קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת ניידות מביטוח לאומי עקב השתלת כליה: .1המערער עבר ניתוח של השתלת כליה והוא סובל מכאבים ברגליו המפריעים לניידותו. המערער קיבל בעבר הלוואה עומדת לרכישת רכב ואף שולמה לו, על ידי המשיב, קיצבת ניידות. ביום 2/6/93, החליטה ועדה מחוזית לעניין ניידות שליקויו של המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות שבין המשיב לבין ממשלת ישראל (להלן ייקרא להסכם זה: "הסכם הניידות" ולרשימה שבתוספת א' להסכם הניידות ייקרא להלן: "רשימת הליקויים"). המערער ערר על החלטת הועדה המחוזית, ועניינו נדון בועדה לעררים לענין ניידות, ביום .26/8/93 הועדה לעררים דחתה את עררו של המערער וקבעה גם היא שהממצאים לגביו אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים. .2בעקבות החלטת הועדה לעררים, שלח המשיב למערער מכתב (מיום 21/9/93), שבו הודיע המשיב כי קיצבת הניידות של המערער תופסק החל מיום 2/7/93, כי הוא לא יהיה זכאי לקבל הלוואה עומדת נוספת לרכישת רכב וכי בעת מכירת הרכב יהיה עליו להשיב את ההלוואה העומדת על פי תנאי הסכם הניידות. המשיב ציין במכתבו כי המערער זכאי להשיג על מכתבו האמור, בדרך של תובענה בבית דין זה, בתוך 6חודשים מיום קבלת המכתב. .3המערער אכן הגיש תובענה כאמור, בתיק נד/186- .0בתובענה שהגיש, טען המערער כי יש לבטל את כל ההליך וכי הממצאים הרפואיים עליהם הסתמכה הועדה לעררים - לא היו רלוונטיים. המשיב הגיש כתב הגנה בהליך האמור, ובו נטען כי התובענה הינה למעשה ערעור על החלטתה של הועדה לעררים וכי מכתב המשיב מיום 21/9/93, מהווה למעשה תוצאה של החלטת הועדה לעררים. .4בעת הדיון המוקדם אצל כב' השופט (כתוארו אז) סומך, טען המערער תחילה כי ההליך של העמדתו בפני הועדה הרפואית היה פסול וכי התייצב בפני הועדה כי לא היתה לו ברירה. לאחר מכן, הוסכם בין הצדדים שהמערער יהיה זכאי להגיש ערעור על החלטתה של הועדה לעררים (למרות שחלף המועד לעשות כן), ובכפוף לכך - הסכים המערער למחוק את תובענתו האמורה והיא נמחקה. .5בהתאם למוסכם, הגיש המערער ערעור על ההחלטה של הועדה לעררים (אם כי באיחור קל) וזהו הערעור שבפני. .6בכתב הערעור טען המערער שקביעת הועדה לעררים אינה משקפת את האמת. לטענתו, הופעת יתר לחץ דם בעת בדיקת דופקים בכלי דם, מפריעה לקבל תמונה קלינית מדוייקת. הועדה, לטענתו, לא התעניינה במצבו של המערער לאחר השתלת הכליה. .7במסמך שצירף המערער לכתב הערעור טען המערער כי למעשה ההליך של זימונו לועדה לא היה תקין מאחר שהמערער נקרא להתייצב בועדה לאחר שפנה אל המכון הרפואי לבטיחות בדרכים בבקשה לאשר לו רשיון נהיגה על רכב שאינו אוטומטי, מאחר שברצונו להשתקם ולרכוש, לצורך עבודתו, רכב מסחרי משומש, שאינו בעל גיר אוטומטי. .8בעת הדיון בבית הדין הוסיף המערער את הטענות הבאות: (א) נהגו כלפי המערער באפליה מאחר שמושתלי כליה אחרים אינם מוזמנים לועדה. (ב) במקום לעודד את המערער להשתקם, כפי שהוא ביקש - ביטלו לו כליל את הזכאות לניידות. (ג) חברי הועדה לא בדקו את המערער, לא עמד בפניהם שום מסמך רפואי, לא סיכומי מחלה על מצבו ולא צילומי רנטגן. הדופק ברגליים לא נבדק, למרות שנרשם בדו"ח כאילו נבדק. .9מאחר שלמערער היו, כאמור בסעיף 8(ג) לעיל, טענות עובדתיות כנגד בדיקתה של הועדה ומאחר שהמערער לא היה מיוצג על ידי עו"ד, איפשרתי למערער, למרות התנגדות ב"כ המשיב, להעיד בבית הדין על הליך הבדיקה בפני הועדה, והמערער אכן העיד כי לא נבדק, וכי אף הדופק של המערער לא נבדק. המערער ציין כי טען בפני הועדה את טענתו על שיבוש ממצאי בדיקת הדפקים בשל יתר לחץ דם, אלא שהועדה לא שתה לבה לדבריו (אחד מחברי הועדה, לטענת המערער, קרא עיתון ספורט). .10לאחר שמיעת עדותו של המערער, איפשרתי למשיב להגיש בכתב את תגובתו על הגירסה העובדתית שהציג המערער. מטרתי בכך היתה לאפשר לב"כ המשיב לקבל את תגובת חברי הועדה (או מזכירת הועדה), כפי שאכן ביקשה ב"כ המשיב (שורה 20לעמ' 3לפרוטוקול). משום מה, בחר המשיב שלא להגיש תגובה מטעם הועדה, אלא הוגשה תגובה של ב"כ המשיב עצמה שבה נטען כי המערער נבדק על ידי הועדה והועדה רשמה את ממצאיה בסעיף 2לפרוטוקול שערכה. התגובה האמורה לא כללה כל התייחסות לטענות העובדתיות הנוספות של המערער על התנהגות חברי הועדה ועל כך שלא התייחסו לטענות שהמערער העלה בפניהם. .11לאחר קבלת תגובת המשיב, הסתיים למעשה החלק של הטענות בענים הגירסה העובדתית ולפיכך איפשרתי הן למערער והן למשיב להגיש טיעונים נוספים בכתב. המערער הגיש מכתב ובו חזר על טענותיו והמשיב לא הגיש כל תגובה נוספת. .12סעיף 200א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, מאפשר לערער על החלטתה של הועדה לעררים בענין ניידות, בשאלה משפטית בלבד, להבדיל משאלה רפואית. לפיכך, לא אוכל במסגרת ערעור זה לדון בטענותיו הרפואיות של המערער. .13הטענה שהעלה המערער בדבר שיבוש בדיקת הדופק בכלי הדם, הינה טענה רפואית ואיני מוסמך להיכנס לגופה של הטענה, אלא שלטענתו זו של המערער יש אף פן משפטי והוא העדר התייחסות של הועדה לטענתו של המערער בפניה. (כזכור - עומדת בפני הגירסה העובדתית של המערער שהוא העלה בפניה את הטענה ואין בפני גירסה סותרת). כאשר מעלה המערער טענה מעין זו, שומה על הועדה להתייחס אליה בהחלטתה (ורצוי אף שתרשום בפרוטוקול הדיון את העלאת הטענה). משלא התייחסה הועדה בהחלטתה לטענתו של המערער על השפעת יתר לחץ הדם על הבדיקה הקלינית של הדופק בכלי הדם ברגליים - טעתה הועדה טעות משפטית. .14אין בידי לקבל את טענתו של המערער בדבר העדר מסמכים רפואיים מספיקים. הועדה לא סברה, ככל הנראה, שעליה להשיג מסמכים נוספים והמערער אף לא ניסה להגיש לה מסמכים כלשהם (כפי שהודה בהגינותו). לפיכך, לא היתה כל טעות (לפחות לא טעות משפטית) בכך שהועדה לא בחרה מיוזמתה לקבל מסמכים נוספים. .15גם את טענתו של המערער בדבר אי-תקינותו של ההליך כולו אין לקבל. לענין האפליה - העובדה שהמעער לא מכיר אף מושתל כליה אחר שזומן להתייצב בפני הועדה, אין בה בלבד כדי להוכיח שאכן היתה אפליה. ככלל, זכאי המשיב לבקש את הזמנתו של המערער לבדיקה בפני הועדה, כאמור בסעיף 20(א) לתוספת ב' להסכם הניידות וכל עוד לא הוכח כי זימון זה נעשה משיקולים זרים - אין לפסול את ההליך. יתרה מכך, בהעדר בדיקה של ועדה רפואית, אין לדעת כלל האם המערער לוקה בליקוי מאלה הרשומים ברשימת הליקויים. .16לענין טענת המערער על העדר בדיקה; בדרך כלל ניתן להסתפק בכך שהועדה רושמת את ממצאיה בפרוטוקול לשם הנחת הדעת שהועדה אכן בדקה את מי שערר בפניה. אולם, מקרהו של המערער שונה, מאחר שכאן שמעתי את גירסתו של המערער, שהעיד כי לא נבדק על ידי הועדה. המשיב לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו להביא את הגירסה העובדתית מטעם הועדה ולא מצאתי כל סיבה שלא ליתן אמון בדברי המערער. עצם העובדה שפרוטוקול הועדה לעררים מציין שהדפקים בשתי הרגליים נימושו, אין בו כדי להוות ראיה חותכת לכך שהועדה לעררים ביצעה את בדיקת הדופק, וייתכן שהרישום בפרוטוקול נסמך על פרוטוקול הועדה המחוזית, שבה בוצעה בדיקה כזו, גם לגירסת המערער. מכל מקום, משגירסת המערער בדבר העדר בדיקת הדופק בועדה לעררים התקבלה על ידי, הרי שהיתה כאן טעות משפטית, שכן הועדה לעררים חייבת לבדוק את העורר בפניה, כאמור בסעיף 6לתוספת ב' להסכם הניידות, החל על הועדה לעררים לפי סעיף 15לאותה תוספת. ברור שאין הועדה לעררים רשאית להסתמך על ממצאי בדיקה שנערכה על ידי הועדה המחוזית שעל החלטתה עוררים בפניה. ראוי לציין גם כי הדופק ברגליים הוא אחד הקריטריונים הנחוצים לקביעת ההכללה של הליקוי לפי סעיף ח לרשימת הליקויים, כך שאין הועדה לעררים יכולה לוותר על בדיקה זו. .17בנוסף לאמור לעיל, נראה לי כי היתה לועדה טעות נוספת אשר לא נטענה על ידי המערער. כזכור, בטרם החלטת הועדה, נמצא המערער זכאי לקיצבת ניידות ואף להלוואה עומדת, וקיצבת הניידות שולמה לו עד ליום .2/7/93 משהחליטה הועדה שמצבו של המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים, היה עליה להסביר גם האם מצבו השתפר מאז נקבע שהוא זכאי להטבות מכח הסכם הניידות או שמא, הקביעה הקודמת היתה מוטעית. משלא עשתה כך הועדה - טעתה טעות משפטית נוספת. .18לסיכום, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה לעררים. .19לאור הטענות העובדתיות (הקשות) נגד עבודת הועדה אני מוצא לנכון לסטות מהכלל ולהורות כי עניינו של המערער יושב לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה מזה שהיה ביום 26/8/93שלא יכלול את חברי הועדה לעררים הקודמת. .20הועדה לעררים שאליה יובא עניינו של המערער תנהג כאמור להלן: (א) הועדה תבדוק את המערער ותקבע את האמור בסעיף 2לתוספת ב' להסכם הניידות. (ב) הועדה תתייחס בהחלטתה לטענת המערער על השפעת יתר לחץ דם על תוצאות מישוש הדופק ברגליים. (ג) הועדה תקבל מהמערער כל מסמך רפואי שברשותו וברצונו להגיש לה. (ד) אם יטען המערער בפני הועדה כי יש לדעתו להזמין חומר רפואי נוסף שאינו מצוי בידיו, תרשום הועדה את טענתו זו בפרוטוקול הדיון ותחליט האם להזמין את החומר המבוקש. אם תחליט הועדה שלא להזמין את החומר הרפואי המבוקש - תציין בהחלטתה את הנימוקים לכך. (ה) אם מסקנת הועדה תהיה שמצבו של המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים, תסביר הועדה במנומק בהחלטתה האם השתפר מצבו לעומת המועד שבו נמצא המערער זכאי להטבות מכח הסכם הניידות או שמא הקביעה הקודמת היתה מוטעית. .21בטרם סיום, ברצוני להתנצל בפני הצדדים על כך שמתן פסק דין זה התעכב הרבה למעלה מן המידה הראויה. .22המשיב ישלם למערער, שלא היה מיוצג, את הוצאות המשפט בגין ערעור זה, בסך -. 300ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/8/95, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/8/95ועד התשלום בפועל. .23כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.ניידותהשתלת כליהביטוח לאומי