קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים מאולם אירועים: .1התובע תובע מאולמי דליה לחתונות בע"מ (להלן:ו"הנתבעת"): פיצויי פיטורים; פדיון חופשה ודמי הבראה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על המגיע לו לטענתו (ראה כתב תביעה, והצהרת בא כוחו, בדיון מיום 21.10.93על מחיקת סעיפים מכתב התביעה - פ: 1ש: 28-29). הנתבעת, בכתב הגנתה, מודה שהתובע עבד אצלה משנת 1981, אולם מכחישה שבינו לבינה שררו יחסי "עובד" "מעביד" (ראה סעיף 8לכתב ההגנה), ואת חבותה לשלם לו סכום מהסכומים שהוא תובע (ראה סעיפים 9, 10, 4ו- 5לכתב ההגנה). .2נדון תחילה בשאלת קיומם של יחסי "עובד" "מעביד" בין הצדדים: א.אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע לא היה מעולם בעל מניות או דירקטור בנתבעת וכי אשתו בעלת 5אחוזים ממניותיה (ראה ת/2). ב. התובע העיד בביה"ד שהוא עבד בנתבעת כפועל משנת 81' ועד .1990(פ: 7ש: 23-24), וכי אין זה נכון שהוא השתתף בישיבות הנהלתה, אלא אשתו היתה באה ויושבת שם (פ: 11ש: 15-16), עוד הכחיש בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת, שהוא היה מקבל את שיק המשכורת, חותם עליו ומחזירו לנתבעת (פ: 11ש:24-26). ג. עד הנתבעת מר מעיד שהיתה חלוקה של העבודה באולם השמחות ע"י הנתבעת, בין נציגים של בעלי המניות שהרכיבו את הנתבעת, כאשר כל אחד מהם היה ממונה על תחום אחר. כך התובע היה ממונה על המטבח ועל העובדים, העד היה ממונה על המחלקה המשפטית, פרסום ושיפוצים במקום, אחר על הקניות ואחר על המשרד והאולם (פ: 14ש: 22-26). עוד מעיד מר מנצו'רי שכל אחד מנציגי בעלי המניות קיבל משכורת, לא לפי חלקם של השולחים במניות הנתבעת אלא לפי מספר הנציגים. כך כ"א משני נציגים שייצגו כ- 45אחוזים ממניות הנתבעת קיבל שתי משכורות, בעוד שהתובע שייצג כ- 5אחוזים קיבל משכורת אחת (פ: 15ש: 3-8). ד. מבקש ב"כ הנתבעת שנגזור אנלוגיה מהכללים בדבר מעמד דירקטור ובעל מניות בחברה ונחיל על התובע את הכללים לפיהם אין דירקטור או בעל מניות בחברה - נחשב לעובד החברה. ה. אכן ההלכה היא שנקודת המוצא היא שהיחסים בין חברה ובין בעלי מניותיה אינם יחסי עובד מעביד, אולם יתכנו מצבים שדירקטור יהיה "עובד" אם יוכח כי קיימת הפרדה מבחינת מהות הקשר המשפטי בין השניים (ראה דב"ע נד/195- 02צבי סוקולובסקי ואח' נ' המל"ל (טרם פורסם) ופסקי הדין שצוטטו בו) - אגב בהקשר זה נציין שבפסה"ד האמור הובאה גם גישה - שאינה מקובלת על ביה"ד לעבודה - אשר לפיה "דירקטור שעיסוקיו בחברה כוללים ניהול יומיומי ושוטף לעובד יחשב... ". ו. המבחן העיקרי כדי לקבוע האם קיימת, במקרה נתון, מערכת מקבילה של יחסים בין מנהל חברה ובעל מניות שלה, ככאלה וגם כיוצרים יחסי "עובד" ו"מעביד" היא האם היחסים בין החברה והדירקטור, והחברה והעובד" ניתנים להפרדה (ראה דב"ע נג/128- 02שלמה טל - המל"ל (טרם פורסם). ז. בעניננו משאין חולק שהתובע מעולם לא היה בעל מניות או דירקטור בחברה, הרי מעצם העובדה שביצע עבודה עבור הנתבעת - יש להתייחס למעמדו בביצוע העבודה, ככזה, ואין מקום לבחינה האם יחסיו עם החברה ניתנים להפרדה ממעמדו האחר בה (כבעל מניות או דירקטור), כיוון שאין לו מעמד אחר בנתבעת. ח. הוסף לכך את העובדה שהוכח שהעבודה שביצע התובע בנתבעת, היתה חלק מהמערך הארגוני שלה (אחריות על המטבח והעובדים באולם השמחות) וכי הוא קיבל משכורת שהיתה מעל ומעבר לחלקה של אשתו במניות החברה (חמישה אחוזים) כאשר משווים אותה למשכורות שקיבלו אחרים "שייצגו" 45אחוזים מבעלי מניות הנתבעת - ותמצא התמונה השלמה לקביעה שהתובע היה בגדר "עובד" בנתבעת. ט. לפיכך אנו קובעים שהתובע היה "עובד" הנתבעת. .3זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולפדיון חופשה שנתית: א. סעיף 1בחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963(להלן:ו"חוק פ"פ") קובע את הזכות למי שעבד "אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר" לקבל פיצויי פיטורים מהמעביד שפיטרו. סעיף דומה נמצא בחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951(להלן:"חוק החופשה") בו נקבע (בס"ק א) "אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא... " (ההדגשה נוספה). ב. הלכה היא שהרעיון העומד מאחורי ההוראות הדומות בשני החוקים הנ"ל הוא "שקיימת זיקה בין העובד לבין "מקום העבודה" (ראו ע"א 415/90מזרחי ואח' נ' הנאמן על נכסי אריה שטנצר - פושט רגל, פ"ד מו' (4) 661, 606). ועוד קובע ביה"מ העליון בפס"ד מזרחי הנ"ל: "... הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש, אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה ולמרות חילופי המעבידים" (ההדגשה נוספה). ולסיכום, ענין זה, קובע שם ביה"מ העליון: "משנוצרו נסיבות של חילופי מעבידים ומתעוררת השאלה אם אכן נוצר חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש, יש להיזקק בראש ובראשונה לאומד דעתם של הצדדים. אומד דעתם מתבהר על בסיס מכלול הראיות והאינדקציות המתבררות בפני בית המשפט" (שם בעמ' 607מול האות "ה"). .4נבחן, איפוא, את הראיות שהובאו בפנינו בענין זכויות אלה, תחילה זכותו לפיצויי פיטורים: א. התובע בעדותו מודה שבשנת 1990הושכר אולם האירועים שניהלה התובעת לחברה אחרת - "דליה מרכז אירועים 1990בע"מ" (להלן: "מרכז אירועים") והוא המשיך לעבוד באותו מקום עד מלחמת המפרץ (עמ' 7לפרוטוקול ש:26-28). בחקירה נגדית אישר התובע שכשהנתבעת הפסיקה להפעיל את האולם הוא המשיך לעבוד באותו מקום ובאותה עבודה ואת המשכורת קיבל מדליה מרכז אירועים 1990בע"מ (פ: 9ש: 22-24). עוד מוסיף התובע ומעיד שלאחר עבודתו במרכז אירועים הוא המשיך לעבוד, באותו מקום ובאותה עבודה, כאשר האולם הופעל ע"י חברה שלישית שנקראה פסטיבל והוציאו אותו החוצה. (פ: 8ש: 10-13). יחד עם זאת, כך מעיד הוא, הוא תובע פיצויי פיטורים מכיוון שרוב שנות עבודתו עבד בנתבעת, וכי לכן הוא תובע ממנה פיצויי פיטורים מה גם שהובטח לו שהוא יקבלם (פ: 8ש: 10-14) (ההדגשה נוספה). ב. עד הנתבעת, נשאל בחקירה נגדית, האם נכונה העובדה שבחוזה השכירות שנחתם בין מרכז האירועים לבין הנתבעת, נאמר שהנתבעת מתחייבת לפטר את כל העובדים ולשלם להם פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות, והאם סעיף זה חל גם על התובע, תשובתו היתה חיובית לגבי כל העובדים, ובשלילה לגבי התובע כיוון שסעיף זה לא חל על אותם מנהלים שהיו נציגי בעלי המניות (פ: 16ש:4-15). ג. מעדיפים אנו, את עדות התובע שהובטחו לו פיצויי הפיטורים, מהנתבעת, על פני עדות הנתבעת. הן כיוון שהתובע העיד על ההסכם לתשלום פיצויי פיטורים שהיה לו עם הנתבעת, והן מכיוון שעד הנתבעת הודה בכך שסוכם, והענין מצא ביטוי בהסכם שכירות שחתמה הנתבעת עם מי ששכרה ממנה את אולם השמחות, שישולמו על ידי הנתבעת פיצויי פיטורים לעובדי הנתבעת. לא ירדנו לשוני שבין התובע ליתר העובדים, ומנין יודע אותו עד את שסוכם, ספציפית, עם התובע, שמעיד כאמור שלו הובטחו פיצויי פיטורים. ד. לפיכך קובעים אנו שהוכח שהיה הסכם בין הצדדים שהתובע יקבל מהנתבעת פיצויי פיטורים עם סיום עבודתו אצלה. זאת כמו ההסכם שהוחל על יתר העובדים, עם השכרת אולם השמחות, לאחר. זכות שניתן ללמוד עליה כיוון שעוגנה, בכתב, בהסכם השכירות שנחתם בין הנתבעת לבין מרכז האירועים. כלומר הוכחה זכותו של התובע לפיצויי פיטורים לא מכח הוראת חוק פ"פ אלא מכח ההסכם, שהוכח קיומו בין הצדדים. ה. לא נסתרה עדות התובע שמשכורתו החודשית האחרונה הסתכמה בסך -.060, 4ש"ח (ראה ת/1) ויש לקבלה כמהימנה (פ: 8ש: 23-26). עוד אין מחלוקת שהתובע עבד בנתבעת מתחילת שנת 1981ועד סוף שנת . 1989 ו. אשר על כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך -. 540, 36ש"ח. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ- 1.1.90ועד לתשלום המלא בפועל. .5הזכאות לפדיון חופשה: א. תביעת התובע בפנינו היא לפדיון חופשה ולא לדמי חופשה (ראה סעיפים 10ו- 13לחוק החופשה. ב. הזכות לפדיון חופשה קמה לעובד, רק במקרה שחדל לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד (סעיף 13לחוק החופשה). ג. משאין מחלוקת שהתובע המשיך לעבוד באותו מקום עבודה לאחר תום תקופת עבודתו בנתבעת (ראה לעיל סעיף 4א' לפסה"ד) ומשקובע חוק חופשה שנתית הנ"ל שאת מנין ימי החופשה לו זכאי עובד מונים לפי ותקו "... במקום עבודה אחד... "(סעיף 3א' לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951) הרי שלא הוכחה זכותו של התובע לפדיון חופשה מהנתבעת, כיוון שהמשיך לעבוד במקום עבודה אחד, גם לאחר שהנתבעת עזבה את מקום העבודה. ד. יצויין שהשוני בעניננו, בין פדיון החופשה לבין זכות התובע לפיצויי פיטורים נעוץ בכך, שבמקרה האחרון הוכח, כדבעי, בפנינו שהוסכם בין התובע לנתבעת שישולמו לו פיצויי פיטורים. לעומת זאת, לא נטען ולא הוכח בפנינו שהתובע יצא לחופשה, ולא קיבל דמי החופשה. כמו כן לא הוכחה זכותו לפדיונם של ימי חופשה, לכן תביעתו זו תדחה. ה. סוף דבר בענין זה: תביעת התובע לפדיון חופשה נדחית. .6זכאותו של התובע לדמי הבראה: א. אין חולק שמסוף שנת 1989לא עבד התובע יותר בנתבעת. ב. במועד זה, עפ"י ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה שהיו בתוקף, לא היתה זכאות לפדיון דמי הבראה, לאחר תום יחסי "עובד" ו"מעביד". (דב"ע תשן/74- 3מיכאל זדה - שולמית לור ואח' פד"ע כא' 475, 478). ג. לפיכך נדחית תביעתו זו של התובע. .7סוף דבר. תביעותיו של התובע לפדיון חופשה ודמי הבראה נדחו, והוא זכה בתביעתו לפיצויי פיטורים, לפיכך ישא כל צד בהוצאותיו.פיצוייםאולם / גן אירועיםפיטוריםפיצויי פיטורים