פגיעה בשמיעה עבודות ריתוך

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בשמיעה עבודות ריתוך: 1. התובע, יליד 3.8.39, רתך במקצועו. בין השנים 1991-2002 (למעט הפסקה בת ארבעה חודשים) עבד במקצועו אצל הנתבעת. לטענתו בזמן עבודתו אצל הנתבעת עבד בתוך אולמות סגורים ונחשף לרעש בעצמה גבוהה. כתוצאה מהחשיפה נפגע כושר עבודתו עקב ליקוי בשמיעה וטינטון שנגרמו לו כתוצאה ממנה. 2. התובע נבדק על יד פרופ' יואכימס, מומחה בתחום אף-אוזן וגרון, אשר היה בדעה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 14.5% (משוקללת) בגין ליקוי בשמיעה (5% לפי סעיף ב-2(1)72 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1958) ובגין טינטון (10% לפי סעיף II ד(4) 72 לתקנות הנ"ל). לדעתו הנכות הנה עקב תנאי עבודתו אצל הנתבעת. 3. מטעם הנתבעת נבדק התובע על ידי ד"ר אביב ז"ל אשר לא חלק על שיעור הנכות ברם לא מצא קשר סיבתי בין הנכות לבין תנאי עבודתו אצל הנתבעת. לדעתו סביר להניח כי נכותו הצמיתה של התובע הנה תוצאה מחשיפתו לרעש בעת עבודתו בעבודה דומה בארץ מולדתו אוקראינה או מתאונה מסוג צליפת שוט בה נפגע בשנת 1999 או אף כתוצאה מתהליך טבעי בשל גילו. ד"ר אביב ז"ל צירף לחוות דעתו ספרות מקצועית התומכת בדעתו. 4. התובע הגיש תובענה זו לתשלום פיצוי נזיקין נגד מעבידתו וזו שלחה הודעה לצד שלישי נגד שלוש מבטחות עמן התקשרה בחוזה ביטוח אחריות מעבידים במשך תקופת עבודתו של התובע במפעלה. עם שתיים משלוש המבטחות הושג הסדר ולכן לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיון ואילו הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ התגוננה מפני התובענה נגדה וכפרה בחבות. לדעתה, הנזק אם נגרם במהלך עבודת התובע אצל הנתבעת התגבש בטרם נכרת חוזה ביטוח עמה. 5. הצדדים הסכימו כי אכריע בתובענה, לרבות הליכי צד שלישי, על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט וסיכומי טענות באי כחם. 6. לגרסת התובע נגרמה נכותו הצמיתה בזמן עבודתו אצל הנתבעת ועקב עבודתו. גרסה זו מושתתת למעשה על חוות דעת פרופ' יואכימס אשר מצא כאמור קשר סיבתי בין הנכות ממנה סובל התובע לבין חשיפתו לרעש בזמן עבודתו אצל הנתבעת. קביעה זו אינה עומדת על בסיס איתן שכן מבוססת כל כולה על דברי התובע עצמו ומבלי שהוצג בפני המומחה תיעוד רפואי רלוונטי. כך למשל הניח פרופ' יואכימס כי בארץ מולדתו עבד התובע במקצועו ברם היה חשוף לרעש מופחת כי עבד בחללים פתוחים, עובדה שאין לה כל תימוכין. הנסיון להרחיק את התובע מעבודה במקום רועש (ראה טענת בא כח התובע בסיכומיו כי באוקראינה עבד כטכנאי ולא כרתך) מעמיד את גרסתו בספק. 7. כמו כן הניח פרופ' יואכימס כי לתובע עבר רפואי "נקי" ואילו מתיקו הרפואי עולה כי בשנת 1992 היה מעורב בתאונת דרכים בה נחבל חבלה בלתי ישירה בצוואר ומאז התלונן על הפרעות בשמיעה. פרופ' יואכימס גם מתעלם מהשפעת הגיל כגורם אפשרי להפרעות בשמיעה שנתגלו אצל התובע. 8. די בשני אלה כדי לקבוע כי אין להסתמך על חוות דעת פרופ' יואכימס לשם קביעת קשר סיבתי בין הנכות לעבודתו של התובע אצל הנתבעת. על כך ניתן להוסיף כי אין ראיה כי עצמת הרעש במקום עבודת התובע עלתה על המותר וממילא לא הוכח כי לא היה די באמצעי ההגנה שסופקו (אטמי אוזניים, ראה חוות דעת פרופ' יואכימס). 9. לפי חוות דעת ד"ר אביב ז"ל, הנתמכת בספרות מקצועית ולא נסתרה על ידי התובע אף כי עמדה בפניו טרם השגת ההסדר הדיוני והגשת הסיכומים, מלבד החשיפה לרעש קיימים גורמים נוספים לירידה בכושר השמיעה ולטנטון. כמו כן לפי חוות דעתו אם הגורם הוא חשיפה לרעש הרי שהנזק מתגבש בעשר עד חמש עשרה שנים ראשונות של החשיפה. במקרה דנן היה התובע חשוף לרעש במשך שלושים וחמש שנה טרם תחילת עבודתו אצל הנתבעת כך שסביר להניח שהנזק נגרם במהלך תקופה זו והתגבש לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעת. 10. מעבר לכך, הן גורם הגיל והן חבלות בלתי ישירות בצוואר משפיעות על כושר השמיעה ועל תופעת הטנטון. כל אדם, יהיה עיסוקו אשר יהיה, עלול לסבול עם השנים מירידה בכושר השמיעה כתוצאה מתהליך טבעי. בעת הבדיקה היה התובע בעקומת גיל המתאימה לתופעה. כמו כן הוכח כי התובע נחבל בתאונת דרכים בשנת 1992 (כעולה מהתיעוד הרפואי) או בשנת 1999 (כמצוין בחוות דעת ד"ר אביב מפי התובע) בה נחבל חבלה בלתי ישירה בצוואר. שני אלה ביחד עם העדר הוכחה לפיה אכן נחשף התובע במהלך עבודתו אצל הנתבעת לרעש מזיק מביאים למסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי בין הנכות לבין עבודתו אצל הנתבעת. 11. בהקשר לכך יצוין, כי התובע, מטעמיו הוא, בחר שלא להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. לו סבר התובע שנפגע בעבודה אין הסבר מדוע יבחר שלא לממש את זכויותיו הסוציאליות לאחר שהפריש במשך כל שנות עבודתו דמי ביטוח לאומי. המנעותו ללא כל הסבר מלעשות כן פועלת לרעתו. למותר לציין, כי לו קבעתי שקיים קשר סיבתי וכי נכותו הנה תוצאה מפגיעה בעבודה, היה מקום לניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי. 12. גם לעניין הנזק לא הוכיח התובע את תביעתו. בשנת 2000 פוטר התובע מהעבודה אצל הנתבעת, כעבור ארבעה חודשים שב לעבודה ופוטר שוב כעבור שנתיים בקירוב. אין ראיה כי יש קשר בין מצבו הרפואי לבין פיטוריו. נהפוך הוא. לו פוטר בשל מצבו הרפואי ניתן היה למצוא תימוכין לכך בתיקו הרפואי אצל הנתבעת או אצל רופא תעסוקתי, ולא הוגשה ראיה בכיוון זה, מה גם שחוות דעת פרופ' יואכימס ניתנה ביום 13.5.00 קרי בסמוך לפיטוריו בפעם הראשונה. זאת ועוד, העובדה שכעבור ארבעה חודשים שב לעבודה תומכת אף היא במסקנה כי סיבת הפיטורין נעוצה בסיבות שאין להן קשר למצבו הרפואי של התובע. 13. לאחר פיטוריו מהנתבעת החל התובע לעבוד במקום אחר בהיקף משרה מצומצם. צמצום היקף המשרה אינו מלמד על קשר סיבתי למצבו הרפואי. לא זו בלבד שהתובע לא הציג תיעוד רפואי התומך בטענה אלא שלאחר פיטוריו שב לעבודה מלאה אצל הנתבעת וצמצם את משרתו רק בהמשך. לא מן הנמנע כי שיקולי מס או אילוצי המעביד הנוכחי הניעו אותו לעבוד במשרה חלקית. 14. התובע לא הוכיח נזק ממוני אחר, כגון הוצאות רפואיות, הנובעות ממצבו. לו נזקק לטיפולים רפואיים היו מכוסים במלואם על ידי המוסד לביטוח לאומי. 15. בנסיבות אלו לו נתקבלה התובענה היה מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בלבד בניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי. 16. נוכח מסקנתי דלעיל דין התובענה להדחות וממילא יש לדחות את ההודעה לצד שלישי. לו קבלתי את גרסת התובע הייתי מחייבת את הצד השלישי (הכשרת היישוב) להשתתף ברבע מהפיצוי שכן לא ניתן היה לקבוע מה מידת ההשפעה של חשיפה לרעש בתקופה בה היתה הנתבעת מבוטחת אצל הצד השלישי. 17. סוף דבר - התובענה נדחית וכך גם ההודעות לצד שלישי. נוכח הדרך הדיונית לה הסכימו הצדדים וקביעתי בסעיף 16 דלעיל יישא כל צד בהוצאותיו. ריתוךשמיעה