תאונה בדרך לעבודה - סטיה מהדרך המקובלת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בדרך לעבודה - סטיה מהדרך המקובלת: .1בתאריך 5.2.93בשעה 06.30לערך בעת שנהג התובע במכוניתו ארעה לתובע תאונת דרכים בה נחבל הוא וחברתו שנסעה איתו יחדיו במכונית (להלן - התאונה). .2התובע מבקש להכיר בתאונה כתאונת עבודה בנימוק, שבעת אירוע התאונה היה בדרכו לעבודתו במסגריה ברעננה. .3הנתבע דחה את התביעה בנימוק, שהתאונה ארעה בנסיעה מבית חברתו של התובע בפתח-תקוה לבית אמה בהרצליה, מסלול שיש בו משום סטיה של ממש מהדרך המקובלת של התובע ממעונו לעבודתו. .4על פי חומר הראיות חי התובע באותה עת בנפרד מאשתו והתגורר בד"כ בפתח-תקוה בבית חברתו. .5על פי גרסת התובע ב-נ/ 3- הודעת התובע לחוקר הנתבע - אכן אמורה היתה חברתו להגיע באותו בוקר לבית אמה בהרצליה, לרדת ברעננה, ומשם להמשיך להרצליה. .6א. בעדותו בביה"ד אמר התובע שאמור היה לנסוע לרעננה דרך הוד השרון ולהוריד את חברתו בתחנת אוטובוסים ברעננה כדי שתגיע להרצליה (עמ' 1לפרוטוקול). ב. התאונה ארעה לדבריו בנתיב הימני, בעוד שאילו רצה ליסוע להרצליה היה צריך לעמוד בנתיב השמאלי (עמ' 1לפר'). ג. התובע טען, כי יצא מוקדם, כי יש המון תנועה והיה עליו להגיע לעבודה לא מאוחר מ- 7.30(עמ' 1שורות 29-31, עמ' 2שורות 2-4), וכי היו לו בעיות עם המעסיק בשל איחורים (עמ' 2שורות 27-28). ד. למקום התאונה נסע אולי 10דקות. הנסיעה מפ"ת לעבודה ארכה כ- 25 דקות (עמ' 2שורה 22). ה. לגרסת התובע מעולם לא לקח את חברתו להורים שלה, וכשנסע מדי פעם להרצליה היה זה, כדי להמנע מלפגוש באנשים מוכרים, כאשר הוא נוסע דרך הוד השרון, מקום מגורי אשתו, (עמ' 3שורות 16,17). .7א. גרסת אורית ב-נ/ 4- ההודעה לחוקר הנתבע - היתה חדה וחלקה, ולפיה התובע רצה לקחת אותה לרח' הלוטוס 9בהרצליה הצעירה, ומשם להמשיך לעבודה ברעננה, אך כשרצה לפנות שמאלה החליק וכתוצאה מכך קרתה התאונה (נ/ 4עמ' 1למטה). ב. בחקירה הנגדית אמרה העדה, כי עבודת התובע היתה בכפר סבא (בכך טעתה, משום שעבודת התובע היתה ברעננה). ג. התובע היה לוקח אותה בד"כ כל יום לאמה. ד. גם באותו יום התכוון לקחת אותה לאמה. ה. התובע התקשר לתובעת ואמר לה שמה שאמרה לחוקר הנתבע אינו נכון, וביקש שתעיד שהיה אמור להגיע לעבודה (עמ' 6לפר', ספרור מחדש, לפי סדר רץ). ו. התובעת אישרה, שהתובע לא הספיק לפנות שמאלה לכוון הרצליה, וכי היו לו הרבה התלבטויות, אם לקחת אותה לבית אמה, או להוריד אותה בתחנת אוטובוס (עמ' 7לפר', ספרור מחדש בסדר רץ). ז. העדה השיבה לשאלות אבה"ד, אך תשובותיה היו מבולבלות וסותרות זו את זו; נביא את הדברים כלשונם: "הוא היה מביא אותי לאמי כמעט כל יום. לפעמים הייתי נשארת בבית ולפעמים נסעתי למקום אחר. קרה לי שהוא לא הביא אותי עד הבית. הוא הוריד אותי בפ"ת בצומת הראשונה מהבית אם הוא היה אמור ללכת לסידורים שלו. קרה שהיה מוריד אותי בסביבה קרוב לבית, הרצליה או קצת לפני הרצליה, פעם אחת זה היה בפ"ת. לא זכור לי, שהוא הוריד אותי ברעננה כדי שאגיע להרצליה. באותו בוקר דיברנו על כך שיוריד אותי ברעננה. הוא לא ידע בדיוק היכן להוריד אותי. או שניסע לבית של אמא, או שבדרך הוא יעצור לי במקום שאוכל להגיע לביתה של אמי ואסע לבד. הוא התלבט ואז קרתה התאונה. אני הייתי מאד נסערת ומבולבלת. עברתי טראומה ומשבר גדול מאד בחיים ולכן לא אמרתי בדיוק מה שאני אומרת כעת. הוא לא דיבר על מקום ספציפי שם הוא מוריד אותי ומשם אני אסע. הוא אף פעם לא הוריד אותי ברעננה." (עמ' 7לפר', ספרור מחדש). ח. ב"כ הנתבע טענה, שהסתירות בעדות עדה זו נובעות מפחד העדה מהתובע. יש לציין, כי התובע לא נכח בעת הדיון. .8א. השאלה הנשאלת היא לאן התכוון התובע ליסוע, בעת שארעה לו התאונה. ב. את גלוי הכוונה שבלב ניתן ללמוד מדברים, שאמרו המעורבים בענין. ג. ביה"ד ייחס חשיבות מרובה לדברים שנאמרו מיד בסמוך לאירוע. ד. ההתבטאות המוקדמת ביותר של המעורבים בענין היתה בתאריך האירוע - 5.2.93בסמוך מאד לאחר האירוע. ה. התובע מסר באותו תאריך בשעה 8.25הודעה לחוקר המשטרה שלפיה נסע באותו בוקר מכוון פתח-תקוה לכוון הוד השרון. מתוכן הודעתו זו עולה בבירור, שהתובע נסע בנתיב הימני בעת שקרתה התאונה. ו. העדה אורית ישראל מסרה באותו תאריך בשעה 08.20הודעה לחוקר המשטרה שלפיה הנסיעה היתה מפתח-תקוה לכוון כפר סבא. ז. כהן יוסף, שרכבו היה הרכב הראשון שנפגע ישירות מאחור מרכב התובע, מסר בתאריך 5.2.93בשעה 07.45, הודעה לחוקר המשטרה לפיה עמד שני בנתיב הימני שמגמת נסיעתו מפתח-תקוה לכפר-סבא. יש לציין, כי מקום עבודתו של כהן יוסף נמצא ברעננה. (ההודעה לחוקר המשטרה). מר יוסף גם מסר שרכב התובע נזרק לאחר ההתנגשות לטנדר שעמד בנתיב השמאלי. ח. בן כנען דן, שגם הוא נפגע מרכב התובע, מסר בתאריך 5.2.93בשעה 07.30הודעה לחוקר המשטרה לפיה נסע מפ"ת לכוון כפר סבא בנתיב השמאלי. ט. מחומר הראיות עולה, שמי שעומד בנתיב הימני כוונתו ליסוע לכוון כפר-סבא רעננה הוד השרון, ואילו הנתיב השמאלי מיועד לנסיעה לכוון הרצליה. מה שברור הוא, שהעומד בנתיב הימני ודאי לא מתכוון ליסוע להרצליה. נתון זה הוא רב חשיבות בפסיקת הדין בתיק זה. י. הודעת החברה נמסרה לחוקר המוסד ב- 24.5.94והיא סותרת את דבריה לגבי כוון הנסיעה כפי שנמסרו בתאריך התאונה. יש להעדיף את הדברים שנמסרו בתאריך התאונה. יא. על פי הראיות המוקדמות שמיום התאונה, כוונת התובע היתה ליסוע לרעננה, גם עמידתו בנתיב הימני תומכת בגרסה זו. יב. קיימת סבירות נמוכה, שבעת מסירת ההודעות לחוקר המשטרה מיד בסמוך לאירוע, היתה בתודעת התובע המגמה ליצור גרסה שתתאים לעילת תביעה כנגד הנתבע. יג. הבלבול שבעדות הגב', לא מסייע לגרסה זו ומחליש אותה משמעותית. יד. הקושיה ביחס ליציאה המוקדמת יחסית, כאשר העבודה מתחילה ב- 07.30, מתורצת בהסברי התובע (עומס בכבישים ועמדת המעסיק) וניתן לישבה גם בדברי העדה, שהתובע אכן התלבט, האם ליסוע להרצליה או להמשיך ישר לרעננה, כאשר בעת האירוע על פי כל הראיות ההחלטה היתה ליסוע לכוון רעננה. .9סוף דבר. אנו קובעים, שלתובע ארעה תאונת עבודה בתאריך 5.2.93בעת שהיה בדרכו לעבודה.תאונה בדרך / חזרה מהעבודה