קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות על נזקים לרכב עקב ירידת מחסום בחניון: 1. התובעת הינה חברת ביטוח, שביטחה אוטובוס מס' 83-615- 90 (להלן: "האוטובוס") של חברת מסיעי שדרות בע"מ (להלן: "החברה"), בתקופה הרלבנטית לתביעה זו. ביום 24.1.94, בשעות הבוקר, הסיע האוטובוס תלמידים לביה"ס בשער הנגב וכמדי בוקר, היה עליו לעבור מחסום חשמלי (להלן: "המחסום"), בכניסה למפעלי שער הנגב. את המחסום הפעילו עובדים של הנתבעת, שהיתה אחראית למתן שירותי שמירה בחניון מפעלי שער הנגב. 2. לטענת החברה, בעת שהאוטובוס היה במהלך כניסה לשער, אחרי מכוניות אחרות, לפתע הורד המחסום, שפגע בשמשות הקדמיות של האוטובוס ושבר אותן (להלן: "התאונה"). הנזק לאוטובוס היה, עפ"י חוו"ד השמאי, שאול עטיה, המוצג ת/4, בסך 152, 7 ש"ח. התובעת פיצתה את החברה בגין נזקי התאונה, בסך 304, 5ש"ח, לאחר ניכוי השתתפות עצמית. התובעת שילמה גם סך 538 ש"ח, עבור שכ"ט השמאי. זו תביעת שיבוב, בה נתבעת הנתבעת להשיב לתובעת את הסכומים הנ"ל, בסך כולל של 061, 7 ש"ח, הכולל גם הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה. לטענת התובעת, גם להם וגם לחברה, לא היתה האפשרות לדעת את הנסיבות הממשיות, שגרמו לתאונה ולנזק וכי עצם ארוע הנזק, מעיד על רשלנות הנתבעת ועובדיה, כך שעל הנתבעת חובת ההוכחה שלא התרשלה. לחילופין, טוענת התובעת, כי הנתבעת ועובדיה אחראים לתאונה ולנזק, עקב רשלנותם, כמפורט בסעיפים 9- 14 לכתב התביעה. 3. הנתבעת מכחישה את עצם קרות התאונה. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי ייתכן וארעה התנגשות קלה בין האוטובוס למחסום וזו ארעה, עקב רשלנותו של נהג האוטובוס, שלא עצר לפני המחסום, כאשר המחסום הורד, עוד לפני שהאוטובוס הגיע לשער לצורך בדיקה, בנסותו "לגנוב" את המחסום. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי גם אם ארעה התנגשות קלה, זו לא יכלה לגרום את הנזק לו טענה החברה, מאחר שמדובר במחסום קל וקליל, שלא ניזוק כלל, כאשר בפגיעה כזו, לה טוענת החברה, היו צריכים להפגע תחילה המראות הקדמיות באוטובוס, שהן ראשונות בקו חזית האוטובוס וגם המגבים ואלה לא נפגעו כלל. עוד טוענת הנתבעת, כי הסדקים שנראו בשמשות האוטובוס היו סדקים ישנים, שארעו כנראה בנסיבות אחרות, כאשר החברה מנסה "להלביש" את הנזקים למקרה נשוא הדיון, שגם הוא, כאמור, לא בטוח שארע. 4. מטעם התובעת העידו נהג האוטובוס, מר דוד אהרוני, ע"ת/ 1(להלן:ב"הנהג"), ע"ת/ 2 מר יהודה כהן, מנהל החברה (להלן: "מנהל החברה"), ע"ת/ 3 פקידה של התובעת, עדה טכנית, באשר לתשלומים ששילמה התובעת לחברה וע"ת 4, גב' איריס מכלוף, מורה שנסעה באוטובוס, עם תלמידיה, בזמן הארוע נשוא הדיון, (להלן: "המורה"). מטעם הנתבעת, העידו ע"ה/1, מר עוזי רז, מהנדס תנועה ומכונות (להלן:ב"המהנדס"), שערך את חוות הדעת נ/1. ע"ה/2, גב' טוני קון, השומרת במחסום, בזמן הארוע (להלן:ו"השומרת"), ע"ה/ 3 מר גלעד בארי, האחראי על הבטחון במפעלי שער הנגב (להלן:נ"אחראי הבטחון") וע"ה/4, מר יזהר בן ששון, מנהל הנתבעת, (להלן:"מנהל הנתבעת"). 5. מבין עדי התביעה, רק הנהג והמורה נכחו במקום, בזמן הארוע. על פי עדותם, המחסום הורד לפתע, כשנסיונו של הנהג לבלום לא הצליח למנוע את התאונה והמחסום פגע בשמשות האוטובוס וגרם להם את הנזק, המתואר במוצג ת/4. מבין עדי ההגנה, רק השומרת נכחה במקום, בזמן הארוע. עפ"י עדותה, כל רכב צריך היה לעצור לפני המחסום והיה מורשה להכנס, רק לאחר בדיקה. לדבריה, האוטובוס הגיע במהירות, אחרי רכב אחר, שנכנס דרך השער. אחרי שהמחסום הורד, האוטובוס הגיע ונעצר במרחק מה מהמחסום, ואח"כ המשיך לנסוע, בלי שהיתה התנגשות כלשהי, ורק בהמשך, כשהוא נעצר ליד בנין המועצה, במרחק של כ- 300מ' מהמחסום, נטענה הטענה, כי נשברו השמשות (עמ' 33לפרוטוקול). 6. המהנדס ערך שחזור עם אוטובוס מדגם דומה, אך לא זהה, כשלחוות דעתו (נ/1) צורפו תמונות של האוטובוסים, האוטובוס נשוא הדיון והאוטובוס בו נערך השחזור. כמו כן, צורפו תמונות של המחסום. מסקנות המהנדס, עפ"י השחזור, הן כי זרוע המחסום לא מסוגלת להגיע כלל לשמשה של האוטובוס ולגרום לה נזק. עוד קובע המהנדס, כי לא יכול להגרם נזק לשמשה, בלי שיהא נזק לזרועות המגבים או למגבים ונזק כזה למגבים לא היה. להערכת המהנדס, האוטובוס אמנם פגע במחסום, בשל רשלנות הנהג שנסע מהר ולא התכונן לעצור לביקורת, אולם בפגיעה זו לא נגרם כל נזק לשמשות האוטובוס, כאשר הסדקים בשמשות נגרמו בארוע אחר. 7. לאחר שהתרשמתי מהעדים ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים, אני מקבל את עדויות הנהג והמורה, לפיהן ארעה התאונה, כפי שנטען בכתב התביעה וכי נגרם נזק לשמשות האוטובוס, כמפורט בחוו"ד השמאי ת/4. עדויות אלה ברורות וחד משמעיות, כאשר את עדות השומרת, שמכחישה את עצם קרות התאונה, אני דוחה מכל וכל. עובדה, שגם המהנדס קובע, שהיתה תאונה, אלא שהוא חולק על תוצאותיה. עדות המורה, שהיא אובייקטיבית לצורך הענין, מדברת בעד עצמה, כאשר כבר בסמוך לארוע היא רשמה את פרטי הארוע, במכתב, המוצג ת/9, אע"פ שהשמאי מטעם התובעת בדק את האוטובוס רק אחרי כ- 3חודשים. עם כל הכבוד למהנדס, איני יכול לקבל את חוות דעתו, המתבססת על שחזור שנערך יותר מ- 3 שנים אחרי הארוע, לא באוטובוס נשוא הדיון, אלא באוטובוס דומה ולא זהה ולא בתנאים זהים, דהיינו מפגש של האוטובוס במחסום, באותם תנאים, דהיינו באותה מהירות ובאותן זוויות של הורדת המחסום, כאשר מדובר ברכב נוסע, אל מול מחסום יורד. גם אין לקבל את הטענה, שהמחסום צריך היה לפגוע קודם במראה הבולטת, טענה שנטענה בכתב ההגנה ולא נטענה יותר בחוות דעת המהנדס, מפני שמדובר ברכב נוסע ומחסום יורד, כאשר המפגש ביניהם היה, כנראה, אחרי שהמחסום עבר את גובה המראה, כלפי מטה. גם העובדה, שהמגבים לא ניזוקו, אם לא ניזוקו יכולה להיות מוסברת מאותן הנסיבות, כאשר האוטובוס במהלך נסיעה והמחסום בירידה, כשזוית כניסת האוטובוס לא ידועה. מכל מקום, איני יכול להכנס לשאלות של חוזק חומרים וכיו"ב, כאשר לא היתה חוו"ד בנושא זה. אני קובע, איפוא, כי כתוצאה מהתאונה נגרמו הנזקים לאוטובוס, כאמור. 8. יש להכריע גם בשאלת החבות, במקרה זה, נראה לי, שבנוסף לרשלנותה של השומרת, שהורידה את המחסום, בלי לקחת בחשבון את מהירות נסיעת האוטובוס וקרבתו למחסום, כאשר מדובר באוטובוס מוכר, שנכנס כמדי בוקר לכיוון ביה"ס, היתה גם רשלנות תורמת של הנהג. עם היות האוטובוס מוכר ועם זה שבכל בוקר הוא מורשה להכנס ביחד עם רכבים אחרים, בלי בדיקה מיוחדת, צריך היה הנהג לצפות אפשרות שהמחסום ירד ולהערך לעצירה בהתאם. בנסיבות אלה, יש לייחס לנהג רשלנות תורמת בשיעור %30. על הנתבעת, איפוא, לשפות את התובעת ב- % 70 מהנזק, שהוא סכום של 943, 4 ש"ח. 9. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 943, 4 ש"ח, בצרוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד התשלום בפועל. כן, תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 2 ש"ח, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. אילו לא הייתי קובע רשלנות תורמת לנהג, היה מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות גבוהות יותר ואולי גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בשל בזבוז זמנם של הצדדים ושל ביהמ"ש. רכבמחסוםחניוןנזק לרכב