קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים מתנדב במשמר האזרחי: 1. מתנדב במשמר האזרחי נפגע בתאונת דרכים, שעה שנהג במכונית משטרתית והתנגש ברכב אחר. בשעת התאונה היתה מכונית המשטרה מבוטחת אצל הנתבעת, בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל- 1970. המתנדב הוכר כנכה לענין חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] תשי"ט-1959, ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 55% ועל פיה שילמה לו המדינה תגמולים. 2. המדינה תבעה מהנתבעת שיפוי בגין התגמולים בהתאם לסעיף 36 (א)(2) לחוק הנכים. המדינה טענה כי דרגת הנכות שנקבעה לענין חוק הנכים מחייבת אף לענין תביעת השיפוי. טיעון זה נסמך על סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 שזו לשונו: "6ב. נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה וזאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". הנתבעת חלקה על כך, ומחלוקת זו הוכרעה על ידי בית המשפט העליון ב- ע"א 1103/90 (פורסם בפ"ד מ"ה (4)230), אשר קבע (בפסקה 16 לפסק הדין) כי: "על תביעת ההשבה של המדינה, מכוח סעיף 36 לחוק הנכים, את מבטח החבות או את המבטח בביטוח האישי, כאמור בסעיף 3 לפקודת ביטוח רכב מנועי, יחול סעיף 6ב' לחוק הפיצויים, כך שדרגת הנכות אשר נקבעה על פיו תחייב גם בתביעת השבה זו". 3. הנתבעת עתרה לרשות להביא ראיה לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית. לטענתה התקיימו, בנסיבות העניין, טעמים מיוחדים המצדיקים מתן רשות כזו. הנתבעת מעלה שורה של השגות כלפי קביעותיה של הועדה. המדינה אינה מנסה להתמודד עם אותן השגות, אלא מבקשת היא לחסום את דרכה של הנתבעת להוכחתן. די בשתיים מטענותיה של הנתבעת כדי להתיר לה הבאתן של ראיות לסתירת הקביעה של הועדה לענין חוק הנכים. הנתבעת טוענת (סעיף 3 להמ' 210/90): "סיכום המחלה מבית חולים מאיר שם נבדק הנפגע מיד לאחר התאונה אובחן כי הינו סובל משברים ישנים בארבע חוליות של עמוד השדרה ומלבד זאת הבדיקות שנעשו לנפגע כולל בדיקות נוירולוגיות היו תקינות". לאור דברים אלה, שאליהם לא התייחסה הועדה, יש לכאורה ממש בטיעונה של הנתבעת, כי הניזוק העלים מידע מהועדה הרפואית, אשר קבעה לו נכות בגין פגיעה בעמוד השדרה, ללא התייחסות לכך שהפגיעה כולה או בחלקה קדמה לתאונה. 4. עוד מסתמכת הנתבעת על חוות דעתו של פרופ' שמואל דקל, אשר בדק את הניזוק מטעם משרד הבטחון. גם הוא התייחס לכך שהניזוק סבל בעמוד השדרה עוד קודם לתאונה, והמליץ לקבוע כי עקב התאונה היתה החמרה במצבו. שוב אין לדברים אלה כל התייחסות מצד הועדה. 5. הטוען לזכות להביא ראיות לסתור, בהתאם לסעיף 6ב', אינו חייב לשכנע את בית המשפט בכך שאותן הראיות שעמו תבאנה את בית המשפט לסטיה מקביעתה של הועדה. כל שצריך הוא להראות לבית המשפט אלו הם טעמים מיוחדים, וכאלה קיימים בענין שבפני. 6. ב"כ המדינה טען כי תותר הבאתן של ראיות לסתור כאשר נוצר מצב חדש או כשיש תרמית. אם כי נסיבות אלה נזכרות בפסיקה, אין הפסיקה מתיימרת למצות בשתי אלה את המקרים שבהם אפשר להביא ראיות לסתור. הנסיבות שבפני, כאשר קיים חשש שלא הובא בפני הועדה מידע על מצבו של הניזוק קודם לתאונה, או שהועדה התעלמה ממידע כזה, הן בגדר טעמים מיוחדים המצדיקים רשות להביא ראיות לסתור. 7. אפילו הלכתי בדרכו של ב"כ המדינה, ואיני סבור שכך צריך, ניתן לשבץ את המקרה שבפני בגדרה של תרמית. העדר התייחסות של הועדה לנזק שממנו סבל הניזוק בגבו קודם לתאונה, מצביע לכאורה, על הסתרת המידע ממנה על ידי הניזוק. לכאורה, עולה התנהגותו של הניזוק כדי תרמית. לפיכך, הנני מתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור. התנדבותתאונת דרכים