קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה עם דיסק חיתוך / תאונת עבודה בגלל כלי עבודה פגום: .1התובע, קבלן שיפוצים, נפגע ביום 18/7/89, בתאונת עבודה, עת פגעה בו דיסקה, שנקרעה מתושבתה במכשיר דיסק, עימו עבד התובע בחתוך קיר. .2הנתבעת הינה המפעל שייצר את הדיסקה שפגעה בתובע. .3התובע השתית את תביעתו שבפני על שתי עילות תביעה חילופיות: האחת - חבות ע"פי חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"מ- 1980(להלן: חוק האחריות למוצרים פגומים). השניה - חבות עפ"י עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין (נח). (להלן: פקודת הנזיקין). .4הצדדים חלוקים זה על זה הן בשאלת האחריות והן בשאלת שעור הנזק שנגרם לתובע בתאונה. קודם שאגיע לדיון בשאלת הנזק, אם בכלל, אדון אם חלה חבות על הנתבעת בגין אירוע התאונה. .5כאמור, התובע טוען לאחריות הנתבעת לקרות התאונה, וזאת לטענתו, בהתאם להוראות חוק האחריות למוצרים פגומים. .6הגעתי לכלל מסקנה, בשים לב לכל נסיבות הענין, כי אין במקרה דנן חבות ע"פי חוק האחריות למוצרים פגומים. להלן הנימוקים שהובילוני למסקנתי זו: (א) סעיף 3(א) לחוק האחריות למוצרים פגומים מציב שני מבחנים חילופיים, שדי באחד מהם כדי לקבוע שמוצר הינו "מוצר פגום" במובן החוק: האחד - שמחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום לנזק גוף. השני - שבנסיבות הענין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר. (ב) התובע לא הביא די ראיות לקיום אחד משני המבחנים דלעיל, ועיון בסכומי בא כוחו בתום המשפט גם הוא מעלה, שהתובע אינו טוען לקיומו של מי מהם. (ג) בנסיבות שכאלה, אני קובעת כי לא הוכח שהדיסקה הינה בגדר "מוצר פגום", כמשמעותו בשתי החלופות שבסעיף 3(א) לחוק. (ד) סעיף 3(ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים, קובע חזקה לפיה מוצר הינו "מוצר פגום", אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין. (ה) עיון בנסיבות המקרה שבפני מעלה שהן אינן מתיישבות עם המסקנה שהמוצר היה פגום כפי שעוד יפורט להלן, ולפיכך, לא חלה במקרה זה החזקה שבסעי 3(ב) לחוק. (ו) אין מחלוקת בין הצדדים שבמועד התאונה התורע עסק בחיתוך קיר, בעזרת מכונת הדיסק, עליה היתה מורכבת הדיסקה, שקוטרה היה 9.5אינץ'. הצדדים גם אינם חלוקים ביניהם, שהתובע הסיר את המגן שאמור היה להיות מורכב על גבי מכונת הדיסק. מוסכם גם על הצדדים, כי קודם לתאונה עבד התובע באותו היום כשלוש שעות, מתוכן עבד עם מכונת הדיסק כ - 15דקות, ורק לאחר מכן נקרעה הדיסקה מתושבתה במכונת הדיסק. (ז) אני נותנת אימון בגירסת עדי הנתבעת, וביחוד - בעדותו של מר שוויצר מנהלה הטכני של הנתבעת, ובעדותו של מר שחם, מהנדס ומנהל הנתבעת, לפיה קריעת הדיסקה יכולה להיגרם כתוצאה מעבודה ללא מגן, הגורמת לחדירה עמוקה יותר של הדיסקה, להפעלת לחצים גדולים ולשבר בדיסקה. (ח) ואכן,בענייננו ועל כך אין מחלוקת, עבד התובע עם מכונת הדיסק, לאחר שהסיר ממנה את המגן, שאמור היה להיות מורכב עליה, ושתפקידו למנוע חיתוך עמוק מידי. מעדותו של התובע עולה, שהוא היה מודע להוראה שיש להשתמש במגן בעת העבודה עם מכונת הדיסק, ולמרות זאת, הוא עבד ללא מגן. (ט) התובע ניסה בפני מצג לפיו עומק החיתוך אותו ביצע, עובר לתאונה היה קטן, ואף נקב במספר מסויים של סנטימטרים כעומק החיתוך. אינני מקבלת גרסתו של התובע בענין זה כאמינה. ברור לי, שבנסיבות שכאלה, שהתאונה ארעה בפתאומיות ומשהתובע לא שב למקום התאונה למדד את עומק חדירת הדיסק, והעבודה הושלמה ע"י בעל מקצוע אחר, אין לקבל את עדותו של התובע לגבי עומק החיתוך כנתון מדוייק. (י) נסיבות המקרה מעלות, באופן חד משמעי, כי הגורם לתאונה היה חיתוך עמוק מידי של הקיר עליו עבד התובע במועד התאונה, תוך שימוש בדיסק קטן מדי ללא מגן כמסקנת המומחה מטעם ההגנה, מר אבי משה, בחוות דעתו שלא נסתרה. (יא) זאת ועוד - מר שחם, שהעיד כאמור, מטעם הנתבעת, מסר בעדותו בפני, ודבריו אמינים בעיני, שלו היתה הדיסקה אכן פגומה, כטענת התובע, הרי שהיא היתה מתפוצצת מיד עם התנעת המכשיר. דבריו אלו של מר שחם בעדותו לא נסתרו ע"י התביעה במשפט זה. (יב) אין מקור לספק, שהעובדה שהתובע עבד עם מכשיר הדיסק, עליו היתה מורכבת כל העת הדיסקה המדוברת, פרק זמן נכבד ברציפות לפני התאונה מעידה כאלף עדים כי הדיסקה לא היתה פגומה. (יג) מכל המקובץ עד כאן עולה, כי נסיבות המקרה, כפי שהוכחו בפני, מתיישבות דווקא (ולפחות יותר) עם המסקנה כי תאונת העבודה שקרתה לתובע, אירעה עקב שימוש לא נכון של התובע במכשיר הדיסק, מאשר עם המסקנה שהדיסקה לא היתה תקינה. (יד) זאת ועוד - נעלה מספק מסקנתי כי התובע בעניננו לא היטה את מאזן ההסתברויות, הנדרש במשפט אזרחי, לטובת החלת החזקה שבסעיף 3(ב) לחוק, ודהיינו: שנסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהדיסקה היתה פגומה מאשר עם המסקנה שהדיסקה היתה קטנה. (טו) מכאן, כאמור, קביעתי שאין הנתבעת חבה כלפי התובע עפ"י חוק האחריות למוצרים פגומים. .7למסקנה דומה הגעתי גם באשר לטענת התובע, לפיה יש להטיל חבות על הנתבעת לקרות התאונה עפ"י הוראות פקודת הנזיקין. להלן נימוקי מסקנתי זו: (א) התובע טוען לרשלנות הנתבעת בבדיקת הדיסקה, וכי היתה צריכה לצפות קיום מצב, שבו מתחת ידיה תצא דיסקה פגומה, שתגרום נזק למשתמש בה. (ב) לימוד הליך ייצור הדיסקות אצל הנתבעת מעלה שהיפך הדברים הוא הנכון. (ג) אני נותנת אימון בעדויות מטעם ההגנה לפיהן הנתבעת עמדה במועד יצור הדיסקה בתקנים מחמירים: הן בדרישות התקן הגרמני והן בדרישות התקן האמריקאי, בכל הנוגע לייצור דיסקות, בכלל, והדיסקה הרלוונטית בכלל זה. בזמנו לא היה לענין ייצור דיסקות תקן ישראלי, ותקן שכזה, הקיים כיום, דומה לתקנים שהוזכרו, ואף בו עומדת הנתבעת. (ד) הוכח בעדויות עדי ההגנה, שכאמור הותירו עלי רושם מהימן ביותר , כי כל דיסקה שהנתבעת מייצרת עוברת בדיקות משקל, עובי, איזון ומראה עיניים (בדיקה ויזואלית). שוכנעתי, כי די בכל אלה, כדי לעמוד בחובת הזהירות הנדרשת מהנתבעת. אומנם מר דוידסקו העיד כי רק דיסקות מדגמיות עוברות גם בדיקת הרס (דהיינו: הרצת הדיסקה במהירות עד להתפרקותה), אלא שברור והגיוני הדבר הוא כי אין אפשרות לערוך בדיקת הרס לכל הדיסקות, שהרי מבחן שכזה פירושו הרס כל הדיסקות המיוצרות ע"י הנתבעת קודם לשיווקן! (ה) עוד אציין שמחוות דעת המומחה מטעם ההגנה, המהימנה בעיני, נמצאתי למדה גם שהנתבעת עושה פעולות נוספות על מנת להבטיח את בטיחות המשתמש בדיסקות, ובין היתר, היא דואגת להטביע הוראות בטיחות למשתמש על גבי הדיסקות, היא עושה שימוש בצבעים שונים לדיסקות המיועדות למטרות שונות, על-מנת שעין המשתמש תבחין בין הדיסקות השונות, וכן היא מתקינה דיסקת בטחון בתוך הדיסקות המיוצרות על ידה. (ו) מכל המקובץ עד כאן, עולה, כי נסיבות הייצור, כפי שהוכחו בפני, מתיישבות עם המסקנה שלא היה במעשי הנתבעת משום התרשלות כל שהיא, וכי היה די במעשיה של הנתבעת כדי לעמוד בחובת הזהירות המוטלת עליה, כיצרן "סביר" של דיסקות. (ז) מכאן כאמור, קביעתי הנוספת, שאין הנתבעת חבה כלפי התובע על פי פקודת הנזיקין. .8לאור קביעותי דלעיל, בשאלת האחריות, אין מקום להמשיך ולדון בשאלת גובה נזקין של התובע. .9סוף דבר: היוצא מכך - התביעה נדחית, וזאת מן הטעם שלא חלה על הנתעת כל חבות לקרות התאונה, בה נפגע התובע, לא על פי חוק האחריות למוצרים פגומים ולא על פי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. מתוך התחשבות התובע ובמצבו אני מחליטה לחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד במשפט זה בסכום נמוך של 000, 1ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן והודע בפומבי ביום 04.05.97 במעמד התובע עצמו, ובהעדר בא כוחו תאונת עבודה