קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיצור פז"ם לדרגה: .1התובע הגיש תביעה לביטול החלטת "הועדה לקיצור פז"ם" (להלן "הועדה") בנתבעת. הועדה החליטה שלא לקצר את זמן שהייתו של התובע בדרגה 16של הדרוג המנהלי. כן תובע להורות על כינוסה של ועדה חדשה ובהרכב אחר לדון מלכתחילה ומחדש בהמלצה לקיצור פז"ם של התובע ולחילופין להצהיר, כי בנסיבות המקרה הנדון התובע זכאי לדרגה 17לדירוג המנהלי החל מ- 1.1.93 .2טענות התובע: א. התובע משמש כמנהל עבודה במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע מאז .1986 התובע דורג בדרגה 16לדרוג המנהלי במשך 3שנים. הממונה הישיר המליץ לפני הועדה לקצר את פרק הזמן (קיצור פז"ם) לקבלת דרגה 17בשנה, על מנת שהתובע יקבל את הדרגה רטרואקטיבית מ- .1/93זמן הפז"ם בין דרגה 16ל- 17הינו 3שנים. ב. לטענת התובע, הועדה דחתה ההמלצה, בין היתר, בשל חוות דעתו של הממונה העקיף על התובע, היינו, מר אברהם שלהבת לפיו פרט על טופס "הערכת עובד" (מיום 9/11/93) (ת/6), כי הממונה הישיר, בדרך כלל, "נוטה להקל" בהערכתו וזאת בניגוד להערכות קודמות בהם פרט, כי הממונה הישיר "שקול בדעתו". חוות דעת זו ניתנה, לטענת התובע, באופן מכוון על מנת לשלול מאת התובע הזכאות לקיצור פז"ם. מר אברהם שלהבת שהיה המנהל האדמיניסטרטיבי של המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, בו עבד התובע, ביקש להתנקם ולהתנכל לתובע ולעובדים אחרים בשל מעורבותם של אותם עובדים בהליכים פליליים שנוהלו נגד מר שלהבת ובאשר לתובע בשל העובדה, כי התובע הגיש תביעות לבית הדין לעבודה בקשר להחלטות של מר שלהבת בעניינו ובסופו של דבר זכה בתביעות הנ"ל. מדובר בתביעות שעיקרן החזרת התובע לתפקידו כמנהל העבודה במרכז לבריאות הנפש והערות שפרט בית הדין האזורי לעבודה בפסק דינו ובאשר למערכת היחסים בין מר שלהבת והתובע בהיותו הממונה עליו (פסקי הדין צורפו לסיכום טענות התובע). ג. התובע מצהיר בתצהירו במקום עדות ראשית, כי נאמר לו על ידי גורמים שונים בנתבעת, כי בקשתו נדחתה על רקע הגשת תביעותיו לבית הדין לעבודה. על גרסה זו חזר אף בעדותו בפני בית הדין. ד. התובע ממלא אחר כל הקריטריונים על פי הוראות התקש"יר והוראות נציבות שרות המדינה לקבלת קיצור פז"ם ומפנה את בית הדין לאמור בהערכת העובד שמולאה על ידי הממונה הישיר (ת/6). ה. לטענת התובע החלטת הועדה הינה בטלה, שכן נפלו בה פגמים חמורים המאיינים את ההחלטה וזאת מהסיבות הבאות: (1) ההחלטה נגועה באי חוקיות. (2) ההחלטה פסולה משום שלא נתקיים, בטרם קבלתה, דיון הוגן ולא נשמעה דעתו של התובע. (3) הועדה בהחלטתה נתנה משקל לשיקולים בלתי רלוונטיים ובלתי ענייניים ופעלה בניגוד להמלצות הממונה הישיר של התובע, אשר המליץ לקיצור הפז"ם. החלטת הועדה פסולה משום שהתבססה על חוות דעתו של מר אברהם שלהבת, הממונה העקיף שהיה לו אינטרס בלתי רלוונטי לפגוע בתובע. (4) הועדה הפלתה את התובע לעומת עובדים אחרים שזוכו בקיצור פז"ם, לאחר עיון חוזר של הועדה. (5) החלטת הועדה נתקבלה בחוסר סמכות. טענות הנתבעת: א. הועדה לקיצור פז"ם דנה בענייני העובדים השונים בהתאם להוראות התקש"יר והוראות נציבות שרות המדינה (נש"ם לט/ 8ונספחיה מיום 3/11/78) (נספח א' לכתב ההגנה) והודעת נש"ם נב/ 43מיום 27/5/92(נספח ב' לכתב ההגנה). קיצור פז"ם בהתאם להוראות שפורטו לעיל ניתן לעובדים מצטיינים בלבד. בהתאם להודעת נש"ם נב/ 43פורט, כי מהנסיון שהצטבר במשך הזמן שונתה שיטת הניקוד בטופס הערכת העובד ונקבעה שיטה לפיו תקבע הערכתו על ידי קביעת הרמה א - ה בכל אחד מגורמי ההערכה ללא קביעת מספר נקודות. שינוי זה מביא להטלת אחריות על כל מנהל הממונה על העובדים להביע הערכתו לגבי העובדים הכפופים לו בצורה שתבטא את האופן בו הם ממלאים את התפקיד כאשר ההמלצה לקיצור פז"ם צריכה להיות מונחית על ידי המגמה לעודד הצטיינות, לתת פרס על הצטיינות ולמנוע זאת מעובדים המבצעים את עבודתם באופן שגרתי. ב. הועדה שדנה בעניינו של התובע שקלה תיפקודו של התובע במהלך שנות עבודתו ממכלול גיליונות ההערכה וחוות הדעת על העובד, התנהגותו, יחסו לעבודה ולעובדים אחרים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתיקו האישי. ג. מרכיב נוסף שהיווה גורם בהחלטת הועדה היא העובדה שהממונה הישיר העריך את התובע בגורמי ההערכה "יחסים עם קהל" ו"יחסים בעבודה" כ"משביע רצון" (ת/6). משרד הבריאות קבע כמדיניות קריטריונים מחמירים במיוחד לגבי שני גורמי הערכה הנ"ל, וקביעתה, כי כאשר מופיע באחד הגורמים הנ"ל ציון "משביע רצון" ומטה, אין לראות את העובדים המוערכים כעובדים מצטיינים. מדיניות זו מתיישבת עם רוחה של ההודעה מס' נב/ 43במובן זה שביטלה את שיטת הניקוד כפי שפורטה בהודעה לט/ 8ולמעשה מעמידה רף גבוה יותר לעובדיה המצטיינים בקובעה, כי שני התחומים הנ"ל חשובים יותר מהאחרים ככל שמדובר בהצטיינות. מדובר בקריטריונים הנהוגים שנים רבות בנתבעת, לאורם נבחנות בקשות רבות לקיצור פז"ם והתובע לא הופלה לרעה על פני עובדים אחרים בנקודה זו. ד. גם על פי האמור בהערכת התובע (ת/6) נמצא, כי הוא איננו עומד בקריטריונים של הועדה לקיצור פז"ם. מר שטיינרוד, הממונה הישיר על התובע, העיד, כי עבודת התובע השתפרה, לאחרונה קיבל מהתובע עזרה משמעותית והתובע החל לעבוד לשביעות רצונו וממלא אחר הוראותיו. כל אלה מביאים למסקנה, לטענת הנתבעת, כי התובע הומלץ לקיצור פז"ם בשל השיפור שחל בעבודתו לאור הערכות קודמות. אולם, אין בכך כדי לזכותו בקיצור פז"ם על פי הקריטריונים שפורטו לעיל. גם הממונה הישיר העיד, כי המליץ על קיצור פז"ם ולא על היותו של התובע עובד מצטיין וכי מעדותו עולה, כי אינו יודע מהם הקריטריונים לצורך ההמלצה. ה. קיצור פז"ם למשך שנה מוענק לעובדים מצטיינים בלבד. על פי טופס הערכת עובד של התובע גם אם קיבל בחלק מההערכות ציון של הערכה גבוהה אין בכך כדי לראותו כעובד מצטיין גם על פי גרסת הממונה הישיר שהגדיר בעדותו "עובד מצטיין" כעובד כמעט מושלם שאין אצלו ליקויים. ו. במסגרת השיקולים שוקלת הועדה גם את חוות דעתו של הממונה העקיף, שכן הועדה אינה "חותמת גומי" של המלצת הממונה הישיר ביחידה. מסמכותו של הממונה העקיף להעריך את הערכת הממונה הישיר של העובד וכן יכול הוא לדחות ההמלצה ו/או שלא להעביר עניינו לדיון בועדה. אולם אין להסיק מכך כי החלטתו או החלטת הממונה הישיר הינה הגורם הבלעדי לקבלת ההחלטה. במקרה הנדון, הממונה העקיף החליט למעשה שלא לנקוט עמדה, שכן לא מילא הערכה לגבי התובע אלא העבירה להחלטת הועדה. בכך, טוענת הנתבעת, נהג בהגינות, שכן לא נקט עמדה ואין לראות בכך לחץ בלתי הוגן או שיקולים זרים בהחלטת הועדה. ז. המלצת הממונה הישיר לרבות המלצת הממונה העקיף היא אחת בשרשרת וניתנת לשינוי כולה או מקצתה על ידי מנהל היחידה או הועדה לקיצור פז"ם בהתאם להוראות נציבות שרות המדינה שפורטו לעיל (ס' 4לנספח א'). ח. אין כל הוראה בהוראות הנוהל (נספחים א' וב') לזמן את העובד לשימוע בפני הועדה. הועדה כלל אינה מזמנת עובדים להופיע בפניה וכך נהגה במשך 16שנות עבודתה ובהרכביה השונים. אין בחסרון זכות השימוע כדי לאיין באופן גורף כל החלטה בעניינו של התובע. ט. הנתבעת מכחישה גרסת התובע לפיו נאמר לו על ידי גורמים בנתבעת, כי בשל התביעות המשפטיות שהגיש, נדחתה בקשתו. הנתבעת מפנה למכתבה של הגב' קסלמן חדוה המופנה למר אברהם שלהבת (נספח ד' לכתב ההגנה). י. הנתבעת דוחה טענות התובע בדבר שיקולים פסולים, בלתי ענייניים ומפלים שעמדו בפני הועדה עובר למתן החלטתה. .3התובע הגיש תצהיר במקום עדות ראשית. ככלל, חזר בעדותו הראשית על האמור בכתב התביעה. בחקירתו בבית הדין העיד, כי אינו יודע מהם השיקולים שעמדו בבסיס החלטת הועדה והאם מדובר בשיקולים פסולים, אולם על סמך דברים שנאמרו לו באופן אישי על ידי המהנדס הממונה הישיר ועל ידי הגב' חדוה קסלמן, סגן המנהל האדמיניסרטיבי במשרד הבריאות, הועדה דחתה ההמלצה "בגלל המשפטים" שניהל התובע והקשורים למר שלהבת (עמ' 2ו- 7לפרוטוקול מיום 20/10/96). לטענת התובע, למר שלהבת הכוח לשנות כל החלטה בעניינו , הדברים נאמרו לו אולם אינו זוכר על ידי מי אך מעיד, כי: "זה הסתובב בפרוזדורים ליד המנהלה. אני לא זוכר מי אמר לי" (עמ' 2לפרוטוקול). מעדות התובע עולה, כי מדובר באינפורמציה שהינה בבחינת "עדות שמיעה" ומוסיף, כי מדובר בהשערה (עמ' 3ו- 4לפרוטוקול). לטענת התובע, באשר לעובדים אחרים אשר נדחתה ההמלצה לקיצור פז"ם, ושמר שלהבת "נתקל" עמם, דנו בעניינם פעם נוספת ואושרה ההמלצה, אולם עניינו של התובע לא טופל שנית, שכן הגיש תביעה לבית הדין. עד התביעה, מר סבג סלומון, יו"ר ועד העובדים של מרכז בריאות הנפש, העיד מטעם התובע, עדותו נסבה על כך, כי השתתף בישיבה שבה נכחו אנשי הנתבעת בעניין מספר עובדים בנתבעת אשר לא קיבלו העלאה בדרגה וקיצור פז"ם בשל התערבותו של מר שלהבת בבקשות ומחמת שהעובדים הנ"ל הגישו תלונה במשטרה ועדות במשטרה בהליך הפלילי שהתנהל נגד מר שלהבת. עולה מעדותו, כי בשלב מאוחר יותר העובדים, למעט התובע, זוכו בדרגתם ובקיצור פז"ם לאחר עיון חוזר ובאשר לתובע לא זוכה בקיצור פז"ם בשל העובדה, כי הגיש הליך בבית הדין. עד התביעה, מר זאב שטיינרוד, הממונה הישיר על התובע העיד, כי חתם על הערכות עובדים שונות במקום עבודתו (ת/ 2עד ת/5) וכן על "הערכת העובד" של התובע שצורפה להמלצה. הערכה מיום 9/11/93(ת/6). בתשובה לשאלה מדוע המלצתו לקיצור פז"ם של התובע לא נענתה השיב, כי שוחח עם מר שלהבת ולמען הדיוק, מר שלהבת שוחח עמו בענין ושאלו מדוע נתן המלצה לתובע והעד הסביר, כי בתקופה האחרונה, היינו בשנה שנה וחצי התובע השתפר מאוד בכל התחומים. מר שלהבת היפנה אותו לתביעות ולדיונים שניהל התובע בבית הדין ובתגובה לכך השיב העד, כי מתכוון לפתוח דף חדש ביחסיו עם התובע ולשכוח מכל מה שהיה ולדרוש ממנו לפעול לטובת בית החולים. לדעת העד, המלצת מר שלהבת בטופס "הערכת עובד" היתה התנכלות נגד התובע לפי מה שהוא (התובע - י.ה.) היה בעבר (עמ' 24לפרוטוקול). מעדותו עולה, כי נתן המלצה לקיצור הפז"ם שכן בתקופה הרלוונטית קיבל מהתובע עזרה די משמעותית וכי התובע השתפר יותר (עמ' 24לפרוטוקול). המלצות אחרות שנתן לעובדים אחרים לקיצור פז"ם נתקבלו. העד התכוון להמליץ על התובע כ"עובד מצטיין" אולם אחר המועד מחמת חופשה. התובע לא יכול היה לאשר מידיעתו האישית, כי מר שלהבת התנכל לעובדים אחרים. בחקירתו הנגדית ידע להבחין בין תקופת עבודתו של התובע בשנים 91- 89כאשר היו אי הבנות בינו לבין התובע לבין השינוי שהיה לאחר זכיית התובע בתביעות שניהל בבית הדין לעבודה. בתקופת העבר לא המליץ על התובע לקיצור פז"ם (נ/1), כן לא המליץ עליו בשנת 91וכפי שהעיד "אנו פתחנו דף חדש לאחר המשפט" (פסק הדין של כב' השופט אזולאי בדבר החזרת התובע לתפקידו כמנהל עבודה ניתן ביום 27/9/91). התובע החל להשתפר באופן משמעותי, התחיל לעבוד לשביעות רצון העד , מילא אחר כל הוראותיו ובנסיבות אלה העיד, כי המליץ להעניק לו קיצור פז"ם שכן לעובד טוב מוענק קיצור פז"ם (עמ' 26לפרוטוקול). העד מאשר את נכונות הערכתו בטופס "הערכת עובד" (עמ' 27לפרוטוקול) ומעיד, כי מדובר בהערכות נכונות. העד מסביר, כי במסגרת יחסים בעבודה ועם קהל אין מדובר בתובע שהינו בבחינת עובד מצטיין אלא בעובד טוב ומאשר, כי הערכתו היתה "משביע רצון" בלבד שכן מדובר ביחסים מתוחים ששררו בינו לבין עובדים אחרים. מדובר בעובדים אשר טרם זכיית התובע במשפטו בבית הדין, לא היו כפופים לו, אולם לאחר מכן היו כפופים לו כמנהל עבודה והיחסים המתוחים נוצרו על רקע העובדה שהתובע דרש מהם לבצע עבודה ואין זה באשמו של התובע (עמ' 28, 27לפרוטוקול). לטענתו, עובד מצטיין, הינו עובד "כמעט מושלם" שאין אצלו ליקויים (עמ' 27 לפרוטוקול). מטעם הנתבעת הוגש תצהירו במקום עדות ראשית של מר אלישע שחף, מנהל תחום כח אדם ארצי בענייני עובדים בנתבעת וכן שימש כיו"ר הועדה לקיצור פז"ם של עובדי משרד הבריאות שדנה בעניינו של התובע ודחתה ההמלצה. בתצהירו מאשר טיעוני הנתבעת בכתב הגנתה. חקירתו הנגדית נשמעה ב- 10/9/97ונמשכה ביום .1/12/97בסיום הדיון מיום 10/9/97לאחר שהעיד, כי הינו הגורם אשר קובע האם להביא ענין של עובד לדיון נוסף אם לאו כאשר יש הצדקה לכך, ואכן הציע להביא את עניינו של התובע לדיון נוסף (עמ' 4לפרוטוקול) אישר, כי הסכים להביא את עניינו של התובע לדיון נוסף במקום נטרלי וכי אין לו התנגדות אך לטענתו, ב"כ התובע סרב. במצב עובדתי זה ביקשו הצדדים לבחון אפשרות של סיום התיק בפשרה. הצדדים לא הגיעו להסכם, שכן הנתבעת דחתה הצעת הפשרה על פי הודעתה לבית הדין ולפיכך נקבע דיון להמשך שמיעת חקירתו הנגדית של מר שחף. מר שחף בחקירתו הנגדית העיד, כי חוות דעתו של הממונה העקיף (מר שלהבת) לא היתה גורם משפיע בהחלטה. לטענתו, קיצור פז"ם הינו כלי עזר כדי לדרבן עובדים מסויימים למצויינות בגין תקופה המתייחסת לפחות לתקופה בה שהה העובד בדרגתו האחרונה. מדובר באלפי בקשות בהן דנה הועדה. מר שחף מעיד, כי קבלת החלטה הינה פועל יוצא ממכלול האינפורמציה של כל מקרה ומקרה ומעיד: "מסתכלים על חוות הדעת ועל חוות דעת קודמות ועל חוות דעת נוכחית של הממונה הישיר. אם חוות הדעת הנוכחית מסתדרת עם חוות דעת קודמת, ברור לנו כי מדובר בנושא של קיצור פז"ם ולא אחת עושים הנחות. אנו גם בהחלט מסתכלים על הערתו של הממונה העקיף" (עמ' 2לפרוטוקול מיום 10/9/97). ובאשר לחוות דעתו של מר שלהבת ב"הערכת העובד" לפיה קבע, כי: בהערכת עובדים (של הממונה הישיר - י.ה.) נוטה המעריך (הממונה הישיר - י.ה.) בדרך כלל "להקל" ופסל את האלטרנטיבות השונות שבטופס, היינו, כי נוטה בדרך כלל "להחמיר" או "הוא שקול בדעתו". השיב העד, כי גם אם מר שלהבת היה מעריך, כי הממונה הישיר "שקול בדעתו" בדרך כלל, הרי במקרה הנדון גם אז לא היו מאשרים את קיצור הפז"ם שכן המצב היה ברור (עמ' 2לפרוטוקול מיום 10/9/97) ומסביר, כי המלצת הממונה העקיף לא היתה הבסיס לדחיית הבקשה, שכן הועדה בודקת את מכלול האינפורמציה, לתובע היו בתיקו 4חוות דעת קודמות שליליות לרבות הערת הממונה הישיר לפיו התובע לא היה ראוי לתפקידו וזאת בתכוף לחוות דעת מטעם הממונה הישיר שהופנתה למר שלהבת על אופן תיפקודו החמור של התובע (עמ' 3לפרוטוקול). העד חוזר על קביעה זו בעמ' 38לפרוטוקול מיום 1/12/97ומוסיף, כי חוות הדעת הרעות לא מראות על שום קירבה למצויינות. העד מבהיר, כי בעניינו של התובע נשקלו כל השיקולים בגין 4השנים האחרונות (עמ' 38לפרוטוקול). עוד מבהיר העד, כי משרד הבריאות קבע קריטריונים מחמירים לועדה כמדיניות. מדובר בקריטריונים שנקבעו זמן רב לפני שמר שחף מונה לועדה. מדובר בקריטריונים המחמירים מאלה הקבועים בתקש"יר ובהוראות הנש"ם והקריטריונים הינם קביעת פרמטרים מחמירים בנושאי הערכה של התנהגות עם עובדים ועם קהל וזאת כאשר מדובר בעובדים "מצטיינים" במסגרת בקשה לקיצור פז"ם (עמ' 37לפרוטוקול מיום 1/12/97) (ס' 7ו- 10לת/ 6- י.ה.). ובאשר לקריטריונים המחמירים, מעיד, כי בקשתו של התובע היתה נדחית אף ללא קשר לקריטריונים אלה. (עמ' 38לפרוטוקול). מעדותו עולה, כי אין מדובר בקריטריונים כתובים. הגב' ענת ירון, מנהלת מדור עובדים בבית החולים העידה, כי לגבי עובדים אחרים שהועדה נענתה לבקשתם לקיצור פז"ם דובר בהערכות גבוהות מאוד של תפקידם (ת/ 4ות/5), אולם הערכת התובע היתה נמוכה יותר (עמ' 30לפרוטוקול). העדה מסבירה, כי לגבי מנהל עבודה ההערכות בנושאים של יחסי עבודה לרבות יחסים עם קהל הינם פרמטרים חשובים ומשמעותיים (עמ' 31לפרוטוקול). מחקירתה הנגדית עולה, כי היתה מודעת למתיחות ששררה בין התובע לעובדים אחרים וטוענת, כי האשמה היתה באותם עובדים, היינו, מצליח או חביב. כן מעידה, כי עד לזכיית התובע במשפטו היתה מתיחות בין מר שלהבת לתובע ובין מר שטיינרוד לתובע ולאחר המשפט השתנו הדברים אך דובר בתהליך איטי. .4הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. החלטה .5הדיון בועדה לקיצור פז"ם מתנהל על פי הוראות התקש"יר והוראות נציבות שרות המדינה. בעבר ועל פי הוראות נציבות שרות המדינה לט/ 8התבצעה הערכת העובד על פי שיטת הניקוד, אולם כפי שפורט בהוראות נציבות שרות המדינה (נב/ 43ומיום 27/5/92) התברר כי שיטת הניקוד גרמה לעיוותים בהערכה והוחלט על שינויים בשיטה לקביעת קיצור פרקי זמן השהייה בדרגה לפיה יימשך השימוש בגליון להערכת עובד לצורך קביעת הפז"ם אך מבלי להיזקק לשיטה של צבירת נקודות אלא לשיטה של קביעת רמה בהערכות בין א' עד ה' בכל אחד מגורמי ההערכה, אך ללא קביעה של מספר נקודות בכל רמה. מהוראות הנוהל הנ"ל ניתן להסיק כדלקמן: א. כי השיטה הקיימת של קיצור פז"ם מבוססת בעיקרה על מסמך הקרוי "הערכת העובד" כאשר על הממונה הישיר להביע הערכתו לגבי העובד על ידי קביעת רמתו בכל אחד מגורמי ההערכה שבטופס. ההמלצה לקיצור הפז"ם צריכה להיות מונחית על ידי המגמה לעודד הצטיינות, לתת פרס על הצטיינות ולמנוע זאת מעובדים המבצעים את עבודתם באופן שיגרתי בלבד. על הממונה לצין הערכתו הכללית לגבי העובד, האם ממליץ לקצר את זמן השהייה בדרגה ומהי המלצתו לגבי תקופת הקיצור. ב. כי הועדה הדנה בעניינו של העובד תהיה מוסכמת לאשר במלואן או חלקית את המלצות הממונה הישיר בצרוף הנמקה תמציתית לדחיית ההמלצה וכן תהיה רשאית לבקש חומר נוסף הקשור לעבודת העובד כגון תיק אישי, גליונות הערכה קודמים, דיווח על איחורים וכד' (ס' ב' לנוהל נב/ 43וס' 4לנוהל לט/8). ג. צויינו המקרים בהם לא תאשר הועדה קיצורי פז"ם ובין היתר לעובד אשר מפר את המשמעת בהתנהגותו כלפי קהל מקבלי שרות, כלפי העמיתים לעבודה או כלפי הממונים עליו (ס' 4). ד. ציונים של "משביע רצון" במרבית גורמי הערכה מצביעים על מילוי התפקיד באופן שגרתי אינו מזכה קיצור פז"ם, ציונים יותר גבוהים בגורמי הערכה רבים יותר, מצביעים על רמה גבוהה יותר באופן מילוי התפקיד וככל שהרמה גבוהה יותר העובד יהיה זכאי לקיצור בקצובות רבות יותר של הפז"ם. ה. שיעור הקיצור בפז"ם הינם בקצובות של 3חודשים ומידת הקיצור של הפז"ם הינה פועל יוצא מאופן ביצוע התפקיד כפי שזה משתקף מהערכה שקיבל העובד מגורמי הערכה השונים בגליון הערכה (ס' ב' (7) להוראות מספר נב/43). בהתאם להוראות נש"ם לט/ 8(נספח א' לכתב ההגנה) לרבות הנחיות לבצוע שהינן חלק אינטגרלי מהוראות הנוהל הנ"ל עולה כדלקמן: א. "עובד" מוגדר כמי שזכאי לקיצור פז"ם בציון "טוב מאוד" או "מצטיין" (ראה ס' 5להנחיות הבצוע). ב. הגדרת עובד "טוב מאוד" או "מצטיין" הינה למעשה פונקציה של סך הנקודות (שהיו נהוגות טרם נכנסו הוראות נש"ם נב/43) שצבר העובד בטופס הערכה שמולא על ידי הממונה הישיר בחלוקת מספר גורמים המשמעותייים שבאותו טופס, הכל כמפורט בנוסחה שפורטה בס' 6להנחיות. בס' 4להנחיות מפורט מספר הנקודות בהתאם לרמות השונות בטופס "הערכת עובד" כגון: רמה "גבוהה מאוד"  5נקודות. מאידך, רמה "נמוכה מאוד" - 0נקודות. "משביע רצון" - 3נקודות. על פי ההנחיות הנ"ל עובד "טוב מאוד" ועובד "מצטיין" נבחנו לאור הממוצע שבדו"ח הערכת עובד. ג. קיימים סעיפי הערכה משמעותיים בדו"חות ההערכה בהתייחס לתפקיד העובד המוערך. למשל: סעיף 14(כושר שפיטה בקבלת החלטות), סעיף 15(כושר ניהול, אירגון ותכנון) סעיף 16(כושר ניהול, הנעה ופיקוח) ימולאו רק לגבי עובדים הממונים על עובדים אחרים ועובדים בתפקידי ניהול המקבלים קהל (ראה סעיף 10לדו"ח "הערכת עובד"). ד. ניתן להסיק מההנחיות, כי אם עובד קיבל, לאחר חישוב הממוצע, ציון "טוב מאוד" היינו שיעור נקודות ממוצע על פי האמור בס' 5להנחיות, לא יהא זכאי לקיצור פז"ם, אם בהתאם לסעיף 7להנחיות הוערך בציון של "רמה נמוכה" בסעיף משמעותי בגליון ההערכה. סעיף 7להנחיות מפרט, כי "לצורך הזכאות לקיצור שהייה בדרגה לא יומלצו העובדים אשר הממונים ציינו בגורמים "יחסים בעבודה" או "משמעת" או "יחסים עם קהל" (לגבי עובדים המקבלים קהל) רמה נמוכה, היינו, 0נקודות. .6סמכותו של בית הדין לעבודה בתחום המשפט המנהלי הינה סמכות לדון ולבקר פעולות הרשות השלטונית שיש לה השלכה על יחסי עובד ומעביד על פי כללי המשפט הציבורי תוך בחינת סבירות ההחלטה, האם נשמרו כללי הצדק הטבעי והאם נהגו על פי כללי המשפט המנהלי. הנחיות מנהליות הן כללים גמישים שהמנהל הצבורי קובע כדי להדריך את עצמו במילוי תפקידו. מדובר בהנחיות פנימיות, מדיניות, הוראות נוהל, קווי פעולה, קריטריונים ועוד. המכנה המשותף לכל אלה כפול: מצד אחד, אלה הם כללים במובן זה שהם מתווים התנהגות, לא במקרה אחד אלא בסוג של מקרים; מצד שני, אין הם כללים נוקשים, כמו חוק או תקנה שעשוי לסטות מהם, אלא הם כללים גמישים שאפשר וראוי לסטות מהם בנסיבות ראויות. (ראה: ספרו של יצחק זמיר/"הסמכות המנהלית"/כרך ב'/עמ' 773). כאשר מועלית בבית הדין טענה כלפי סבירותה של "הנחייה פנימית" הנוגעת לאופן הפעלת שיקול הדעת הנתון לבעל הסמכות, מסמכותו של בית הדין, כאמור, לבחון את סבירותה של אותה הנחיה הנוגע לאופן הפעלת שיקול הדעת ויישומה בכל מקרה ומקרה הבא לפניה. בהפעילו את כללי הפיקוח המנהלי פסק בית הדין, כי בית הדין אינו בא במקום הגוף המוסמך להכריע...והוא לא ישקול שיקוליו הוא במקום אלה שיועדו לכך. הכלל הנקוט בידי בית הדין הוא שאין הוא שם שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של רשות מנהלית וכלל זה יפה אף מקום שהסמכות נתונה לבית הדין לעבודה, בביקורת שיפוטית על רשות מנהלית. חזקה על הרשות, כי יודעת מהם הקריטריונים והשיקולים הענייניים שיש לשקול עובר להחלטתה וכאשר אלה מולאו והוכח, כי לא נפגעו כללי הצדק הטבעי - לא תתערב בהם ערכאה שיפוטית, למעט במקרה של אי סבירות חריגה וקיצונית, אף אם הרשות השיפוטית היתה מגיעה למסקנה אחרת בנסיבות המקרה המובא לפניה. (ראה: מאמרו של מנחם גולדברג/"פסיקת בית הדין לעבודה על פי עקרונות המשפט המנהלי"/ספר לנדוי/עמ' 699ואילך). על פי הוראות נציבות שרות המדינה (נספח ב' לכתב ההגנה) צויין מפורשות, כי "הועדה תהיה מוסמכת לאשר, במלואן או חלקית, כמפורט בסעיף ג' להלן או לדחות את המלצות הממונה הישיר בצרוף הנמקה תמציתית לדחיית ההמלצה וכן תהיה רשאית לבקש חומר נוסף הקשור בעבודת העובד כגון: תיק אישי, גליונות הערכה קודמים של העובד, דיווח על איחורים של העובד וכו'". (ס' ב' 2להוראות נש"ם נב/43). במקרה שלפנינו, לא הובאה בפני בית הדין החלטת הועדה לרבות נימוקיה לדחיית ההמלצות לקיצור פז"ם שפורטו בבקשה על כל נספחיה. הכוונה לת/ .6כל הנימוקים שהובאו בפני בית הדין, בין שהינן ענייניים ובין שלא, הינם נימוקים וטענות שהועלו "לאחר מעשה", היינו, לאחר קבלת ההחלטה אף אם העיד מר שחף, כי אלה הנימוקים שהדריכו הועדה טרם קבלת החלטתה וכי מדובר בנימוקים ענייניים בהתאם להנחיות לרבות הקריטריונים המחמירים הנהוגים במשרד הבריאות. חובתה של הועדה, כאשר דחתה את הבקשה, לנמק את החלטתה ולו בצורה תמציתית, שכן על פי גרסת הנתבעת בסכום טענותיה די באמור בטופס "הערכת עובד" (ת/6) על מנת לדחות הבקשה כלומר, המלצת הממונה הישיר של התובע נדחתה על ידי הועדה, אולם ההחלטה ונימוקיה לא פורטו במסמך כלשהו שהובא בפני. על הועדה היה לנמק החלטתה, ולו מהטעם, כי החלטה מנומקת מאפשרת לרשות השיפוטית למלא את תפקיד הפיקוח השיפוטי שהוטל עליה (ראה: דב"ע שם/1694-01 יוסף מלמד נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג' 327באשר להחלטות ועדות רפואיות שהינן בבחינת גוף "מעין שיפוטי"). חובת ההנמקה חלה גם על החלטת הועדה שלפנינו וזאת על מנת לוודא שהפעילה סמכותה בהתאם להנחיות הפנימיות לרבות הוראות הנוהל ומדיניות הנתבעת ועל מנת שהנפגע מההחלטה יוכל לבחון מהותה לצורך העמדתה בפני ביקורת שיפוטית. (ראה ספרו של יצחק זמיר שצוטט לעיל שם בעמ' 897ואילך). עוד יצויין, כי הפרת חובת ההנמקה אינה שוללת את הביקורת השיפוטית, אולם מקשה על הביקורת ודי בהוכחה לכאורה של פגם כלשהו על מנת להענות לבקשת התובע. .7בנסיבות המקרה הנדון יש לבטל החלטת הועדה לקיצור פז"ם מהסיבות שיפורטו להלן ובמצטבר:- א. כאמור, לא הוצגה בפני בית הדין כל החלטה של הועדה לרבות נימוק תמציתי מטעמה לדחיית ההמלצה של הממונה הישיר לקיצור פז"ם. כמו כן לא נטען, כי קיימת החלטה שכזו למעט בתיקו האישי של התובע אך לא הוכח, כי זו מפרטת הנימוקים לדחיה. כל שעולה מפרוטוקול הדיון שבפני, כי לא נוהל פרוטוקול על ידי הועדה והערות חברי הועדה נרשמו על גבי טפסים פנימיים. כן ניתן להסיק, כי לא הומצאה החלטה מנומקת שהועברה ליחידה לרבות לידיעת התובע בשל דחיית ההמלצה. חשיבות החלטה כתובה ומנומקת הינה, בין היתר, מהטעם, כי הצורך לנמק מוביל לביקורת עצמית של המחליט, על כל המשתמע מכך וכן מקטין את החשש מפני החלטות שרירותיות או שגויות לרבות החלטות בלתי אחידות במקרים זהים. במקרה הנדון, כפי שפורט לעיל, אין מחלוקת, כי על פי הוראות הנש"ם על הועדה הדוחה ההמלצה לקיצור פז"ם לנמק החלטתה ולו בצורה תמציתית. חובה זו לא קויימה על ידה, ככל שהוכח בפני. ב. גרסת התובע, כי מר אברהם שלהבת התערב למעשה באופן ישיר בהחלטת הועדה או גרם לכך, כי ההמלצה תדחה לא הוכחה על ידי התובע. מדובר במסקנה המבוססת על עדות שמיעה שנסתרה על ידי הנתבעת באמצעות עדיה וראיותיה ובכל מקרה גרסת התובע מעוררת ספק בנקודה זו. על פי גרסת התובע בעדותו מדובר בהשערה על רקע מאבקיו השונים של התובע לשמירת מעמדו ותפקידו בנתבעת. אמנם, אין ספק, כי השתלשלות העניינים והאמור בפסקי הדין שהומצאו לבית הדין יכול והיוו בסיס להשערה ולהתערבות כלשהי בקידומו של התובע אך מסקנתי היא, כי גרסת התובע בדבר התערבות ישירה של מר שלהבת בהחלטת הועדה לא הוכחה בפני. כמו כן אין להסיק מפניית מר שלהבת למר שטיינרוד בשאלת ההמלצה לפז"ם, משום התערבות ישירה על מנת להביא לדחיית ההמלצה של מר שטיינרוד על ידי הועדה. מאידך, אין לקבל גרסת הנתבעת בסיכום טענותיה, כי העובדה שמר שלהבת למרות הסתייגותו מהמלצותיו והערכותיו של הממונה הישיר, בחר שלא לפרט המלצתו האישית בטופס "הערכת עובד" אלא להעביר עניינו של התובע לועדה ובכך למעשה החליט בהגינותו שלא לנקוט עמדה מתוך כוונה לאפשר לגורם עצמאי ובלתי תלוי, היינו, הועדה להגיע להחלטה. יצויין, כי הערתו של מר שלהבת בטופס "הערכת עובד" (ת/6) בדבר המשקל שיש לתת להמלצתו של מר שטיינרוד, די בה על מנת להוות חוות דעת מטעמו ולו בדרך עקיפה, שכן הערתו, כי מר שטיינרוד בדרך כלל "נוטה להקל" הינה הערה חריגה לאור הערכות עובד נוספות שהוגשו לבית הדין ובהן פרט, כי מר שטיינרוד, בדרך כלל, "שקול בדעתו". אין מדובר בהערה המתייחסת באופן ספיציפי לעובד נשוא חוות הדעת אלא מדובר בהערה כללית מטעם הממונה העקיף כאשר איננו מכיר אישית את העובד. למותר לציין, כי בכך ביקש למעשה הממונה העקיף לעקוף הוראת ס' 4להנחיות. בנסיבות המקרה הנדון ניתן להסיק, כי מדובר בהערה מגמתית ואין מחלוקת כי מדובר בהערה המתייחסת לעובד אשר מר שלהבת הכיר באופן אישי ולא כפי שפורט בטופס. ההסבר בעדות מטעם הנתבעת בנקודה זו אינה מקובלת על בית הדין (עדות הגב' ענת ירון בעמ' 31- 30לפרוטוקול). ג. עדות מר שחף. מר שחף העיד, כי התובע לא עמד בכל קריטריון לקיצור פז"ם, חד וחלק (עמ' 38לפרוטוקול). מר שחף, בתפקידו כיו"ר הועדה, העיד לגבי הקריטריונים המנחים את הועדה והסיבות שהביאו לדחיית ההמלצה. על פי עדותו, די בארבע חוות דעת רעות שניתנו בתקופה הקובעת, היינו, במשך התקופה בה שהה התובע בדרגה הקודמת, על מנת שלא להמליץ לפז"ם. חוות דעת אלה, על פי עדותו, לא מראות על שום קרבה להצטיינות (עמ' 38לפרוטוקול). העד מעיד, כי מאחר ומדובר בחוות דעת של הממליץ הישיר ולפעמים קורה שמנסים "לעגל פינות" על ידי ההמלצה הנ"ל לכן על הועדה החובה לבדוק שאכן העובד המומלץ כעובד מצטיין הוא אכן עובד מצטיין. לצורך כך יש לעיין בכל התיק האישי לרבות בחוות הדעת האחרות מעבר ל"הערכת עובד". מר שחף מפרט בעדותו, כי "למרות שהיתה המלצה כבר במסגרת הכנת התיק, עלו על זה שיש בעיות עם חוות דעת קודמות לרבות חוות דעתו של שטיינרוד ואני יודע שהתיק נדון לא בחופזה אלא בכובד ראש וההחלטה היתה שלילית" (עמ' 3לפרוטוקול מיום 10/9/97). העד מעיד, כי למרות המלצת הממונה הישיר, נלקחו בחשבון חוות דעת קודמות שליליות של אותו ממונה והערה מטעמו בו מציין, כי התובע אינו ראוי לתפקידו כמנהל עבודה. כמו כן מפנה לתרשומות של הממונה הישיר של מר שלהבת לאופן תיפקודו של התובע (עמ' 3לפרוטוקול). יצויין, כי מר שחף מפנה לטופס "הערכת עובד" (נ/4) מיום 5/6/89ובהתעלם מתוצאות פסק הדין של בית הדין האזורי בדבר החזרת התובע לתפקידו כמנהל עבודה, פסק דין שניתן ביום 27/9/91, היינו, בטרם המלצת הממונה הישיר לועדה. למותר לציין, כי מדובר בהערכה נמוכה ביותר של התובע על ידי מר שטיינרוד אולם, כפי שהעיד מר שטיינרוד, קיים שינוי בתיפקוד התובע לאחר שניתן פסק הדין, שינוי שהביא להמלצתו לקיצור פז"ם הכל כמפורט בהערכת העובד (ת/6). לפיכך, ולו לכאורה, במידה ונלקח שיקול זה בחשבון, מדובר בשיקול בלתי ענייני, בנסיבות המקרה הספציפי ועל רקע פסקי הדין שניתנו בבית הדין לעבודה לאחר מכן בעניינו של התובע ובאשר לכשירותו לשמש בתפקיד של מנהל עבודה. כשירות אשר שלל מר שטיינרוד בעבר אולם דעתו "לא נתקבלה" על דעת בית הדין, בלשון המעטה. מר שחף מציין בעדותו, כי משרד הבריאות קבע קריטריונים מחמירים לקיצור פז"ם, אולם אלה אינם רלוונטיים לעניינו של התובע, שכן די בחוות הדעת הנ"ל לדחות ההמלצה (עמ' 38לפרוטוקול). מדובר בקריטריונים שפורטו בס' 8לתצהירו לפיו מחמירים במיוחד לגבי שלושה גורמי הערכה, היינו, "יחסים בעבודה" או "משמעת" או "יחסים עם קהל" ולגבי שלושה גורמים אלה, כאשר מופיע באחד מהם ציון "משביע רצון" ומטה הועדה אינה מאשרת קיצור פז"ם. הכלל, כי הנחיות הרשות הינן גמישות במובחן מתקנות או חוק. כאשר מדובר בהנחיות אשר מבוססות על סוג מקרים שכיח ומתעורר מצב בו מדובר במקרה מיוחד, רשאית הרשות לסטות מהנחיותיה כדי להחליט באותו מקרה. שכן מטרת ההנחיות הינה להקל על הרשות בהפעלת שיקול דעתה בכל מקרה ומקרה. אולם , כאמור, אין בכך כדי לשלול ממנה לסטות מן הנחיותיה ובלבד, כי מדובר בשיקולים ענייניים המצדיקים את הסטיה. חוקיות הסטיה מן ההנחיות תלויה בנסיבות המקרה. עם זאת ההנחה היא שהרשות תפעל לפי ההנחיות והנחה זו יוצרת ציפיה מוצדקת שכך תפעל הרשות. אם, בניגוד לצטיפיה זו, הרשות סטתה מן ההנחיות, יש מקום לחשש שמא נגרמה הסטיה על ידי שיקולים זרים או פגם אחר. חשש זה יכול להספיק כדי לערער את חזקת החוקיות (ספרו של יצחק זמיר, שם בעמ' 785-787). התובע בסיכום טענותיו טוען, כי הועדה בקובעה קריטריונים מחמירים פעלה בחוסר סמכות ובניגוד לאמור בהנחיות המנהליות של הנש"ם וטוען, כי מדובר בקביעת קריטריונים בלתי חוקית (ס' 166לסיכומים). כאמור, אין לקבל גרסה זו של ב"כ התובע ככלל, אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. כפי שהעיד מר שחף, דחיית בקשתו של התובע לקיצור פז"ם היתה נדחית אף ללא קשר לקריטריונים אלה. (עמ' 38לפרוטוקול). עולה מעדותו, כי קריטריונים אלה לא נלקחו בחשבון בהחלטת הועדה, שכן לגרסת מר שחף, די בחוות הדעת השליליות על מנת לדחות ההמלצה. יחד עם זאת, יצויין, כי באם ניתן לקריטריונים אלה משקל כלשהו ומדובר בקריטריונים מחמירים עולה, ולו לכאורה, כי מהותם של קריטריונים אלה סותרת את הקריטריונים המשמעותיים שפורטו בהוראות נציבות שרות המדינה לט/ 8לרבות בהנחיות הבצוע, כאשר באים לבחון הערכת העובד הממלא תפקיד של מנהל עבודה ומכוח תפקיד זה אחראי על עובדים אחרים. על פי ס' 5(א) (3) להנחיות, יש ליתן משקל משמעותי להערכת העובד הממונה על עובדים אחרים לענין "כושר ניהול משא ומתן" (לגבי עובדים המנהלים משא ומתן בתוקף תפקידם), "כושר שפיטה בקבלת החלטות", "כושר, ניהול, ארגון ותכנון" ו"כושר ניהול הנעה ופיקוח" (ס' 11, 14, 15ו- 16להערכת עובד (ת/6)). לגרסת מר שחף על פי הקריטריונים המחמירים של משרד הבריאות יש ליתן משקל להערכות התובע באשר ל"יחסים עם קהל" ו"יחסים בעבודה" ודי בכך, כי לתובע ציון נמוך בקריטריונים אלה על מנת לשלול ההמלצה. ראשית יצויין, כי על פי גרסת מר שחף ההערכה שניתנה לתובע בפריטים אלה לא היוותה משקל כלשהו בדחיית ההמלצה. שנית, בהוראת הנש"ם לט/ 8ובהנחיות (ס' 7) מדובר בהערכה "נמוכה" ואילו התובע הוערך בציון "משביע רצון". לפיכך, יש לשער, צויין, כי מדובר בקריטריונים מחמירים. כן הוכח בפני, כי בסעיפים משמעותיים, כפי שפורטו לעיל בהוראות הנש"ם ובהנחיות לבצוע לגבי עובדים הממונים על עובדים אחרים זוכה התובע בהערכה "גבוהה" ואף "גבוהה מאוד" (סעיפים 14, 15, ו- 16) כל אלה מובילים למסקנה, כי עובר למתן ההחלטה לא ניתן משקל לכל הנימוקים אשר היה על הועדה לשקול טרם קבלת החלטתה על פי ההנחיות הפנימיות והוראות הנוהל אשר הנתבעת טוענת כי פעלה על פיהן והעלאת הטענה ומתן המשקל לקריטריונים החריגים, במקרה הנדון, מביא לחשש, כי מדובר בהעלאת טענה מסיבות בלתי ענייניות. ד. יו"ר הועדה, מר שחף, העיד בפני בית הדין במסגרת חקירתו הנגדית, כי הינו הגורם בעל הסמכות להביא מקרה לדיון נוסף אם היה מתרשם שיש בכך הצדקה ואכן הציע זאת במקרה של התובע (עמ' 4לפרוטוקול מיום 10/9/97). די בכך על מנת להוות סיבה נוספת בעלת משקל בלתי מבוטל לביטול החלטת הועדה שמר שחף עמד בראשה ולהעמיד התובע בפני ועדה בהרכב חדש על מנת לקיים דיון חוזר בעניינו. .8באימרת אגב יצויין, כי אין במסקנת בית הדין משום שלילת מסקנות הועדה לגוף הענין או הבעת עמדה כלשהי לענין מסקנתה הסופית של הועדה. כמו כן יצויין, כי טיעוני ב"כ התובע בסיכום טענותיו באשר לזכות השימוע של התובע בפני הועדה, בטרם מתן החלטה בדבר דחיית ההמלצה, לא הוכחה למרות האמור בפסיקת בית הדין לרבות בפסיקת בג"ץ שצוטטה בסיכום הטענות וזאת מהטעם, כי אין לקבוע זכות זו באופן החלטי במסגרת כה רחבה. גזרה אשר ספק אם הרשות יכולה לעמוד בה במסגרת שמיעת בקשות לקיצור פז"ם. (ראה: ספרו של יצחק זמיר/"הסמכות המנהלית"/כרך ב'/עמ' 793ואילך לרבות "היקף החובה"). במקרה הנדון, מהסיבות שפורטו לעיל ובמצטבר, אמנם נקבע כי יש לקיים דיון חוזר בעניינו של התובע בפני ועדה בהרכב אחר, אולם לא מצאתי כל מקום במסגרת החלטה זו לקבוע חובה בדבר שימוע העובד טרם מתן ההחלטה ובענין זה על הועדה שתדון בענינו של התובע לפעול בהתאם להוראות התקש"יר והודעות נציבות שרות המדינה ובמידה ותמצא לנכון רשאית לזמן התובע לומר דברו, בין בעל פה ובין בכתב. .9לסיכום. דין תביעת התובע להתקבל - ניתן בה פסק דין הצהרתי לפיו החלטת הועדה לקיצור פז"ם נשוא החלטה זו - בטלה. הנתבעת תורה על כינוסה של ועדה חדשה ובהרכב אחר שתדון בהמלצה (ת/6) לקיצור פז"ם של התובע. הועדה תונחה על ידי הוראות התקש"יר והוראות נציבות שרות המדינה לט/ 8ונב/ 43לרבות ההנחיות שהינן חלק בלתי נפרד מהוראות אלה. הועדה תיתן משקל לעובדה, כי הערכות עובד שניתנו בגין תיפקודו של התובע ב"תקופה הקובעת", ולו בחלקן, ניתנו בטרם ניתן פסק הדין של בית הדין לעבודה בתיק שן/159-.3 הועדה תרשום לפניה, כי הערת הממונה העקיף על גבי טופס "הערכת עובד" (ת/6) ממנה משתמע, כי הממונה הישיר, בדרך כלל, מקל, אין ליתן לה כל משקל עובר למתן ההחלטה. הועדה תנמק החלטתה בקצרה. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכר טירחה בשיעור כולל בסך 500, 2ש"ח פלוס מע"מ תוך 30יום שאם לא כן ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל. .10זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.עובדי מדינה