות חדות של הצואר הוא הבחין בתגובות המעידות על בעיה במערכת שווי המשקל ולדעתו מומחה יכול לאבחן האם מדובר בתגובות אותנטיות והוא הבחין על-סמך נסיונו המקצועי שהתגובות אכן אותנטיות ומעידות על בעיה במערכת שווי המשקל (עמ' 7 לפרוטוקול) ד"ר דויטש גם הבהיר בתשובה לשאלה כיצד משתלבת קביעתו עם קביעת פרופ' פינסטרבוש שכזכור לא קבע לתובעת נכות (אך המליץ על מנוי א.א.ג). (עמ' 8 לפרוטוקול). ביחס למשמעות הנכות שנקבעה לתובעת הבהיר: "מה הבעיה? שהם לא סתם יושבים אלא בתנועות חדות ומיוחדות של הצוואר... אני מדבר על זה שבתנועות מיוחדות אתה פוגע בווריד הנותן דם ואתה יכול להכנס לסחרחורת" (הדגשה שלי ב.כ) (עמ' 8 שורה 20 לפרוטוקול). 3. התובעת כבת 55 שנים, נשואה ואם לשלושה ילדים, עובדת כפקידה בסניף הדואר בהר-הצופים החל משנת 85, עיסוקה היום זהה לעיסוקה קודם לתאונה, התובעת טענה אמנם בתצהירה: "קשה לי מאוד לבצע את עבודתי במשך שעות בכל יום, בשל התופעות שהזכרתי ומשום שהעבודה כרוכה בישיבה מול שולחן ובעבודה עם מסמכים הדורשים גם כתיבה ורכינה..." (ס. 4 לתצהיר עדותה). היא טענה גם שנעדרת מהעבודה בשל התאונה ועוד הצהירה: "ברור לי לחלוטין שקידומי בעבודה נעצר ואינני יודעת מה יתפתח בעתיד שכן כאמור אני מתקשה בביצוע עבודתי" (הסיפא של ס. 4 לתצהיר עדותה). אלא שמתקשה אני לקבל דבריה, טענתה שקידומה בעבודה נפגע לא נתמכה בעדות כלשהי, במסמך כלשהו ולא רק זאת אלא שבחקירה נגדית ומבלי משים (לדברים שכתבה בתצהיר) סיפרה שלמן התאונה הועלתה בדרגה וכשנשאלה איך יכולה להתקדם לדרגת פיקוח (זו הדרגה מעבר לדרגה בה היא מצויה) השיבה שהיא יכולה להגיע לדרגת פיקוח, "אם אני אעבור מכרזים ואעבור למשרה מלאה ואשאף אז כן, אני לא יודעת אם צריך לעבור בחינות, או מה צריך לעשות" (עמ' 2לפרוטוקול). משמע, לא הפגיעה בתאונה מהווה מכשלה בפני קידום אלא סיבות רבות ואחרות, כמו התמודדות במכרז, מעבר לעבודה במשרה מלאה ורצון. לסיכום מה שהיה (קודם לתאונה) הוא שהווה (לאחר התאונה) מבחינת תפקוד התובעת בעבודה, התובעת מתמידה באותו מקום עבודה באותו היקף שעות, באותה משרה ואין בפני כל ראיה ששכרה או קידומה נפגע פגיעה כלשהי בשל התאונה. 4. דומני שהתובעת הרחיקה לכת בתיאור מצבה גם בתצהירה וגם בעדותה, מהתאור מצטייר שהיא איננה אלא "שבר כלי" והקורא מן הצד שלא היה מודע לחוות-דעת המומחים יכול לסבור כאילו היא סובלת מנכות בשיעור גבוה מאוד. לדוגמא כשנשאלה: "מה את לא יכולה לעשות?" השיבה: "דברים פשוטים, כמו לעמוד ליד הכיור, לטאטא את הריצפה, אני לא יכולה לעמוד 15דקות רצוף, קשה לי עם עמוד השידרה, עם הרגליים, אני לא יכולה לעמוד בצורה רצופה, הידיים כואבות, אני לא אחת מחזיקה דברים ומפילה אותם, יש לי זרמים מהיד עד הכתף והצוואר" (עמ' 7 לפרוטוקול). ועוד, מתקשה אני לקבל תיאור זה ודומיו ולסמוך עליו את ידי. ומכל מקום המגבלות שתוארו על-ידה אינן קשורות לנכות שנקבעה ע"י ד"ר דויטש. 5. אבדן שכר בעבר: יגעתי וחיפשתי וחזרתי ויגעתי וחיפשתי על בסיס מה דורשת ב"כ התובעת בסיכומיה אבדן שכר בעבר על בסיס שכר של 000, 2 ש"ח לחודש, "סה"כ 57 605X חודשים 485, 34 ש"ח" (עמוד 6 לסיכומיה) וכי נעלם ממנה שבנזק מיוחד עסקינן? התובעת אישרה בעדותה שקיבלה שכר מלא בתקופת העדרותה ולא העידה על נזק אחר כגון אבדן ימי מחלה. אעיר גם שהתובעת אמנם נעדרה מהעבודה, אך עלה שגם קודם לתאונה סבלה מבעיות לרבות כאבי גב ולא מצאתי קשר בין העדרותה לבין הנכות שנקבעה לה (עמ' 3 ו- 5 לפרוטוקול). 6. אבדן שכר בעתיד: כפי שכבר צויין לעיל, כמנהגה של התובעת קודם לתאונה כך מנהגה היום. דבר לא נשתנה, אולם המומחה מצא שהתובעת סובלת ממגבלה קלה וכאמור את קביעתו אני מקבלת, מה משמעות הנכות הקלה ממנה סובלת התובעת וכיצד זו תשפיעה על השתכרותה בעתיד? כל תשובה לשאלה זו איננה אלא השערה, יכול לדוגמא שבעתיד כשתבקש לעזוב את מקום העבודה תתקשה יותר מאחרים במציאת מקום עבודה אחר, יכול ותקדים לפרוש מעבודתה בשל מגבלתה? הכל בגדר השערות ו"השמא" עולה על ה"ברי", לא אחת ביטא ביהמ"ש את הקושי בקביעות שכאלה, כך למשל אומר ביהמ"ש: "המדובר הוא בנסיון להעריך ולקבוע עובדות, אשר הוודאות מהן והלאה, כשעובדות ניחושים ואומדנות משמשות בערבוביה, העיקר: כל שנחשב כצפוי היום, יכול להתברר עם השתנות העיתים והנסיבות, כמשענת קנה רצוץ להערכת הפסד כושר ההשתכרות" (ע"א 722/86 יונס נ. המאגר, פד"י מ"ג (3) 875, 878). ועוד אמר ביהמ"ש: "בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמים אנו בענינו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הוטל עלינו לגלות את צפונות-העתיד, עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה ואנו לא נביאים אנו ולא נביאים" (ע"א 2061/90 מרצלי נ. מ"י פד"י מ"ז (1) 802, 822) ועוד כהנה וכהנה. ובהולכי בשבילי "השמא" ובהעדר תשתית של "ברי" ובנסיוני לחזות ולשער כיצד תשפיע הנכות שתוארה לעיל על התובעת, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין אבדן כושר השתכרות בשיעור 000, 20 ש"ח. יוער כאן שב"כ התובעת לא מצאה לנכון להגיש תלושי שכר עדכניים ומבקשת את ביהמ"ש להצמיד שכרה של התובעת מערב התאונה ועל-פיו לבסס תחשיב אבדן שכר וזאת בניגוד להלכה הפסוקה (ראה: קציר, פיצויים בשל נזק גוף, עמ' 49ו - 259 והמובאות שם). 7. עזרה בבית: התובעת העידה שניזקקה לעזרת הזולת והעידה שבעלה וילדיה סעדו אותה, פרופ' פינסטרבוש הכיר בחודשיים אי כושר ועוד 6 חודשים נכות של % 20 ואני מוצאת לפסוק לתובעת בגין העזרה שקיבלה בתקופה זו מבני משפחתה, 000, 3 ש"ח. איני סבורה שיש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרה בבית לתקופה בה נקבעו לה % 10נכות לצמיתות והדבר נכון הן לגבי העבר והן לגבי העתיד, המדובר במגבלה קלה שבאה לידי בטוי בשנוי תנוחות חדות של הצואר ואין סיבה שהם ימנעו מהתובעת ביצוע פעולות נקיון ואחזקת ביתה. 8. הוצאות בדבר: שוב אזכיר לב"כ התובעת (ביחס לפרק 8בסיכומיה) שבנזק מיוחד עסיקנן ולא הוכח בפני שהתובעת הוציאה הוצאה כלשהי. 9. סוף דבר: מכל שנאמר לעיל אני פוסקת לתובעת פיצוי כדלקמן: 9.1 בגין הנזק הלא ממוני, בגין נכות בשיעור % 10 כקבוע בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות - דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו - 1976, בנכוי גיל ובתוספת ריבית כחוק מיום התאונה. 9.2 בגין אבדן השתכרות לעתיד - 000, 20 ש"ח. 9.3 בגין עזרה וסיעוד בעבר - 000, 3 ש"ח. מהסכומים הנ"ל ינוכו התקבולים שקיבלה התובעת מהמל"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אם לא קיבלה ינוכה הסכום שזכאית לקבל בסך 575, 9 ש"ח בהתאם לתחשיב המשערכת (נספחים ג' וד'). לסיכומי הנתבעת. על הסכום שנתקבל תוסיף הנתבעת תשלום הוצאות לתובעת וכן תשלום שכ"ט עו"ד בשיעור % 13 בתוספת מ.ע.מ כחוק. תאונת דרכים