קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על 30 אחוז נכות בביטוח לאומי: 1. בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 8.12.00 אשר קבעה כי דרגת נכותו הצמיתה של המערער היא - 30% החל מ 1.8.97. 2. המערער נפגע בעבודה בברך שמאל ב 27.10.94. 3. למערער נקבעו שעורי נכות זמניים בתקופות הבאות: מ- 22.7.96 עד 21.10.96 100% מ- 22.10.96 עד 31.3.97 50% מ- 1.4.97 עד 31.7.97 30%. 4. המערער הגיש תביעה להחמרה והועדה מצאה ב 29.10.97 כי אין החמרה במצבו ולכן נכותו נותרה על 15%. 5. המערער הגיש ערר על החלטה זו והופיע בפני ועדת הערר ביום 25.2.98. 6. הועדה שמעה את תלונות המערער, לפיהן מאז התאונה אינו יכול ללכת, סובל מכאבים בכל הרגל, מתעייף בהליכה, הוא מתקשה בעלייה במדרגות, לא יכול להתכופף ומאז התאונה אינו עובד. 7. הועדה ראתה כי המערער משתמש במכשיר, בעמדו ברך שמאל נמצאת בכיפוף קל, על רגל ימין הוא עומד ביציבות, הולך בצליעה, משתמש בחגורת ברך, תנועות הפיקה היו חופשיות - דו צדדי, חריקות קלות, תנועות ברך ימין ° 130/ °0 - ברך יציבה, תנועות ברך שמאל ° 110 / ° 10, אי יציבות פנימית. הועדה אבחנה כי המערער הוא לאחר שבר פלאטו טריאלי משמאל. הועדה ביקשה צילום ברכיים עדכני, פענוע C.T שהמערער ביצע לפני כחודש, וכן תוצאות בדיקת R.S.D. 8. הועדה התכנסה ב 6.5.98 עיינה בדוח ארתרוסקופיה מיום 22.7.96 ובצילום. הועדה ביקשה כי המערער יבצע בדיקת M.R.I חוזרת וזאת לנוכח הסתירה בין הבדיקה הקלינית שנעשתה למערער בה לא נמצא נזק לרצועות אבל הממצא עולה מדוח הארתרוסקופיה. 9. הועדה התכנסה ב 4.11.98 ובדקה מחדש את המערער. בבדיקת M.R.I מיום 15.6.98 לא נצפה ממצא חריג במח העצמות, לא הודגם קו שבר במשטח הפרקי של הטביה, אין נוזל מוגבר בפרק ארטרופיה של שרירי ברך שמאל. הועדה עיינה בחוו"ד של דר' נוף מיום 17.9.96 ומצאה כי בבדיקה שביצע דר' נוף ב 9.9.96מסר על הגבלות בתנועה ° 110 / ° 5. בבדיקה שביצעה הועדה הברך ישרה כיפוף עד° 110. דר' נוף מסר על דלדול שריר ירך שמאל ב 3 ס"מ, הועדה מצאה 0.5 ס"מ בלבד. בשכיבה מצא דר' נוף תת פריקה של הטביה לאחור וסימן של לחמן חיובי, הועדה לא מצאה ממצאים אלו. הועדה הסכימה לקיומה של אי יציבות פנימית קלה ביישור הברך שמצא דר' נוף. הועדה לא מצאה אי יציבות בעת כיפוף של ° 30 שדר' נוף מצא במידה ניכרת. הועדה מסיקה כי כנראה קיימת הטבה מיום הבדיקה של דר' נוף לעומת הבדיקה של הועדה, וה MRI. הועדה ביקשה להפנות את צילומי ה MRI לדר' רוסו שביצע הצילומים, כדי שיתייחס למצב המינסקוסים אותם לא ציין בפיענוח. 10. הועדה התכנסה ב 6.1.99 והחליטה כי חלה החמרה במצבו של המערער ומבחינה זו קיבלה את חוות דעתו של דר' נוף בחלקה. שעור נכותו נקבע לפי פריט 35 (1) (ג) בשעור 20%. הועדה ביקשה להתייעץ עם ועדת הרשות בקשר להפעלת תקנה 15. 11. ב 14.2.99 התכנסה ועדת הרשות והמליצה כי יש להפעיל תקנה 15 במחצית. 12. הועדה התכנסה ב 8.12.99, קיבלה את חוות דעת הרשות לענין תקנה 15% והגדילה את נכותו של המערער ב 50% כך ששעור נכותו עמד על 30% החל מ 1.8.97. 13. נימוקי המערער המערער טוען כי לא קיבל בגין שעורי הנכות הזמנית כל גמלה. המערער מלין כי הנכות של 30% שנקבעה ע"י הועדה לא חלה מיום התאונה. עוד מלין המערער כי הועדה לא קיבלה את חוות דעתו של דר' נוף שקבע לו נכות בשעור 45%. 14. טענות המשיב הועדה דחתה את האמור בחוות דעתו של דר' נוף מאחר והגיעה לממצאים שונים מאלו שהגיע אליהם ועל כן יצאה ידי חובת ההנמקה. 15. הכרעה ראשית, יש להבהיר כי ביה"ד דן בהכרעת הועדה הרפואית לעררים מיום 8.12.99 שאמנם החלה בדיון ב 25.2.98 ועל כן כל חמשת פרוטוקולי הועדה עומדים לבחינת ביה"ד. מבחינה זו טענות המתייחסות לאי קבלת גמלה בגין תקופת הנכות הזמנית, מקומן אינו בדיון זה. יש לציין כי המשיב הודיע לביה"ד כי בקשר לתקופה הקודמת שמיום 22.10.96 ועד 31.7.97, הכיר במערער "כנכה נזקק". 16. עוד יש לציין כי משנקבעו למערער דרגת נכות זמנית, הרי שהועדה שהתכנסה בשל תביעת המערער להחמרה לפי תקנה 36, קובעת שעור נכות מאז תום הנכות הזמנית דהיינו 1.8.97 ולא מיום התאונה שאז נקבעו למערער שעורי נכות גבוהים יותר. 17. הועדה התייחסה בפרוטרוט לחוות הדעת של דר' נוף בישיבתה מיום 6.1.99 והגיעה לממצאים שונים מאלו אליהם הגיע דר' נוף וזאת על יסוד הקביעה שחלה הטבה במצבו של המערער. יחד עם זאת, הועדה הסכימה לחלק מהממצאים המופיעים בחוות דעתו של דר' נוף ולכן גם ציינה בהחלטתה האחרונה, כי קיבלה בחלקה את חוות הדעת. 18. משמצאה הועדה כי הממצאים הרפואיים שקבע דר' נוף שונים מאלו שנמצאו בבדיקתה שלה, מובן מאליו שמסקנותיה תהיינה שונות ממסקנותיו, וקביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת ההנמקה הקבועה בתקנה 24 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ) התשט"ז - 1956. 19. אשר על כן, אין מקום להתערב בהחלטת הועדה הואיל ולא נמצאה כל טעות משפטית בהחלטתה. 20. הערעור נדחה. 21. אין צו להוצאות. אחוזי נכותערעורנכות