קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קטיעת חלק מהאצבע של ילדה בתאונת דרכים: 1. התובעת, קטינה ילידת 5.7.89, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום .6.5.92 בעת אירוע התאונה היתה התובעת כבת שלוש שנים. בינתיים חלפו להן קרוב לשש שנים, והתובעת הינה כיום בת קרוב לתשע. הנתבעת כפרה בכך שהתובעת נפגעה בתאונת דרכים, ואולם בהחלטתי מיום 5.5.97 לא ראיתי לקבל את עמדתה של הנתבעת, וקבעתי כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975. משקבעתי כך, הגיעה העת לקבוע את גובה הפיצוי לו זכאית התובעת. 2. התאונה ארעה בעת שהתובעת נסעה ביחד עם בני משפחתה במכוניתו של אביה. המכונית מורכבת משני תאים: תא נהג ותא נוסעים. התובעת נסעה בתא הנוסעים אשר בו שני ספסלים מתקפלים. בעת שהתובעת היתה בתא הנוסעים ביחד עם סבה ודודתה, היא שמה את ידה השמאלית באזור הציר הקפיצי של אחד משני הספסלים. בעת שדודתה של התובעת הורידה את מושב הספסל כדי להתיישב עליו, נמחץ ונקטע מרבית הגליל המרוחק של אצבע 2 בידה השמאלית של התובעת. מומחה רפואי אשר מונה על ידי בית המשפט ובדק את התובעת, ד"ר חיים אשור, קבע כי לתובעת נותרה נכות לצמיתות בגובה של % .7.5לדבריו, הנכות "מהווה הפרעה תפקודית ואסטטית אצל ילדה צעירה זו." נזק לא ממוני: 3. התובעת סובלת מאובדן של חלק מאיבר בגופה. הפגיעה הינה חיצונית והיא נראית לעין. בעת ארוע התאונה היתה התובעת ילדה רכה בשנים. בנוסף לכאב ולסבל הפיזיים אשר היו מנת חלקה של התובעת כתוצאה ישירה של הקטיעה, של הטיפולים הרפואיים ושל תהליך ההחלמה, נגרם ועלול להיגרם לתובעת סבל כתוצאה מהתייחסות הסביבה לנכותה; לטענת אבי התובעת, מראה האצבע הקטועה מעורר את לעגם של הילדים. אין להוציא מכלל אפשרות כי בעתיד תסבול התובעת מרגשות של דחיה ושל הסתייגות מצד הבאים עמה במגע. אין להוציא מכלל אפשרות כי הנכות תפגע בסיכוייה של התובעת לקשור קשרים אם אחרים. 4. מטעמים אלה הגעתי לכלל מסקנה כי פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי בסיס של %7.5, כשיעור נכותה הרפואית של התובעת, לא ישקף כהלכה את הנזק הלא ממוני שנגרם לה. בנסיבות אלה, אני מחליט לפסוק לתובעת כפיצוי בגין הנזק הלא ממוני % 10מהסכום המקסימלי הקבוע בחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום ארוע התאונה - 6.5.92, ועד התשלום בפועל. (ראה: ע"א 146/87 מדינת ישראל נ. רוזנברג פ"ד מג(3), 421). אובדן השתכרות בעתיד: כפי שקבע ד"ר אשור, הנכות שנגרמה לתובעת הינה נכות אסתטית ותפקודית. אכן, התובעת נפגעה בידה השמאלית אשר אינה ידה הדומיננטית. ואולם, חרף עובדה זו אני סבור כי קיימת אפשרות, אף כי אין כל ודאות בדבר, כי הנכות שנגרמה לתובעת תשפיע על יכולתה להשתכר בעתיד. אני סבור, כי השפעה כזאת יכולה למצוא את ביטויה בשני מובנים: המובן האחד הוא, שהקטיעה באצבע עשויה להכביד על התובעת לעסוק בעבודות מסויימות. כך למשל, הדבר עלול להקשות, או אף למנוע מהתובעת לעסוק במקצוע הקלדנות. המובן השני הוא, שהפגיעה האסתטית שנותרה בתובעת עלולה להקשות עליה להתמודד על מציאת מקומות עבודה עם מועמדים אחרים שאין בהם פגמים אסתטיים דוגמת זה שיש לתובעת. כאמור, אין כל ודאות שכך יהיה. התובעת הינה כיום בת פחות מתשע שנים, ואין לדעת מה צופן לה עתידה. עם זאת, קיימת אפשרות כי הנכות שנגרמה לתובעת תפגע ביכולתה להשתכר בעתיד. על כך היא ראויה לפיצוי. לטענת ב"כ הנתבעת: "התובעת לא צפויה לצאת לעבוד, שכן במשפחתה של התובעת אין הנשים נוהגות לצאת לעבוד. גם מסיבה זו אין היא צפויה לסבול הפסדי השתכרות כלשהם בגין הפגיעה בתאונה." (סעיף 7 לסיכומי הנתבעת). על כך מגיב ב"כ התובעת באמרו: "אין לקבל את הטענה שנערה ערבייה אינה נוהגת לצאת לעבודה אל מחוץ לביתה וגם אם על פי הסטטיסטיקה הכללית עדיין נמוך שיעור הנשים ממיגזר זה, היוצאות לעבוד מחוץ לבית לעומת המגזר היהודי, אין זה נתון סטאטי ובודאי לא לגבי הדור הצעיר. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בילדה שהיא כיום בת שמונה שנים, והפיצוי עליו מדובר הוא בגין תקופה שתתחיל בעבור 10שנים מהיום כאשר במהלך תקופה זו צפויות להתחולל תמורות חברתיות רבות ושונות." 5. בנקודה זו נראית לי עמדתו של ב"כ התובעת. אכן, גם אם נניח שכיום אחוז הנשים היוצאות לעבודה במגזר הערבי נמוך מאחוז הנשים היוצאות לעבודה במגזרים אחרים (לבית המשפט לא הומצאו כל נתונים סטיטסטיים על כך), הרי שנוכח התמורות החברתיות והכלכליות הקיימות כיום והצפויות בעתיד, ישנו סיכוי רב כי מצב זה ישתנה. לפיכך, אין בידי לקבל את טענה של הנתבעת בנקודה זו. 6. אני סבור, כי בבואנו לקבוע את גובה הפסד ההשתכרות הצפוי לתובעת בשל נכותה, יש לשקול את העובדות הבאות: ראשית, כי התובעת הינה עדיין ילדה צעירה, וכי בכל הנוגע להפרעה התיפקודית הפיזית שבנכות, היא תוכל לבחור ולסגל לעצמה מקצוע הולם. שנית, כי על פי הראיות שהובאו בפני, השגיה של התובעת בלימודים הינם חלשים. לדברי אמה של התובעת, התובעת "נשארה כיתה" והיא לומדת בכיתה ב' זו השנה השניה. ב"כ התובעת הגיש לבית המשפט את התעודות שהתובעת קיבלה בבית הספר מהם עולה כי התובעת הינה תלמידה חלשה. בשנת הלימודים 7- 1966 נרשם בתעודה על ידי המחנכת של התובעת כי התובעת הינה: "חסרת ריכוז, חלשה בשיעורים, יש לדאוג לה יותר." מנהל בית הספר קבע בתעודה כי התובעת: "חלשה, נשארת כיתה." אני סבור כי לנתונים אלה עשויה להיות השפעה על פוטנציאל ההשתכרות של התובעת בעתיד. אומנם התובעת נמצאת רק בראשית דרכה בלימודים, ויש לקוות כי היא תעלה על המסלול הנכון. עם זאת, השגיה של התובעת כיום בלימודים אינם נתון אשר ניתן להתעלם ממנו בבוא לנסות ולהעריך את כושר השתכרותה בעתיד. 7. על יסוד כל הנתונים אשר הובאו בפני הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובעת % 75 מהפיצוי לפי חישוב אקטוארי מלא, כאשר בסיס ההשתכרות הוא השכר הממוצע במשק, והפסד ההשתכרות החודשי הוא % 7.5 משכר זה. בהתחשב בכך שהשכר הממוצע ברוטו במשק כיום הינו כ-750, 5 ש"ח, כי גובה המס אותו יש להוריד הוא 758 ש"ח (כלומר המשכורת נטו עומדת על סך של 992, 4 ש"ח), כי לתובעת צפויות 45 שנות עבודה (מקדם היוון 296.1290), וכי היא עתידה להתחיל להשתכר בגיל 20, היינו בעוד כ- 11 שנים (מקדם היוון 0.7224) אני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה סך של 069, 60 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. 069,06 = %992 75, 4x% 7.5x 296.1290x 0.7224X הוצאות בעבר: 8. אמה של התובעת הציגה שתי קבלות על הוצאות שהוצאו בקשר לתאונה. קבלה אחת היא על סך 13.50 ש"ח, והקבלה השניה היא על סך של 100ש"ח. לטענת ב"כ התובעת, סכומי הקבלות כשהם משוערכים להיום עומדים על סך של 200 ש"ח. מעבר לכך לא המציאה התובעת כל קבלות נוספות על הוצאות, שלטענתה הוציאה, והיא לא המציאה ראיות על הטיפולים הרבים, לטענתה, שהיא נזקקה להם בעקבות הפגיעה. בנסיבות אלה, אני מחליט לפסוק לתובעת בראש נזק זה סך של 200ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. עזרת צד ג': 9. אין בידי לקבל את טענת אמה של התובעת שכתוצאה מהנכות שנגרמה לתובעת היא מתקשה לבצע פעולות יומיומיות פשוטות, כגון רכיסת כפתורי החולצה, שריכת שרוכי הנעליים, אחיזת כף האוכל וכו'. לא למותר להזכיר, כי התובעת נפגעה ביד שאינה ידה הדומיננטית, וכי מדובר בקטיעת הגליל המרוחק של האצבע השניה. כמו כן אין בידי לקבל את טענת אמה של התובעת כי קשייה של התובעת בלימודים נובעים מהתאונה. מכאן, שאין בידי לקבל את טענת הורי התובעת שכתוצאה מהתאונה הם נדרשים להושיט לתובעת עזרה ותשומת לב מרובים מאלה שהורים מעניקים בדרך כלל לילדיהם. עם זאת, אני מוכן להניח כי בסמוך לאחר התאונה, בעת תהליך ההחלמה, נדרשו הורי התובעת לתת לתובעת תשומת לב מיוחדת. לפיכך אני פוסק לתובעת, על דרך האומדן, בגין ראש נזק זה, סך של 500ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. כיעור ואובדן סיכוי להינשא: 10. גם אם נניח כי הנכות שנגרמה לתובעת עלולה להשפיע על סיכוייה להינשא, הרי שהתובעת לא הביאה כל ראיה לכך שכתוצאה מכך היא צפויה לנזק ממוני. בנסיבות אלה לא ראיתי לפסוק לה כל פיצוי בגין ראש נזק זה. (בענין זה ראה: ע"א 51183/90 אילנה בשה נ. מדינת ישראל תקדין-עליון 93(3) עמ' 438). סיכומו של דבר: 11. אני מחליט לפסוק לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין נזק לא ממוני - % 10 מהסכום המקסימלי הקבוע בחוק, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום ארוע התאונה ועד לתשלום בפועל. ב. פיצוי בגין אובדן השתכרות בעתיד - סך של 069, 60 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ג. הוצאות בעבר: סך של 200 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ד. עזרת צד ג': סך של 500 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. לסכומים אלה יש להוסיף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של %13, בצירוף מע"מ כחוק. .12 בהעדר הוראות אחרות, ידאג ב"כ התובעת להפקיד את כספי הפיצויי בחשבון על שם התובעת באופן שלא ניתן יהיה למשוך ממנו כספים טרם הגיע התובעת לגיל בגרות, אלא על פי הוראות בית המשפט או האפוטרופוס הכללי. קטיעת איבראצבעותתאונת דרכיםקטינים