ביטול צוואה עקב מצבו הנפשי של המצווה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צוואה עקב מצבו הנפשי של המצווה: .1ביום 12.5.92בתיק ע.ז. 366/92ניתן בבימ"ש זה צו לקיום צוואת המנוח מיום 27.11.90[ת/4] [להלן: הצוואה]. זוהי צוואה נוטריונית שנחתמה בפני המשיב 2[להלן: המשיב], לאחר שזה [המשיב] קרא בפני המנוח את דבר הצוואה והמנוח חתם עליה בנוכחותו. בצוואה הוראה למינוי המשיב כמנהל עזבון. צו קיום הצוואה כלל גם הוראה בדבר מינוי המשיב כמנהל העזבון [להלן: הצו]. ההוראה העיקרית שבצוואה היה שכל נכסיו של המנוח ימסרו למשיב 1[להלן: אילן]. עתה בפניי בקשה של אחיינית המנוח, לבטול צו קיום הצוואה ומינוי מנהל העזבון הנ"ל [להלן: הבקשה]. הנימוקים העיקריים לבקשה הם: הטענה בדבר העדר יכולת של המנוח להבחין בטיבה של הצוואה [סעיף 26לחוק הירושה תשכ"ה - 1965להלן: חוק הירושה] והטענה שהצוואה בטלה מחמת שמצבו הנפשי של המנוח הביא לכך שהוא טעה בזהותו של הנהנה [סעיף 30לחוק הירושה]. נכון שהבקשה איננה התנגדות פורמלית לבקשה לקיום צוואה, אבל ברור שאם יבוטל הצו מהנימוקים הנ"ל, תחשב גם הצוואה בטלה. .2אין חולקים על כך שמבחינה פורמלית-צורנית ערוכה הצוואה כראוי וכנדרש על פי סעיף 22לחוק הירושה. לכן, חובת ההוכחה לבטלותה של הצוואה על המבקשת [ע"א 851/79+ 160/80בנדל פ"ד ל"ה (3) 101, 105]. ההוכחה מוטלת על המבקשת גם משום שבבקשה היא [המבקשת] בגדר תובעת המבקשת בטול צוואה שקויימה. הכלל הוא שהמוציא מחברו, עליו הראיה. הענין העקרי המתבקש להכרעה בבקשה שבפניי הוא: מה היה מצבו הנפשי של המנוח עובר לעשיית הצוואה, ואם מצבו הנפשי אז הביא לכך שהוא לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה, או שהוא קבע בצוואה נהנה שלא התכוון לו. באשר למצבו הנפשי של המנוח, ערב עשיית הצוואה הובאו בפניי בימ"ש שתי מערכות של ראיות: ראיות מטעם המבקשת שעיקרן ניסיון להוכיח שהמנוח לא היה שפוי, עובר לעשיית הצוואה ולעומתן ראיות שהמנוח ידע, הבין והבחין בטיבה של הצוואה ושהיא נעשתה לפי רצונו וכוונתו. .3הנורמה הקבועה בסעיף 26לחוק הירושה הפוסל צוואה אם המצווה " לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", צריכה פרוש וכך נתפרשה [שם]: "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה מהו? ביטוי זה לא הוגדר על ידי המחוקק ואין זה רצונו כי אנו נקבע בו מסמרות. המחוקק קבע הנחיה כללית אשר מטרתה לבחון אם המצווה היה מודע למהות מעשיו ותוצאותיהם. בהקשר זה ניתן לקחת בחשבון את מודעתו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה, את ידיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו ואת מודעתו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו". .4הראיה המרכזית מטעם המבקשת הינה עדותה של קרובליוסקה הרופאה המטפלת המנוח במסגרת קופת חולים הכללית. ד"ר קרולינסקי איבחנה שהמנוח סבל מפסיכו-נוירוזיס ושהיה מבולבל, היא טפלה בו על תרופות הרגעה [כגון: "ואבן"] וגם שוחחה עמו והרגיעה אותו מילולית [נ/1] הצלחתה בטיפול היתה חלקית. ד"ר קרולינסקי איננה פסיכיאטרית ואיננה רופאה נוירולוגית והיא גם לא ערכה כל בדיקה באשר לתפקודים הרוחניים-נפשיים של המנוח. עדותה היתה מבולבלת והיא מסרה פרטים לא נכונים באשר לאופן עריכת תצהירה [נ/1] והתנדבה להצהיר כי היא "קצת סנילית" [עמ' 14] עולה מעדותה של ד"ר קרולינסקי שהמנוח סבל מהפרעות נפשיות. אך לא מצאתי בעדותה או בכרטיס הרפואי ממצאים בדבר העדר יכולת של המנוח להבחין בטיבה של צוואה. קשה גם לסמוך על עדותה של ד"ר קרולינסקי בגלל מצבה המנטלי בעת העדתה. העדים ד"ר מאיר פרסיקו ורעיתו [עמ' 7-14] ד"ר סטפניה פרסיקו [בת דודה של המנוח וקרובת משפחה של המבקשת] העידו גם הם על מופרעותו הנפשית של המנוח, לגירסתם היה המנוח אדם לא קל ונוטה לטענות, מאד אימפולסיבי ולעיתים מוזר בהתנהגותו. הקשר בין עדים אלה והמנוח ניתק כשנה וחצי או שנתיים לפני מות המנוח או כשנה וחצי לפני עשיית הצוואה. עדותם של הזוג פרסיקו מחד לא התיחסה ספציפית ליכולתו של המנוח להבחין בטיבה של צוואה, עובר לעשיית הצוואה, ומאידך, היתה זו עדות מגמתית לטובת המבקשת [כמיטב יכולתם] בכל זאת, הודה ד"ר פרסיקו כי התיפקודים האינטלקטואלים של המנוח היו תקינים [עמ' 9]. גם מעדותה של השכנה גב' שטינהרט עולה שהמנוח סבל מהפרעות נפשיות הוא האשים אותה [כנראה ללא עוול בכפה] על שגנבה ממנו. אין אני רואה אפשרות להסיק מעדות זו מעבר לההערכה שלמעשה איננה שנויה במחלוקת שהמנוח סבל מהפרעות נפשיות. המבקשת בטענתה כי המנוח לא היה בר-יכולת לעשיית צוואה הסתמכה בעיקר על הערכתה של ד"ר קרולינסקי [ס' 17לתצהיר נ/2]. הקשר בין המבקשת והמנוח ניתק למעשה חדשים מספר לפני עשיית הצוואה [עמ' 20] גם מעדותה של המבקשת אין להסיק מעבר לכך שהמנוח סבל ממופרעות נפשית. .5מחוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר ווייל, המומחה שנתמנה על ידי ביהמ"ש, עולה כי אין כל הוכחה לכך שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה עובר לעשייתה. ד"ר ווייל מסכם את חוות דעתו: [ת/3] "לא מצאתי שום רישום המעיד על קיום מחלת נפש או דמנציה או פגיעה בשיפוט בשיקול, או ביכולת להבין את טיב הצוואה. בית היתר בעת עריכת הצוואה הנדונה". ד"ר ווייל לא נתבקש לחקירה על חוות דעתו, שנראית לי שקולה ואוביקטיבית. ד"ר ווייל לא התעלם מבעיותיו הנפשיות של המנוח. אך העריך שמדובר בהפרעה באישיות ללא הפרעות קוגניטיביות. הצוואה נערכה על ידי המשיב-עורך דין ונוטריון. המשיב הכיר את המנוח מלפני שנים רבות. שניהם יוצאי פולין ופעלו כמשפטנים עו"ד בפולין [עמ' 25] המשיב ערך למענו של המנוח גם צוואה קודמת [ת/5] בשנת 1987, על פיה ציווה המנוח את כל נכסיו למבקשת. עו"ד דימנט העיד: "גם בנובמבר 90כשהיה אצלי האיש הזה [הכוונה למנוח] היה בהכרה מלאה וידע היטב מה שהוא אומר [בקשר לצוואה ת/8] ואילו היה לי החשד הקטן ביותר של אחוז אחד שהוא לא שפוי, לא הייתי עורך צוואה". מסכים אני שעו"ד או נוטריון רגיש וחכם ככל שיהיה איננו מוסמך ליתן הערכה פסיכיאטרית. ביחד עם זאת, כל אדם שעסוקו ביחסי אנוש, יכול להתרשם אם מי שמתייצב לפניו מתנהג בהכרה ויודע את אשר לפניו. במיוחד אמורים הדברים כשהערכתו של עו"ד דימנט נתמכת ומשתלבת בחוות דעתו של ד"ר ווייל הנ"ל. בענין פסק הדין, קרן ליבי ואחרים נ. פליציה בינשטוק ואחרים [ע"א 1212/91] שניתן ביום 28.8.94, נפלה מחלוקת בפרוש המונח-ידע להבחין בטיבה של צוואה, אך נראה לי שגם לפי הדיעה המחמירה, המוכנה לפסול צוואה במצב של מחלת נפש, כשדעתו של המצווה משובשת, גם אם פורמלית הוא מבין את ענינה של הצוואה, עד כדי כך הדברים לא מגיעים בנדוננו. המנוח שבנדוננו, לא סבל ממחלת נפש, אלא ממופרעות נפשית שלא שיבשה את שיקול דעתו. יתרה מכך, אפילו היה נותר אצלי ספק, שמא המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה, עדיין מן הראוי היה לדחות את הבקשה [לביטול צו קיום צוואה] מחמת שעול ההוכחה, כאמור, על המבקשת והיא לא הצליחה, אם נותר ספק, להרים את עול ההוכחה. יודגש כי אין כל פקפוק במהימנותו של עו"ד דימנט שערך את הצוואה, וברור שלא היה לי כל ענין לפגוע במבקשת או לקפח אותה וזה אפילו לא נטען. .6נכון שצפוי היה שהמנוח יצווה את נכסיו למבקשת, שארית בשרו הקרובה ביותר. לא זאת ועוד, גם אם היה המנוח נמנע מצוואה כלשהי עדין היתה המבקשת יורשת את כל נכסי המנוח, על פי הדין. ואכן, בשעתו ציווה אמנם המנוח את נכסיו כולם למבקשת [ת/5]. אם הוא התאכזב ממנה, משום שסבר כי היא לא נהגה יפה באביה [אחי המנוח], בכך שהעבירה אותו לבית אבות. עובדות אלה אושרו הן בעדותו של המשיב והם בעדותה של המבקשת עצמה [עמ' 20+26] יכול מאן דהו לחשוב כי התנהגות כזו איננה מצדיקה תגובה כה חמורה עד כדי נידוי יורש מהעזבון. ברם, גם תגובתו של המנוח שהדיר את המבקשת מעזבונו משום שסבר כי נהגה שלא כראוי באחיו-אביו, בתחום הסבירות, אין מדובר בבקורת המנוח על התנהגות שלא היתה ולא נבראה, אלא בגישה מוסרית שעדין בתחום המתקבל על הדעת. יצויין שביחד עם שהמנוח הדיר את המשיבה מעזבונו, הוא דאג להקנות לבנה גבריאל את כספי קופת התגמולים שלו בסך 000, 48ש"ח. עוד יצויין שהמנוח ציווה את נכסיו למטרה ראויה וגם זאת רק לאחר שיקול. בשלב הראשון ביטל המנוח את הצוואה שנעשתה לטובת המבקשת [ת/6] ורק כעבור מספר חודשים עשה המנוח את הצוואה לטובת אילן. .7גם הטענה שיש לראות בצוואה טעות שמחמתה רשאי ביהמ"ש לתקן את הצוואה או לבטלה, לפי סעיף 30(ב) לחוק הירושה, אין בה ממש. השתכנעתי שהמנוח כלל לא טעה בהדירו את המבקשת מנכסיו, הוא עשה זאת בכוונה תחילה ולא בטעות. מכל מקום, בע"א 1212/91הנ"ל כבר הביע דעתו ביהמ"ש העליון כי הסתמכות על סעיף זה במטרה לפסול צוואה מחמת מחשבות שווא או מופרעות נפשית, איננה כדין. סעיף 30(ב) מיועד לתיקון טעות אנושית רגילה, ולא תיקון טעות של מי שטעה מנימוקים בלתי רציונאליים. .8לאור כל האמור לעיל, נראה לי שהבקשה לביטול צו קיום הצוואה מן הראוי שתדחה מחמת שהצוואה נעשתה כדין ולא הוכח שום פגם בה והיא ביטוי לרצונו של המנוח, באשר למה שיעשה בנכסיו לאחר מותו. לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני רואה טעם להאריך, בהתיחס לטענת המשיבים כי לאור הסיפא של סעיף 72לחוק הירושה, צריך היה לדחות את הבקשה מחמת שההתנגדות לצוואה לא הוגשה בשעתו. לא שוכנעתי שההליכים לקיום הצוואה היו סמויים מהמבקשת. לדעתי היא התלבטה אם להתנגד לבקשה וזה גרם להתרשלות בתגובה לבקשה לקיום הצוואה. ברם, בהתחשב בכך שהמבקשת היתה צריכה להיות יורשתו של המנוח על פי דין, ובהתחשב בכך שבשעתו נעשתה צוואה למענה, לא נראה לי כראוי שביהמ"ש ישתמש בסמכותו על פי סעיף 72לחוק הירושה וימנע מלפסוק באשר לאמיתותה של הצוואה מטעמים פורמלים. כפי שכבר הובהר דחיתי את בקשתה של המבקשת לגופה וצו קיום צוואת המנוח ישאר שריר וקיים. המבקשת תישא בהוצאות אילן ובשכר טירחת עו"ד שלה בסך 200, 1ש"ח בצרוף מע"מ כחוק. ובהוצאות עו"ד דימנט ובשכר טירחה שלו בסך 200, 1ש"ח בצרוף מע"מ כחוק. צוואהירושה