קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיוורון בעין אחת עקב תאונת דרכים: השופט י' עמית: 1. המערערת 1 (להלן: המערערת), קטינה ילידת 1995, נפגעה בתאונת דרכים ביום 21.7.2002, וכתוצאה מכך התעוורה בעין ימין. המערערת והוריה, הם המערערים 2 ו-3, הגישו תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) ובית משפט קמא מינה מספר מומחים רפואיים. המומחה בתחום העיניים העמיד נכותה הרפואית הצמיתה של המערערת על 30% בגין איבוד ראייה בעין ימין ו-10% בגין פזילה, צניחת עפעף וצלקות קטנות באיזור ארובת העין הימנית. המומחה בתחום הנוירולוגי העמיד נכותה של המערערת על 20% בגין תסמונת פוסט-טראומטית, הבאה לידי ביטוי בחרדה, דיכדוך, עייפות, קשיי למידה, דימוי עצמי ירוד וחוסר ביטחון לפי סעיף 34ג לתקנות המל"ל. המומחית בתחום הנפשי העמידה את נכותה הרפואית של המערערת בגין תסמונת פוסט-טראומטית על 30% לפי סעיף 34ד לתקנות המל"ל, בחופף לנכות שנקבעה על ידי המומחה בתחום הנוירולוגי. 2. בית משפט קמא ביכר את חוות דעתה של המומחית בתחום הנפשי, והעמיד את הנכות הרפואית הכוללת של המערערת על 56%. את נכותה התפקודית של המערערת, וליתר דיוק, את אובדן כושר ההשתכרות, העמיד בית משפט קמא על 60%, ובהתאם לכך חישב את הפסד כושר ההשתכרות בעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק. תביעת המערערת לפיצוי בגין פגיעה לשידוך ראוי נדחתה, הן מאחר שלא ניתן לפסוק פיצוי בראש נזק זה בנפרד מראש הנזק של כאב וסבל, והן לגופה של תביעה. סיכומו של דבר, שלזכות המערערת נפסקו הסכומים הבאים: בגין הפסדי השתכרות בעתיד - 1,311,585 ₪; בגין כאב וסבל - 127,832 ₪; בגין עזרת ההורים בעבר - 30,000 ₪; בגין עזרת צד ג' בעתיד - 150,000 ₪; בגין טיפולים רפואיים בתחום הנפשי שלא במסגרת ציבורית - 20,000 ₪. סך הכל נפסק לזכות המערערת הסך של 1,639,417 ₪, והוקפא סך של 250,000 ₪ עד לקביעת המל"ל בתביעה לנכות כללית שתגיש המערערת עם הגיעה לגיל 18. על פסק הדין נסב הערעור והערעור שכנגד (לצורך הנוחות המערערת שכנגד תקרא להלן: המשיבה). 3. עיקר ערעורם של המערערים מתמקד בטענה כי היה על בית המשפט להעמיד את בסיס השכר של המערערת על שילוש השכר הממוצע במשק. זאת, בהתחשב בכך שחרף גילה הצעיר של המערערת בעת התאונה הוכח כי נתוניה האישיים עובר לתאונה היו הרבה מעבר לילד ממוצע. המערערת "קפצה" מכיתה א' לכיתה ג' בשל היותה ילדה מחוננת, ומחוות דעת פסיכולוגית שנערכה לה קודם לתאונה עולה כי ניחנה במנת משכל של 134. עוד נטען, כי היה על בית המשפט להעריך את שיעור נכותה התפקודית של המערערת ביותר מ-60%. כן הלינה המערערת על מיעוט הפיצוי בראש הנזק של עזרת צד ג' וטיפולים; על אי פסיקת תשלום בגין אבדן פנסיה; ועל כך ששכר הטרחה בשיעור 13% נפסק ללא מע"מ. בערעור שכנגד הלינה המשיבה על שיעור הנכות שנקבעה למערערת ועל פסיקת הפיצוי בגין עזרת צד ג', לאור טענתה כי אף אחד מהמומחים הרפואיים לא קבע כי המערערת תתקשה בעבודות הבית. 4. אקדים ואומר כי לא מצאתי ממש בערעור ובערעור שכנגד. דרכו של קטין ועתידו התעסוקתי מי ימוד ומי יעריך, והקושי אך גדל ככל שגילו של הקטין בעת התאונה נמוך יותר. המערערת אובחנה בגיל 7 כמחוננת, אך בנתוני פתיחה אלה לא סגי כדי לקבוע כי בבגרותה הייתה משתכרת יותר מהשכר הממוצע במשק. כך נקבע בע"א 9980/06 עיזבון המנוח אטינגר נ' עיריית ירושלים (לא פורסם, 26.1.2009) ובית המשפט חזר על הדברים בע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו (לא פורסם, 22.3.2009)[] (להלן: עניין פפו): "לא כל נתון אינדיבידואלי באשר לנפגע די בו כדי להוציאו מגדר אותה הנחת עבודה. יתרה מכך, גם הפוטנציאל האינדיבדואלי של האדם עצמו, הכולל את כושרו האינטלקטואלי, הוא נתון שקשה להישען עליו כסימן מובהק למסלול בו יבחר בבגרותו. 'כך למשל, אין לומר כי מי שמצטיין בלימודי המתמטיקה יבחר בהכרח במסלול העיסוק במדעים הריאליים, או כי אדם המצליח בלימודי ההיסטוריה בבית-הספר יבחר להשתכר בבגרותו מחקר העבר' (ע"א 9980/06 הנ"ל, בפיסקה 6). גם אדם בעל כישורים מיוחדים עשוי לנתב אותם למסלול שאין בצדו הכנסה גבוהה אך יש בו משום הגשמה של שאיפות אחרות, חשובות לא פחות. הצלחה בלימודים בבית-הספר, דרך משל, אינה מגדירה בהכרח סיפור חיים מסויים. יש צורך בנתונים אשר ככלל, מלמדים כי הנפגע, חרף היותו קטין, רכש לו בפועל 'היסטוריה תעסוקתית', לאמור, פיתוח כישורים מיוחדים שאינם מאפיינים ילד או ילדה בישראל, באופן רגיל, או שעסק בפועל בעיסוק שעשוי להמשך אל תוך חייו הבוגרים (שם, בפיסקה 7). אכן, ההלכה שנפסקה בפרשת אטינגר השנייה מכירה בקיומם של חריגים לכלל שלפיו הפסד ההשתכרות של ניזוק קטין יחושב לפי גובה השכר הממוצע במשק. אולם, המקרה שלפנינו אינו משתייך לסוג המקרים החריגים אשר הוכרו בפרשת אטינגר השנייה. זיהוי המקרים החריגים נעוץ בהבדל שבין חריג הנסמך על סיפור חיים תיאורטי לבין זה הנסמך על סיפור חיים שיש לו חיות. כל עוד סיפור החיים התעסוקתי של הקטין טרם החל להיכתב הרי שמכלול האפשרויות התעסוקתיות, שאותו משקף השכר הממוצע במשק, עודנו פתוח לפניו, לטוב או לרע. האופן הפתוח לפניו צריך שישקף את שקלול ההזדמנויות העומדות בפני אדם בישראל - כולן. לעומת זאת, אם בחר כבר הקטין באופן מובהק ומוחשי בכיוון תעסוקתי מסוים - אם קיימת בעניינו כבר "היסטוריה תעסוקתית", אם מצוי הוא כבר במסלול הנמשך אל העתיד - יש מקום ליתן ביטוי לבחירה זו בפיצוי בגין הפסד ההשכרות המוענק לו. [...] בענייננו, מדובר בילדה שגילה במועד אירוע התאונה היה בן פחות משתיים-עשרה שנים ואשר במועד התאונה טרם החל להיכתב ולו מקצת, סיפור החיים התעסוקתי שלה. בנסיבות אלה, אין בנתונים שנמסרו לגבי כישוריה ואופיה כדי להביא לחריגה מן הכלל הרגיל בדבר חישוב הפסד ההשתכרות לפי השכר הממוצע במשק". והדברים יפים לענייננו מדרך של קל וחומר, באשר בעניין פפו, הנפגעת הייתה כבת 12 בעת התאונה, בעוד שהמערערת הייתה כבת שמונה בלבד בעת התאונה. 5. דומה כי בית המשפט לא קמץ ידו כלל וכלל כשהעמיד את אובדן כושר ההשתכרות של המערערת על 60%. בית משפט קמא עמד על כך כי בחלוף כ-8 שנים מהתאונה, המערערת נחשבת גם היום לתלמידה מצטיינת למרות היותה הצעירה בכיתה. היא לומדת במגמת "ביו-רפואה", במסגרתה לומדים התלמידים מקצועות ריאליים ברמה של 5 יחידות לימוד, ומעדותה של המורה עולה כי היא מגלה  "חשיבה אנליטית ויכולת למידה וניתוח מהירים ויצירתיים, לרבות בסוגיות מתמטיות מורכבות". רוצה לומר, כי למרות הנכות הנפשית שנגרמה למערערת היא מצליחה להגיע להישגים מרשימים גם במומה. בע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן (לא פורסם, 12.9.2010)[] , עמדתי על הקושי להעריך את הפגיעה התפקודית בגין אובדן עין אחת וקבעתי "כלל אצבע" כלהלן: "ברוח הפסיקה דלעיל, אני סבור כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תיתכן סטיה למעלה או למטה". למרות הישגיה של המערערת לאחר התאונה, בית משפט קמא בחר שלא לסטות כלפי מטה מהנכות הרפואית לצורך הערכת אובדן כושר ההשתכרות, ואף "עיגל" כלפי מעלה ל-60% את אובדן כושר ההשתכרות. בכך איני רואה להתערב, בין היתר, נוכח ההלכה לפיה דרך המלך לגבי קטינים היא להשוות את הנכות הרפואית לנכות התפקודית (ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי (לא פורסם, 20.2.2008)[] ). 6. בהתחשב בכך שהמערערת לא קופחה כלל ועיקר בפיצוי בראש הנזק של  הפסד השתכרות, איני רואה טעם להידרש לסכום הזניח בגין הפסדי פנסיה (בהתחשב בהיוון לעתיד ובכך שיש להפחית הפרשות העובד בסך 5%). אף איני רואה מקום להתערבות בסכום שנפסק בגין עזרת צד ג', לא למעלה ולא למטה. שאלת המע"מ בגין שכר טרחת עורך דין נדונה בע"א 3454/11 בוקאעי נ' אביטל (לא פורסם, 11.10.2011)[] , ולעת הזו איני רואה להידרש שוב לסוגיה. 7. אשר על כן, הערעור והערעור שכנגד נדחים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.עינייםעיווריםתאונת דרכים