בספרו של כב' השופט בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות , מהדורה חמישית בעמ' 632 נאמר: "הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, יבוצע על ידי ראש ההוצאה לפועל אלא אם יש בפסק הדין הוראה להיאחז בה לשם הימנעות מביצועו וסמכותו של ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם פסק הדין הוא בר ביצוע( ע"א 194/74 קוחנובסקי נ' ג'רבי פ"ד כ"ט (1) 720)" קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביצוע פסק דין ע''י ראש ההוצאה לפועל: זהו ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בהרצליה , כב' הרשמת לימור שרון מיום 30.8.01( תיק 26-06950-00-8) לפיה נדחתה טענת "פרעתי" של המערער. העבודות בין ד.י. מגריזו בע"מ ( להלן: המשיבה) לבין חברת כץ תעשיות תשתית בע"מ (להלן: החברה) התנהלו יחסי מסחר , במסגרתם סיפקה המשיבה מלט לחברה.לטענת המשיבה, מר פנחס כץ מנהל החברה ומבעליה( להלן: המערער ), ערב אישית לחובות החברה.   המשיבה הגישה נגד החברה , כחייבת עיקרית ונגד המערער , כערב , תביעה כספית בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בפתח תקווה( תיק אזרחי 1085/98) בגין חובה של החברה למשיבה. במסגרת התביעה הכספית האמורה, הוטלו עיקולים זמניים על שניים מנכסיו של המערער : חלקה 205 בגוש 6354 עליה ממוקם מפעלה של החברה ובית מגוריו של המערער . לאחר הטלת העיקולים ולאור העובדה כי החברה נקלעה לקשיים,ונזקקה לאשראי נוסף מהבנקים נדרש המערער להסיר את העיקול ולמשכן את נכס המקרקעין המסחרי לטובת הבנקים כבטוחה למתן האשראי המבוקש. על מנת לאפשר קבלת האשראי נחתם בין הצדדים, קרי- המשיבה, מצד אחד, והחברה והמערער מצד שני , הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 29.1.98 (להלן: הסכם הפשרה)בו נקבע בין היתר : "כץ תעשיות ופנחס מעונינים להסיר את העקול על הנכס ובתמורה מסכימים, כי תרשם משכנתא על סך 360,000 ₪ על הנכס, פרי פסו עם משכנתאות שיירשמו לטובת בנק אגוד לישראל ( להלן: "בנק אגוד")ובנק לאומי לישראל בע"מ ( להלן: בנק לאומי ) ומשכנתא זו תהווה בטוחה לתשלום חובה הנטען של כץ תעשיות למגריזו. ובכוונת כץ תעשיות להבטיח את פרעון חובה הנטען למגריזו בתשלומים דחויים הכל כפי שיפורט בהסכם זה להלן, ולהבטחת פרעון התשלומים כאמור, תמסור כץ תעשיות למגריזו שטרי חוב המשוכים על עירית טייבה ( להלן:' השטרות'), ולהמשיך את העבודה השוטפת עמו."   משחוללו, לטענת המשיבה, החיובים של המערער בהסכם הפשרה החלה לפעול בשני מישורים : בדצמבר 1998 פתחה בהליכים למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל , ולאחר שנוכחה לדעת כי לא יהא די בתמורה שתתקבל ממכירת החלקה כדי לכסות את חוב החברה למשיבה, פתחה בהליכי ההוצל"פ נשוא הערעור שבפניי והגישה בקשה לביצוע פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, בניסיון להיפרע מנכסים אחרים של המערער , ובכללם לממש את העיקול על בית המגורים. מנגד הגיש המערער בקשה ללשכת ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" וטענתו המרכזית היתה כי הסכם הפשרה אינו קובע חיוב כספי ולכן לא ניתן להגישו לביצוע בהליכי הוצל"פ . משנדחתה בקשתו של המערער הוגש הערעור שבפניי. טענות המערער: המערער גורס כי טעתה ראש ההוצל"פ בקובעה שהסכם הפשרה מטיל עליו חיוב כספי מאחר שלהשקפתו אין בהסכם כל הוראה אופרטיבית לפיה התחייב לשאת בחוב הנטען, ולכן אין מדובר בחיוב כספי ולא ניתן לבצעו ככזה. עוד טוען המערער כי שגתה כבוד ראש ההוצל"פ בכך שלא הבחינה בין התחייבותו לבין התחייבות של חברת כץ תעשיות.לטענתו,אכיפת פסק דין כנגדו כאילו היה פסק דין כספי משמעותה שהוא נדרש לעמוד לא רק בהתחייבויותיו שלו אלא גם בהתחייבויותיה של חברת כץ . עוד טוען המערער כי עמד בכל התחייבויותיו על פי ההסכם וזאת מכיוון שסייע במסירת שטרי החוב ובוצע רישום המשכנתא . כן נטען, כי שגתה ראש ההוצל"פ בכך שאישרה אכיפת החלטת ביניים במסגרת הוצאה לפועל ,למרות שהצדדים סיכמו ביניהם כי להסכם הפשרה יינתן תוקף של החלטה ולא של פסק דין , והמשיבה התעלמה מהמוסכם וביקשה וקיבלה פסק דין, , ועתה היא מבקשת לאכוף את ההחלטה כאילו היתה פסק דין. עוד טוען המערער ,כי ראש ההוצל"פ חרגה מסמכותה בפרשה את פסק הדין תוך שהיא בוחנת את נסיבות עריכתו ובכך עשתה את מלאכתו של בית המשפט .   דיון לאחר שהפכתי וקראתי שוב ושוב את הסכם הפשרה נחה דעתי כי יישום הסכם הפשרה כלשונו איננו מאפשר לחייב את המערער בהחזר חובה הנטען של חברת כץ תעשיות מכיוון שאין בהסכם הפשרה כל הוראה המחייבת את המערער לשלם למשיבה בגין החוב הנטען. בסעיף 4.4 להסכם נאמר: "מוסכם בזאת, כי הצהרות הצדדים להסכם זה לא יהוו בשום אופן ו/או צורה משום הכרה בחוב כץ תעשיות למגריזו ובתוקף הערבות של פנחס מגריזו."   אולם המערער אינו יכול לקרוא את ההסכם קריאה סלקטיבית שהרי אין חולק כי הסכם הפשרה נחתם כדי לאפשר למערער להסיר את העיקול שהוטל על נכס המקרקעין המסחרי ( חלקה 205 גוש 6345) על מנת שיוכל לקבל אשראי נוסף מהבנקים, ובתמורה הסכים המערער למשכן את הנכס לטובת המשיבה פרי פסו עם בנקים אחרים ובנוסף לכך התחייבו המערער והחברה למסור למשיבה שיקים ושטרות לצורך פירעון החוב ( ראה סיעף 2.4 ,2.5 ) בסעיף 3.1 נקבע: "כץ תעשיות ופנחס יפעלו למסירת השטרות לידי מגריזו." אין חולק כי קיים חוב למשיבה ובהסכם הפשרה נקבע מנגנון לפרעונו ובמסגרתו התחייב המערער בין היתר למסור למשיבה שטרות,התחייבות שלא עמד בה. מטעמים השמורים עמו, טוען המערער כי התחייבותו על פי סעיף 3.1 הנ"ל מתמצה ב"עזרה " למשיבה בקבלת השטרות. פירוש זה אינו מתישב עם לשון הסעיף והגיונו של ההסכם ולהשקפתי, לא ניתן לקבל את טענתו של המערער כי קיים את התחייבויותיו על פי הסכם הפשרה. לא ירדתי לסוף דעתו של המערער בטענה לפיה אין בפסק הדין חיוב כספי. שהרי טענה זו איננה מתיישבת עם הגיונם של דברים ומסקנה כגון זו מעלה את השאלה למען מה התחייבו החברה והמערער למסור שטרות ושיקים אם לא בכדי לפרוע את החוב. יתר על כן אין זה סביר שהמשיבה אשר זכתה ביתרונות דיוניים באמצעות העיקול שמנע מהמערער והחברה קבלת אשראי נוסף, התקשרה בהסכם שהרע את מצבה ופגע באפשרויות הגביה שלה. בסעיף 2.5 להסכם נקבע : "מגריזו מסכים להסיר העקול על הבית ביום 30.4.98 בכפוף לפרעון שקים דחויים של לקוחות כץ תעשיות המוחזקים על ידו,או תמורתם. במידה ולא יפרעו חלק מהשקים כאמור ו/או לא תינתן תמורה כנגדם, יישאר העקול על הבית רק בגובה של השקים שלא נפרעו" ( ההדגשה שלי ש.ד.) ונשאלת השאלה מדוע הסכים המערער להותיר את העיקול על בית המגורים ,אם לא למימושו במידה והחוב לא יפרע ? משהוסכם על מסירתם של השטרות והשיקים אין כל ספק כי מדובר בחיוב כספי. אציין כי על פי סעיף זה בהסכם פשרה אין המשיבה נזקקת לקבלת פסק דין בתיק המקורי למימוש העיקול מכיוון שנקבע בו מפורשות שהעיקול יבוצע בסכום השיקים שלא נפרעו. לא מצאתי ממש בטענה כי בשל העובדה שניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין במקום תוקף של ההחלטה כפי שסיכמו ביניהם הצדדים, שגתה ראש ההוצל"פ בכך שאישרה אכיפת החלטת ביניים במסגרת ההוצאה לפועל ולא פסק דין. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 29.1.98 והמערער יכול היה להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט על מנת לתקן את הטעות. יתרה מכך, בית משפט זה אינו הערכאה הראשונה הדנה בחיובים הנובעים מהסכם הפשרה והמערער הגיש לבית המשפט המחוזי בת"א בקשה לקבלת פסק דין הצהרתי לביטול המשכנתא (ת.א. 1444/99 ). בתביעה זו לא טען לבטלות פסק הדין בשל הטעות הנטענת וגם השופט אברהם טל ציין בפסק דינו כי ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ( עמ' 5 ). למותר לציין כי גם אם נקבל את טענת המערער וכותרתו של הסכם הפשרה תיהיה "החלטה" ולא "פסק דין" בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל , התשכ"ז -1967 נקבע: "פסק דין-פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט בעניין אזרחי ..." ( הדגשה שלי ש.ד.) ולכן לענייננו גם החלטה ניתנת לביצוע בהוצאה לפועל. גם הטענה כי ראש ההוצל"פ חרגה מסמכותה בכך שפירשה את פסק הדין וחרגה מלשון ההסכם דינה להידחות , אכן נקבע כי חובה על ראש ההוצל"פ לבצע את הסכם הפשרה ככתבו וכלשונו אולם חובה זו הובהרה ברע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד, פ"ד מח( 5) 785 בעמ' 789 בו נקבע : "אכיפת החיוב מחייבת את הבנת מהותו ומשמעותו . השלב הראשון באכיפת החיוב , הינו שלב ההבנה והפרשנות , כל הפעלה של פסק דין גוררת אחריה פרשנותו ,אולם מקום בו יש אי -בהירות ,יש לעולם לזכור כי שיקול הדעת של ההוצאה לפועל הוא מוגבל לפי עצם טיבו וטיבעו. מקום בו הבנת החיוב ופרשנותו אינם עולים מתוך פסק הדין ונסיבותיו , רשאי ראש ההוצאה לפועל לפנות לבית המשפט לצורך הבהרת פסק הדין."( ההגשה שלי ש.ד.) מן האמור לעיל , אני מסיקה כי מקום בו הבנת החיוב ופרשנותו עולים מתוך פסק הדין ונסיבותיו רשאי ראש ההוצאה לפועל להפעיל את שיקול דעתו ולפרש את פסק הדין על פי תוכנו ונסיבותיו , בענייננו ראש ההוצל"פ לא תיקנה או שינתה את פסק הדין אלא נעזרה בנתונים שלפניה לשם בחינת טענותיו של המשיב. אציין כי ראש ההוצל"פ נקטה בכלל פרשנות לפיו יש לפרש את הסכם הפשרה באופן שיאפשר את קיומו ולא ירוקן אותו מתוכן כמצוות סעיף 25 (ב) לחוק החוזים ( חלק כללי ) ,תשל"ג -1973 "חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל." בספרו של כב' השופט בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות , מהדורה חמישית בעמ' 632 נאמר: "הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, יבוצע על ידי ראש ההוצאה לפועל אלא אם יש בפסק הדין הוראה להיאחז בה לשם הימנעות מביצועו וסמכותו של ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם פסק הדין הוא בר ביצוע( ע"א 194/74 קוחנובסקי נ' ג'רבי פ"ד כ"ט (1) 720)" לאור האמור לעיל דין הערעור להידחות. המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט בסך 10,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. ההוצאות שנפסקו ישולמו מתוך הפקדון . ביצוע פסק דיןהוצאה לפועל