קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנות התעבורה יציאה מחניה: בפני תביעה בגין תאונת-דרכים. 1. התובעים טוענים, כי ביום 15.5.96 בשעה 15: 00 לערך, עת נסע התובע בכביש המרכזי אשר במגרש החנייה הצמוד לימית 2000 בחולון, פגע בו הנתבע. לטענתם, יצא האחרון מאחת החניות ופגע ברכבם מדגם מזדה 3- mx בצידו השמאלי, כתוצאה מכך ניזוק קשות צידו הימני של הרכב ומן המכה נדחף שמאלה ופגע ברכב פיז'ו אשר חנה באותו מקום. בשל כך נגרמו אף נזקים לצידו השמאלי של הרכב. 2. טענתם המרכזית הינה, כי חלה על המקרה דנן הוראתה של תקנה 64(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 ולפיה: "סימן ט: זכות קדימה .64 רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך (ב). נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה - (1) ... (2). יאט ויתן קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש." (הדגשה לא במקור - ר.נ.) דהיינו - טענתם הינה כי הנתבע לא ציית לתקנה האמורה בכך שיצא מחניה, ולא נתן זכות קדימה לרכבם אשר נסע בדרך המרכזית. בשל האמור לעיל, עותרים הם לכיסוי נזקיהם המסתכמים ב- 000, 8 ש"ח מן הנתבע ומן הנתבעת - המבטחת בעת הרלוונטית של הנתבע. 3. מנגד, טוענים הנתבעים, כי לא מוטלת עליהם כל אחריות בגין התאונה, שכן אין במקום הארוע תמרורי הכוונה הבאים להסדיר את התנועה, ולפיכך, חלה הוראת תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961ולפיה: " סימן ט: זכות קדימה .64 רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך (א). לא הוצב תמרור על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1). נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין." כלומר, טענתם היא, כי התובע אשר נסע במהירות מופרזת, במקום בו מוצבים פסי האטה לא ציית להוראת התקנה האמורה, ולא נתן זכות קדימה לרכבו של הנתבע אשר בא מימינו. 4. עוד הם טוענים, באשר לגובה הנזק, כי הנזק אשר נגרם לצידו השמאלי של רכבו של התובע איננו שייך כלל לתאונה נשוא דיון זה ונגרם בארוע אחר. לגירסתם, יש לפסול את דו"ח השמאי מאחר ולא נערך על-פי תקנות משרד-התחבורה והנחיות וועדת ששון, ולפיכך אינו תקני ועל-כל פנים, לגבי ירידת הערך על התובעים לתבוע את החברה המבטחת שלהם, או לחילופין, להמציא אישור בגין אי הגשת תביעה בשל ירידת ערך - דבר שלא נעשה. 5. בין לבין, טוענים הנתבעים, כי התובע נהג בנתבע בצורה גסה ואלימה, דרש מן הנתבע שיחתום לו על עדות, ולאחר שהלה סירב, נכנס התובע למכוניתו והניעה, נסע לאחור וביקש לפגוע ברכב הנתבע. לטענתם, הגן הנתבע על רכבו בגופו ומנע בכך פגיעה במכוניתו, ואולם סיכומו של דבר נאלץ הנתבע לחתום לו על מסמך, ולפיו עת יצא מהחניה, פגע הוא ברכבו של התובע. 6. אין מחלוקת בין הצדדים, כי רכבו של התובע חצה את דרכו של הנתבע משמאל לימין. לשון אחר, רכבו של הנתבע היה מצידו הימני של התובע. בנוסף, לא חלוקים הצדדים בעובדה, כי במקום לא היו מוצבים תמרורים כלשהם המסדירים את התנועה. גדר המחלוקת בעניין דעסקינן הינה איזה מן התקנות אשר צויינו לעיל חלה, האם המדובר ביציאה מחנייה, או שמא מדובר בהצטלבות דרכים. במידה וחלה התקנה הראשונה - יד התובע על העליונה, ובמידה וחלה התקנה השניה - יוצא התובע ושתי ידיו על ראשו. 7. לאחר עיון בשפע התמונות אשר הוצגו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי חלה תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. קרי, המדובר הוא בצומת לא מתומררת, ולפיכך יש לתת זכות קדימה לרכב הבא מימין הדרך. אפרט: המדובר במגרש חנייה המרוצף כל כולו בלבנים משתלבות בצורת שתי וערב, וזאת למעט המקומות המיועדים לחנייה אשר סלולים באספלט אפור רגיל ומסומנים בקווי סימון לבנים המפרידים בין רכב לרכב. בטבורו של המגרש עוברת דרך החוצה אותו לכל אורכו. (להלן: הדרך המרכזית). את הדרך דנא חוצות מספר דרכים לשני הכיוונים באופן סימטרי, הדרכים החוצות אורכן בין 30 ל - 40 מטר לכל כיוון, והן המובילות את הנוסע בהן ליציאה מהחנייה, בשני הכיוונים. מפרצי החנייה מצויים משני צידי הדרכים החוצות והרכב החונה בהם באופן אנכי לרכב הנע בדרך החוצה. (בערך כעשרה כלי רכב לכל כיוון). עד כאן תיאורו של המגרש בו התרחשה התאונה. 8. ערה אני לעובדה, כי הנתבע חתם על מסמך ולפיו: "בתאריך 15/5/96 בשעה 00: 15 יצאתי מחנייה בפרקיון 'ימית 2000' בחולון ולפתע פגעתי ברכב - החוצה אותי משמאל לימין מזדה 3- mx כשהוא עצמו גם בתוך החניה. וגם עבר במסלול האטה. למזדה יש נזק חזית וצד..." אולם, לאחר שבחנתי את המסמך, אינני יכולה לתת לו משקל שיביא לכך כי הנתבע ישא באחריות לתאונה, וזאת מן הטעמים הבאים: א. כנגד מסמך זה קיימות התמונות אשר מדברות בעד עצמן וסותרות את הנאמר ברישת המסמך ולפיו יצא הנתבע מחנייה. הנתבע אכן יצא, ככל הנראה מאחת החניות הפרוסות לאורכה של הדרך החוצה, אולם השתלבותו מן החנייה היתה לדרך החוצה ולא לדרך "המרכזית". לו היתה התאונה מתרחשת בדרך החוצה, היה עליו לתת זכות קדימה, אך התאונה התרחשה בדרך "המרכזית", לאחר שנסע הנתבע כברת דרך כלשהי והשתלב בדרך החוצה, ולפיכך לא חלה על הנתבע כל חובה (למעט חובת הזהירות הכללית של נוהג בדרך) לתת זכות קדימה לרכבו של התובע אשר היה משמאלו של הנתבע. תקנות התעבורה אינן מבחינות בדרך "מרכזית" או בדרך חוצה וכל זמן שאין תמרור המסדיר את היחסים בין השתיים, המדובר הוא בצומת בין דרכים שוות ערך אשר הוראת תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 חלה עליו. ב. נותנת אני אמון בעדותו של הנתבע, אשר הותיר רושם מהימן למדי עלי, ולפיה: "המסמך יצא במצבי לחץ ואיומים. התובע יצא לאחר התאונה בעט ברכבו כשלא רציתי לחתום לו על המסמך, נכנס לאוטו יצא ברוורס ורצה להכנס באוטו שלי בכוונה תחילה". התובע הותיר בפני רושם זהה לזה שהותיר בפני הנתבע, היינו, התרשמתי כי המדובר בצעיר חם-מזג אשר נוטה להתפרץ ומסוגל אף להגיע לאלימות של ממש. 9. לנוכח האמור לעיל, החלטתי כי המסמך עליו חתם הנתבע, משקלו כראיה - כמשקל נוצה הוא. זהו מסמך אשר נחתם תחת לחץ ואיומים, ועל-כל פנים, המציאות במקרה זה (התמונות) מדברת בעד עצמה אף יותר מן המילה הכתובה. המדובר הוא, במפגש דרכים - מקום בו אין תמרורים כלשהם הקובעים למי מן הרכבים הבאים מן הכיוונים השונים ניתנת זכות הקדימה. התובע נסע עם רכבו מזדה ,3- mx רכב מהיר כשלעצמו, במהירות מופרזת בדרך המצוייה במגרש חנייה. יתרה מכך, במסלול נסיעתו סלולים פסי האטה (במפרים). לפיכך, הגעתי למסקנה כי התובע הפר את הוראתה הברורה של תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 בכך שלא נתן זכות קדימה לרכבו של הנתבע אשר בא מימינו. במצב עניינים זה לא נותר לי אלא לדחות את התביעה. 10. אשר על כן, הריני דוחה את התביעה, ואיני עושה צו להוצאות. משפט תעבורהתאונת דרכיםתקנותתאונה ביציאה מחניהתקנות התעבורהחניה