תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי

תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה את האפשרות לבצע המצאה לגורם שמקום מושבו מחוץ לשיפוט, לגורם הנמצא בתוככי איזור השיפוט, ובתנאי שעסקינן במנהל או מורשה העוסק מטעמו, וזו לשונה: "היתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט של ביהמ"ש המוציא כתב בית דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו איזור שיפוט". הפרשנות המצומצמת לפיה קיים צורך להוכיח כי המקבל יהא מנהל "ממש" או מורשה "ממש", לפי ההגדרה הטכנית של המונח, אינה נוהגת עוד, ועתה מקובלת הפרשנות המורחבת הרואה בתנאים הנקובים בתקנה 482 ככאלו שמטרתם להבטיח את דבר הגשת ההליך המשפטי לידיעת הנתבע המצוי מחוץ לתחום השיפוט. המבחן הקובע לצורך הכרעה בשאלה אם הנציג המדובר הוא אכן מורשה, אם לאו, הינו מבחן האינטנסיביות, דהיינו, על ביהמ"ש לבחון אם דרגת האינטנסיביות של הקשר בין האדם לגביו נטען שהוא מורשה לבין הנתבע הנמצא מחוץ לגבולות השיפוט, היא בדרגת רציפות ופעילות כזו, שסביר להניח שהוא יעביר לידיעת הנתבע את דבר הגשת התביעה כנגדו, אף שבאופן רשמי איננו מוסמך לייצגו במשפט. וכפי שנפסק בע"א 8957/09 שמואל אוזן נ' סינדי קיובי, (לא פורסם, 8.3.11): "... לצורך הדיון בשאלת ההמצאה די בכך שבישראל התנהלה התנהלות עסקית מסויימת הנוגעת לנתבע וכי בישראל נמצא מורשה מטעמו אשר יש להניח בהסתברות גבוהה כי יביא לידיעתו את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו... השאלה המרכזית לעניין תקנה 482 היא אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בית דין לבין הנתבע... הדרישה הנוספת בעניין עסק בישראל הינה דרישה רשמית, במיוחד לאור העובדה שאין היא קשורה ישירות לסוגיה של העברתו של המידע הרלוונטי לנתבע." וכן אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית): "השאלה שתיבדק היא אם הנמען הוא אכן מורשה, השאלה אם פלוני הינו מורשה לעניין התקנה נחתכת לפי מידת האינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, עד שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו." ברע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חיים חימו (לא פורסם, 27.2.06) חזר ביהמ"ש על ההלכה וקבע כי: "המבחן העיקרי שאומץ בפסיקה לצורך קיומה של דרישת ההרשאה, הוא אינטנסיביות הקשר שבין הנתבע לבין המורשה. המבקש להמציא כתב בית דין לידי מורשה נדרש להראות קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו". ביהמ"ש הסיק במקרה הנ"ל את אינטנסיביות הקשר מההסכם שנחתם בין יבואנית הרכב לחברת ב.מ.וו ולהוראות שבו, למשל, התחייבות היבואנית לדווח לב.מ.וו על מצב השוק בארץ, אישורה הנדרש של ב.מ.וו לשם ביצוע שינויים במבנה הבעלות של יבואנית הרכב, וכו'. תקסד"א 1984 (הישנות)