קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בוררות בין בעלי מסעדה: זוהי בקשה לביטול פסק בורר שניתן ע"י הבורר ביום 4.12.01 ותוקן ביום 12.12.01 העובדות המבקשת והמשיבה ניהלו מסעדה במסגרת חברה בע"מ שנתאגדה ב- 4.6.97 ומניותיה חולקו באופן שווה בין שתיהן. לאחר כשנתיים ,עקב מחלתו של בעלה ,חדלה המבקשת לפקוד את המסעדה ולהשתתף בניהולה . ב- 2.11.99 הוגשה תביעת פינוי נגד החברה וניתן פסק דין על פי התובענה ב-23.1.00 . בעקבות מחלוקות אשר נתגלעו בין המבקשת למשיבה, בסיום פעילות המסעדה, פנו השתיים לבוררות בפני בורר מוסכם, אשר טיפל בעבר בענייני החברה. אקדים ואציין כי הבורר נבחר על פי דרישתה של המבקשת אשר העדיפה אותו על פני הבורר שמונה על ידי לשכת עורכי הדין. ביום 20.2.00 נתן הבורר פסק דין ( להלן : הפסק הראשון) המבקשת הגישה בקשה לביטולו של הפסק ,בפסק דינה מיום 25.2.01 הורתה כב' הש' אליעז כי פסק הבוררות הראשון יוחזר אל הבורר על מנת שהצדדים יעיינו בדו"ח של רואה החשבון ובספרי החשבונות של החברה , במשרדיו של רואה החשבון. ב-4.12.01 לאחר שהליכי הבוררות עברו כברת דרך נוספת ניתן פסק הבורר , נשוא בקשת הביטול שבפניי. המבקשת טוענת כי אופן ניהול ההליכים ע"י הבורר גילה על פניו משוא פנים ועיוות דין ויש לבטל את פסק הבורר שניתן, מכוח סעיף 24 (4) ו/או 24 (10) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 וזאת מהנימוקים הבאים: על אף שבפסק הדין קבע בית המשפט כי המבקשת זכאית לעיין במסמכים עובר להמשך הבוררות ,לא אפשר רו"ח חייק למבקשת לעיין במסמכים וזו מצידה עשתה כל אשר לאל ידה לעיין בהם ולנהל הליך תקין על פי פסק הדין ,לטענתה הבורר היה מודע לסירובו של רו"ח חייק, והמשיך בהליכים בידיעה כי החלטות בית המשפט ( פסק הדין מתאריך 25.2.01 והחלטה שניתנה ב- 30.5.01) לא קוימו בנוסף הבורר נתן זכות חקירה למשיבה , בלי להתייחס לזכות המבקשת לקבל חומר שבתשתית חוות הדעת ולחקור את ה"מומחה" על חוות דעתו, ושלל כל זכות מהמבקשת לברר את העובדות. עוד טוענת המבקשת כי הבורר לא מנע מהמשיבה לנהוג ברואה החשבון כעד מטעמה, ורק לאחר מחאה חריפה של המבקשת חזרה בה המשיבה לא לפני שבאה בדברים עם רואה החשבון שהעמיד עצמו לרשותה כעד מטעמה . בנוסף טוענת המבקשת כי בעוד הבקשה להעברת הבורר מתפקידו שהגישה בתאריך 24.7.01 תלויה ועומדת בבית המשפט וקבועה לדיון ,ותוך ידיעה כי נמנע מהמבקשת לבדוק את ספרי החשבונות , ובהעדרה של המבקשת תחת מחאה, המשיך הבורר לנהל את הבוררות עד לפסק הדין. דיון ההלכה היא , כי בית המשפט יקיים את פסק - הבוררות ככל שהדבר ניתן ויצמצם את התערבותו בהכרעת הבורר . הכלל הוא שבית המשפט אינו שם עצמו כערכאת ערעור על פסיקת הבורר וטענות היפות לערעור על פסק דינו של בית המשפט אינן יפות לתקיפת פסק הבורר . בע"א 785/82 איתמר גרסטל נ' מבני כפה חפץ בע"מ פ"ד לז (3) 292 נאמר: " ביטולו של פסק בורר הוא סנקציה חמורה שההצדקה לנקיטתה חייבת לעלות מן החומר באופן ברור וחד משמעי. זאת ועוד , הפגם האמור צריך לנבוע מאופן ניהול הבוררות, ולא די בכך שהתקלה שנגרמה היא תוצאה של טעות של המשיבה ובבואו לנקוט צעד מפליג של ביטול הפסק על בית המשפט לבדוק באיזו מידה יש לראות דווקא בבורר אחראי למחדל." על בסיס אמות המידה שהותוו בפסיקה הדנה בהתערבות בפסק בורר , בחינת טיעוני הצדדים ופסק הבורר, נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. פגיעה בכללי הצדק עילת הביטול שבסעיף 24 (4) לחוק הבוררות מכוונת להליך בוררות העומד בניגוד לכללי הצדק בעל דין לא ייהנה מעילת ביטול זאת, אם חוסר ההזדמנות אינו נובע מהתנהגות הבורר , אלא מהתנהגותו שלו עצמו . אין ממש בטענת המבקשת כי הבורר התעלם מהנחיות בית המשפט , באופן שהיה בו פגם מהותי ובשל כך נשללה ממנה זכות הטיעון נראה כי מחדליה של המבקשת הם שהובילו למצב אליו נקלעה , זאת ניתן ללמוד ממסכת האירועים שקדמו למתן הפסק . בפסק הדין שניתן ב- 25.2.00 ע"י כב' השופטת אליעז נקבע כי: " שני הצדדים יעיינו בדו"ח הכספי של רואה החשבון ויהיו רשאים לעיין בספרי החשבונות של החברה במשרדיו של רואה החשבון ( הדגשה שלי ש.ד.) " כן הוסדר בפסק דין זה אופן העיון במשרדו של רואה החשבון חייק. לכן, אין מקום לטענותיה של המבקשת בדבר סירובו של רואה החשבון חייק לדרישותיה כי המסמכים יימסרו לעיונה. במילים אחרות, בין המבקשת לרואה החשבון נוהלה התכתבות בה טענה המבקשת כי רואה החשבון אינו פועל על פי החלטות בית המשפט ואילו רואה החשבון טען כי אינו מעכב כלל את העיון אלא שאין לחייבו לצלם עבור המבקשת את החומר ולמסרו לה. נראה כי ה 'מניעה' לעיון במסמכים הנה תוצאה של מעשי המבקשת אשר ניסתה לפרוץ את גדרי ההיתר שקיבלה בהחלטות בית המשפט . בפסק הדין לא נקבע מועד העיון, ובשל כך תחם זאת הבורר ל-30 יום מתאריך 11.3.01 ,ובתאריך 29.5.01 הגישה המבקשת בקשה דחופה להארכת מועד עד למתן החלטה במסגרת בש"א 98271/01 בה נקבע כי "המבקשת רשאית לעיין ברשימת המסמכים שהציגה ב- 18.4.01 המועד של 30 יום יחל מה- 1.6.01" החלטה זו האריכה את מועד העיון בלבד. בתאריך 9.7.01 הוכרעה סוגיית העיון במסגרת ה"פ 661/00 בש"א 9827/01 ובבש"א 14997/01 בה דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר וקבע: "בית המשפט ' קם מכסאו ' עם מתן פסק הדין . נושא שכר הטרחה של המשיב 2 לא עמד לדיון. הבקשה נידחת." בהתייחסו להחלטות אלו של בית המשפט קבע הבורר ב- 7.11.01 כי המבקשת מיצתה את זכויותיה לעיין במסמכים וכי המועד האחרון לעיון חלף ולאחריו לא ניתנה לגב' כץ אורכה נוספת. בע"א 785/82 איתמר גרסטל נ' מבני כפה חפץ בע"מ פ"ד לז (3) 292 נאמר: " אין זה מחובתו של הבורר לדרוש הבאת ראיות , זה עניינם של בעלי הדין, ומשנמנעו מכך אין להם להלין על הבורר ... אין עילת ביטול קמה אלא מקום שהיה מצד הבורר מיאון שלא כדין ליתן את ההזדמנות ולא בענייננו, שההזדמנות היתה נתונה ורק צריך היה ליטול אותה והטוען לא נטלה מתוך שיקולים שלו , בין שקולים ובין שאינם שקולים . כאשר הטוען מעצמו נמנע מהבאת ראיה והשמעת טענה , והוא מניח לדברים להתגבש כדרך שהוציא על ידי הצד שכנגד , אין לדבר כלל על הזדמנות שלא היתה אלא על הזדמנות שהוחמצה " בספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי " בוררות דין ונוהל " מהדורה שלישת עמ' 442 נאמר: "ברור, כי בעל דין לא יכול ליהנות מעילת ביטול זאת , אם חוסר ההזדמנות נובע לא מהתנהגות הבורר , אלא מהתנהגות שלו עצמו לא יכול בעל דין לטעון למשל , שלא יכול היה להמציא את כל ראיותיו משום שאלה היו בידי צד ג' , הקשור לבעל הדין שכנגד , הן יכול היה לפחות לקרוא לו כעד ולנסות להביא אז להוכחת טענותיו . לא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו . המחדל הוא שלו ולא של הבורר" המבקשת יכלה לפנות לבית המשפט ולבקש ארכה נוספת כן היה באפשרותה להשיג על החלטתו של הבורר שנתנה בתאריך 7.11.01 אשר חתמה את סוגיית העיון והודיעה על המשך הבוררות. אך המבקשת בחרה שלא להתייצב לדיון תחת מחאה. אילו היתה מתייצבת המבקשת לדיון הבוררות שנערך ב- 19.11.01 יכולה היתה לברר כל הטעון בירור בחקירת המשיבה את רואה החשבון ולהביא את טענותיה בקשר לחקירה בפני הבורר אך משבחרה המבקשת לא להתייצב לדיון בו נחקר רואה החשבון על חוות דעתו סיכלה בעצמה את הזכות שניתנה לה ואינה יכולה לטעון כעת כנגד ניהול הדיון ולהיבנות ממחדלה על ידי הטלת האשמה לפתחו של הבורר. בספרה של פורפ' סמדר אוטולנגי עמ' 477 נאמר "כלל הוא שצד לבוררות, אשר במו ידיו יצר עובדה מסוימת, לא יורשה להביא אותה עובדה עצמה כבסיס לטענות ביטול פסק הדין" באשר לטענת המבקשת כי הבורר המשיך בהליכים מוטב היה למבקשת אילולא נטענה טענה זו , נראה כי הבורר פעל מלפנים לשורת הדין וזאת לאור העובדה כי ב- 24.9.01 נתן למבקשת מבלי שהתבקש אורכה בת שלושה שבועות להמצאת צו עיכוב הליכים , ורק לאחר שהודיעה לו המבקשת כי אין בידה צו החליט על המשך ההליכים. אציין כי תמוה בעיני מדוע מתרעמת המבקשת על הבורר בשל המשך ההליכים בהעדרה כאשר היא זו שבחרה שלא להתייצב לדיון ואין היא יכולה להשמע בטענה כי נגרם לה עיוות דין בכך שהבורר מילא את חובתו וסיים את הליך הבוררות . בבר"ע 155/76 ביתנים בע"מ נ' גור את בת גורן בע"מ , פ"ד לא (1) 37 נאמר "המבקשת הודיעה לבורר לא פעם אחת, ולאחרונה ימים ספורים לפני הישיבה , שלא תבוא עוד לפניו ' מחוסר אמון' ובזה גילתה, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים,את דעתה, שלא לקיים את הבוררות. מכיוון שכך, אין היא יכולה לטעון שנגרם לה עיוות - דין על -ידי שהבורר עשה את חובתו וסיים את הליך הבוררות... המבקשת השליכה את יהבה על סיכול הבוררות,ונעזרה לצורך כך בפרקליטים מנוסים . אין לה אלא להלין על עצמה אם התביעה שכנגד נדחתה." ברע"א 86/87 גבסו נ' קיימברידג' , פ"ד מב (1) 822 נאמר : "אין חוק הבוררות, התשכ"ח -1968 מחייב את הבורר לצאת מגדרו כדי לוודא אם בעל דין התכוון במחדליו להתעלם מן הבוררות או לחבל במהלכה . האם לא נרוקן את סעיף ט' לחוק כליל מתוכנו אם נקבע כלל גורף שגם בנסיבות החמורות שהוכחו עדיין חייב הבורר לתת למשיבים אלה ארכה נוספת?" באשר לטענת המבקשת כי במהלך ניהול הבוררות התייחסה המשיבה לרואה החשבון כעד מטעמה וכי הבורר לא מנע מהמשיבה לנהוג כך. במכתב מיום 13.11.01 חזר בו ב"כ המשיבה מהזמנה שלטענתו מקורה בטעות. לא נראה כי יש בטעות זו כדי לבטל את הפסק שהרי חששה העיקרי של המבקשת הוא כי עד לביטול האמור העמיד עצמו רואה החשבון לרשותה של המשיבה וכעד מטעמה ,אולם בחקירתו שנערכה ב- 19.11.01 העיד המומחה : " מטעם משרד עו"ד דניאל איש לא פנה אליי. זו הפעם הראשונה שאני רואה כאן את עוה"ד דניאל לוזון" ( עמ' 2 לפרוטוקול דיון הבוררות , שו' 24-25 ) עוד טוענת המבקשת כי הבורר נהג כלפיה במשוא פנים תוך העדפת המשיבה , וכן גמר בדעת לאמץ את חוות הדעת של אחיו ללא בחינה ושיקול דעת. גם טענה זו דינה להידחות ראשית טענות אלה הועלו ע"י המבקשת בה"פ 661/00 ונדחו ע"י כב' השופטת אליעז בפסק דינה . שנית בבקשה שבפני לא נתגלו נסיבות חדשות בדבר הקשר המשפחתי בין רואה החשבון לבורר , הבורר טיפל בענייני החברה ונבחר כאמור ע"פ בקשת המבקשת ורואה החשבון שהקשר המשפחתי בינו לבין הבורר היה ידוע למבקשת נבחר בשל היותו רואה החשבון של החברה. יתרה מכך לא מצאתי כי חוות הדעת של רואה החשבון התקבלה ללא שיקול דעת רואה החשבון נחקר והסביר את חוות דעתו בישיבה שנערכה ב 19.11.01 . החיובים הכספיים שבפסק הבורר בפסק הבורר מצוין כי נשמט סכום של 42,691.68 ₪ מהפסק הראשון וזאת מכיוון שמהדו"ח מיום 16.2.00 שהמציא רואה החשבון בסוף שנת 2000 על פיו נתן הבורר את פסקו נשמטו סכומים שלא היו לפני רואה החשבון בעת הגשת הדו"ח והומצאו לו רק מאוחר יותר, ובשל כך קבע הבורר כי על גב' כץ להחזיר לגב' מילמן את הסך הנ"ל בנוסף לכל החיובים הנזכרים בפסק הראשון . כאשר סיכם הבורר את החיובים נפלה בסיכום טעות סופר ונרשם סכום 75,000 במקום 25,000 עובדה זו אינה שנויה במחלוקת ולאור זאת אני מורה לתקן את הטעות ברכיב זה ולשנות הסכום ל-25,000 ₪. המבקשת טוענת כנגד החיוב הנוסף שהוטל עליה בסך 42,691.68 ₪ בנוסף לפסק הבורר הראשון , את טענתה סומכת על העובדה כי פסק הדין מיום ה-25.2.01 קבע כי הצדדים רשאים לחקור את רואה החשבון אך לא העניק לרואה החשבון אפשרות להציג מסמכים נוספים שלא היו חלק מחוות הדעת המקורית והחיוב הנוסף הוטל על סמך מסמכים נוספים אין מקום לקבל את טענתה זו,אין לקרוא לתוך פסק הדין את שאין בו בפסק הדין ניתנה האפשרות לצדדים לחקור את רואה החשבון או להגיש חוות דעת מטעמם הדו"ח שנערך ב-16.2.00 אינו מתאים להוצאות אשר הוציאה בפועל המבקשת שהרי הם נמשכו עד 1.3.00 ,רואה החשבון הוזמן לחקירה והביא עמו את המסמכים המאשרים את הדו"ח, למותר לציין שוב כי המבקשת יכלה לעיין במסמכים ולחקור את רואה החשבון ומשלא עשתה זאת אין לה להלין אלא על עצמה.   לסיכום הסכום המופיע בסעיף א' לפסק הבורר יתוקן ו-במקום 75,000 ₪ ירשם - 25,000 ₪ הבקשה לביטולו של הפסק נדחית והבקשה לאישורו מתקבלת. המבקשת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע.מ , סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל יישוב סכסוכיםבוררות