קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלת רשומות רפואיות: 1. בתיק העיקרי (ה"פ 793/0), עתרו המבקשים לבית המשפט כי יצווה, במעמד צד אחד, על המשיב להמציא לידיהם לאלתר את כל הרשומות המקוריות של המבקשת 1 (להלן המבקשת) הנמצאות בחזקתו או בחזקת מי מטעמו. בד בבד, הגישו המבקשים בקשה (בש"א 8523/01), בה ביקשו מבית המשפט שיצווה על המשיב להימנע מכל שינוי ברשומות הרפואיות של המבקשת אשר ברשותו, להפקידן במזכירות בית המשפט ולאפשר למבקשים לצלמן. 2. שתי הבקשות מתבססות על עובדות וטענות זהות כדלקמן: ביום 27.8.01 מת עוברה של המבקשת, בעוד המבקשת מאושפזת אצל המשיב לקראת לידה צפויה (להלן: האירוע). על פי הנטען בבקשות, הקים בית החולים ועדת בדיקה לחקירת נסיבות האירוע ולבחינת הטיפול שניתן למבקשת. ביום 11.9.01 פנה ב"כ המבקשת למשיב על מנת שיומצאו לו כל הרשומות מכל סוג שהוא המתייחסות למבקשת ו/או לעובר, לרבות בדיקות מעבדה, העתק הדיווח למשרד הבריאות, עדויות רופאים, סיכומי ועדת הבדיקה או הליכי משמעת אחרים (ראה: מכתב מיום 11.9.01 צרופה א' לבקשה). לטענת המבקשים, עד ליום הגשת הבקשות דרישתם לא נענתה. כתוצאה מכך, התעורר אצל המבקשים חשד כבד כי המשיב מונע מהם את הרשומות הנזכרות, במטרה לשנותן או להעלימן וזאת בכדי לקדם את הגנתו המשפטית מפני תביעה נזיקית צפויה. על פי הנטען בבקשות, הרשומות חיוניות לביסוס התביעה הנזיקית אותה מתכוונים המבקשים להגיש כנגד המשיב ועומדת להם זכות לקבלן לידיהם, בין היתר, מכוח הוראת סעיף 18 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996. 3. ביום 31.10.01 נעתרתי לבקשה בבש"א 8523/01 ובהתאם לזאת, הוריתי בצו, מיום 14.11.01, כי על המשיב לשמר את כל הרשומות המבוקשות, להפקידן במזכירות בית המשפט וכן לאפשר למבקשים לצלמן. כאופציה חלופית ועל מנת להקל על מזכירות בית המשפט, קבעתי כי המשיב: "יאפשר לב"כ המבקשת לצלם את החומר המצוין לעיל בכפוף להמצאת כתב ויתור על סודיות רפואית" (להלן: הצו). המשיב הגיש בקשה לביטול הצו האמור, בה טען, כי טענות המבקשים משוללות כל יסוד עובדתי, ועולות לכדי הוצאת דיבה, באשר המבקשים קיבלו לידיהם העתק מלא מתיקה הרפואי של המבקשת אצל המשיב, עוד ביום שחרורה מהאשפוז - 29.8.01. עוד נטען, כי הסמכות העניינית לדון בבקשות נתונה לבית המשפט השלום כמצוות סעיף 18 לחוק זכויות החולה. בקשתו נדחתה ביום 23.12.01. יצוין, כי ביום 1.11.01 העבירה נציגת המבטחת של המשיב למבקשים את מה שלטענתה מהווה את "כל התיק הרפואי הרלבנטי" אשר הועבר אליהם מהמשיב. בתיק האמור, נמצאו שני מסמכים נוספים שלא היו קיימים בתיק הרפואי שנמסר למבקשים ביום שחרור המבקשת, והם: טופס בדיקות מעבדה וכן תעודת שחרור ליולדת. 4. המבקשים לא הסתפקו בזאת, והגישו בקשה נוספת, הפעם על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט (בש"א 878/02). בבקשה נטען, כי למרות העובדה שכתב ויתור על סודיות רפואית נשלח למשיב עוד ביום 11.9.01, וחרף העובדה שחלפו שלושה חודשים מיום מתן הצו, נמנע המשיב מלקיימו במלואו. על כן, עתרו המבקשים, כי בית המשפט יכוף את המשיב בקנס או במאסר, עד שיתרצה ויציית לצו. בתגובה של המשיב לבקשה, הוא שב וחזר על טענתו כי טרוניות המבקשים הן חסרות שחר, קנטרניות ויש בהן כדי להשמיץ ולהטיל דופי במשיב שלא כדין. על פי הנטען, המשיב ציית לצו כלשונו, וכל הרשומות הרפואיות הרלבנטיות לעניינה של המבקשת הועברו לבא כוחה, וזאת פעמיים: הן במועד שחרורה מהאשפוז והן על ידי המבטחת של המשיב, כאמור לעיל. לצד זאת נטען, כי הצו לא הופר כלל, באשר לא באה כל פנייה מצד המבקשים לצלם את החומר המבוקש כמצוות הצו. יתר על כן, בתזכורת בבש"א 878/02 שהתקיימה בפניי ביום 15.4.02, הצהיר ב"כ המשיב כי הוא הורה לגורמים הרלבנטיים בבית החולים לבוא ולצלם את כל החומר הרלבנטי לעניינה של המבקשת, כמצווה. 5. ביום 1.5.02 התקיים בפניי דיון בתיק העיקרי ובבקשה האמורה. במעמד זה נחקרו עדי הצדדים על תצהיריהם: הגב' מוניק אונונה - עו"ד במשרדו של ב"כ המבקשים, והמבקשת עצמה; וכן, הגב' אסתר קוביליו - מנהלת שירותים אמבולטוריים אצל המשיב - מטעם המשיב. 6. בעדותה, אשרה עו"ד מוניק כי המבקשים קיבלו לידיהם מהמשיב חומר רפואי אשר נמסר לבעלה של המבקשת ביום שחרורה מהאישפוז, אלא שהתיק היה חסר ויש בו טפסים ריקים שלא מולאו על ידי בית החולים, תוצאות בדיקת מעבדה מיום 28.8.01 וכן כרטיס מעקב הריון (ע' 2 - 3). העדה אישרה כי בטופס תוצאות בדיקת המעבדה הופיע תאריך הדפסה מיום 30.8.01, דהיינו שהטופס הופק לאחר מועד שחרורה של המבקשת. אשר לכרטיס מעקב ההריון, הסתבר כי ניהולו הסתיים ביום 21.8.01, שבעה ימים לפני האירוע. עו"ד מוניק, אף אישרה את קבלת התיק הרפואי מהמבטחת של המשיב, ביום 1.11.01, כתגובה למכתב דרישתם. התברר כי בתיק זה הופיעו המסמכים שהיו חסרים בהעתק התיק הראשון שנמסר לבעל. עוד התברר, כי במשך כשלושה חודשים, מיום קבלת הצו 15.11.01 ועד ליום 4.3.02 יום הגשת בקשת הביזיון, לא פנתה העדה או מי מב"כ המבקשים לבית החולים, אפילו פעם אחת, ולו בשיחת טלפון, על מנת לבקש את התיק הרפואי של המבקשת ( "לא פנינו", ע' 6). מדבריה עולה, כי פרשנותה לצו בית המשפט היא, כי ישנו "צו עיקרי" והוא הצו שנוסח ע"י ב"כ המבקשים, ו - "צו משני" - הוא ההמשך שנוסח על ידי, ובכתב ידו, של בית המשפט ( "נכון", ע' 6 - 7). לשיטתה, ב"כ המבקשים לא אמורים לקיים את החלק השני של הצו, שכן הוא מופנה למשיב והוא זה שהיה אמור לדאוג לביצועו: "הצו בשני חלקיו מופנה לביה"ח שערי צדק והוא צריך לדאוג לביצועו", אמרה, והוסיפה: "שיפנה אלינו ויאמר שהחומר מוכן ויתאם אתנו מועד להגיע לשם ולהשוות בין החומר שיש לנו לבין מה שנמצא שם ונצלם את מה שצריך" (ע' 7). כאשר נשאלה עו"ד מוניק, אם הייתה מסתפקת בכך שבי"ח יצלם את החומר וישלח אותו אליה, היא השיבה בשלילה: "לא. בכל מקרה רציתי לראות את המקור" (ע' 8). עוד עולה מעדותה, כי המשיב איפשר לה לעיין בחומר הרלבנטי, ככל שהוא קיים, בבית החולים לפני מתן הצו. היא נפגשה עם מנהל מחלקת הרשומות הרפואיות, ודרשה ממנו את החומר הרלבנטי. הלה ערך בירור ומסר לה את החומר שברשותו והיא השלימה וצילמה את שלושת המסמכים החסרים שצוינו לעיל. העדה הודתה במפורש, שניתנה לה ההזדמנות לערוך בדיקה בתיק הרפואי המקורי, ולהשוותו עם ההעתקים אשר ברשותה. היא אף ציינה שלאחר הבדיקה שערכה, היא נוכחה לדעת כי לא נערכו בתיק כל שינויים! (ע' 9). 7. המבקשת העידה כי על הקמת וועדת בדיקה לאירוע שמעה דרך העיתון (ע' 9). המבקשת הסבירה, כי חשדה לגבי רצון המשיב לערוך שינויים במסמכים שבתיקה, התעורר לאור מריבה שהתנהלה בין המבקש לבין פרופ' הלוי שעה שנתבקש ביום השחרור למסור את התיק, וכן לאור דברי ב"כ המבקשים שחסרים מסמכים בתיק (ע' 10). 8. מעדותה של גב' אסתר קוביליו עולה, כי מסרה את התיק הרפואי של המבקשת לבעלה עוד ביום השחרור (ע' 10). וכן, כי לאחר קבלת הצו, קיבלה הוראה מפורשת מב"כ המשיב לאפשר למבקשים לצלם את כל החומר השייך למבקשת. העדה נשאלה לגבי מידע שנעדר מהתיק והיה מצוי בספר הלידה ונוגע למבקשת, והשיבה, כי אין זה נהוג לצלם מידע זה ולהעבירו למטופלים, ולכן הוא לא הועבר למבקשים (ע' 12). העדה הביאה עמה את החומר הרפואי ובמהלך חקירתה, כאשר נשאלה לגבי היעדר תדפיסי המוניטורים, השיבה בתום לב: "לא יודעת אבל החומר פה ואפשר לצלם". כאשר נדרשה להסביר מדוע מסמך המוניטורים לא נכלל בתיק המקורי, הסבירה כי היא צילמה למבקשים רק את תיק האישפוז ולא את תיק המיון (ע' 13). ההסבר סביר ומקובל. לדבריה, כאשר עו"ד מוניק ביקשה חומר נוסף, היא וצוותה ערכו בדיקה, וכשהתברר כי ישנו חומר כזה, שני תיקים נוספים, הם נמסרו למבקשים (ע' 14). יצוין, כי חומר זה שנמצא במאוחר, לא נשלח אף לחברת הביטוח, ממנה אין למשיב אינטרס נגלה לעין להסתיר חומר (ע' 14). 9. מן המקובץ עולה, כי בטענות המבקשים כלפי בית החולים אין כל ממש. נראה כי "ההר הוליד עכבר". מעדותה של עו"ד מוניק עולה, כי בכל עת שפנתה לבית החולים על מנת לשים את ידה על חומר רלבנטי הקשור לעניינה של המבקשת, היא טופלה ונענתה בדרך מקובלת ובאופן הולם. יש לדחות את פרשנותה המקוממת של ב"כ המבקשים לצו הגילוי. הצו בנוי כמקשה אחת, ולשונו ברורה. מייד לאחר מתן הצו, היה על ב"כ המבקשים לסור לבית החולים ולבקש את החומר בו הם חפצים, לצלמו ולעיין בו. הוכח כי בית החולים איפשר להם לעשות כן, כלשון הצו. ב"כ המשיב הורה לצוות בית החולים, מייד לאחר מתן הצו, לאפשר למבקשים לעיין ולצלם כל חומר השייך להם, אלא שהמבקשים, במקום לסור ולמלא אחר לשון הצו, בחרו, משיקולים השמורים עמם, להגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. אין בפניי ולו בדל של ראיה כי בית החולים לא מילא אחר הצו. להפך, התרשמתי מכנותה של נציגת בית החולים והשתכנעתי כי פעלה לאורך כל הדרך בדרך הנהוגה ובתום לב ולפי הנחיית ב"כ המשיב לאפשר עיון והעתקה של החומר. בית החולים סיפק הסבר סביר לחסר הזמני במסמכים שהיה בתיק האישפוז, והסברו מקובל עליי. מדובר במסמכים שהופקו לאחר מועד שחרורה של המבקשת מאישפוז או שהרלבנטיות שלהם לאירוע מוטלת בספק. כך או אחרת, מרגע שהמסמכים היו בנמצא, הם הועברו לב"כ המבקשים על פי דרישה. בנוסף לכך, דבר קיומה של ועדת בדיקה בבית החולים כלל לא הוכח. 10. סיכומו של דבר, החשד הכבד אותו העלו המבקשים כנגד המשיב, לפיו נערך שינוי בחומר או בוצעה העלמה של מסמכים - אין לו על מה שיסמוך, ונשאר בגדר השערות. לא הובאה בפניי שמץ של ראיה שתבססו ושתקשור את בית החולים למעשים חמורים של העלמת חומר. מכל מקום, בירור חשדות כבדים מסוג זה ראוי לו שיעשה במסגרת אחרת, ולא על דרך של בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בשולי הדברים אעיר, כי מצערת העובדה שב"כ הצדדים לא השכילו לבצע את הליך הגילוי בדרך עצמאית ומבלי לערב את בית המשפט. לאור כל האמור, הבקשות נדחות. המבקשים ישאו בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. רפואהרשומה רפואית